11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

בודפשט - היפיפיה המתעוררת - חלק א׳

לא תכננתי להגיע לבודפשט. לא יודעת למה, היא לא היתה ברשימה. היא בכלל לא היתה באזימוט שלי. ואלמלא הודיעו לנו מוועד העובדים שהפעם הטיול השנתי יהיה לבודפשט, כנראה שעוד שנים רבות כולכם הייתם נוסעים אליה ונהנים ממנה ואני לא... אז איזה מזל שבחרו בוועד לנסוע השנה לבודפשט, ואיזה מזל שהצטרפתי!!!!

בודפשט כל הזמן נדמתה לי כמו אישה יפה, לא צעירה, שיפיה המרהיב עדיין עוצר נשימה, והיא עוברת תהליך של שינוי והתחדשות. זו אחת הערים היפות ביותר שביקרתי בהן. והתחושה שלי לאחר ביקורי בן ארבעת הימים היתה שלא מיציתי ושאני רוצה לחזור שוב. 

הטיול הזה לא היה טיול בסגנון שאני אוהבת. אני אוהבת לתכנן את הטיולים שלי בעצמי ומתכננת אתם בקפידה רבה. לטיול הזה לא התכוננתי בכלל. לא היה לי זמן. זה היה טיול מאורגן שנבנה כמו רשת עם חורי ענק. אבל מזל בדיעבד שכך הוא נבנה, כי כך נוצרו לנו חללי זמן לא מתוכננים שבהם יכולנו לשוטט בעיר ולגלות אותה ללא תכנון. והיא נגלתה לנו כמו פרח שנפתח, ובכל פעם מתגלה בו עוד צבע ועוד גוון. 

נתחיל במלון. זכינו. ישנו במלון הילטון בודה, שנמצא בצד של בודה (העיר מחולקת, למי שלא יודע, משני צידי הנהר לבודה ופשט). המלון נמצא דקה הליכה מכנסיית מתיאש ומצודת הדייגים. הנוף הנשקף מהמלון עוצר נשימה. המלון מפואר מאד, והאירוח שלנו כלל ארוחת בוקר מגוונת וטעימה מאד. 

מלון הילטון בודה

 

אחרי שהתמקמנו יצאנו לתור את סביבתו הקרובה של המלון. דבר ראשון הלכנו לבית קפה Ruszwurm הנמצא במרחק 2 דק׳ הליכה מהמלון... מדובר בבית קפה קטנטן, ותיק ומסורתי, ומאד מפורסם בבודפשט, בעיקר בשל עוגת הקרמשניט שלו. אנחנו טעמנו מהקרמשניט המפורסם, עוגת שכבות וופל ושוקולד ששכחתי את שמה, ועוגת גבינה עם פירות יער. כולן היו מצוינות וטעימות מאד, אם כי הבנות טענו כי כבר טעמו כאלה ואף טעימות מאלה. מכל מקום, לא נותר פירור על אף צלחת למרות שכולן מכריזות כי הן בדיאטה ואינן אוכלות עוגות...

  

בית קפה Ruszwurm 

שמחות וטובות לב חצינו את הכביש כדי לחזות מקרוב בכנסיית מתיאש המרהיבה

התרשמנו מאד מהצריחים הצבעוניים של הכנסיה. ויקיפדיה מלמד אותנו כי הכנסיה נבנתה במאה ה 14 ושופצה למראה הנוכחי במאה ה 19. כמו כן הכנסיה קרויה ע״ש המלך ההונגרי מתיאש שאף התחתן בה. 

הכנסיה צמודה למצודת הדייגים ממנה נשקף נוף עוצר נשימה של העיר פשט. מדובר במבנה מרשים ביותר הקרוי ע״ש גילדת הדייגים שהיתה אמונה על הגנת העיר. 

משם יצאנו לכיוון שיט על הדנובה. הגענו אל השיט לאחר ששקעה השמש, כך שהנוף שנשקף מהחלונות היה של העיר המוארת בשלל צבעים. 

 

אחרי השיט היינו רעבות. חברה שביקרה כבר בבודפשט זכרה שבפעם הקודמת אכלה במסעדה טובה: ״המסעדה עם הבוטנים״. החלטנו לצעוד לכיוון המסעדה. 

לאחר צעידה קצרה הגענו אל הפאב for sale רק כדי לגלות שאין מקום וישנה המתנה של כשעה... למי שבכל זאת רוצה לסעוד במסעדה שרבים ממליצים עליה, כדאי להזמין מקום מראש. 

היינו עייפות ורעבות ומאוכזבות. לא היה לנו כח  לחכות, החלטנו ללכת למדרחוב ולחפש מסעדה. אלא שבמדרחוב ראינו בעיקר מסעדות בסגנון מלכודות תיירים, ונפלנו על הגרועה שבהן... מסעדה במרתף עם ריח של ביוב, שירות איטי ואוכל בינוני ומטה. עם זאת המלצר הצעיר עשה כל מאמץ כדי לרומם את רוחנו ושנצא מרוצות. לא ממש הלך לו, אבל שאפו על המאמץ...

תם היום הראשון. חזרנו למלון הילטון במונית, עם נהג שניסה לרמות אותנו במחיר ולא הצליח (דרש 3000 פיורינט, הסתפק ב 1500). עלינו לחדר, למיטה רכה רכה ונפלאה, ללילה הראשון בבודפשט. 

בודפשט היום השני

התעוררנו בהתרגשות גדולה אל הנוף הזה: הנשקף מחדר המלון:

מזג אוויר מושלם (שליווה אותנו כל הטיול) השמש זורחת מכל הלב, כיףףף!!!

אחרי ארוחת בוקר דשנה אל נוף מטריף של מצודת הדייגים, שנראית מחלון חדר האוכל של המלון כמו טירה מהאגדות, יוצאים לתצפית עוצרת נשימה על נופי העיר מגבעת גלרט:

הנוף עוצר נשימה והעין לא שבעה מלראות. 

מידע על גבעת גלרט

ממשיכים בנסיעה באוטובוס הצמוד לבית הכנסת הגדול והמפורסם של העיר הנמצא ברובע היהודי. 

בית הכנסת הגדול של בודפשט מרהיב ביופיו ובולט בסביבתו. 

יהודי בודפשט והונגריה בכלל עברו תלאות רבות לאורך השנים שנבעו מאנטישמיות עמוקה של ההונגרים הגויים. עד לתחילת המאה ה 19 הוגבלה מאד כנסתם לבודפשט. וכאשר הותרה הכניסה בתקופה זו, החלה נהירה של יהודים לבירה. בית הכנסת המפואר נבנה באמצע המאה ה 19 ע״י אדריכל גוי שהיה כנראה מפורסם באותה תקופה. הפאר וההדר שלו, ועוד כל מיני אלמנטים כגון עוגב ודוכן ״הטפה״ לרב, מזכירים יותר כנסיה מאשר בית כנסת. אבל יופיו של המבנה מבחוץ, ובעיקר מבפנים, עוצר נשימה. לפי ויקיפדיה, בית הכנסת נחשב לאחד האתרים המתויירים ביותר בעיר כיום. 

בין האנקדוטות והסיפורים הרבים על בית הכנסת, יש לציין גם את העובדה שטקס בר המצווה של חוזה המדינה הרצל נערך בבית כנסת זה, ושמשפחתו של הרצל התגוררה בסמוך.

חזית בית הכנסת:

חלל בית הכנסת (האולם המרכזי):

תקרת בית הכנסת עם הקומה העליונה שיכולה לשמש כ״עזרת נשים״ אך לא ברור לי אם היתה הפרדה בין גברים לנשים מאחר ובית הכנסת אינו בית כנסת אורטודוקסי:

עמדת הרב, מזכירה לי את עמדת ״ההטפה״ של הכומר בכנסיה:

העוגב:

על הספסלים הקדמיים של בית הכנסת חקוקים שמות יהודיים. שם ישבנו והקשבנו להסבר של המדריכה אודות בית הכנסת. מויקיפדיה אני למדה כי בתקופת מלחמת העולם השניה הספסלים האלה הודחו למרתפים על ידי הגרמנים וכך ניצלו. עליהם נשמרו שמות היהודים שהיו חברים אז בקהילה, ואשר רובם ואולי אף כולם נספו בשואה. היציאה מבית הכנסת עוברת דרך בית קברות שהוא גם אתר הנצחה ליהודי הונגריה שנרצחו בשואה. ההונגרים טבחו ביהודים עד הרגע האחרון למלחמה. רבים מיהודי בודפשט נאספו (בשנה האחרונה למלחמה) בחצר בית הכנסת ושם נורו. הקברים בחצר בית הכנסת הם קבריהם. כמו כן ישנן תמונות מזעזעות של הטבח הנורא. בחצר בית הכנסת ישנה אנדרטה מרגשת לזכר יהודי בודפשט. זהו פסל של ערבה בוכיה עשוי מתכת. על כל אחד מעליה מוטבע שם של יהודי שנספה בשואה. הפסל הינו לאות אבל והנצחה, אך יש בו גם מסר של תקומה. העץ לא נכרת. הוא ממשיך ללבלב ולצמוח.

מן הביקור בבית הכנסת יצאתי בלב כבד. סיפור שואת יהודי הונגריה ושואת יהודי בודפשט החזיר אותי למציאות. על כך שבעיר כל כך תרבותית ומלאת עניין ומקומות יפים ומקומות בילוי, ישנה גם אנטישמיות עמוקה, בעלת שורשים עתיקים ועמוקים שקיימת גם היום. על כך שאנחנו הישראלים מטיילים בשמחה בכל ערי הבירה האירופאיות האלה, אבל לפני כמה עשרות שנים לא היינו יכולים לדרוך שם, ולו היינו דורכים סביר שלא היינו יוצאים. הרגשתי ברת מזל, ובלי שום ציניות, על המפעל המדהים הזה שנקרא מדינת ישראל שהוא תעודת הביטוח האמיתית של כל יהודי העולם, ועל כך שהמדינה הזו קיימת הרבה בזכות הילד הזה שחגג בבית הכנסת הזה ממש את טקס בר המצווה שלו. זה היה אחד הרגעים העוצמתיים ביותר שחויתי בטיול כנראה שה - רגע. 

אחרי הביקור בבית הכנסת סיירנו ברובע היהודי, ההולך ומתחדש היום. זהו אזור נפלא מלא מסעדות, פאבים ובתי קפה, ויש בו גם כמה מסעדות כשרות כדי להצדיק את שמו גם היום. 

חלפנו על פני שלט של חדר כושר חקיין, שכל תפקידו להזכיר לי, תראי מה את עושה, אוכלת טונות של קרמשניט במקום להתאמן...

במסגרת הסיור עברנו דרך ״חצרות גוזדו״ מתחם צעיר וטרנדי, הממקום במן חצרות שנוצרו בחיבור שבין בנייני הרובע הישנים. במתחם אין סוף פאבים ומסעדות. בשעות הבוקר עת ביקרנו שם הוא היה די מנומנם, אך בלילה, לפי מה שקראתי מקום מתעורר לחיים והופך לאחד ממתחמי הבילוי הלוהטים והעכשוויים בעיר. 

כאן נפרדנו מהקבוצה, חברתי סימה ואני, והחלטנו להמשיך ולשוטט בעיר לבד. רצינו קפה, אבל ממש טוב. זכרתי שקראתי המלצה בבלוג המקסים ״רואה עולם״ על בית קפה סטייל שנות ה - 70- בבודפשט. עברנו דרך לא מעט בתי קפה, אך בכולם היה נראה ש״זה לא זה״. התאור בבלוג היה נראה מבטיח. אז צעדנו לנו ברחובות בודפשט היפים. 

השיטוט בבודפשט הזכיר לי פגישה עם יפיפיה שישנה שנים רבות ועכשיו, מאד בעצלתיים, היא מתעוררת. הזמן לא עמד מלכת. עקבותיו ניכרים היטב על גופה ופניה של היפיפיה. צלקות, קמטים, שומנים... ועם כל זאת, ברור שהיא עדיין יפיפיה. וההתעוררות הזו, מתחילה להשיב משב רוח חדש וצעיר. היא צובעת את השיער בצבע חדש ואולי חוצפני, מתאפרת, לובשת בגד אופנתי. ישן וחדש מתערבבים להם. מבנים היסטוריים מפוארים ומרשימים לצד מבנים שניכר כי נבנו בתקופה הקומוניסטית. בתי קפה צעירים אל מול חנויות מסורתיות. תיירים, צעירים (העיר מלאה צעירים ובני נוער!) ומבוגרים, מן ערבוביה צוהלת. 

קטע מאד נחמד בבתי הקפה בעיר, הוא שעל כל כיסא בשולחנות שבחוץ יש כרבולית צמר, כך שאם קר לך אתה יכול להתכרבל. את עיצובו של בית הקפה הזה אהבתי במיוחד:

  

המקומיים חובבים כנראה זרי פרחים, כי בכל פינה מציצה לה חנות פרחים צבעונית:

בדרך גם העביר אותנו גוגל דרך תחנה של רכבת תחתית שלא היתה כל כך סימפטית מבחינת הטיפוסים. כלומר, הסתובבו שם הרבה טיפוסים נורמאליים לגמרי אבל גם כמה שלא... בגלל כל ספורי הצוענים והאזהרות שקיבלנו לפני היציאה לטיול, הרגשתי הרבה פחות בטוחה מבסאב וויי בניו יורק...

הלכנו והלכנו. בית הקפה המובטח שנראה בגוגל ממש מעבר לפינה, לא היה כל כך קרוב כמו שחשבנו. ועד שכבר הגענו... הפתעה לא נעימה. לא מצאנו את בית הקפה. בדקנו שוב ושוב את הכתובת, אבל לא. אנחנו בכתובת הנכונה ובית קפה אין angry. זו אחת הסיבות שאני אוהבת להתכונן לטיולים. גם כשאני קוראת המלצות על מקומות אני בודקת אם הם עדיין קיימים, כי מסעדות ובתי קפה נפתחים ונסגרים חדשות לבקרים. אני לא אוהבת הפתעות שכאלו. כזאת אני... כנראה שלמרות שהביקורת המשבחת נכתבה ממש לא מזמן, בית הקפה נסגר. אבל מצאנו את עצמנו באזור צעיר ותוסס, מלא אין ספור מסעדות ובתי קפה. אלא שעכשיו כבר לא הספיק לנו קפה. אחרי ההליכה המאומצת היינו כבר רעבות לארוחת צהרים!

היו שם המון מסעדות מסוגים שונים. אנחנו התלבטנו בין שתיים: אסיאתית או איטלקית. בחרנו בסוף באיטלקית שהיתה נעימה וטעימה, פיצוי על הארוחה הגרועה מהערב הקודם:

 

מסעדת ״לה קופולה״ בודפשט

שמחות ומרוצות המשכנו לשוטט בסימטאות ציוריות עם חנויות בוטיק קטנות וחמודות

לאחר שיטוט לא ארוך הגענו למדרחוב ואצי. אני חייבת לציין שאני לא ממש התלהבתי מהרחוב וממה שיש לו להציע. בעיני הוא מאד תיירותי וקר. לאחר שיטוט קצר במדרחוב נכנסנו לשוק המקורה, וגם כאן - אכזבה. השוק עצמו בעל דוכנים עם סחורה שדי חוזרת על עצמה. לא משהו מעניין או מגרה. אני, שטיילתי בכל כך הרבה שווקי אוכל בעולם, התאכזבתי... המקום גם מאד תיירותי ובקומה העליונה יש עומס של דוכנים המוכרים מזכרות לתיירים. לא אהבתי...

 

 

המשכנו להסתובב במדרחוב ואצי, כשאני לפחות די משועממת מהחנויות שם, כשלפתע פגשנו חברות נרגשות ונלהבות, כולן עם אותה שקית... הן המליצו לנו על חנות תיקים מיוחדת שביקרו בה. חנות מיוחדת!!! אחרי כל חנויות הרשת וחנויות מוצרי התיירים השחוקות, נשמע מעניין! הלכנו לכיוון החנות המומלצת ולא התאכזבנו! מדובר בחנות תיקים המיוצרים ע״י בחורה שמעצבת את התיקים עצמם, אך גם את הבדים הצבעוניים והמיוחדים מהם עשויים התיקים. כמובן שמיד רכשנו לעצמנו מבחר תיקים :) tatika חנות תיקים שווה 

עם תום הקניות צעדנו בדרך חזרה למלון שלנו. עוברים דרך ההקמה של דוכנים לקראת פסטיבל האביב (שפספסנו angry) , טיילנו על הטיילת היפיפיה שלאורכה פזורים בתי קפה עם נוף נהדר מלאים אנשים שיושבים בנחת לשתות קפה ולהסתכל בנוף. חצינו את גשר השלשלאות הציורי

 

 

כדי להגיע למלון היינו צריכות לטפס על הגבעה. התכנית הית לעלות עם הרכבל לתיירים שאמור לפעול במקום, אלא שהוא לא פעל.... התלבטות קצרה אם לקחת את האוטובוס או לעלות ברגל ( סימה - אוטובוס, אני - רגל). הבחירה נפלה על עליה ברגל, דבר שהתברר כמשבר הראשון שעלול לערער את יחסי החברות בינינו...  העליה היא דרך גינה נחמדה מאד, עם מסלול טיפוס די תלול. דרך מצוינת לשריפת הקלוריות של הקרמשניט!

בערב יצאנו עם הקבוצה למסעדה שהוזמנה לנו מראש. כאן באו לידי ביטוי רבים מחוליי ההונגרים באירוח. האירוח היה איטי מאד. היחס היה חסר סבלנות עד גס רוח. האוכל היה דווקט טוב (אגב, אין אצלם ארוחה בלי גולש, כמרק / תבשיל או שניהם...). מסעדה בסדר. לא משהו לספר עליו בבית. אבל החוויה היתה טובה כי החברה היתה נהדרת :)

זהו, תם לו היום השני בבודפשט. 

דבנו עייפים אך מרוצים לשקוע במיטה הרכה וצחורת הלבנים של מלון הילטון.

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת