44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מצב שמפניה

הוא מצב שמשהו רוחש בך ומחפש מוצא כדי לצאת החוצה. הבלוג הזה נולד כדי להיות חולץ פקקים - לשחרר את התסיסה הזאת לאוויר העולם. אז בבקשה קחו לכם כוסית ושתו איתי לחיים!

"לא ביקשנו כנפיים" - וונסה דיפנבאו

החלום לעוף הוא אחד החלומות הנפוצים בקרב בני האדם - כל הפסיכולוגים שעסקו בפשר החלומות - והאופנוען שלצידי, מתייחסים אליהם בהמון כבוד ותשוקה.

אני משום מה מקורקעת גם בחלומות - המימד הזה של תעופה - אף פעם לא דיבר אלי - אולי בגלל פחד גבהים שהופך את חווית התעופה לבלתי מושכת בעליל ואולי בגלל בלוטת האמביציה הלא מפותחת שלי שיש להניח תרמה את חלקה לקיצוץ כנפי הפרטיות - ואף על פי כן אני עדיין כאן "עפה על עצמי" חופשי wink הפעם אני מביאה את סיפורה של משפחת אספינוסה בספרה הקטן והמקסים של ונסה דיפנבאו "לא ביקשנו כנפיים".

 

 

משפחת אספינוסה היא משפחת מהגרים לא חוקיים שנמלטה ממקסיקו וחיה שנים בבית מרוט בלב איזור הביצות בארה"ב. בחירת מקום מגוריהם אינה מקרית - היא מאפשרת לסבא, אנריקה, לעסוק באומנות המשפחתית שעוברת מדור אל דור - קולאז'ים מכנפי ציפורים.
בדייקנות של מדען - אוסף ומקטלג אנריקה את אוסף הכנפיים שלו וכל אותו הזמן מעביר את הידע לנכדו המבריק, אלכס, שאוהב את הכנפיים ממש כמוהו למרות שהאומנות אינה זורמת בדמו.  

בעבר היתה לאומנות הזאת ביקוש רב, ובני המשפחה המורחבת התפרנסו ממנה בכבוד - אך בשנים האחרונות ירד קרנה ועול פרנסת המשפחה נופלת על הכתפיים של הבת, לטי. היא 'מג'נגלת בין שלוש משרות דחק כדי להאכיל ולהלביש את הוריה וילדיה - אלכס בן החמש עשרה ולונה בת החמש. את האחריות על גידול הילדים לוקחת הסבתא, מריה אלנה.
היא "מטביעה" את נכדיה כפי שאווזים מטביעים את אפרוחיהם, כפי שהטביעה את בתה לפניהם. סדר, משמעת, עקביות וציות. באהבתה היא מצמידה אותם אליה.

היא לא טפשה לטי - פעם היתה הבטחה גדולה - אבל בין הכנפיים שאביה אסף וקטלג נמצאים גם הכנפיים שלה. כל שאיפותיה להמריא נעצרו לפני חמש עשרה שנים - ומאז היא מתפרנסת מהיד לפה ובעיקר בורחת מכל אחריות ומהמציאות.

הספר מתחיל בניסיון נואש של לטי לעצור את אמה מלעוף אחרי אביה אל מקסיקו והפעם כדי להשאר לתמיד.

לטי - שכל חיה חיה תחת הכנפים של אמה, לא באמת יודעת מה לעשות עם האחריות שנפלה עליה פתאם ואיך להיות לילדיה אם. היא מנסה להשתחרר מהחרדה החונקת ולהבין איך היא תצליח לעזור להם להגביה עוף - כשהיא עצמה עוף שיכור וקצוץ כנפיים. 
דיפנבאו לוקחת את הקוראים למסע ההתבגרות של לטי. אנו רואים אותה מתחזקת, מתקדמת, ומגדלת לה כנפיים חדשות ויעילות יותר במטרה לייצר לילדיה ולעצמה את התנאים לעוף הלאה ולכבוש את חלומותיהם. ספר יפה.

 

"לא ביקשנו כנפיים" - ונסה דיפנבאו (2015)
מאנגלית: אורטל אריכא
הוצאת כנרת, זמורה-ביתן מוציאים לאור
331 עמ'

ולכי תבחרי שיר על ציפור,

אני חושבת שעבור לטי הייתי בוחרת את השיר הנפלא הזה של איציק אינהורן ונחצ'ה היימן - "כמו ציפור מטורפת"
חסכתי לכם את הקליפ המקורי

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קליספרה אלא אם צויין אחרת