1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

דיויד בואי – חמש השנים האחרונות

דיויד בואי – חמש השנים האחרונות

התמונה באדיבות yes

מאז שהשתתפתי וזכיתי (!) בתחרות שיזמה YES, אני מקבל מפעם לפעם הצעות לצפות בסרטים או סדרות שלהם ולכתוב עליהם בבלוג.
לרוב אני לא צופה ולא כותב, אבל לפעמים אני מקבל הצעה לתכנית הקרובה ללבי. זה קרה פעם אחת עם הסרט התיעודי על זכויות בעלי החיים והנה בשבוע שעבר זה קרה שוב כאשר YES הודיעו לי שב-28.2 יוקרן הסרט התיעודי "דיוויד בואי: 5 השנים האחרונות".

גם מי שלא ידע שדיויד בואי הוא האמן האהוב עליי בוודאי כבר יודע זאת אחרי הרשומות שכתבתי לזכרו ולכבוד יום הולדתו האחרון (או הראשון אחרי מותו). כמובן שהחלטתי מיד לצפות בסרט וגם לכתוב עליו.

קודם כל, כנהוג ברשומות על מוצרים שהתקבלו לסקירה, אני מרגיש צורך לצטט את הפרטים שהתלוו לסרט במייל:

" הסרט " דיוויד בואי: 5 השנים האחרונות" שודר לראשונה ב-BBC  לציון שנה למותו של המוזיקאי, הזמר והשחקן, דיוויד בואי.

הסרט מביא את סיפורן של השנים האחרונות בחייו, בהן עבד  על האלבומים האחרונים שלו – The Next Day ו-Blackstar ועל המחזמר שנכתב ע"פ שיריו –Lazarus. יש אף המגדירים תקופה זו כתקופה המרתקת ביותר בחייו. 

צילומים של בואי משנים אלו, בשילוב עם ראיונות של מוזיקאים, מעצבים ובמאים שעבדו איתו, מביאים מבט מרתק על חייו ועל עבודתו של אחד האמנים הגדולים ביותר בתקופתנו.

בימוי: פרנסיס ווטלי (90 דקות, ארה"ב, 2016).

בכורה: יום שלישי, 28.2, בשעה 22:00 ב-yes דוקו וב-yesVOD.

שידור נוסף: שישי, 3.3, 22:30"

 

וכעת, כשיצאתי ידי חובתי, אני שמח לספר לכם שהסרט הוא הרבה יותר מזה. הוא מציג את הקריירה של בואי החל מימיה הראשונים ועד למותו. אלה לא רק 5 השנים האחרונות בחייו אלא בערך 49 השנים האחרונות בחייו.
הופתעתי ללמוד פרטים שלא ידעתי על דיויד בואי, כמו לדוגמא שב-1970 הייתה לו להקה בשם The Hype בה היו חברים מיק רונסון וטוני ויסקונטי (שאותו הכרתי רק כמפיק).

 

 

הסרט מלווה בקטעי ראיונות עם בואי, מהם למדתי שהרצון העיקרי שלו היה להתפרסם או "להשאיר חותם". אני שמח לומר שהוא ללא ספק הצליח בכך.
אגב "להשאיר חותם" – דבר אחד (כנראה יחיד) שממש לא אהבתי בסרט הוא התרגום של השירים. לדעתי באמת לא צריך לתרגם מילים של שירים באנגלית, אבל אם כבר מתרגמים כדאי לשים לב למילים. לדוגמא (גרועה במיוחד) watch that man תורגם ל-"מה זה , בן אדם?"

 

 

אבל זה היה הדבר היחיד. כל השאר היה מרתק ומעניין.
אפילו שמעתי בו שיר אחד שכלל לא הכרתי –שיר מהאלבום האחרון בביצוע ג'אזי – SUE:

 

>

 

הסרט התקדם יחד עם חייו של בואי אל הסוף הבלתי נמנע. לקראת הסוף מספרים כמה מהמרואיינים על הרגע שבו בואי סיפר להם כי הוא חולה וגוסס.

באופן מפתיע חשתי צביטה בלב בכל פעם שמישהו סיפר על כך. אולי בתוך תוכי רציתי סוף יותר טוב לסרט הזה.

במיוחד הזדעזעתי כשבמאי הקליפ לשירו Lazarus סיפר שבדיעבד נודע לו שצילומי הקליפ נערכו בשבוע בו הרופאים בישרו לדיויד בואי כי לא יוכלו להאריך את חייו עוד.

 

 

אבל כדי לסיים בכל זאת בנימה אופטימית, אחת השאלות האחרונות שהופנו לבואי בסרט (שנים לפני מותו להבנתי) הייתה מה המורשת שהוא רוצה להשאיר אחריו והוא ענה: "אני רוצה שיזכרו שהיו לי תסרוקות נהדרות".

אז באמת אשתדל לזכור אותו כך.

 

אולי לא צריך לציין, אבל אני ממליץ לכולם לראות את הסרט – במיוחד לאוהבי דיויד בואי, אבל גם למי שרוצה ללמוד עליו קצת יותר (או לפחות קצת).

 

 

והרשומה המומלצת היא - מה? לא שומעים! יש לי פטריות באוזן - בבלוג של אפרת המפזזת

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

23 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת