00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תמיד מחכה

יום הולדת

קטנטונת.

3 שנים עברו מאז שילדתי אותך בדממה. 3 שנים בדיוק. זה המון. פז"מ רציני באובדן.

ובכל זאת, אני זוכרת את היום הזה לפרטי פרטים.

את הבוקר הגשום.
את הבגדים שלבשתי אחרי שהחלטנו לצאת לבית החולים, אפילו ברמת התחתונים.
את המשאית שעמדה מימיננו בצומת קסם עת ניסיתי לתזמן צירים.
את המתנדבים שקיבלו את פניי בכניסה לבית החולים עם סוכריה על מקל ואיחולים ל"לידה קלה".
את חדר הלידה. מס' 13. את האיורים הירוקים שעל אריחי הקיר.
את המיילדות, הרופאים, נשות העזר, האפידורל, המוניטורים הסמוכים, הפיטוצין, הלחיצות. אותך.

אני לא צריכה להתאמץ כדי להיזכר בך. יוצאת ממני בפרופיל השמאלי שלך, שיער שחור, גוף אדמדם, ידיים מורמות ומאוגרפות, פה פתוח.

ילדה שלי. כמה חיכינו לך.
כמה כאבתי ועודני כואבת את לכתך.
כמה השתניתי, גדלתי, התבגרתי מאז לכתך.
כמה אני אני אוהבת. כמה אני מרוסקת מגעגועים.

השבועות האחרונים היו לי טעונים. כמו בכל שנה, כשהתקופה הקשה מתקרבת.
גם השנה הגוף נתן אותותיו, חליתי המון, והורדתי במשקל.

הכל מתנקז למחצית הראשונה של חודש מרץ; יום ההולדת של איתן, יום הולדתך, וחג פורים. הכל מעורבב, הכל קשור האחד בשני.

גם השנה חששתי שלא אצליח לשמוח בשמחתו של איתן ושהכאב יעיב על הכל. מודה ומתוודה שהיה לי מאוד קשה, אבל גאה לומר שהצלחתי. הכנתי לו עוגה מהממת; עוגת ביסקוויטים עם זילוף בצורת ובצבעי קשת בענן, חגגנו לו בגן הילדים, ראיתי אותו שמח ומאושר והתמלאיתי.

שבוע לאחר מכן חל חג פורים. שלחנו את איתן בתחפושת של תנין לגן. הוא כל כך אהב אותה, הסתובב ודגמן בבית בחיוך ובדרך לגן. נחמץ לי הלב אבל הייתי מאושרת לראות אותו.
מיד לאחר מכן נסענו אלייך. קנינו זר פרחים בצד הדרך, הצטיידנו בנרות נשמה והגענו לבקר אותך.

כמה זה מוזר. לשלוח את הילד שלך מחופש לגן בחיוך מרוח, ולנסוע לבית העלמין כדי להתייחד עם אחותו הגדולה. החיים והמוות שזורים האחד בשני.

היום חל יום הולדתך. הבטחתי לעצמי שיהא זה יום משפחתי. לא רק יום ה"אין". אלא גם יום ה"יש". ואיזה כיף ששלחת לי גם "יש".

נסענו עם איתן לקטוף תותים. במקום היה הפינינג פורים עליז, עם מתקנים מתנפחים ומוזיקה חגיגית. איתן נהנה כל כך. זלל תותים בלי סוף, קפץ על המתקנים, ניסה למשוך בגזר, להתפעל מהנוריות והכלניות. ראיתי אותו כה שמח ומאושר.

הייתי שם, אבל בפנים הכאב ביעבע... חשבתי עלייך המון. ועכשיו כשהוא ישן ואני עם עצמי, המחשבות מתגברות והכאב גואה.

אני מוצאת את עצמי מזמזמת את "עיניים זרות" של רונה קינן. נזכרת איך יום אחרי הלידה שכבתי לבד במיטה במחלקת נשים, כמה דקות אחרי שאבא הלך, מאזינה לשיר דרך הפלאפון שלי ובוכה את נשמתי.

אבל אני גם חושבת הרבה על העטיפה.
לא משנה כמה זמן יעבור, וכמה השלמה וקבלה תהיה.

לעולם לא אפסיק לראות בך את השלם, את מהותך ולתהות איזה מין ילדה היית צריכה להיות לי.

לא רק גזע שנכרת. עץ שלם שהיה צריך להיות במקומו. ענפים מסתעפים, עלעלים, שורשים.

ילדה קטנה. כבר בת 3. עצמאית. דיבור שוטף. שיער ארוך. בהירה? כהה? שיער כהה? או אולי בהיר על גבול הבלונדיני כמו של אחיך הקטן? דעתנית? חריפה? מופנמת? ביישנית?

בואי אליי בחלום. אני רוצה לראות.

יום הולדת שמח אהובה שלי.

אני מקווה שאת חוגגת כראוי בקרב המלאכים והמלאכיות שם למעלה.

אמא אוהבת 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dasi985 אלא אם צויין אחרת