11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חושבים טוב

הבן הבעייתי

הנה שוב, כבכל שנה מגיע ליל הסדר. 

אצלנו בליל הסדר יש הכל חוץ מסדר...אבל גם זה בסדר 

כי זהו לילה חוויתי ובלתי נשכח, לילה שההכנות אליו הן מרובות ולא רק מצד הנקיונות והבישולים, אלא מושקעת בו הרבה מחשבה

איך לאתגר את הילדים, לשמח אותם ולשים אותם במרכז, כי הם הכי חשובים בלילה הזה. 

זה החג בו הדגש הוא על העברת המסר והמסורת של העם היהודי מדור לדור, מאב לבן, מההורים לילדים על מנת ששרשרת הדורות של עם ישראל תמשיך ולא תיקטע,

זהו סוד ההמשכיות וההישרדות שלנו. 

בערב החג, האווירה רגועה ועדיין לא מרמזת על מה שעתיד להתרחש רק בעוד כמה שעות... הילדים אוכלים מה שאפשר כדי שלא יהיו רעבים עד שנגיע ל"שולחן עורך", כי זה יכול לקחת בערך נצח... אחר כך ישנים, כי מי שיירדם באמצע הסדר - יפסיד והם יודעים את זה. cool

והנה מגיעה השעה, הערב יורד, חוזרים בזריזות מבית הכנסת, השולחן כבר ערוך ומזמין - קערות הסדר, הגדות, כוסות היין וכל המאפיינים המיוחדים של שולחן החג הזה. 

ההתחלה עוד רגועה - מתיישבים בנחת, עורך הסדר עושה קידוש, אבל המתח כבר מורגש באוויר והכל עומד להתפרץ בתוך רגע!

איך שמגיעים ל"ורחץ" ול"כרפס" זה מתחיל. 

הבן הקטן שואל בתמימותו - למה נוטלים ידיים ואז אוכלים תפוח אדמה?...צריך לאכול לחם, אה...מצה! בעצם למה בכלל אוכלים מצה? והאבא מתחיל להסביר בנחת, 

אבל אז מתפרץ הגדול כאילו לרגע הזה חיכה כל היום: "בשביל מה אתם עושים את כל זה בכלל?! אולי תתקדמו...חלאס, הבנו. אבותינו יצאו ממצרים, הלכו במדבר, אכלו מצות, נגמר! 

אנחנו כבר במאה ה-21, העולם השתנה, מספיק להיות תקועים בעבר..." אוהו, כאן כבר האווירה מתחממת. האבא מנסה להסביר ובן נוסף נחלץ לעזרתו ולהגנת עם ישראל כולו 

והויכוח הולך ומתלהט וכשהקטן מתחיל לשיר "מה נשתנה", כולם מהרהרים בלב "מה לא נשתנה?!" כאילו שהכל רגיל רק בשינויים קטנים.... 

אבל אל תחשבו שזו מלחמה עם הרוגים ופצועים חלילה, כולם אוהבים את זה ונהנים מזה, הסערה הזו מולידה בסוף רוחות טובות וליבון של דברים חכמים ונבונים וכל אחד יוצא חכם יותר, 

זו לא אש שורפת, אלא אש שמחממת ומבשלת מטעמים נהדרים .

מתוך להט הויכוחים נאמרים ונלמדים דברים נהדרים, לאט לאט הבלאגן נרגע והסדר מתחיל לשוב על כנו, אחרי "מגיד" סוער. הרעב עושה את שלו ומשקיט את כולם, "רחצה", "מוציא מצה", "מרור", "כורך", נו... הנה הוא סוף כל סוף - "שולחן עורך"! 

אח, איזה מטעמים! היה שווה להתעייף ולייבש את הגרונות כדי להגיע לרגע הזה של הארוחה. 

ועכשיו כשפינו מלא שירה, ובטננו מלאה במצות הגיע הזמן לשיא נוסף - "צפון", הלא הוא האפיקומן. הילדים מתחילים לריב מי מצא אותו ראשון והזירה שוב מתחממת, 

אחד הילדים מגלה לאבא בסוד היכן מקום המסתור ואבא ניגש אל הספה שבצד הסלון כדי לאתר את המטמון על פי הנ"צ שניתן לו, אך כשהוא מגיע אל הספה פניו מחווירות... 

לא,לא מהיין ששתה.

לא, גם לא מהאפיקומן שלא נמצא...

על הספה שוכב ישן - צביקי. אבא מנסה לשחזר לאחור והוא קולט שמאז הקידוש צביקי כלל לא היה איתם בשולחן, הוא פספס את כל הסדר... 

כזה הוא צביקי, טיפוס אדיש ושקט, קצת מנותק ממה שקורה, שקוע בעצמו ובמחשבות שלו, אחד שקל לפעמים לשכוח מקיומו מרוב שהוא מצניע את עצמו ונבלע בתוך ההמולה... 

 

לא סתם אנחנו מספרים בהגדה על ארבעת הבנים. בדרך כלל עיקר תשומת הלב מופנית אל הרשע, כי הוא מושך אש, הוא עושה הכי הרבה רעש ולכן עיקר תשומת הלב מתמקדת בו, heart

גם החכם הוא דומיננטי והתם קצת פחות אבל הוא לא מפסיק לשאול שאלות ולכן אי אפשר להתעלם גם ממנו. שלשתם שואלים וגם אם אחד שואל את שאלותיו בחוצפה ובהתרסה, עדיין אנחנו לא מאבדים את התקווה, כי כשמישהו שואל, אז הוא מצפה גם לתשובה. זה יכול להיות ויכוח קשה ולא נעים, אבל הוא שם והוא חוזר בכל שנה ובסוף אולי הוא יתרכך וילמד. angel

אבל יש לנו בעיה עם זה ש"אינו יודע לשאול". תמיד יש את הילד הזה שיושב לו בצד וכמעט לא שמים לב אליו. לכאורה, ילד נח ולא בעייתי, נראה שהכל בסדר לו ואין לו שום תלונות או טענות, הוא זורם עם מה שאומרים לו... אבל אולי באופן הזה אנחנו מאבדים אותו! 

פסח הוא חג של שאלות. הכל סובב סביב השאלה והתשובה, הבן שואל והאב עונה ואם אין בן- האשה שואלת ואם אין אשה - האיש שואל את עצמו ועונה לעצמו yes

וגם אם כולם חכמים ונבונים וידעים כבר הכל- עדיין שואלים.

בליל הסדר אנחנו מחנכים לשאול. השאלה עוד יותר חשובה מהתשובה.

יש בדיחה ידועה: devil

אבא מטייל עם הבן שלו. בדרך הבן שואל: "אבא, למה השמש זורחת במזרח", עונה האב:" וואלה, לא יודע..."

ממשיך הבן:"ולמה השמש שוקעת במערב?" , והאב אומר: "אני באמת לא יודע..."

הבן שואל עוד: "למה בתחילת החודש הירח קטן?"  "לא יודע..."

הבן מתחיל לחוש קצת לא בנח ושואל את אביו: "אבא, זה בסדר שאני שואל כל הזמן שאלות?"

אומר האב: "בטח בני, אם לא תשאל, איך תדע?!" surprise

 

אבל באמת יש כאן מסר חשוב שהאב מעביר לבן. אולי לא תמיד תקבל ממני תשובות, אבל אם תמשיך לשאול, בסוף תגיע לתשובה. אם תהיה סקרן ויהיה חשוב לך לקבל תשובה, אתה תמצא את הדרך להגיע אליה. ברגע שתתיאש ותפסיק לשאול, אתה תפתח אדישות וכבר לא תמצא תשובות לעולם. השאלות יקננו לך בבטן, אבל לעולם לא תוציא אותם ותשאר אותו בן שאינו יודע לשאול... 

בכל מקום, יש את הילד השקט הזה בצד, שלא כל כך שמים לב אליו ובעצם עלולים לאבד אותו. לכן לגבי הבן שאינו יודע לשאול כתוב בהגדה: "את פתח לו". אל תיתן לו להישאר באדישות שלו, אל תאבד אותו - תיגש אתה אליו, תמצא את הדרך לגרות את הסקרנות שלו, תדבר אליו, תספר לו, עד שהוא יתחיל לגלות עניין וישוב להיות חלק, יחזור למעגל המשפחתי, החברתי וירגיש בנח לשאול וידע שזה בסדר - בשביל זה יש ליל הסדר!

 

חג שמח לכולם!

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חושבים טוב אלא אם צויין אחרת