33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חופשי ומאושר

מחשבות בצד הדרך חלק א' - מרד בסתמיות החיים

מרד בסתמיות החיים

מאמר זה נכתב בצ'ילה לאורך כביש הקרטרה אוסטרל בדרך מריו טראנקילו לסירו קסטלניו, לאחר שנתקענו בשלג עם המכונית, חולצנו וכעת אנחנו צריכים לחכות 4 שעות במכונית עד שיפתחו את המשך הכביש שנסגר בינתיים לעבודות תשתית. מסביבי הכל ירוק ויורד לפעמים גשם ולפעמים שלג. כל הצמחיה בצד הכביש מכוסה מעטה לבן של שלג או ברד רך. אתי, אני ומקומי שנהג בשבילנו בעת החילוץ, יושבים במכונית המחוממת ומחכים בסבלנות. למרות שהשעה היא שלוש בצהריים כולם נרדמו ורק אני החלטתי לפתוח את הלפטאופ, כך שכעת יש לי הרבה זמן לכתוב את מחשבותי..

 17 לנובמבר 2015

משהו לא בסדר עם העולם. כבר בתור ילד קטן בגן הרגשתי את ההרגשה הזו. הסתכלתי סביבי והכל היה נראה לא מספיק מעניין, סתמי וחסר חשיבות. כל יום קמים ועושים את אותו הדבר עד הערב ואז הולכים לישון כדי לקום שוב בבוקר לאותו מעגל שגרתי. שוב ושוב ושוב. למה לטרוח? למה זה טוב? אז נכון, אפשר לברוח לכל מיני פעולות שדורשות תשומת לב עד שלא שמים לב לזמן שעבר. אבל גם הן נגמרות. בסופו של דבר חוזרים לחוסר ולסתמיות החיים. לא יכול להיות שזה כל מה שיש, חייב להיות איזה שהוא עניין בחיים האלה. חייבת להיות משמעות שמתחבאת איפה שהוא. משהו שמרגיש אמיתי יותר, שמצדיק את החיים האלה. משהו יותר.

אז יצאתי למסע חיפוש.

גדלתי מאז, וגם היום אני מסתכל סביבי ורואה שמשהו לא בסדר עם העולם שבנינו לנו. המסע שלי מתקדם מצויין, אני מרגיש כיצד התפתחתי וכיצד בכל צעד בהתפתחות הזו אני מוצא יותר ויותר את הדבר שחיפשתי. אבל מסביבי אני רואה את אותה הסתמיות. אנשים שקמים כל יום לעבודה, חוזרים הביתה והולכים לישון. כך יום אחר יום אחר יום במשך 30 שנה. אז הם יוצאים לגמלאות ודועכים לאיטם עד שמתים. אנשים חיים ומתים ללא כל חשיבות. עוד נמלה בקן הנמלים האנושי שנולדה ומתה ללא שום זכר או ערך. זה כל מה שיש? למצוא עבודה? לקנות בית? לברוח למטלות חסרות טעם? לעשות צאצאים? הרי גם הם חסרי ערך בדיוק כמוני. למה להוסיף עוד נמלה לקן השגרה הסתמית?

1

אני חי כל כך מעט זמן וכל מה שנותר לי לעשות זה ליצור לעצמי שגרה ולמצוא לעצמי עבודה? בשביל זה להתאמץ? להיוולד באופן סתמי, לחיות ללא ערך ולמות ללא משמעות מיוחדת לקיומי? זה לא מספיק בשבילי, אני רוצה יותר ממתנת החיים שלי! אני לא מבין איך אפשר להסתפק בפחות מזה? איפה המשמעות? איפה מיצוי החיים? עד שנולדתי, אני לא מוכן להסתפק בכל כך מעט!

ואתם? האם הרגשתם פעם את הסתמיות הזו של החיים?

ואתן? האם צורת חיים כזו נראית לכם מספקת? נראית לכן הולמת את קיומכן?

אני קורא למרד בסתמיות החיים!

אני יצאתי אל המרד הזה בראש מורם ובינתיים הוא מוצלח מאד ולכן אני מרשה לעצמי כבר עכשיו, באמצע הדרך, לזקוף קומה להכריז: "כן! אפשר גם אחרת. לא חייבים להרכין ראש ולהיכנע ללא מאבק לסתמיות. יש אוויר פסגות, יש משמעות ואפשר להרגיש חיים עד הסוף בצורה האמיתית ביותר. למצוץ את לשד החיים ולעשות חיים ראויים!". כמובן שזהו מאבק ומרד. זו לא צורת החיים הרגילה שהחברה מציעה לנו, אך זו הדרך היחידה להגיע לאוויר הפסגות. כדי להרגיש את החיים במלוא עוצמתן, צריך אומץ לחיות שונה. צריך אומץ למרוד. יש אוויר פסגות, אך "רק מי שנשם אבק דרכים, ינשום אוויר פסגות".

כמו בכל טרק טוב, אני יכול לספר את סיפור הדרך, לתאר מה נשקף מהפסגה ולהראות את הנתיב לאוויר הפסגות, אבל בסופו של דבר מדובר במסע שלך, שעליך לעבור בעצמך.

אני מזמין אתכם ואתכן להצטרף אליי ולצאת למסע המרד הגדול בסתמיות ולמסע לגילוי עוצמת החיים והמשמעות שלכן ושלכם!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל freenl אלא אם צויין אחרת