33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שלום ימין - עושר ואושר לעד ?

לעבוד - שלום ימין

לעבוד  

נער בן חמש עשרה בערך, לא מקבל דמי כיס מהוריו. אין להם אפשרות. יש לו צרכים והוא צריך כסף. התחיל לחפש עבודה בבתי קפה בסביבה. עבר שבוע ועדיין לא מצא מקום שמחפש עובד. הוא לומד. יכול לעבוד רק בשעות אחר הצהרים או הערב. במרחק נסיעה באוטובוס יש אולם אירועים לא גדול. אולי שם ירצו עובד. ביום ראשון אחרי הלימודים הוא יצא מהבית ועלה על אוטובוס לכיוון אזור התעשיה. 
 הוא לא יגיד להוריו שום מילה. גם ככה הם עובדים קשה לפרנס ודואגים לו לכל מחסורוץ נכון שמדי פעם גם נותנים לו איזה סכום קטן שאף פפעם לא מספיק לו. אבל הוא לא רוצה לצער אותם. החלום שלהם שלפחות יסיים את התיכון בלי בעיות. להם אין השכלה וזה גורם להם לעבוד קשה מאד עבור מעט כסף.
 אולם קטן ולא ממש יפה. משרד המנהל נראה עמוס וצפוף. הבלגאן שולט בו והמנהל לא נראה הכי נעים בעולם. שלום אומר הנער. כן בבקשה, עונה לו המנהל בלי להשיב על ברכת השלום. אני מחפש עבודה. המנהל שותק ומביט על הנער שנראה בוגר לגילו. בן כמה אתה? שואל המנהל. חמש עשרה . אומר לו הנער. ומה אתה מחפש לעשות? המנהל שואל. כל דבר. עונה הנער. המנהל שוב שותק. מתי אתה יכול להתחיל לעבוד? שואל אחרי שתיקה. היום. עונה הנער. המנהל לוחץ על כפתור בשולחן. איציק. הוא צועק לתוך הכפתור. בוא שניה לכאן. המנהל מביט בנער. איך קוראים לך? תמיר. עונה הנער. תשמע תמיר. תעבוד היום כמה שעות ונראה אם אתה מתאים לנו. תמיר מחייך ומושיט ידו ללחוץ את יד המנהל. המנהל לוחץ את ידו ואיציק נכנס. איש נמוך כבן ארבעים עם בגדים מלוכלכים. אל תשאל. הוא פונה למנהל. הביוב. והמנהל משתיק אותו. אחר כך. אחר כך. זה תמיר. תן לו בגדי עבודה ותראה לו את המחסן.
 איציק מושיט יד שחורה לתמיר. אהלן. אני איציק. תמיר לוחץ לו את היד. בוא. . איציק אומר לתמיר. תמיר מסתכל ואומר למנהל תודה. בבקשה . בבקשה. מפטיר המנהל. בהצלחה. הוא מוסיף.
 איציק ותמיר הולכים למחסן. חדר גדול ומלא עד גדותיו בקופסאות שימורים וקרטונים.ריח חריף ולא נעים שולט במחסן. תמיר ממש מסתחרר ממנו. זה המחסן. הוא אומר לתמיר ואנחנו צריכים לסדר אותו לקראת הביקורת. יכול להיות שיש כאן כמה עכברים קטנים. אבל אתה לא מתרגש נכון ? בוא . אני אעשה לך סיבוב באולם שתראה על מה מדובר . הם הולכים לאולם ומגיעים דרך הדלת שבה עוברים המלצרים לתוך אולם בינוני. על התקרה פנסים שנראים שחלק עובדים וחלק לא. עשרים שולחנות ועליהם כיסאות . ריח חזק באוויר. אולי של אוכל או אולי של סיגריות. במה גדולה בקצה האולם צבועה באדום ועליה שולחן ומאחור יש לוח עם שקעים ומנורות .
 השבוע אין לנו אירועים. איציק אומר. אבל כשיש אירועים אתה תוכל להיות גם מלצר ויש טיפים. תמיר אפילו לא יודע כמה ישלמו לו. רק מלראות את המקום הוא כבר הצטער על בואו לשם.
 רוצה לשתות? שואל איציק. כן עונה תמיר בקול נכאים. מה קרה ? שואל איציק. לא..עונה תמיר. אני קצת עייף מהבית ספר. איציק מביט עליו. בוא . הוא לוקח שני בקבוקים של קולה ופותח. נותן לתמיר כוס ושניהם יושבים במחסן. אתה באמת חושב שתוכל לעבוד כאן וגם ללמוד ? שואל איציק. תמיר מופתע. אני מקווה. הוא עונה. איציק שותק ומביט עליו. תשמע תמיר. יש לי בן בגילך. אני אומר לך שלא תוכל. תשתה את הקולה ותלך הביתה. תנוח ומחר תלך ללימודים. אני כבר אגיד משהו לאחי . זאת אומרת המנהל. זאת אומרת, המנהל הוא אחי . זה עסק משפחתי שקיבלנו מאבא שלנו והוא תקוע לנו כמו עצם בגרון. 
תמיר המום ולא מסוגל להוציא הגה מפיו מה קורה כאן ? הוא חושב.
 אין לנו הרבה עבודה ובגלל זה המקום נראה ככה. אי אפשר להתחרות באולמות המודרניים. ואתה צריך לסיים לימודים ולמצוא לך משהו שבאמת תעשה מהנשמה ולא בשביל כמה גרושים מסריחים. איציק מדבר ורואים שדמעות עולות לו בעיניים. תמיר מביט עליו ואז פתאום מבין כמה שהוא צודק. יש לו עוד שלוש שנים לסיים לימודים. יש לו אוכל ובגדים . יש לו מיטה וגג מעל לראש. אולי כדאי שיחפש איזה עיסוק פחות נוראי מזה ליום יומיים בשבוע . הוא לא חושב שיוכל לעמוד בעבודה מהסוג הזה. אולי ללמד תלמידי כיתות ג או ד חשבון או אנגלית. או אפילו להיות בייבי סיטר. מה פתאום עלה לו לראש רעיון כזה...
 איציק לגם עוד לגימה מהקולה. ותאמין לי שאני מציל אותך. תמיר חייך לו. תודה הוא אמר. ו...אף מילה לאחי. אמר איציק. ברור . ענה תמיר. 
תמיר סיים לשות ולחץ את ידו של איציק ויצא מחוץ לאולם לתחנת האוטובוס.
איציק. בוא לכאן רגע. נשמע קולו של המנהל. אחיו. נו....  הוא שאל את איציק. הוא הלך ? כן ענה איציק. טוב מאד. ענה המנהל. כבר פחדתי שיש לנו עסק עם ילד עקשן. בוא . בוא נלך הביתה. גם ככה אין לנו מה לעשות כאן. אני מקווה שנמצא כבר קונה לחור הזה........

כל הזכויות שמורות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dj shalom1 אלא אם צויין אחרת