33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שלום ימין - עושר ואושר לעד ?

העץ - שלום ימין

העץ – שלום ימין

מה שראיתי מהחלון קצת הבהיל אותי. בדרך כלל יש עץ עצום ומתחתיו יש נדנדה ממתכת. בימים חמים אנחנו יושבים עליה ומתנדנדים. ביד אחת מחזיקים כוס מיץ צוננת ונהנים מהחיים. בחורף לא נמצאים שם. העץ משיר את העלים והספסל רטוב ברוב הזמן. קר מסביב ולא נעים. אבל חורף או קיץ זה לא משנה כלל וכלל. תמיד אפשר לראות מהחלון את המראה המדהים של העץ הזה. גבוה. עבה. חום כהה ומלא שנים וזכרונות. שתלו אותו כאן כנראה לפני חמישים שנה ומאז הוא חי בנועם וחן. עשרים שנה אני פותח את החלון בבוקר ורואה אותו. מברך אותו לשלום והוא מחזיר לי בתנועה קלה של תזוזת ענפים. כשהייתי ילד קטן קיבלתי במתנה את הספר 80 יום מסביב לעולם מאת ז'ול וורן. כל כך התרגשתי. ישבתי על הנדנדה ולא קמתי ממנה עד שאמא שלי הייתה צורחת עלי שכבר ערב ושאני מקלקל את העיניים שלי. גמעתי את עלילת הספר המדהים הזה מילה אחר מילה עד שהגעתי לסופו של המרוץ שבו השתתפו פיליאס פוג ומשרתו פספרטו. לעולם לא אשכח איך דמיינתי בלילות על מסע כזה משלי מסביב לעולם. השנים חלפו ועדיין לא מימשתי את החלום הזה ועוד רבים וטובים לצערי. מרוץ החיים לא תמיד מאפשר לנו להגשים את המאוויים האלה מימי הילדות למרות שהם יושבים בעורף ונושפים ונושפים.

בדרך כלל אני מתעורר בשבת בשעה שמונה בבוקר. השקט מסביב עושה לי טוב. אני פותח את החלון ורואה אותו. את העץ שלנו. את החבר שהיה החבר הכי טוב שלי בילדות. טוב. גם דודו. אבל דודו זה בן אדם והעץ הוא עץ. שבת בבוקר של חודש דצמבר . עוד שלושה ימים מסתיימת לה השנה האזרחית וכולם כבר מתכוננים לחגוג את מסיבות ראש השנה ולהתנשק ולשתות שמפניה. הזזתי את הווילון וקרני אור חזקות חדרו לי לתוך החדר. יותר מדי חזקות. אפילו מוזרות כאלה. פחדתי להביט החוצה. אבל בשניה שהבטתי החוצה, נפלטה מפי צרחה חנוקה. הנוף היה מזעזע ומחריד. בחצר עמד גדם של העץ שכל כך אהבתי. עליו היה מחובר לוח עץ עצום והוא שימש כשולחן. מסביב היו כסאות רבים. לא האמנתי למראה עיני. מי חתך לי את העץ. איך זה יכול להיות ? איפה הענפים? למה זה קרה? מה הולך פה ? איך לא שמעתי את קולות הניסור? די ! די ! די ! צעקתי והחזקתי את ראשי בשתי ידי. הפעם נבהלתי ממש. אלוהים אדירים ! מה קורה פה. הידיים שלי חשו במגע של עור במקום בשיער העצום שהיה לי על הראש. איפה לכל הרוחות הקוקו שכל כך טיפחתי ואהבתי. התחלתי לרעוד. יצאתי מהמיטה. הגב כאב לי בצורה נוראית וכמעט נפלתי. הלכתי ממש לאט. הבטתי בידיים שלי. מקומטות. מה ??? מה זה ? אני זקן. זקן. אתמול הייתי בן ארבעים. חזק ונאה ומלא מרץ נעורים. ועכשיו אני....אני ...בן.. אולי שישים וחמש. אולי שבעים. הייתי מזועזע עד עמקי נשמתי. הגעתי לראי ופחדתי לפתוח עיניים. פתחתי עין אחת. בראי עמד זקן משוגע מקומט וקרח. מעט כפוף אולי בן שמונים. מה ? זה כבר מוגזם. זזתי. הזקן זז. צחקתי. הזקן צחק. בלי שיניים. אמאללה. אין לי שיניים. מה ? מה ? מה ? זה היה נורא . מה קרה כאן ? הייתי חייב להבין מה קורה כאן. ניגשתי בקושי למיטה ומצאתי שיניים תותבות בכוס. שמתי אותם בהרגשת גועל נפש בתוך הפה והלכתי למטבח. על השיש הייתה שקית מלאה בבוטנים שקניתי אתמול כדי לאכול מול המשחק שישדרו כנראה היום בטלוויזיה. איך אני אוכל את הבוטנים עכשיו ? צבטתי את עצמי בחוזקה. זה כאב. אני זקן. אני קשיש. אני עומד למות ? אוי ואבוי. יש כל כך הרבה דברים שעדיין לא הספקתי לעשות. מה יהיה? ואיך פתאום ברחו להן כל כך הרבה שנים. אולי הייתה לי תאונה ? אולי הייתי בקומה? פתאום נזכרתי בעץ. העץ. אני חייב לגשת לראות מה עשו לו. יצאתי מהבית לכיוון החצר והלכתי לראות את האסון שקרה לעץ שכל כך אהבתי. הגעתי ושוב פרצה צעקה מפי. לא היה זכר לאסון שקרה של הבוקר. היה שלט גדול ליד העץ ועליו היה כתוב : " איציק ואמנון קבלנים בע"מ . פה בונים . סכנה. שלפתי את השלט בזעם. לפתע הרגשתי שאני חזק פתאום. הסתכלתי על הזרועות והקמטים נעלמו  כלא היו. נגעתי בראש והרגשתי בשיער . מה לכל הרוחות ? מתוך הבית יצא הבן שלי. למה אתה בחוץ ? הוא שאל אותי. עניתי לו שאני נושם קצת אוויר נקי. ביקשתי ממנו שיביא את הבוטנים וישב איתי על הספסל. אבל זה חורף עכשיו. הוא אמר לי. אז מה ? עניתי . יום יפה. בוא לנדנדה. הוא הסתכל עלי במבט מוזר ונכנס הביתה. אחרי כמה דקות חזר ובידו שקית בוטנים. חייך לי והושיט את השקית. ישבנו על הנדנדה בצילו של העץ ושתקנו. "אבא מה קרה ?" הוא שאל אותי. לא ידעתי אפילו איך להתחיל. שתקתי. "אנחנו לא כורתים את העץ". אמרתי לו. "כורתים את העץ ? למה שנכרות אותו ? " שאל אותי. שוב שתקתי. לא רציתי לספר על ההתעוררות המוזרה שלי בבוקר. שנינו אכלנו מהבוטנים בשקט. אני אוהב בוטנים מלוחים עם הקליפה . בזמן הפיצוח מרגישים את המלח ואחר כך בא הבוטן הבעיה עם המאכל הזה שאם אוכלים יותר מדי זה כבר נהיה כבד על הקיבה ויש הרגשה שהבוטנים מנסים לטפס חזרה במעלה הוושט כדי לחזור לקליפה שלהם ומשם לשקית. "למה הורדת את השלט שהיה תקוע בעץ?" הוא שאל אותי. הבטתי עליו. לא עניתי. "תבטיח לי שכשאהיה זקן ואתה תהיה איש גדול, לא תכרות את העץ הזה ולא תעשה ממנו שולחן." הפעם תורו של הבן שלי להסתכל עלי כאילו שאני משוגע. הוא צחק. "אבא, היום קמת מוזר" חייכתי אליו. "נכון" עניתי . רק תבטיח לי שלא תכרות" "מבטיח" הוא ענה לי וחייך. נישקתי לו את המצח.

 

כל הזכויות שמורות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dj shalom1 אלא אם צויין אחרת