55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סימן קריאה!

פוליטיקה, מוזיקה, לשון עברית

תאגיד מסחרי במסווה של שידור ציבורי

22/08/2017
תאגיד מסחרי במסווה של שידור ציבורי

תאגיד השידור הישראלי (בהרצה) שהחליף את רשות השידור פועל זה שלושה חודשים, זמן מספיק להבעת ביקורת על תכניו, אופיו ושידוריו.

ראשית אעיר, שלדעתי סגירת רשות השידור וקול ישראל הייתה טעות איומה, מעשה שאין ממנו דרך חזרה, ואפשר, צריך וראוי היה לשקם את רשות השידור וקול ישראל ולא לסגור אותם - בוודאי לא בצורה המכוערת, המשפילה והמבזה שבה הדבר נעשה. אבל כפי שאומרים אצלנו, לא בוכים על חלב שנשפך, מתקדמים הלאה. רק שההלאה הזה נראה לא משהו.

במה דברים אמורים?

ככל שחולף הזמן תאגיד השידור הישראלי מסתמן כערוץ מסחרי נוסף במסווה של ערוץ ציבורי. הדבר ניכר בתוכניות, בתכנים, ברמת המגישים וברמת העברית. נראה שמרוב שרוצים להוכיח שם שהקמת התאגיד מוצדקת מתחנפים לצופים ומנסים להידמות לערוצים המסחריים ולחקות אותם. הנה, תשדירי שירות וקדימונים מופיעים לפתע גם באמצע התוכניות בדומה לפרסומות שבערוצים המסחריים.

אלא שדי לנו בשני ערוצים מסחריים ובקרוב בשלושה - לאחר הפיצול של ערוץ 2 לרשת וקשת, אין צורך בערוץ מסחרי נוסף. יש צורך בערוץ ממלכתי, רשמי וציבורי שיהיה שונה מהמסחרי ולא יהיה נתון לשיקולי מדרוג וללחצים פוליטיים כאלה ואחרים. 

נדמה ששכחו בתאגיד את התפקיד המיוחד שנועד אך ורק לשידור הציבורי, והוא לשדר ממלכתיות, רשמיות ותכנים בעלי ערך מוסף להשכלת הצופים. היום יש הקוראים לזה ארכאיות, אי־רלוונטיות ותוכן מיושן. אני קורא לזה כיבוד האינטליגנצייה של הצופה ושמירה על רמה ואיכות. איכות היא לא מילה גסה, בוודאי לא כשמדובר בשידור ציבורי.

יש בתאגיד תוכניות רבות מדי המתאימות כאמור לערוץ 2  ולערוץ 10 ומזכירות אותם. תוכניות כמו המרדף, קרפול קריוקי, מועדון תרבות ואפילו עד כאן הסטירית עשויות היו להשתלב מצוין באחד הערוצים המסחריים, מקומן אינו בשידור ציבורי ממלכתי.

אבל זו אינה הבעיה היחידה בתאגיד השידור כאן. גם שידורי החדשות ברובם נראים כלקוחים מערוץ 2 או מערוץ 10, מעין שכפול לא נחוץ והעתק של התוכניות משם. התוכנית חמש מקורי נראית כלקוּחה משידור חובבני של מתנ"ס שכונתי, ממש לא מה שהיית מצפה לצפות בו בערוץ ממלכתי ציבורי. כך גם חדשות הלילה בהגשת רומי נוימרק - בחורה נחמדה, אין ספק, אבל לדעתי, אינה מתאימה לשדר משדר חדשות, אולי כדאי שתשדר מבזקים, לא תוכנית שלמה. יפעת עמיאל, שמחליפה אותה בימים מסוימים מתאימה הרבה יותר, לדעתי, להגשת חדשות הלילה.

פה ושם יש תוכניות איכותיות, מקצועיות וטובות שמזכירות במקצת את האיכות והמקצועיות של רשות השידור ז"ל. למשל, תוכנית התחקירים זמן אמת, חדשות הערב וחדשות השבוע

שליחות היא לא מילה גסה

עד עתה תיארתי בעיות פרטניות בתאגיד השידור כאן. אבל להרגשתי, יש בעיה גדולה, מהותית ומשמעותית יותר ואנסה להסביר אותה להלן. 

ברשות השידור על כל מגרעותיה הרגשתָּ הרגשה של שליחות, ראית שהעובדים עושים את מלאכתם בחרדת קודש ומתוך אחריות ומחויבות ראויות לשבח. הייתה תחושה של משפחתיות, של בית, יכולת לחוש באהבה למקצוע בקרב רוב אם לא כל עובדי רשות השידור וקול ישראל. הציניקנים יאמרו שמי שמרוויח משכורות כמו שהרוויחו ברשות השידור ברור שזה מה שישדר. ואני אומר: ממש לא משנה לי כמה הרוויחו, לא זה העניין, לי כצופה היו חשובים השידור, הרמה, התכנים - ואלה היו לעילא ולעילא.

דבר נוסף שאפיין את רשות השידור וקול ישראל ז"ל היה סדר. הכול היה מסודר למופת, מקוטלג, מאורכב ומתויג. לכל תחום הוקדשה מחלקה נפרדת ובה עבדו מיטב המוחות והעובדים שהפיקו תוכניות מקצועיות, איכותיות, ברמה גבוהה מאוד לטובת כלל הצופים. הופקו תוכניות במקצועיות יתרה, וניכר שהוקדשו הרבה מאוד מחשבה, זמן, כסף ומשאבים כדי ליצור תוכניות משובחות, החל במסר הכללי של התוכנית, עבור לעיצוב פס הקול שלה וכלה בבחירת שם התוכנית. ההשקעה ניכרה בכל פסיק. השידורים חולקו למחלקות כאמור: מחלקת החדשות, מחלקת בידור, מחלקת ילדים ונוער, מחלקת דרמה, מחלקת דת ומסורת, מחלקת ספורט וכמובן מחלקת התעודה המיתולוגית והאגדית בניהולו המופתי של איתי לנדסברג־נבו המוכשר. אני לא מבין איך לא "חטפו" את הגאון המחונן הזה לנהל את התעודה בתאגיד. הסדר בלט גם בהפרדה שבוצעה בין רשות השידור לקול ישראל: היו כתבים לטלוויזיה וכתבים לרדיו, למשל, כתב לענייני חינוך ברשות השידור לעומת כתב לענייני חינוך בקול ישראל. 

כל אלה נעדרים מתאגיד השידור הישראלי. נדמה שהבלגן שולט בתאגיד, אין סדר, אין תכנון, משדרים מכל הבא ליד, מיום ליום, משעה לשעה ללא מחשבה ארוכת טווח. אין הפקות מקוריות, הכול נעשה בשיטת מיקור חוץ ונפרשׂ על פני כמה וכמה אולפנים חיצוניים. תחושת המשפחתיות נעלמה ואיתה הרגשת חרדת הקודש, האחריות והמחויבות למקצוע. כבר לא רואים ניצוצות אהבה למקצוע בעיניים של העובדים, כבר לא רואים את ההשקעה האדירה שהייתה בעבר. אולי רק לחלק קטן מהעובדים עדיין נותר הזיק הזה בעיניים, אצל השאר הוא אבד או לא היה קיים מלכתחילה, לצערי (אולי כי לא עבדו ברשות השידור).  

אבהיר כאן, שברור לי שמתוכננים בתאגיד שידורים חדשים ונוספים וכפי הנראה עובדים עליהם בימים אלו, אבל עדיין התאגיד משדר חפיפניקיות, רמה בינונית ללא סדר ומחשבה ברורים. גם בשמות התוכניות נעדרת המקוריות - שלא לדבר על שמו של הערוץ כאן - ונראה שלא הוקדשה להם מחשבה יתרה. אפילו השם תאגיד (לעומת השם רשות) מעלה בשומת מסחרית־משהו שאינה מתאימה לערוץ שאמור לייצג את הממלכתיות והציבוריות. במדד המקוריות השמות חמש מקורי, שש כלכלי, שבע אקטואלי, חדשות הערבחדשות הלילהחדשות השבוע, שבת חברתית לא יכולים להתחרות בשמות המקוריים מבט, המוסף, צבע הכסף, יומן, מהיום למחר המיתולוגי ועוד. לפחות השם רואים עולם נשאר עוד מרשות השידור הישנה. 

עובדי התאגיד עובדים הרבה יותר בפחות כסף ורובם מועסקים בתור עובדי קבלן (איה ההסתדרות שברוב חוצפתה ויהירותה מפרסמת את עצמה גם בתאגיד?). למשל, כתב אחד לענייני חינוך שמדווח גם בטלוויזיה, גם ברדיו וגם בדיגיטל.

דבר אחרון שמפריע לי בעין בשידורי התאגיד, והוא אולי נגזרת מתבקשת של הפסקה למעלה, הוא התואר המוצג בכתוביות לרוב הכתבים והשדרנים, והוא "כתב כלכלה", "כתב מדיני" וכיו"ב ולא "כתבנו המדיני", "כתב כאן לענייני חינוך", למשל. אולי כי הם אינם כתבים בתאגיד, אלא עובדי קבלן, כאמור. לעניין זה אציין לטובה את השימוש במילה "תחום" במקום "דסק": ראש תחום ערבים, ראש תחום כלכלה וכיו"ב.    

אולי לרוב הבעיות בתאגיד יש מילת מפתח אחת: בהרצה. נחכה שההרצה תסתיים ונקבל ערוץ ציבורי איכותי, מקצועי שיהווה חלופה הולמת לערוצים המסחריים הקיימים. 

ואחרי כל הדברים האלה אזכיר, שבעוד שנה בדיוק, ב־15 באוגוסט 2018, צפויה הטלוויזיה החינוכית להיסגר ולהימחק כליל. אבל על כך ראוי לכתוב מאמר נפרד ומפורט בפני עצמו. 

לקריאת המאמר אל תסגרו את החינוכית!

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

הכי מעודכן
המאמרים הנצפים
המאמרים המוגבים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל לשונאי10 אלא אם צויין אחרת