33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שיק - SHIK דינה (וינשטיין) שק

מספרת סיפורים

היא גם עצובה....

משוטטות בערש התרבות.

רגלינו הולכות ונוגעות באבני הדרך העתיקות. דורכות אלפי שנים, תקוות, חלומות, מלחמות, נצחונות אמונות...עולות לאט במעלה האולימפוס.

מקשיבות לסיפורי אלים חזקים ואלות יפיפיות. כמעט נוגעות בכנפיה של ניקה אלת הניצחון (נייקי, שאלו את שמם משמה של האלה ניקה...)

ואני, שזו לי הפעם השלישית פה, בכל זאת נדהמת מהיכולות ומהחשיבה ההנדסית, הטכנולוגית והאסטטית של העושים במלאכה בימים קדומים, כשלא עמדו להם כל המכשירים...מעורר השתאות והערכה.

ואחרי נגיעות היסטוריות ואחרי הכרות כללית עם העיר ומקומותיה המרכזיים, מצאנו אתונה עצובה, קשת יום וקשת מראה.

ביותר ממקום אחד מצאנו אתונה בוכיה. בתים נטושים, נוטפי דמעות, פעורים, מתפוררים. חנויות רבות סגורות ואת פניהם מעטרים זקנים מרוססיי גרפיטי מכוערים, מראות שמגלים לעין כל, את מצבה האמתי של יוון כולה. רואים איך האנשים האלה בעלי מסורת ותרבות מפוארת, מתקשים להבין את המשחק של העולם העכשווי.....

הלכנו באחד המדרחובים המרכזיים של אתונה, רחוב קניות עירוני טיפוסי. קצת פחות עצוב מהרבה רחובות וככרות אחרות, המוני אנשים חולפים עוברים. נכנסים בין חנויות, מודדים, מתעכבים ויוצאים. ושוב כך לאורך הדרך. אין הפתעות. הולכים...מתערבבים. חושבות שזמן נכון לעצור מעט לקפה קר של צהרים או כמו שהיוונים קוראים לו: קפה פראפה. מוצאות מקום אחד שנראה קצת בשוליים או מה שנקרא, שוכן בקרן פינה.

עוד אנו מתיישבות אני מבחינה בשניים, גברים מעשנים, יושבים בפינה של הפינה והמלצרית מביאה לשולחנם מיקרופון קטן.

"עוד מעט מוזיקה", אני אומרת.

עוצרת את המלצרית שחולפת ושואלת, "האמנם?" "כן" היא עונה, "עוד דקות תתחיל להתנגן פה מנגינה" "ועד מתי?" אני שואלת, "עד חצות הליל"

...כל כך רציתי מוזיקה יוונית אותנטית. לא כזו של מופע תיירים. מוזיקה פשוטה, אמיתית, לחברים. והנה היא באה אלי, כאילו ידעה. אז הזמנו שתיה ואחר כך ארוחה ובשלב מסויים נפרדנו, כלומר, אני והמוזיקה נשארנו והחברה המשיכה בדרכה.

פה, בקרן הרחוב של המדרחוב המרכזי של אתונה, יום שבת, יום הקינוח של הארוחה היווניה שנמשכה לי במהלך שבועיים, בהם גיליתי פנינים ויהלומים יפיפיים. מהאי אויה דרך חצי האי פיליון דרך מטאורה המדהימה על מנזריה התלויים אי שם בין העננים אל חופי ומפרצי הים התיכון המערבי (הים האדריאטי), של יוון ועד לאתונה, הלב הפועם והעצוב של השכנה היווניה.

פה חיכתה לי המוזיקה, מוזיקת הנשמה של יוון. לאט לאט אל שני הנגנים נוספו עוד ועוד חברים. כנראה שסיימו את יום עבודתם ובאו להצטרף, כולל אחת שהצטרפה אל השניים ונשאה קולה בזמר נוגה, מלטף ומניע. גם את מיתרים שלי.

השעה כבר שעת אחר צהרים ואני נטועה במושבי. יודעת שהוא, היה מתענג פה עד מאוד. המנגינות היו עמוקות בו ומוזיקת הנשמה היוונית מצאה אצלו מקום של כבוד. כמעט כאילו גדל עליה והושקה בה מלידתו.

כהרגלו היה מוצא מקום תצפית טוב להבחין בכל תנועה של נגן הבוזוקי, לא עוצם עיניים ולא מתנועע לשמע הקצב. מרוכז ומחודד שלא יחמיץ אף צליל או הד שנותר. אוסף לתוכו הכל. דואג שלא יפלו מאוזניו טיפות או זנבות של מנגינה, כולל הפאוזות הקטנות של בין לבין כולל זמן ההפסקות הקטנות בין שיר אחד לזה שבא אחריו.

עוד הוא, עובר במחשבותיי וכוס הבירה הקרה מתרוקן ולא נודע כי בא, מעגל החברים הולך ומתעבה סביב הנגנים והמנגינה, כמו היו טבעת בעצה של עץ הדולב היווני עמוק השורשים ועב הגזע.

הנגנים מוסיפים לשתיה על שולחנם תוספת חיזוק שקופה עם ריחות אניס, כן, אוזו מדולל, שמעצים את עוצמת קולם וכוונתם. אני מחליטה שעלי לתחום את שהותי פה שאם לא אשאר ואשאר עד שאטמע....

עכשיו השעה רק שעת אחר צהרים וכבר עוצמת השירה גבוהה וכל הסובבים מצטרפים בעוז ואלה רק הטיפות הראשונות של האוזו בעורקים...הערב עוד כולו לפנים...אולי כך עם המוזיקה הזו והמשקה ביד האתונאים מתמודדים עם העצב הגדול של המשבר שעובר עליהם וניכר בכל פינה.

אני חושבת שאילו הייתי אתונאית, ככה הייתי בוחרת להעביר את שעות שבת אחר הצהרים שלי...או שישי ואולי גם וגם...עם מוזיקה שמרעידה את מיתרי הבוזוקי והדם.

קינוח נפלא לארוחה טובה טובה וטעימה.

יאסו, שכנה יפת מראה ועצובה

מקווה שתמצאי דרכך להתאושש ולפרוח עוד

 

 

רגע של תודה ופרגון, לאמציה, אמץ, שהיה פה פעם בלוגר פעיל מאוד ועכשיו בעיקר בפייס... שנתן עצות טובות בזמן אמת.

מהסטוריה מפוארת

אל מציאות מפוררת

וככה באמצע,

שירה יוונית נהדרת

שניים שאוספים סביבבם עוד ועוד קהל מקומי ששר איתם

 

 

 

 

היידה, אָד'יו....להתראות, שכנה יפה.

 

שושה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת