00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של ראלף-בעל זבוב

עבודה בספרות

סוף סוף - הסוף

לאחר מותו של חזרזיר, ג'ק דורש מהתאומים להצטרף לשבטו, והם נשארים. אני מאמין שהם מפחדים ממנו ולכן נשארו שם לא בגלל תמיכתם בו. 
אני נשארתי לבדי. כשפגשתי את התאומים הם שמרו על מצודת הסלע ואמרו לי להסתלק משום שג'ק והפראים רוצים לרדוף אותי - לרדוף בשביל להרוג. סיפרתי לתאומים על המקום שבו אני מתחבא והם סיפרו עליו לג'ק.
אני יודע שאני חזק, שאני לבד וחייב לדאוג לעצמי ולכן החלטתי לא לוותר ולהילחם בחזרה אפילו דקרתי ילד פראי אחד למרות שפחדתי ממש המשכתי לרוץ בשביל שלא יתפסו אותי.
אחרי כל ניסיונותינם של הפראים למצוא אותי ולהוציא אותי מהמחבוא שלי הם נכשלים ומחליטים להעלות את האזור באש. יצאתי מהמחבוא שלי והסתתרתי שפוף בסבך. ראיתי סוכה עולה בלהבות ופחדתי שבאים להרוג אותי. נסתי על חיי תוך כדי שהאש אוחזת בכתפי, התגלגלתי על החול מנת לכבות אותה. כשקמתי ראיתי כובע מצחה גדול בצבע לבן, ראיתי גם מדים לבנים ואקדחים ואז הבנתי שהאדם הוא קצין ימאי ושמאחוריו יש אוניית קרב עם מלחים. הייתי בהלם שראיתי את הקצין, התרגשתי. הקצין סקר אותי ושאל אם יש מבוגרים באי מרוב התדהמה והשוק שהייתי בו לא יכולתי לענות במילים ועשיתי לו עם הראש תנועה של לא. הקצין בטוח שבילינו בנעימים באי, הוא חושב ששיחקנו כל הזמן - הרי אנחנו ילדים וילדים אמורים לשחק, לא? הקצין הניח ששיחקנו במלחה ונדהם למראה צבעי הפנים והחניתות. חלק מהילדים החלו לבכות, הרוב היו מבולבלים. הקצין שאל מה מספרנו, מי האחראי והאם יש גופות, השבתי לו שאני האחראי, שיש שני הרוגים אבל הגופות אינן, ידעתי שאנחנו די הרבה אבל לא ידעתי מה מספרנו ולכן השבתי בשלילה.
ראיתי שהקצין התאכזב, ושמילדים בריטים היה מצפה לגלות " יותר תושייה " כיאה לילדים בריטים. אמרתי לו שבאמת כך היה בהתחלה עד שהתפרקנו, אני זוכר שזה הרגע שנשברתי, לא הצלחתי להחזיק את הדמעות נזכרתי בסיימון, בחזרזיר בכל מה שעברנו על האי, הרגשתי כאב וחרטה בעקבות הדברים שעברנו. זה היה השלב שהקצין תמך בי, הוא חייך אליי ואמר "אני יודע בני - חיל. ממש כמו ב' אח האלמוגים' ". הייתי בהלם, לא הצלחתי לדבר המחשבות על הדברים שעברנו לא הרפו, רק רציתי לעזוב את האי המוות הזה, המשכתי לבכות מפחד וכאב. הנערים שראו אותי רעדו. לאחר שהתאוששנו הבנתי, הבנתי שאנחנו חוזרים הביתה, האונייה תיקח אותנו סוף סוף הביתה. מצד אחד, התרגשתי מאוד, הייתי גאה בעצמי ששרדתי אך מצד שני ידעתי שהכאב, הזכרונות, המחשובות והחוויות מהאי הזה לעולם לא ישכחו וזה ישפיע עליי למשך כל חיי.
נלקחנו באונייה וחזרנו הביתה.

 

כך הסתיים המסע שלי ושל חבריי לפנימייה. כן, עד היום אני מושפע ממנו ולפי שפתחתי את הבלוג הייתי מדי פעם חושב עליו, מה היה קורה אם.. - אם לא היינו מתרסקים, אם חזרזיר וסיימון לא היו נהרגים, אם היינו פועלים בצורה אחרת, אם לא היינו מתפרקים, אם לא היו מוצאים אותנו.. הגעתי למסקנה בעקבות זה ששיתפתי אותכם ובאמת נזכרתי בכל הפרטים שזה לא משנה מה היה קורה אם - זה לא יעזור הרי מה שקרה קרה ומהמסע הזה אפשר רק לעלות ולקחת את החיובי ממנו. אני חושב שאם תשאלו כל אחד משותפיי למסע מה הוא לוקח ממנו - תקבלו תשובות שונות יתרה על כך, אני חושב שתשובות שונות גם לכן הקוראים יהיו. בעבר כל הזמן היו לי מחשבות וביקורות עליי כמהנהיג במסע, אך הגעתי למסקנה שהייתי מנהיג טוב, הכי טוב שיכולתי להיות. אז נכון, לא הייתי מושלם - אבל היי, אף אחד לא מושלם ולא צריך להיות מושלם כדי להיות טוב! הכי חשוב שפעלתי בצורה הטובה ביותר שיכולתי לפעול, הובלתי בצורה שקולה ומחושבת, הקדשתי מחשבה רבה לכל צעד ופעולה שאותה הובלתי וזה מה שהוביל אותי להתגבר על המכשולים. אני לוקח מהמסע שלי את החלקים הטובים שבו, את שיתוף הפעולה, הכבוד, החברות, התקווה, הסדר והחוקים - הדמוקטייה שבלעדייה אי אפשר להתקיים. בלי סדר וחוקיים הגיוניים המצב יוצא משליטה והופך לבלאגן אחד גדול. אני מקווה שאת המסר הזה כל אחד משותפיי למסע לקח, וגם אתם הקוראים.  תודה לכם, שאתם הקדשתם זמן בשבילי, בשביל לשמוע על המסע לאי הבודד.
לסיום, רציתי להודות לכם, שהקדשתם זמן בשביל לקרוא על המסע, אני רוצה לשתף בכך שהגעתי לסגירת המעגל שלה ייחלתי.

 

תודה לכם.
ראלף.


 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל 1WreckItRalph אלא אם צויין אחרת