77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זרה באפלה

היה היה בית כלא שמח ומבדח

מאחורי חומות האבן האפלות של בית כלא ישן באזור נורמנדי, הצטופפו גנבי תרנגולות, נוכלים ושיכורים, לרוב, חסרי מעוף. חייהם בבית כלא זה, היו עצובים, כמו פשעיהם, עד שיום אחד התמנה מנהל חדש למקום הזה. היה זה מהפך של דרך ענישה חדשה: בית הכלא של האסירים השמחים. 
 
 
הכל החל בחודש מאי 1946, כאשר פרננדו בילה, קצין סוהרים צנוע שנראה כסנטור רומי, הגיע ל-Pont-l´Eveque, עיירה קטנה בחבל נורמנדי והתמנה למנהל הכלא המחוזי. נשלט ע"י צמא בלתי מרוסנת לטיפה המרה, בילה לא יכול היה להתרכז בניהול הכלא.. במהרה ראו אותו תושבי המקום נודד מבית קפה לבר בחיפוש אחר עוד כוסית של קלבדוס, ברנדי תפוחים בעל זיקוק כפול, משקה האופייני לאזור זה. 
 
בתוך הכלא, שלט הבלגן, רשומות שלא עודכנו ומהר מאוד כל הדואר נערם על שולחן המנהל הכושל, בנוסף ל-50 אסירים מוזנחים לחלוטין. המקום דמה יותר למחנה של עבודה בכפייה הנטוש לגורל האסירים.
בעיצומו של מצב מטורף זה, הגיע המלאך הגואל, איש קטן עגול וקרח, בעל חיוך שובב, שמו היה רנה גרנוויל, דמות בעל עיניים נלהבות מאחורי מסגרת משקפיים ענקית. ברזומה שלו הוא היה רואה חשבון, עיתונאי, גיבור התנגדות, פילוסוף ומשורר, אבל עניין קטן של זיוף והונאה, זיכה אותו בשנתיים מאסר בפועל.
לא עברה יותר משעה, וגרנוויל כבר קלט את אופי מנהל הכלא, הוא חמק מתא, ונכנס למשרדו והציע לו שני בקבוקי פסטיס ובנוסף הציע את שירותיו כספרן בית הכלא.. בילה התרשם.
 
"האיש הזה הוא אנטלקטואל, אשים אותו כממונה על המשרד", אמר לאחד הסוהרים. הרעיון שגרנוויל יהיה לו לעזר רב  ניהול הכלא, קסם לו עד מאוד.
ברגע שישב במשרד לצדו של בילה, כאשר הבחין בערמת הניירת הגדולה, אמר לו: "הדבר הראשון שאני צריך עכשיו, זה לשלוט היטב בחתימה שלך, ככה לא תצטרך להתעסק במטרד הזה של חתימה על כל מיני דברים שוליים". גרנוויל התאמן פעם אחר פעם בזיוף חתימתו, בזמן שזה בהה בו מוקסם. "מעולה", זה כל מה שהערמומי אמר, "אל תדאג, אני אסדר את הניירת שלך".
 
באותו הלילה, בילה מילא את חובת הסיור שלו בברים בלב שמח, סוף סוף הדברים היו בידיו של בעל סמכות שמבין עניין. ללא ספק היו. לאחר עיון קצר בכללי הכלא, גרנוויל השליך אותם לפח ומינה חוקים חדשים משלו. ראשית, בחר כעוזריו, את האסירים שכינה "בעלי עמדה", זאת אומרת, אלה שהיה להם כמות מסוימת של כסף ואלה שיכלו להביא לו תועלת על פי כישוריהם. קצב שהפך לגנב מכוניות, מינה כאחראי במטבח, ברמן שהתמחה בסחורה גנובה, מונה לאחראי על יינות ומשקאות חריפים ומלונאי לשעבר הידוע בכינוי "ג'ורג' הכריש" שהורשע בגין תקיפה בשוד, מונה כאחראי על בקשות חוץ, ז"א, בקשות אקסטרה של סיגריות ומעדנים שאסירים בעלי יכולת יכלו להרשות לעצמם. מהר מאוד שלט השפע במחלקת האספקה.
 
כל ההגבלות על משחקי מזל, עישון ושתיית אלכוהול, בוטלו. חייט שהורשע בכייסות, הפך לאחראי על הביגוד. חיבור טלפוני ישיר לסוכן הימורים בעיר הסמוכה, נתן שירות למהמרי מירוצי סוסים.
 
כמעט בן לילה, ותחת הנהגתו המהפכנית של האסיר-המנהל, בית הסוהר הקטן קיבל את המאפיינים של בית מלון משפחתי קטן. מותרות מסוימים עלו כסף, כמובן.. פירות ים, יינות ממותגים, עיתון הבוקר מלווה בארוחת בוקר מפנקת, שרותים אחרים היו על חשבון הבית. מעולה!
 
השמועה הופצה ואסירים שישבו בבתי כלא אחרים, עשו הכל כדי שיועברו לבית המלון המפנק שבטעות קרוי עכשיו כלא. 
בחודש מרץ 1949, הצטרף לכלא שודד שנחשב מומחה בבריחות, אחד בשם פייר נויר, הוא נכלא לאחר שהודה בפשע שלא ביצע.. רק כדי להיכלא בבית סוהר כל כך לא פורמלי. נויר ישב בכלא כחודש, אבל ההרגל היה חזק ממנו והוא ברח.  לא בהכרח דרך הדלת הראשית שהייתה פתוחה עבור כל האסירים, לא ולא. הוא בחר בשיטה הקלאסית המסורתית, הוא ניסר את הסורגים של החלון והחליק במורד הקיר עם חבל, כדי לא לגרום לבעיות לחברו המושל בכלא.
היה מרגש לראות איך האסירים דאגו לרווחתו של בילה. לילה אחד יצאו מאוחר לחפשו בסיבוב הברים שלו, כדי להביאו שיכור אבל בריא ושלם במריצה. 
 
כמו כן, יותר מפעם אחת, כאשר הסוהרים איחרו לעבודתם בגלל אי אלו סידורים טורדניים, האסירים עצמם דאגו להחתים את הכרטיס נוכחות שלהם. הייתה אחווה גדולה. בית סוהר מוזר בו האסירים אינם אסירים, הסוהרים לא כלאו והמנהל לא בא לפקח.
 
כמובן, עם הזמן, התושבים שמו לב שהאסירים מטיילים ברחובות ככל שעולה על רוחם ובין לבין יושבים ושותים בברים. אחד הראשונים שהבחין בכך, היה עורך דין שבא לדבר עם אסיר בכלא וכאשר ביקש לראותו, נענה על ידי הסוהר "חכה רגע.. אבדוק אם הוא נמצא". והוא לא היה.
 
 
ארבע שנים ארוכות ומהנות נמשך הכלא המאושר הזה, בלי שדווח. תושבי העיירה לא עשו זאת, נמסר אחר כך, כי הם הרגישו שזה לא עניינם, זה היה עניין של הרשויות. הם ריחמו על בילה, על פי עדותם, אדם עדין שלא מסוגל לפגוע בזבוב.
מצד שני, חלק מהתושבים היו בעלי עסקים שסיפקו סחורות לאסירים.. כל המותרות האלה, מילא את כיסם בהרבה כסף. אם השערוריה תפרוץ, ברז בית הכלא יסגר, הפסד נטו.
 
משרד המשפטים הצרפתי, לקח קשה וברצינות רבה את המקרה, סגר את בית הכלא בחודש ינואר 1950, כך שבילה המסכן נשפט והורשע ונידון לשלוש שנות מאסר בפועל בגין רשלנות. גרנוויל, בתפקידו הנדבן שהוא בעצמו אימץ, כאשר חבר המושבעים האשימו בזיוף חתימה בלמעלה מ-300 פעמים, הסביר בשלווה: "תמיד עשיתי מאמצים גדולים כדי לספק את המעסיקים שלי.."
 
מקורות:
http://content.time.com/time/magazine/article/0,9171,891586,00.html
http://philippepoisson-hotmail.com.over-blog.com/article-33330179.html
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת