33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שלום ימין - עושר ואושר לעד ?

מספרים זוכים - שלום ימין

מספרים זוכים – שלום ימין

 

"אהלן". הסתכלתי לכיוון הדלפק בבית הקפה הקטן ובירכתי לשלום את המוכר. איש גדול עם שיער דליל ושפם עבות שנראה בשנות השבעים שלו בערך. "אהלן אהלן " הוא ענה לי. "מה העניינים ? " " וואלה הכל טוב " עניתי לו. ביקשתי ממנו טופס לוטו וקפה הפוך אחד. בית קפה קפה לא גדול. צבעוני מאד. שישה שולחנות. לוטו, טוטו, כרטיסי גירוד, מקרר שתיה, מקרר ארטיקים ועוד כל מיני מוצרים לטובת תושבי הסביבה, שעושה רושם שהיו מסתובבים כאן די הרבה. "עשרה שקלים בבקשה על הקפה ועל הלוטו תשלם כשתשלח" אמר לי האיש כשהביא לי את הקפה לשולחן. "משלמים כאן מראש" הוא אמר בלי להישמע מתנצל. חייכתי אליו. "הכל בסדר " אמרתי. שילמתי לו על הקפה שהגיע בכוס ענקית ולידו עוגיה . "העוגיה על חשבון הבית " אמר כאילו קרא את מחשבותי. "אם תצטרך עוד משהו, פשוט תגיד " אמר לי ומיהר חזרה לדלפק. למקום נכנסה אישה בת גילו בערך והתיישבה ליד הדלפק. הם החלו לשוחח כאילו שהכירו שנים רבות. שעת אחר הצהרים מוקדמת. רוב האנשים עדיין בעבודה. בעוד שעתיים שלוש יתחילו להגיע לכאן כדי לפגוש אחד את השני ולשתות איפה קפה קטן ואולי איזו עוגה. בית קפה שכונתי מהסוג הכל כך מוכר וכל כך שונה מהרשתות של בתי הקפה שמפוזרות בכל מרכז מסחרי גדול. כאן זה אישי. משפחתי.

השבוע יש פרס מאד רציני בלוטו. אני לא שולח טפסים בכל שבוע. אבל הפעם, הפעם מדובר בעשרים מליון ₪. עשרים מליון חלומות להגשים. לשלוח את הילדים שלי ללימודים. לקנות להם בית. לפנק את אשתי באיזה קרוז בעולם על אוניית פאר, רק אני והיא. להרשם ללימודי אמנות וללמוד בלי לעבוד. אחחח עשרים מיליון. כמה שזה יישחמ אותי עכשיו. רק אני. עצמתי עיניים ודימיינתי את הרגע שבו אעמוד ואקבל את הצ'ק. התרגשתי ובכיתי ...שם. במעמד הקבלה. מנהל מפעל הפיס לחץ את ידי והמצלמות צילמו אותנו כשאני חובש את המסיכה המצחיקה ההיא על הראש כדי שלא יזהו אותי.

"יש לי את המספרים הזוכים אחי " שמעתי לפתע. פקחתי עיניים בבהלה. מולי ישב חייל. לבוש מדים חדשים חדשים. מחייך אלי. נראה לי שהוא התגייס ממש לפני כמה ימים. " יש לך את המספרים הזוכים ? " שאלתי באי אמון. "כן אחי " הוא ענה לי בדרכם של בחורים צעירים. "אם היית זוכה בפרס, מה היית עושה איתו? " שאלתי אותו. הוא הביט עלי ושתק. לרגע נהייה רציני. "הייתי מפצה את ההורים שלי על כל השנים האלה " הוא אמר. "לא הבנתי " עניתי לו. "עזוב " הוא ענה לי . "אין מה להבין כאן." הוא הביט מסביבו. "עשרים שנה זה לא הולך ברגל אחי " "מה עשרים שנה ? " שאלתי . הוא חייך . "אתה רואה את האיש הזה מאחורי הקופה ? " לא הבנתי מה הקשר. "נו " עניתי  "אז האיש הזה הוא אבא שלי. ועשרים שנה מאז שנפרדנו והוא לא מצליח להתגבר על זה" הסתכלתי על הספק נער ספק גבר שמדבר איתי וחייכתי. "תגיד לי ...אחי " אמרתי לו בדרכו. "בן כמה אמרת שאתה? " הוא הביט בי. "בן כמה אני נראה לך ? "מקסימום עשרים" עניתי בביטחון מלא. הוא הביט בי וחייך. "תוסיף עוד עשרים אחי" צחקתי. "נו מה ? אתה צוחק עלי ? מה הכוונה שלך ? " היום אני צריך להיות בן ארבעים. יותר נכון שלושים ותשע" "מה זאת אומרת צריך להיות ? זה משהו חדש ? " שאלתי ולגמתי לגימה מהקפה. "מוכן לשמוע ? " הוא שאל. "נולדתי מוכן " עניתי לו.

הוא התרווח על הכיסא והתחיל לספר " התגייסתי לצהל כשישראל הייתה שקועה עמוק בחרא הלבנוני. התגייסתי לגולני אחי. לא פחות. חלמתי להיות לוחם קרבי וזה מה שקיבלתי. לא היה יותר מדי זמן לבלבולי מוח. יש אחרי הטירונות העלו אותנו לקו בדרום לבנון. אבא שלי נהרס מזה. הוא לא ישן בלילות. אמא שלי הייתה יותר חזקה, אבל כנראה שזה רק כלפי חוץ. בקיצור אחי, הסתובבנו שם ופתחנו צירים במשך חודש וחצי. באתי פעמיים הביתה. אחרי שחזרנו מחופשה קצרה לקו, פתחנו ציר בוקר אחד ותוך כדי פתיחת הציר שעשינו ברגל, עלינו על אחד מהמוקשים המסריחים שלהם. אני החזרתי ציוד במקום אחי. ונפצעו עוד עשרה חברים שלי ושניים הצטרפו אלי אחרי שבוע" "רגע. רגע " אמרתי לו . "לא הבנתי. מה זאת אומרת החזרת ציוד ? למי ? ומה הקשר עם זה שהתפוצץ מוקש? " עכשיו כבר הייתי בטוח שהבחור עושה צחוק ממני " אחי " הוא אמר לי והביט לי בעיניים . "נהרגנו בדרום לבנון . אמא שלי מתה מצער אחרי חמש שנים והאיש הזה ." הוא הצביע על המוכר " האיש הזה הוא אבא שלי .כל מה שאני מספר לך זה אמת." הוא נראה כמו שנעלב " אם אתה לא מאמין לי, זה בסדר אחי " הבטתי עליו וראיתי שהוא התעצב. "לא. לא זה בסדר." ניסיתי להרגיע אותו . חשבתי שאולי יש לו איזו בעיה נפשית. הושטתי לו יד כדי ללחוץ לו את היד ולחזק אותו. הוא משך את ידו לאחור. "לא צריך אחי . זה בסדר " הוא ענה לי. אני אתגבר " והוא צחק פתאום. "אז אתה רוצה את המספרים שלי או לא ? " הטופס כבר לא עניין אותי. "חכה שניה " אמרתי לו. קראתי למוכר.

 

 הוא בא ושאל לרצוני. "תגיד. " שאלתי אותו . "אתה מכיר את הבחור הזה ? " והצבעתי לכיוון החייל בעודי מביט למוכר בעיניים " איזה בחור ? " הוא שאל. הסתכלתי לכיוון המקום שבו ישב החייל ולא ראיתי איש. " כנראה שהוא ברח " אמרתי . "במה אני יכול לעזור לך אדוני ? " הוא שאל. סיפרתי לו את הסיפור. הוא נראה כועס לפתע. "בוא" הוא אמר לי. "בוא תראה משהו " הוא הוביל אותי לפינה קטנה בבית הקפה. על הקיר הייתה תמונה של חייל חייכן . קפאתי כולי וצמרמורות אחזו בגופי. על התמונה היה סרט שחור וכיתוב נאמר שהחייל נהרג. החייל בתמונה היה החייל שדיבר איתי קודם. זאת הייתה פינת הנצחה לזכרו של החייל הזה. המוכר הוציא מטפחת וניגב דימעה. " אותו איבדתי קודם ואחר כך את אשתי " הוא אמר בעצב. "אז בחייך בן אדם, איך יכול להיות שראית אותו כאן בבית הקפה ? "

"מלחמה ארורה" הוא אמר בעצב. "המחיר יקר מדי עבור משחקי האגו של המנהיגים. עשרים שנה חלפו והפצע לא נרפא. אישה אהובה ובן אהוב. שני אנשים איבדתי במלחמה הזאת. שניהם קבורים זה לצד זו .המחיר יקר והשלום עדיין לא הגיע. שאלתי אותו אם אני יכול לחבק אותו. הוא חייך אלי . חיבקתי אותו בחום . איש גדול וחסון. עמדנו ככה שתי דקות. שתי דקות של שתיקה וחמלה. שתי דקות של מחשבות על המלחמה ועל האובדן. כשהתנתקה האחיזה עיניו נראו אדומות וכנראה שגם שלי.

 

"אתה רוצה לשלוח את הטופס ? " הוא שאל . לא עניין אותי הטופס. "לא תודה " עניתי לו " "יש דברים יותר חשובים בחיים מהדבר הזה . שלא תדע צער " "כן כן תודה " הוא ענה לי. הוא הביט עלי כמו על משוגע, ובצדק. אני בטוח שלא הזיתי

אבל לך תשכנע אותו בדבר כזה מטורף. לא רציתי לצער אותו יותר מדי . זה היה כל כך מוחשי מה שקרה שם ליד השולחן. מוחשי מכדי להיות הזייה. הלוואי וכל האבדן הזה היה הזייה אחת גדולה.

 

נפרדנו לשלום והמשכתי לדרכי. בעוד כמה ימים נציין את יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל. שנים שלא הייתי בבית עלמין צבאי. השנה אהיה שם.

 

כל הזכויות שמורות.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dj shalom1 אלא אם צויין אחרת