1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

הצילו! – סיפור ושיר לשבת

הצילו! – סיפור ושיר לשבת
הצילו,  אני צריך מישהו! 
הצילו, ולא סתם כל אחד...
הצילו, אתם ודאי יודעים שאני צריך מישהו. הצילו!
 
אבל לפני שאתם שולחים אלי את המישהו הזה להציל אותי, אולי כדאי שאספק לכם קצת רקע על הגורמים שהובילו אותי למצבי הנוכחי:
 
כשהייתי צעיר – מה? אתם אומרים שאני צעיר גם היום? טוב, זה יחסי. אבל אני מתכוון לתקופה בה הייתי צעיר בהרבה מהיום. נגיד בשנות ה-80 או ה-90 המוקדמות של המאה שעברה.
כשאנחנו מדברים על "המאה שעברה"  אנחנו בהחלט נשמעים זקנים. לא?
 
אבל אני לגמרי סוטה מהנושא. איפה הייתי? הייתי בהרבה מקומות בעולם. הייתי בפריז וגם ברומא... אבל אני שוב סוטה מהנושא. זה כנראה מסימני הגיל.
 
בכל מקרה, כשהייתי צעיר לא נזקקתי לעזרתו של אף אחד בשום נושא, בשום מקרה ובאף מצב. כשאני חושב על זה, נשמע שהייתי ממש סופרמן באותם ימים ואני חייב להודות שזה לא לגמרי מדויק.  אולי גם כשהייתי צעיר נזקקתי לעזרה מפעם לפעם. אבל בוודאי לא להצלה – וכעת אני מדבר על כך שאני זקוק להצלה.
 
כן, הימים הטובים ההם חלפו לבלי שוב וכבר אין לי את הביטחון העצמי שהיה לי כשהייתי צעיר. או אולי גם אז לא היה? אני לא לגמרי בטוח...
אבל אני בטוח בכך שבימים אלה שיניתי את דעתי לגבי הזדקקות לעזרה (ו/או להצלה) ואני מוכן לפתוח את דלתי לכוחות החילוץ וההצלה.
 
הצילו אותי בבקשה – אם אתם רק יכולים – כי אני מרגיש ממש למטה. (לא למטה כמו בים המלח, אבל בהחלט לא למעלה כמו החרמון או אפילו המירון)
אני ממש אעריך את שהותכם בסביבתי -במיוחד אם גם תעזרו  לי באותה הזדמנות  להחזיר את הרגליים שלי לאדמה.
 
אתם ודאי תוהים כעת היכן הרגליים שלי... גם אני. אני למטה, אז כנראה גם הרגליים שלי כאן למטה איפשהו. אם רק הייתי רואה אותן אולי הייתי מסוגל לעמוד עליהם ואפילו לעלות למעלה. אבל נראה שאני צריך עזרה.
בבקשה, בבקשה תעזרו לי!
 
כעת אני מרגיש שהחיים שלי השתנו בכל כך הרבה מובנים. יחסית לימים בהם הייתי צעיר כמובן.  נראה לי שהעצמאות שפעם הייתה לי נעלמת בערפל (מן הסתם בגלל הילדים, המשכנתא וזיהום האוויר. אני  בעצם לא בטוח אם העצמאות נעלמת בערפל, באובך או בערפיח).
לפעמים (ולעיתים קרובות יותר ויותר) אני מרגיש כל כך חסר ביטחון (למשל כשאני רואה את המצב בסוריה) וכל מה שאני יודע בוודאות הוא שאני זקוק לכם כמו שלא הייתי זקוק אי פעם בעבר.
 
הצילו אותי בבקשה – אם אתם רק יכולים – כי אני מרגיש ממש למטה. (לא למטה כמו בים המלח, אבל בהחלט לא למעלה כמו החרמון או אפילו המירון)
אני ממש אעריך את שהותכם בסביבתי -במיוחד אם גם תעזרו  לי באותה הזדמנות  להחזיר את הרגליים שלי לאדמה.
 
מה? אני חוזר על עצמי? אני? חוזר על עצמי? ולזה אתם קוראים עזרה??? אתם רק תורמים לחוסר הביטחון שלי! אני חושב שעם עזרה כזאת אולי עדיף בכל זאת להיות צעיר מלא ביטחון עצמי שלא זקוק לעזרה ו/או לחילוץ.  אני חושב שפשוט אקום ואלך מפה (למירון או לחרמון) אם רק אמצא את הרגליים שלי.
 
 
 
מוסר השכל: עדיף להיות צעיר, עשיר, בריא ומאושר מאשר זקן, עני, חולה ומסכן
 
 
שבת שלום!
 
תודה לג'ון לנון ופול מקרטני שכתבו את המילים לשיר המקורי (למעשה השיר נכתב בעיקר ע"י ג'ון בשיתופו של פול)
 
 
והרשומה המומלצת היא –השנה למדתי את החוף – בבלוג של תופרת חלומות
 
 
התמונה באדיבות ויקיפדיה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

24 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת