44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מצב שמפניה

הוא מצב שמשהו רוחש בך ומחפש מוצא כדי לצאת החוצה. הבלוג הזה נולד כדי להיות חולץ פקקים - לשחרר את התסיסה הזאת לאוויר העולם. אז בבקשה קחו לכם כוסית ושתו איתי לחיים!

על אהבה מטרידה - לאלנה פרנטה ובעיקר עליה

המסיבה הכי טובה בעיר. כולם מדברים עליה. אלה שהצליחו להכנס מספרים עליה בעיניים נוצצות, כל השאר מחכים ומקווים שיום אחד תנחת גם על ספם ההזמנה המיוחלת - ואז היא מגיעה - ואת שוברת את הראש - מה תלבשי? תנעלי? עם פן-בלי פן?
ביום פקודה את בהיי מטורף, עוטה עלייך את התחפושת, עולה על הכרכרה ונכנסת בשעריה - גומעת בשקיקה את המראות ומנסה לקלוט כמה שיותר - ולאט לאט מתחילה לחלחל אלייך ההרגשה שזה לא זה... מכירים?

זאת בדיוק ההרגשה שלי עם ספריה של אלנה פרנטה.

לאחר שקראתי את החברה הגאונה, נותרתי עם חצי תאוותי בידי ועם שאלה בלתי פתורה - מה אני מפספסת? לא מצליחה להבין את האהבה המטרידה הזאת לאלנה פרנטה, שעוטפת ברדיד של הסכמה את כל מי שאני מכירה ומוקירה את טעמו. כדי לנסות להבין, התחלתי מ"בראשית", ב"אהבה מטרידה" - ספרה הראשון.




שוב מצאתי את עצמי מטלטלת ברחובותיה המרוטים ומוכי העוני של נאפולי. מאזינה לדיאלקט שעצבן אותי עוד בספר הראשון - למרות שמאז התברר לי שזה לא פאק בתרגום, ככה בדיוק היא כתבה את זה - עוקבת אחר ילדים ומבוגרים מלוכלכי פנים ופה יחד עם דליה, שחזרה לבית ילדותה ללוויתה של אמה, אמיליה, לאחר שטבעה למוות.

הספר הוא תיאור מסע - אל העבר, אל הזכרונות, אל כל מה שדליה הדחיקה, אל כל מה  שהבריח אותה הרחק מהרחובות האלה, הרחק מאמא שלה - שגם לאחר שחצתה את גיל הארבעים ממשיכה להטריד אותה - בעיקר כשהיא רואה אותה משתקפת מולה במראה בכל פעם כשהיא מסתרקת.

דליה נעה בין זיכרונותיה, בין האתרים שהיו משמעותיים בילדותה, בין האנשים שפצעו אותה,  מלקטת פיסות בגדים, אינפורמצייה, סיפורים, ומנסה ליצור מכל אלה קולאז' שיסביר לה את חייה ואת מותה של אמה - ומה מקומה שלה, של דליה, בכל הסיפור הזה.

הספר אפל ודחוס - כמו רחובות נאפולי. אין ספק שפרנטה יודעת לכתוב. מי שמצליחה לכתוב משפט כזה "התחבקנו והבטחנו זו לזו להתראות בקרוב, אבל ידענו שלא כך יהיה. לכל היותר נחליף אי אלו שיחות טלפון כדי למדוד מפעם לפעם את שיעור הצמיחה של ניכורנו ההדדי" (פרק 3 עמ' 19) יודע לכתוב, לשחק במילים - ואני הלא מאוהבת באנשים שיודעים לטוות קסם במילים - גם כשהצד המספר סיפורים פחות מבריק אצלם - ראה ערך מאיר שלו - אז מה לעזאזל קורה לי איתה?

בשיחה על פרנטה שהיתה לי עם חברת פייסבוק חכמה, דינה סבן, היא אמרה משהו שהצליח לסובב לי את כפתור הפוקוס. היא כתבה על הסגנון החד, הספרטני והמדויק שלה, ואני יודעת שעברה בי התחושה שלא ככה אני תופסת אותה. שהיא לגמרי מפליגה בתיאורים, וכל הכנסת הדיאלקט הזה - הדיאלקט - למה אני כל כך לא סובלת את הדיאלקט... ואז פתאם היתה לי הארה - פרנטה מדברת כמו מי שיצאה מהשכונות - ומתביישת בעברה.

היא מסתובבת שם, ברחובות נאפולי, בעיניים כועסות ומאשימות - אין בה טיפה של רוך, חיבה, התרפקות נוסטלגית. היא שונאת אותם: את הדיאלקט, את האווירה, את האנשים - כל האנטי-גיבורים בספריה הם גסים, מלוכלכים, נצלניים ומכים - סוג של רוע עוטף את הרחובות שלה. המלומדים, הנקיים והטובים עוזבים, מתכחשים לעברם ומותירים את האחרים בסחי חייהם. מצטערת על התיאור הדוחה כמעט אבל ההרגשה שלי כשאני קוראת אותה שאני צופה באדם המחטט בפצע מוגלתי שוב ושוב.
פרנטה בעיני היא סוג של איין ראנד למתקדמים - היא מחלקת את העולם לאלה שעזבו ולאלה שנשארו. ובכך שהיא עוקרת מתוכה את החיובי היא מותירה אותה בעליבותה ובכיעורה.

ואני - ילדת שכונות שכמותי - אני כועסת כאילו את רחובות ילדותי היא קוטלת - אני מתעצבנת בשביל שכניי שהסתובבו בגופייה, שילדיהם רצו מלוכלכים ברחובות, שדיברו בצעקות, וכן - חלקם גם היכו - אבל ידעו לשמוח, לחמול, לעזור לשכנים - וידעו לאהוב - לא רק אהבות שמונעות מקנאה, משנאה, מכעס או מחמדנות - הם ידעו לאהוב באמת.

אחד הדברים הבאמת מפתיעים שקרו לי עם הספר הזה שסיימתי אותו ומייד התחלתי לקרוא אותו שוב. רציתי להבין אם אני מבינה נכון את התחושות שלי - וסיימתי בהרגשה שלמרות המסע שדליה עברה והסוף המתבקש - פרנטה עדין לא סגרה את עברה - דומני ש"בחברה הגאונה" - המסע הזה ממשיך. החלטתי אז כשקראתי אותו להמתין ולקרוא את כל הנפוליטניים יחד, בתקווה שבסופם היא תסיים את המסע של הבנות ושלה. בינתיים אמשיך בחיפושיי לאתר את "ימי נטישה" - ולקרוא אותו ממקום אחר מבין וחומל יותר - מבטיחה לדווח אם זה עבד.

"אהבה מטרידה" אלינה פרנטה
מאיטלקית: אלון אלטרס
הספריה החדשה הוצאת הקיבוץ המאוחד/סימן קריאה - 2009

171 ע"מ

 

בעצת יעל גור אני מצמידה לרשומה את אחד השירים האהובים עלי ונוגעים בעצם העניין
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קליספרה אלא אם צויין אחרת