55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

להתמודד עם פסיכופתולוגיה

קוד חופשי

הסבל אינו המטרה הוא בן הלוויה של ההתמודדות  שהיא אמהּ הגדולה של הצמיחה להרצאות:  054-5753522

סיבוב פרסה לעבר אשפוז פסיכיאטרי

סיבוב פרסה לעבר אשפוז פסיכיאטרי

הייתי רוצה שבתי החולים הפסיכיאטרים ינוהלו ויתנהלו באופן הומני וחומל. אבל בחישוב גס נראה שבשביל זה מדינת ישראל צריכה להוסיף לתקציב השנתי של שירותי ברה"נ כמיליארד שקלים בכל שנה שוטפת. זהו סכום עתק ביחס לתקציב ברה"נ בישראל העומד כולו על מיליארדים ספורים. בחו"ל יש הרבה בתי חולים שגם תנאי המלונאות טובים מאוד וגם היחס של הצוותים אדיב ומתחשב. ככה זה כשיש כסף.

לעומת זאת בארץ האוצר עושה הסכמים עם הפסיכיאטריה ביחס למספר המיטות המקסימלי, שכיום עומד על כ-3500 מיטות. הפסיכיאטריה מצליחה איכשהו לעמוד בהסכם, אבל היא מצליחה לעמוד בו בזכות "המדיניות האגרסיבית" שהיא הנהיגה כלפי החולים עוד לפני קום המדינה. איך זה עובד? מדיניות אגרסיבית מכוונת (כל מאושפז, לא רק בסגורות, במאה השנים האחרונות נוכח בכך!) שוררת במוסדות האשפוז הרבה למעלה מ-70 שנה. וברור כשמש, שיש גם פה ושם יוצאים מהכלל, איים בים הסבל, שרק מעידים על הכלל.

אך בייחוד לנוכח ההסכמים בין האוצר לשירותי ברה"נ, מה צפוי לקרות אם פתאום קברניטי שירותי בריאות הנפש ישנו את המדיניות מאגרסיבית להומנית כמו שכיום קיים אך ורק ב"פיילוט שלוותה" (1956) הזכור לטוב?

או אז צפוי שכל עשרות אלפי החולים המשתחררים מאשפוזים קשים מאוד בכל שנה, ינסו להתמודד כמיטב יכולתם עם קשיי החיים שלהם במסגרת הקהילה. ואולם, באופן טבעי כאשר יתקלו בקשיים גדולים, רבים מהם יבקשו לעשות "סיבוב פרסה" אל עבר האשפוז ממנו השתחררו, שהרי כאמור תהיה מדיניות הומנית ולא יהיה כל כך נורא להיות מאושפז. ואולי אפילו לרבים מאוד מהם יהיה טוב באשפוז החומל מאשר בתנאים הלא כל כך פשוטים באזרחות.

נוסף על כך, סביר שהטיפולים בסובלים מ"הכחשה" יפחתו ואז יגדל מספר ה"דלתות מסתובבות"/ מספר המיטות. כמו כן, ככל שההתערבויות האגרסיביות תפחתנה, יפגעו גם טיפולי העומק המצמיחים אישיות
("הסבל אינו המטרה הוא בן הלוויה של ההתמודדות-התערבות שהיא אימה הגדולה של הצמיחה") ושבסופו של דבר גם יחזרו כבומרנג למוסדות ויוסיפו בטווח הבינוני והארוך עוד מיטות אשפוז. 


להלן קישור למאמר במדור דעות בהארץ שדליה ואני פרסמנו בנדון ב-13-6-17, ואולם מכיוון שהקוראים שאינם מנויים יכולים לראות רק את חלקו הראשון, אני מביא כאן בהמשך את המאמר הקצרצר כולו:

 

היתרון שבקשירות פסיכיאטריות

13.06.2017

צביאל רופא ודליה וירצברג-רופא

 

לא מזמן פורסמו מסקנות הוועדה הממשלתית לצמצום הקשירות באשפוז הפסיכיאטרי. הוועדה הוקמה בעקבות דו"ח עמותת "בזכות", לפיו בבתי החולים הפסיכיאטריים מתבצעות כ–4,000 קשירות בשנה — כל מאושפז רביעי נקשר. הדו"ח הציג את הכשלים שהובילו למצב בלתי נסבל זה, ומשרד הבריאות אימץ את מסקנותיו, וכנראה יגבש תוכנית לצמצום הקשירות עד לביטולן בתוך שלוש שנים.

אך לא ניתן לתאר התנהלות כזאת רק כ"סדרת כשלים" במערכת. אם נאסוף את כל האירועים הפוגעניים המתרחשים בבתי החולים הפסיכיאטריים מדי שנה, נגיע לסדר גודל המצביע על מדיניות אגרסיבית שיטתית של ממשלות ישראל כלפי מתמודדי הנפש. הדבר תמוה: סביר יותר שאנשים פגועים ומיוסרים יקבלו בעת אשפוזם יחס אוהב ומחבק מצד אנשי מקצוע, שהקדישו את חייהם לטפל בהם. ייתכן שהפער בין הרצוי למצוי נעוץ בכך שיש המייחסים ערך טיפולי ליחס הקשה, לעתים עד כדי התאכזרות פיזית ונפשית.

כמי שעברו על בשרם אשפוזים טראומטיים, ונוהגים לבקר אחרים השוהים במחלקות אלה, אנו טוענים כי היחס האגרסיבי בבתי החולים תורם לכך שכמעט כל מי שמשתחרר מאשפוז פסיכיאטרי לא ירצה לחזור אליו. זו מעין למידה התנסותית, כמו להכניס יד לאש. מניסיוננו, למתמודדי נפש החוזרים לקהילה לאחר אשפוז יש מוטיבציה עזה לא לחזור לשם והם נחושים לשמור על עצמם מפני משברים חוזרים. האם יש הישג טיפולי גדול מזה בעיני אנשי המקצוע?

לעומת זאת, אם תונהג במוסדות מדיניות הומנית וחומלת בתנאי אכסניה טובים (תוך הזרמת כספים לשם כך), רבים ממתמודדי הנפש יצבאו על חדרי המיון הפסיכיאטריים והתוצאה תהיה הגדלה ניכרת במספר המיטות. זהו עניין מרכזי: ההימנעות מאשפוז חוזר אינה רק הישג טיפולי, אלא גם חיסכון כלכלי גדול, וייתכן שמספר מיטות האשפוז הוא המפתח הכלכלי למדיניות בתחום בריאות הנפש. מחירה של מיטת אשפוז מאוישת במשך שנה נאמד במאות אלפי שקלים, ואפשר לחשב כמה תעלה תוספת של אלף מיטות בשנה.

אחת התוצאות של המדיניות האגרסיבית במוסדות האשפוז היא המשך מגמת הרפורמה מ–2001, קרי צמצום מספר המיטות. הדבר משרת הן את האינטרסים של משרד האוצר והן את אלה של משרד הבריאות. שירותי בריאות הנפש מצויים בין הפטיש לסדן. הסכמים בין האוצר למשרד הבריאות, הקובעים את מספר המיטות המרבי, מחשקים את ספקי השירותים, ולכן מוסדות פסיכיאטריים משתדלים לנקוט אמצעים שיביאו לצמצום מספר הפונים לאשפוז. זה מתאפשר, בין היתר, בשל הנצחת תנאים פיזיים ואנושיים גרועים ברוב בתי החולים.

ברוב מדינות ה־ OECD ההשקעה בתחום כפולה. לאחר שנים כה רבות של קיפוח והזנחה, הגיע הזמן שממשלת ישראל תתקצב באופן ראוי את שירותי בריאות הנפש. כך תתאפשר הקצאת משאבים להקמת מעונות יום וחלופות אשפוז הומניות יותר, ונעלה על דרך שיש בה חמלה ואנושיות.

 

הכותבים הם מתמודדי נפש ופעילים למען זכויות מתמודדי נפש

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל צביאל רופא אלא אם צויין אחרת