33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שלום ימין - עושר ואושר לעד ?

ליל הסדר - שלום ימין

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

מה באמת נשתנה ? כל השנה אני מחכה לפסח ומציץ מבעד לחלון השכנים. חלון חדר השינה שלהם ממש גובל בחלון המקלחת שלנו. אני יכול להסתכל מבעד לתריסים בלי שהם ירגישו. אני בחושך והם באור. ואני שומע את הוויכוחים שלהם. בכל שנה יש וויכוחים. שהופכים לריב מטורף. כל שנה בעשר השנים האחרונות הם מארחים יוצאי שואה בליל הסדר. בכל שנה יש אחד פחות. בהתחלה היו עשרים איש. שני שולחנות מלאים באוכל ושמחה  ומאכלים כשרים וחגיגיים. קניידלך , גפילטה פיש , כבד קצוץ , עוף מכובס , דג קרפיון . חזרת ושאר חלקי קערת החג. מצות ויין כשהם הולכים הביתה, כל אחד מקבל חבילה של אוכל בנוסף למה שכבר אכלו. בשנה שעברה הגיעו חמישה בלבד. קשה למצוא עוד אנשים ששרדו את השואה . רובם כבר לא חיים היום. ולכן צריך לעשות מאמץ כביר שיהיה להם חג, למעטים שעוד יש. ככה היא מרגישה שהיא עושה את המצווה שלה.

 

בכל שנה מתנגד הבעל לאשתו. זה עולה לו המון כסף. אז מה אם יש לו המון כסף. זה אומר שהוא צריך להאכיל יוצאי שואה בזה ? יש לו כמה מליונים בבנק . ירושה מהמפעל של הוריו. מפעל לרהיטים שבנה רהיטים עבור כל עשירי הארץ. רהיטים יקרים. כשנפטרו הוריו שהיו יוצאי שואה ששיקמו את עצמם , ירש את כל המפעל כבן יחיד. לא אהב לעבוד. בשביל מה לעבוד ? יש לו כמה מליונים בבנק ועוד שלוש דירות של הוריו שהן מושכרות.. לפני שמגיע חג הפסח אשתו  כבר נכנסת לאמוק. קונה מצרכים מנקה וממרקת. עושה טלפונים לכל העולם כדי להשיג עוד ניצולי שואה בודדים.

 

זה לא שהוא שונא אותם חס וחלילה. להיפך. הוא בעצמו דור שני ליוצאי שואה. משני הצדדים. אבל זה לא התפקיד שלו להאכיל אותם. הממשלה צריכה לעשות את זה מכספי המיסים . הוא אומר כל הזמן. והיא רבה איתו. מעצבנת אותו בכוונה. ואני עומד ומקשיב מחלון האמבטיה. לפעמים אני מנצל את הזמן לשבת בשרותים. זה הרבה יותר טוב מספר או עיתון. כי הם מוציאים הרבה כביסה מלוכלכת החוצה בוויכוחים שלהם. חלילה שהיא תזכיר את הוריו. אבל מדברת על האופי שלו וקמצנותו. מה יש ? היא אומרת. לא תמות אם תוציא איזה אלפיים שקלים מהריבית שלך פעם בשנה. מה תעשה עם הכסף? הה ? תיקח לקבר ? אלוהים שישמור. מילא אם היא הייתה פולנייה. אבל היא עיראקית. עיראקית ומתנהגת כמו אחרונת הפולניות.

 

והוא. אין לו כבר כוח אליה. הוא נשבר כל שנה. אבל למען הכבוד שלו עדיין מתווכח. והם רבים ורבים ורבים עד שמגיע ליל הסדר. ואז הם זוג יונים. שני ילדים יש להם. גדולים. האחד חי באמריקה הרחוקה וכמעט שלא מגיע ארצה והשני חי ברמת הגולן ומגדל בקר ועושה יין. מגיע לביקור לעיתים רחוקות. פעם אפילו היה בליל הסדר עם כל הזקנים. כל כך צחק באותו היום מהבדיחות שלהם והתרגש מהסיפורים.

והשניים חיים לבד כל השנה. אין להם שיחות משותפות ואפילו סקס כבר אין. אין כלום. לפעמים הוא תוהה מדוע הם עדיין יחד ואז נזכר בימים הראשונים שהכירו והייתה שם אהבה גדולה. הוא מתגעגע לימים היפים. עצוב לו ככה.

גם השנה רבו והתווכחו אבל הוויכוח נפסק פתאום וכשהצצתי מבעד לחלון לא האמנתי למראה עיני. האישה התחילה לבכות והחלה ללטף את ראשו של בעלה. והוא מדבר בשקט והיא בוכה עוד יותר ומנשקת אותו. כמעט וצעקתי אליהם : "היי. מה יש לכם ? למה אתם לא רבים ? " אבל כל כך הוקסמתי והתרגשתי מהבכי שלה שלא עשיתי כלום פרט ללטוש עיניים ולהקשיב. ואז הם ראו אותי. אני נבהלתי וסגרתי את התריס אבל כבר היה מאוחר. היי. נשמעה צעקה. מה שלומך ? מה שלומי ? מה שלומי ? כנראה שהם לא ידעו שהצצתי . פתחתי את התריס ." היי " אמרתי בקול קצת צרוד מבושה "אני בסדר . מה שלומכם ? " כאילו שלא ידעתי . "בא לך קפה ? " שאלה השכנה. "כן " אמר בעלה."בוא לשתות קפה"

פעם ראשונה שלי אצלם. דלת עץ אדמדמה. יוקרתית כזאת. פעמון די חזק ומישהי שעונה לי "רק רגע " והינה אני בתוך הבית יושב עם שני השכנים החמודים שלי, מלא בושה וכלימה על מה שעשיתי והם אפילו לא יודעים.

"אתה יודע למה אני כל כך מאושרת היום ? " שאלה אותי האישה שנראה בערך בשנות השישים שלה. בעלה נראה טיפה יותר מבוגר. "יש לי הרגשה שאת הולכת להגיד לי " חזרתי על הבדיחה החבוטה. האישה צחקה. "מסתבר לי להפתעתי " היא אומרת "שבעלי היקר באדם, תומך באופן שוטף בבית אבות ליוצאי שואה" והיא שותקת ומוחה דימעה. "זה מילא. אבל לעשות את זה בסתר עד שאפילו אני לא ידעתי " הרגשתי לפתע גוש בגרון. התביישתי לבכות. אבל מאד התרגשתי שהאיש הזה עם החזות הקשוחה כלפי חוץ תורם בסתר ומוכן לספוג שנים רבות את הכינוי קמצן. זאת תרומה אמיתי שלא למטרת פרס. שאלתי אותו אם אני יכול לחבר אותו . והוא נענה בשמחה. חיבקתי אותו ולא יכולת לעצור את הדמעות שלי. הוא טפח לי על הגב וחייך אלי חיוך אוהב.

אליהו הנביא לא הגיע לביקור השנה אבל חמישה עשר יוצאי שואה ואני ושני השכנים שלי ישבנו סביב שולחן החג ושרנו וצחקנו ובירכנו יחד עם הקשישים המתוקים. לא התביישתי לבכות. ונראה לי שכולם הבינו אותי.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dj shalom1 אלא אם צויין אחרת