22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

התחת הלבן שלך

 

בכיתה ח' הצטרף לכיתתנו תלמיד חדש, שמכיוון שהצטיין בכדורגל, חיש קל השתלב חברתית. נהיה "מקובל", כמו שאומרים היום. והנה, יום אחד התברר לי כי ארון מכנה אותו בכינוי המשונה "תחת חרשת". שאלתי, ואמרו לי שזה משום שבמהלך משחק כדורגל אחרי הלימודים, אמר הנער ההוא לארון: "מה אתה חושב, שאני שומע מהתחת?". הכינוי לא ממש פגם בפופולאריות של אותו נער, אבל בזכרוני הוא נחרת מאז.

מילה טעונה, "תחת". מילה מצחיקה, אם אומרים אותה בהטעמה הנכונה, מתיזים את ה-ת' הראשונה מקצה הלשון, תוך שימוש בתיבת התהודה של חלל הפה. נערה יפה אחת אמרה לי, שזה משום שהאיבר הזה מפיק את הצליל הכי מצחיק בעולם. ובאמת, נפיחה קולנית היא תמיד עניין מצחיק, אבל גם ה"ישבן", ה"עכוז" וה"אחוריים" מפיקים את אותו צליל בדיוק, ובמילים הללו אין שום דבר מצחיק. המילה "טוסיק", לעומת זאת, עשויה בהחלט להצחיק כשמשתמשים בה מחוץ להקשר המקורי שלה, דהיינו, שלא בדיבור עם ילדים או עליהם. יש הרבה יותר מטבעות לשון עם "תחת" מאשר עם כל אחת מהמלים הנרדפות לה. לא כולם בעלי הקשר מיני: "תזיז ת'תחת", "ביאסת לי ת'תחת", "סיפור מהתחת", "תאכלי תחת". שמעתי את מטבעות הלשון הללו כל כך הרבה פעמים, והם עדיין מעלים לי חיוך, כמו הכינוי "תחת חרשת".

בשעתו ייחסתי את ההטיה "חרשת" בלשון נקבה לשליטה הלקויה בשפה אצל ארון, שהיה תלמיד חלש, ואולי משום כך לא ידע ש"תחת" נוטה בלשון זכר. בדיעבד, אני חושב שאולי זו הייתה דרכו של ארון להזכיר לתלמיד ההוא מי זכר האלפא כאן, ומי צריך להוכיח יום יום שהוא לא נקבה. אני גם זוכר את אמירתו של עזר וייצמן על יצחק רבין, שערב מלחמת ששת הימים הוא נזקק לזריקה "במקום הידוע". היות שבאמצע שנות השבעים עוד ירדו לפוליטיקאים נקודות על שימוש בשפת רחוב, נזקק וייצמן ליופימיזם כדי לומר שלדעתו רבין נקבה. אין צורך לומר, ש"תחת" היא מלה מצחיקה משום היא מעלה פחד. הפחד מפני מה שאיננו רואים, הפחד להיחדר. ולא רק להיחדר באופן מיני: היות שהייתי ילד חולני, אתרע מזלי והזריקו לי כמה פעמים זריקות באותו מקום ידוע. לא הרבה פעמים, אבל כל אחת מהן זכורה לי כטראומה. אני משער שכיום יש שיטות לדבר עם ילדים ולהכין אותם לקראת הכאב. אני משער שהמחטים של היום פחות מכאיבות מהמחטים של סוף שנות הששים. מאז השירות הצבאי, די היה בשריר הזרוע שלי לכל הזריקות שקיבלתי. גם כיום איני מסתכל אל המחט המתקרבת לזרועי, אבל לא עולים לי רגשות קשים בזמן האירוע ואחריו. ברור לי שיש משמעות לעובדה שאין לי עניינים בלתי פתורים עם שריר הזרוע, בעוד שעם שריר העכוז הגדול, המאגנוס גלוטיאוס, יש ויש. 

מסוף שנות הששים ועד אמצע שנות השבעים, היינו יוצאים בחדשי הקיץ לקמפינג באתרי נופש בצפון, עם משפחות שאבא קשר איתן קשרי ידידות. תל דן, הבניאס, חורשת טל, הכינרת, הסחנה, מעיין חרוד. אוכלוסיית המדינה מנתה פחות משלושה מיליון, לא לכולם היו מכוניות, תמיד היה די מקום. שיירת המכוניות הייתה מגיעה לאתר, אוהלים ועמדות בישול היו מוקמים, צידניות נפתחו, הילדים נמרחו בקרם הגנה ואצו רצו לטבול במים. אני זוכר נסיעה אחת כזו למעיין חרוד, הייתי כבר בכיתה ג' או ד'. זה כבר היה היום השני או השלישי לשהותנו שם, הייתי בבריכה ונזקקתי לנקביי. השירותים היו מבנה האבן היחיד באתר, ומטבע הדברים, הוא היה מרוחק מעט מאיזור האוהלים. יצאתי מהמים ופסעתי לשם. על גג המבנה התהלכו שני נערים, גם הם בבגדי ים בלבד. קראתי לעברם ניהלתי איתם סוג של שיחה, מלמטה למעלה. היה לי ברור שהם לא אמורים להיות שם ולהציץ לי, אבל גם הבנתי שהם לא מתכוונים לרדת משם, ושאין לי דרך להוריד אותם. הם יותר מבוגרים ממני, והם שניים. לא עלה בדעתי לקרוא למבוגרים לעזרתי. הסתפקתי בהבטחה של  אחד הנערים, שהם לא יציצו לי. נכנסתי, חרבנתי, ניגבתי, יצאתי. כשפסעתי חזרה אל הבריכה, שמעתי אחד מהם קורא אחריי: "אל תדאג, ראינו את התחת הלבן שלך!".

המשפט הזה מהדהד בראשי עד עצם היום הזה. ברם, לאחרונה שמתי לב, שהנער לא הסתפק בעלבון שעלב בגבריותי המתהווה, אלא התייחס גם לצבע עורי. דהיינו, להשתייכותי למעמד בעלי הפריבילגיות. השתייכותי לאלה שהיו להם מכוניות, או לפחות חברים בעלי מכוניות. לאלה שעבדו כשכירים במקומות מסודרים, עם ימי חופשה שנתית. למיטב זכרוני, גם שני הנערים הללו היו בהירי עור, אך השפה שהשתמשו בה הייתה שפת רחוב, שפה של המעמד הנמוך. אולי באו לשם מאחד המושבים הפחות מבוססים בעמק, אולי מאחת הערים. הייתי קטן מהם בגיל, הייתי קטן מהם פיזית, ועדיין, הם חוו אותי כמדכא, כמתנשא.

לא היה שום דבר שיכולתי לעשות בקשר לזה.

גם היום אין.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת