11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ב-עצם

ברווט 600 מרץ 2017

ברווט 600 מרץ 2017

בוקר שמשי וקריר קיבל את פני בתחנת הרכבת הצפונית של תל אביב. רכיבה של מספר דקות הביאה אותי לנקודת ההתחלה של ברווט 600, המגדלור בשפך בירקון. לא מעט רצים ורוכבים חולפים שם בשעת בוקר מוקדמת זו, בניגוד לשממה האנושית שפגשתי שם ברכיבה מקבילה לפני שנה. אז המתנתי לשעת ההתחלה מתחת לענן גשם שהמטיר עלי את מיטב תוצרתו. חננות. חבל שהנוקשות היחסית של הברווטים לא נותנת לי את אותה הפריבילגיה. להשאר בבית כאשר מזג האוויר לא מתאים. כל שנותר לי הוא לצאת בתאריכים ובשעות שנקבעו בשנה הקודמת, לקלל בשקט, ולהתנשאות על הפיקחים ממני. היום בבוקר דווקא נעים. התחזית צופה גשם, אולי היום, בטח מחר, בינתיים תקין. מכאן נרכוב דרומה, נחרוש את הנגב המערבי, נדרים עד למצפה רמון, ונחזור.

רוח פנים מקבלת את פנינו ברכיבה לכיוון ראש העין ומכריזה על עצמה כשותפה מרכזית לרכיבה מעתה ועד להודעה חדשה. טל רוכב לפני או מאחורי. אודי מגמה אחת אחורה בסבבה שלו. מעט משתתפים השנה. קצת תמוה בעיני, סך הכל מדובר ברכיבה נחמדה ובאתגר מלבב. לפני שלוש שנים ודרומה הרכיבה יצאה בערב והבטיחה שני לילות של חוסר שינה ויום אחד של ניקורים. עכשיו יוצאים בשעת בוקר מוקדמת ועם קצת מזל מרכזים את הזמן ספייר לתוך השעות הכי עייפות של הלילה וישנים אותן ברצף. אמריקה. הכביש לבית שמש מצומת שמשון בשלב שיפוצים מתקדם דיו והרכיבה לאורכו מרגישה בטוחה ולא כמו הרכיבה לחיים ולמוות של שנה קודמת. מעניין להשוות, כביש 3 מצומת הודיה לכיוון קסטינה נמצא בדיוק באותו מצב שיפוצים ואי נעימות רכיבתית כמו שהוא היה לפני שלוש שנים.

לכל אורך הדרך ניכרת ההתפוצצות של האביב. מטפסים לפארק בריטניה. מסביב מרבדים גדולים ועזי צבע של כלורופיל ושל פיתויים לחרקים. והחרקים אכן מתפתים בהמוניהם. והרוח ממשיכה לנשוב בחוזקה על האף והכביש מתפתל וחרק צהוב שחור מתקרב במהירות לקלוזאפ מבהיל בעין שמאל, חורך את הלחי ומתנגש בכתף. החרק, שלא הספקתי לשאול לשמו, מספיק לעקוץ דרך הבגד לפני שהצלחתי להעיף אותו מעלי. כנראה שהספיק רק חלקית מכיוון שהכתף כאבה רק לכמה שעות וזהו. יפה מסביב ונעים מכדי להתעכב על זה יותר מדי. הרוח לא מוותרת. איכשהו היא מצליחה לעקוב אחרינו לכל אשר נפנה. רוכבים מערבה? נגד הרוח. פונים דרומה? הרוח נגדית. האם אנחנו פשוט רוכבים כל כך מהר נגד גוש האוויר העומד? אני שואל את עצמי, מתבונן במהירות של הכביש ושל צידי הדרך ומתבדה. רוח מתישה.

בשמרלינג עוצרים לשניצל. אפשר שזו הרוח שהאכילה אותי חול כל הדרך, הפעם השניצל היה פחות מוצלח. בניגוד לדעת עמיתי, מצאתי את השניצל שגרתי. חסר היה לו הברק שפגשתי בפעם הקודמת. אולי הוא חומם יותר מדי זמן או יותר מדי פעמים. את עסיסיותו הוא הצליח לאבד וגם המקום מאבד את הכוכב שהוענק לו בעבר. בירה, וחוזרים לרכוב נגד הרוח.

כביש 232 מביא אותנו עד לאנדרטת הפלדה הסמוכה לכרם שלום. מסתובבים על עקבנו ובפעם הראשונה היום, ולקראת הערב, הרוח לא נושבת נגדנו. אומנם שקטה, אך עדיין בגבינו. כביש 222 דרך צאלים ועד לצומת משאבים מעיק כרגיל. העייפות מתחילה לתת את אותותיה, לפרקים אני על גבול הניקור. ברכיבה הזו אני בודק כמה עניינים חדשים, אחד מהם הוא שימוש במכנסי רכיבה ללא ריפוד. בעבר, האוכף של ברוקס, B17, כבר ריפד את דרכי בכוחות עצמו לאורך כמה עשרות קילומטרים. אם אין ריפוד, אז אין תפרים שמחברים את הריפוד ואין חיכוך עם התפרים. ברכיבת ה 600, האוכף עושה את שלו בהצלחה והחיכוך הרגיל עם התפרים של הריפוד נחסך ממני. מצומת משאבים עושים את הקילומטרים עד לכפר הנוער ניצנה ובחזרה. חוככים בדעתנו אם קודם לישון או קודם לטפס למצפה רמון. עד שהגענו לשדה בוקר, העייפות והשעה המאוחרת מכריעים אותנו ואת ההחלטה.

משהו לא טוב קורה בתחנת הדלק של שדה בוקר. מערכת מדריך הברווטיסט להסעדה וללינה יוצאת בקריאת השכמה למנהלי המקום. ברכיבה לפני חודש וחצי המקום פשוט היה נעול במהלך הלילה והמפעיל ישן שם שינה עמוקה כל כך שגם חבטות על הדלת וקריאות רמות לא הצליחו לשלוף אותו החוצה. הפעם לפחות הצלחנו להעיר אותו, אבל חוץ מזה לא הצלחנו להפיק מהמקום יותר מדי. אפילו לא למלא מים. מאוכזבים מהתנאים, ויתרנו על שתיה חמה ואכילה והמשכנו לתחנת הדלק בעבדת שהשאירה את דלתותיה פתוחות לחיות לילה כמונו. מה שעדיין טוב שם בשדה בוקר, הוא חדר ההסבה הסגור יחסית, שם התקפלנו לישון כמה שעות. מצוייד במזרן מתנפח שסחבתי כל הרכיבה, אפילו שכבתי על הרצפה בנוחות יחסית. היה קר, אך את רוב רובן של שעות המנוחה שם העברתי בשינה תקנית.

עם אור ראשון חזרנו לדרך ורכבנו במעלה הגבעות המקומיות עד לצומת הרוחות. כמעט שני שליש רכיבה כבר מאחורינו. לפני הטיפוס טל משכנע אותי לרכוב בלי הפסקה עד למעלה ובחזרה ועד קיבוץ מגן. אני משתכנע וממלא את שני הבקבוקים במים. בחצי הדרך למעלה, טל נמלך בדעתו ומבקש לעצור שוב לאוכל. אני כבר נסחבתי עם המים בעליה והפסקות האוכל המרובות שאין לי צורך בהן פוגעות ביכולת שלי, מחליט להמשיך בתוכנית המקורית ולרכוב עד מגן. שם טל תופס אותי באמצע הבראנצ'. משם צפונה. הרוח נזכרת בנו ומחליטה לגוון. אם אתמול היא הייתה דרומית כל היום, אז היום היא צפונית.

בדרך חולפים על פני סימני הדרך המוכרים. גשר הרכבת, חלץ, בארי, שמרלינג המסוגרים בימי שישי, שדרות. הסדר קצת מעורבב כמו המוח אחרי 30 שעות רכיבה. בין צומת גבעתי לצומת הודיה תיקנו חלקים גדולים מהכביש. לא רק שם פגשנו תיקונים טריים כאלו. גם על 222 ועל 40. כאילו מישהו במקום שמקבלים החלטות הכריז שנמאס לו מהקטעים המחורבשים האלו והגיע הזמן לעשות משהו אחרי לא יודע כמה שנים שאותו מישהו המשיך להחליט לא להחליט. במקרה הנידון, בירידות המסובסבות לצומת הודיה, ההנאה מהרכיבה קצת נדפקה מהתיקונים. פעם היית רוכב שם במולטי טאסקינג מרגש, מאיץ בירידה, לוקח את הסיבובים, מתחמק מהבורות, משגיח על התנועה לפניך ועל התנועה מאחוריך, מוודא שיש מרחב תמרון ומחכה לבור המפתיע שתיכף בא. עכשיו כלום. האספלט טוב. פתאום הסיבובים פחות מהירים ממה שהם הרגישו פעם, אפשר לבחור קו ולרכוב אותו בקלות באיזה מהירות שרוצים. הקסם של הקטע קצת אבד.

כביש 3 לכיוון קריית מלאכי עדיין בשיפוצים שמותירים מעט מאד מקום לאופניים ואפס מקום למרווחי בטחון מהתנועה. לא כיף מדי לאורך מספר לא מבוטל של קילומטרים. הרוח לא רק צפונית, היא גם מזרחית. והרכיבה עד צומת נחשון בקצב של טל מתישה אותי. באזור צומת חולדה אני חוזר לקצב שלי. הפסקה קצרה בנחשון ומתחילים לתפוס כיוון צפונה. נגד הרוח שהולכת ומתחזקת בהתנגדויותיה להתקדמויותינו ככל שאנחנו מצפינים.

אנחנו מקווים להכנס לתל אביב בשעות האור כדי להמנע מהירידה בבטיחות הכרוכה ברכיבה לילית בכניסה לכרך הגדול. עכשיו כבר ברור לי שגשם לא ירד עלינו ברכיבה הזו. לא נורא. מגיני הבוץ שעל אופני כבר הוכיחו את יעילותם בגשם. הפעם רציתי לבדוק שהם עומדים גם ברכיבה ממושכת הכוללת עצירות, הישענויות ומיני תפנוקים אחרים שיכולים להוציא את המגינים ממרכוז. מגיני הבוץ עומדים במשימה בכבוד. גם ה"תולעים" שסגרו שני פנצ'רים בטיובלסים שלי עשו כבר 700 קילומטרים בלי בעיה. עוד קצת מועקת כבישים בשל עבודות בכביש 444 סמוך לראש העין, עוד הפסקה אחרונה בתחנת הדלק של קיבוץ עינת, ואנחנו זורמים לתוך העיר.

רכיבה ממצה ומהנה סך הכל. באור אחרון נוחתים במגדלור שבשפך הירקון. הגוף עייף ודואב פה ושם. ההרגשה טובה ומאפשרת להמשיך ולהתקשקש עוד זמן מה בנינוחות של ספסל הבטון המקומי. עוד שעה שעתיים ינחת כאן גם אודי. המקלחת החמה תעשה לי פלאים והמזרון שיציעו לי יוביל אותי לשינה תוך פחות משתי דקות. עונת הברווטים נגמרה פחות או יותר. עוד 200 שרחוק לי גאוגרפית ועוד דובדבן של 1000 קילומטר אי שם אחרי הקיץ. עכשיו אפשר לסדר קצת את האופניים ולחזור לרכיבות של השגרה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל זכיר אלא אם צויין אחרת