00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הסיפורים מאחורי המילים

"לא מאמינה בהצבת גבולות בתחום המיני"

"לא מאמינה בהצבת גבולות בתחום המיני"

אחות מוסמכת M.A , מאמנת אישית לאיכות חיים ותקשורת זוגית מינית * מעבירה הרצאות וסדנאות במיניות מגיל ההתבגרות ועד הגיל השלישי. מתורגמנית לשפת הסימנים הישראלית * שימשה כאחות חדר מיון נשים בבית החולים במרכז הארץ במשך 20 שנה. במשמרות לילה אגרה סיפורים מעניינים מחייהם של הצוותים הסיעודיים הרפואיים.  סיפורים אלה מהווים קרקע פוריה לכתבי היד שלה.

כותבת מגיל צעיר יומנים אישיים וסיפורים קצרים הכוללים גם טקסטים ותיאורים מיניים *  גדלה בבית דתי פטראכלי ( כיום הוריה גרושים ) שבו לא היה ערוץ תקשורת פתוח לדיונים ולשיחות שקשורות למיניות.  *  עם השנים היא לומדת וצוברת ידע בתחום גוף האדם ומיניותו ומשמשת כמוקד עליה לרגל לחברות ולאחרים במתן ייעוצים * אביה אינו מקבל את עיסוקה הנוכחי, אולם אחיה הדתיים מקבלים זאת בהבנה תוך כבוד הדדי והערצה.

את גופה מעטרים קעקועים רבים, המספרים את סיפור חייה * זוהי קציעה אלדר, שמשיקה בימים אלה את ספרה "מלאכיות בלבן" בהוצאת "אופיר ביכורים" כי : "רציתי לשקף לאנשים ולספר להם על חייהן של אחיות הבית חולים, להכניס אותם לעולם התוכן של המדינה שלנו, גם לדברים הסקסיים וגם העברת מסר לתרבות הישראלית כשהם מגיעים לבית חולים.

קשה להישאר אדיש לקציעה אלדר, 41 . צחוקה המתגלגל, חוש ההומור, והקעקועים הגדולים והצבעוניים שמעטרים את זרועותיה ( ואת גופה, מה שמתגלה תוך כדי שיחה ) לא משאירים מקום למה שיבוא אח"כ, וכשמתרחשת אטרקציה נדמה לך שאתם מכירים שנים. אלדר ישר נכנסת ללב העניין. למקום שבו היא בטוחה גם אם זה לפעמים נראה מהצד "פרובקטיבי", לא מקובל במשפחה שלה ו/ או בקהילה שבא היא מתגוררת.

קציעה אלדר, נשואה ואם לתאומים, מאמנת ומנחה פרטים וקבוצות בנושא זוגיות ותקשורת מינית בריאה, מתורגמנית לשפת סימנים ועובדת עם הקהילה במיוחד בנושא המיניות. היא בעלת תואר שני בסיעוד, שימשה כאחות חדר מיון נשים בבית החולים במרכז הארץ במשך 20 שנה וכיום משמשת כאחראית מרפאה ברחובות.

בימים אלה רואה אור ספר ביכוריה, "מלאכיות בלבן", המתאר את סיפורן של  שלוש סטודנטיות לסיעוד שונות זו מזו נפגשות במקרה ביום הראשון ללימודים בבית הספר לסיעוד – קארין, רינה ואסתר. הן מקבלות חדר לשלוש ולפניהן ארבע שנים סוחפות יחד. בשנים הללו הן לומדות זו על זו. הלימודים האינטנסיביים בבית הספר לסיעוד והלינה במעונות טומנים בחובם אווירה של חופש ושל בריחה מהחיים הסיזיפיים והרצון לבטא את עצמן מתעצם. שלוש החברות חוות אינספור ריגושים, צחוק, כעס, מתח ודאגה. החברות האמתית שנוצרה ביניהן מסתיימת בקריאה דרמטית של ה"מלאכיות בלבן". הסוף הוא ההתחלה החדשה של העתיד לבוא. הוא מופרע הרבה יותר, נועז הרבה יותר וסקסי הרבה יותר.

"במשמרות לילה אגרתי סיפורים מעניינים מחייהם של הצוותים הסיעודיים הרפואיים, מהמטופלים, מהמטופלות וממשפחותיהם, ולפניכם הצצה דיסקרטית לעולם שכולו מסתורין.  האחות שבי לעולם תישאר עם האמונה שמיניות בריאה מביאה אִתה המון בריאות ושמחה." מוסיפה קציעה.

מצוי מקצועי וסיפורים שחיכו להיכתב. קציעה כותבת על נושאים שקשורים למיניות שהתרחשו  במהלך עבודתה כאחות במיון נשים.  בקבוצת פייסבוק שלה "מדסקסים" או בבלוגים, ובאתרים בהן היא פעילה. הטריגר להוצאת כתב היד לאור קרה במהלך נסיעה משפחתית לצפון.

קציעה : "עבדתי בבית חולים 20 שנה כאשר 13 שנה מהם עבדתי במיון נשים בבית חולים במרכז הארץ, בדיוק לפני שנה החלטתי להתפטר כי הרגשתי שהבית חולים לא עוזר לי להתפתח ולא ממנף אותי כפי שחלמתי והבנתי שאין לי מקום יותר במסגרת הזו, הגשתי בקשה לחופשה ללא תשלום ונסעתי עם משפחתי לצפון, במהלך הנסיעה לקחתי איתי ספר קריאה, ותוך כדי הקריאה קרא משהו, נפלו לי הדמויות של הספר משום מקום, הדמויות פשוט תקשרו איתי , לא הבנתי מה קורה , ראיתי אותן הן דיברו איתי וחיו את החיים שלהן ראיתי איך הן נראות ואיך הן חיות ממש כמו סרט שנע לי מול העניים , אמרתי לבעלי " תקשיב יש לי ספר ! לא רק ספר...יש לי סרט ! התחלתי לשתף את בעלי והילדים באוטו, כולם היו בהלם שאני מספרת להם את הספר בעל פה כאילו זה ספר שנכתב כבר. ממש זימנתי לי את הספר ברוגע ובשלווה שלי . הבנתי שישנם שני דברים שאני אוהבת הכי בעולם, זה סקס ואת הסיעוד, על שניהם אני לא מוכנה לוותר."

קציעה מעידה שהכתיבה אצלה היא מהנשמה. "הספר הוא מעין טיפול בנשמה שלי" מציינת קציעה.  "שנים ששמעתי לאנשים לצוות הרופאים והאחיות כל הסיפורים הצטברו בדיסקרטיות מוחלטת בראש שלי ופתאום הכל יצא כל כך יפה והשתלב, הסיפורים בספר הינם אמתיים, שיניתי כמובן אמצעי זיהוי כי בכל אופן הספר הזה יכול להרוס משפחות, השמות של הדמויות נבחרו בתקשור, השמות פשוט קפצו לי מהראש והם התאימו לי כמו כפפה ליד."

קציעה כותבת מגיל צעיר. כילדה קטנה בכיתה א' ניהלה יומנים אישיים שבו חשפה את נבכי נשמתה. אח"כ במהלך השנים המשיכה לכתוב, וכיום היא  מנהלת יומן משפחתי מרגש שכנראה יועבר למשפחתה בעתיד. "תמיד חלמתי להוציא ספר,  יש לי כבוד לסופרים ולאומנות הכתיבה לא פשוט להעביר מסר דרך כתיבה, וגם לדעתי אם יש לך את זה אז יש לך את זה ! אני קיבלתי ירושה מסבא שלי ז"ל הוא מהתימנים שבאו לארץ ראשונים והכל הוא תעד בכתיבה על גבי חלקי דפים שהוחבאו בסידורים ובספרי תורה שלו, את המתנה הזו גיליתי רק כשהיה על ערש דווי."

"התחלתי להבין שמה שאני מרגישה זה טבעי". קציעה גדלה בבית דתי פטריכאלי שבו לא היה ערוץ תקשורת פתוח לדיונים ולשיחות שקשורות למיניות. את כל המידע אודות התחושות שחוותה בגיל ההתבגרות כנערה למדה בכוחות עצמה.  "אני זוכרת את עצמי בגיל מאוד צעיר מאוד מסתקרנת בכל מה שקשור לגוף האדם ולתגובות הפיזיות שלו, למדתי על בשרי כמו שאומרים איך מרגיש תחושות נעימות שעם השנים למדתי שקוראים לה אורגזמות וחוויתי הכל בעצמי ללא הגדרות, הכל מספרי קריאה של הסיפריה העירונית כי בזמנו לא היה אינטרנט ואת דר' גוגל, כבר כילדה מתבגרת הבנתי שיש בעיה אצלי בבית מבחינת תקשורת מינית , את המחזור הראשון חוויתי בעצמי, לא הייתי מודעת לעצמי לגוף שלי לתחושות שלי, לאט לאט התחלתי להבין שמה שאני מרגישה זה טבעי, אף פעם לא שאלתי חברות ולא שוחחתי על זה עם אף אחת."

כנערה מופנמת היא לא ידעה כיצד להכיל את כל התחושות שבעבעו בתוך הגוף. היא הרגישה שנעשה עימה עוול על כך שלא מדברים איתה על זה. התסכול הרב שנובע מחוסר האונים המשווע מול הורים המשועבדים לחסמים ( כך להגדרתה ) שלהם ובכך גם פוגעים בבנותיהן. עם הזמן היא הפכה למוקד עליה לרגל לכל חברותיה בכל הקשור למיניות. כשבגרה החליטה לקחת צעד אחד קדימה ולהפוך את זה למקצוע. היא למדה והשתלמה בסדנאות וקורסים שונים עם התמחות בתקשורת זוגית משפחתית.

את כל הידע והכלים שרכשה במהלך השנים היא משלבת בסדרת הסדנאות שבנתה עבור מס' קהלי יעד : מתבגרים, הורים ובני הגיל השלישי. "הבייבי שלי זה סדנאות למתבגרים כי אני מאמינה שהכל מתחיל כשהם עוד קטנים , אם ההורים לא יכולים להעביר להם את נושא המיניות בצורה מקצועית ובוגרת אז אני אעשה זאת ,אני אהיה הגורו שלהן ושלהם שהם ידעו שיש למי לפנות, היום אני עובדת בשני עירוצים גם עם מתבגרים וגם עם הורים מתוך אמונה שאם נעצור את מעגל ההתעלמות והתקשורת הלקויה נצליח לבנות תקשורת טובה ובריאות מינית לדור הבא."

בנוסף, קציעה כמתורגמנית לשפת סימנים, מגיעה גם למעדוני חרשים ברחבי הארץ. דבר שמאפשר לה לייעץ להם  בתחום המיניות.

"אבא שלי מתבייש בי". קציעה גדלה בבית דתי. כיום הוריה גרושים. העיסוק של קציעה כמנחה למיניות לא מתקבל באהדה רבה במשפחה ובקהילה ( חברה מסורתית ) שבה היא חיה.  "אבא שלי מתבייש בי, קשה לו עם העיסוק הנוסף שלי, הוא לא מסוגל להכיל אותי, מניחה שהוא היה שמח אם הייתי הולכת ללמוד משפטים או עוד תואר מאשר לפתוח עסק שבו יש התעסקות עם מיניות.  אמא שלי אישה צנועה היא למדה להכיל אותי ולקבל אותי כמו שאני, היום היא משווקת את הספר שלי לכל החברות שלה והיא עושה עבודה נהדרת". אחייה הדתיים מפרגנים מרחוק מבלי להיכנס יותר מידי לעומקם של דברים. "יש לי אחים נפלאים, יש בנינו כבוד הדדי והבנה גדולה. יש משפחה מורחבת שתומכת ודוחפת וגאה וזה עוטף אותי בחום, כיף גדול".

"מיניות" כחלק מהחיים שלנו. לדעתה של קציעה המין מהווה חלק גדול ומשמעותי ביחסים בין בני זוג, אין גבר שיגיד שהוא לא היה רוצה מין זמין וקבוע מהבת זוג שלו בתנאי שגם היא נהנת ממין. ישנם מצבים שזה הפוך שהאישה מאחלת לעצמה מין קבוע מהבן זוג שלה. "בבסיס כמעט 30 אחוז מהחיים שלנו אנו מתעסקים סביב מין ,חושבים על מין רוצים מין ומאחלים לעצמנו מין, ישנם גילאיים מסויימים שהמין הופך להיות  קצת שונה, פחות מין- כאקט, ויותר מין כאנטימיות שזה מקסים בעניי. הכל תלוי תקופה ומצב בחיים הפיזי והנפשי.".

הספר הוא רומן אירוטי המיועד לבני 18 ומעלה. כשאני שואלת אותה כיצד הגיב בן הזוג והמשפחה לספר שכזה היא עונה ללא היסוס ובטבעיות.  "בעלי נדהם מכושר הכתיבה שלי, הוא שמע אותי אינספור מדברת ומספרת אך כשהוא קרא את הספר הוא היה מאוד גאה, התיאורים שבו לא חדשים לו מאחר והתקשורת שלנו מאוד פתוחה בנושא מיניות ופנטזיות מיניות כך שלמרות שמדובר בחיים אמתיים של דמויות אמתיות הוא יכל להכיל את התיאורים העוצמתיים והמחרמנים שבספר, הוא לא שאל הרבה שאלות ואני הודתי לו על כך."

היום בעידן האינטרנט בו כולנו חשופים לתכנים וסרטונים אירוטיים. נשאלת השאלה האם יש מקום היום לספר שכזה. "אי אפשר להשוות ספר לסרט חד משמעית" מחדדת קציעה את הסוגיה. "כתיבה זו אומנות, זו הפתח לנפש, היה לי חשוב לדבר עלינו האחיות, אף פעם לא דיברו על אחיות בבית חולים אף פעם לא נתנו לנו מקום בעולם הגדול, הייתי רוצה שאנשים יכירו את העולם הזה ויראו שהוא עולם מרתק ושבמסגרת כמו בכל מסגרת קורים דברים, הקטעים האירוטים שבספר מסמלים את הפתיחות המינית ואת המקום שלנו הנשים להנו מסקס טוב ומכל סוגי הסקס כל עוד אנחנו מחליטות".

" הקעקועים הם סיפור חיי, כל קעקוע יש לו את הסיפור שלו. מי שרוצה אותי יקבל אותי חבוקה עם הקעקועים שלי". המשיכה לקעקועים החלה אצל קציעה מגיל צעיר. מעבר לציור וליופי היא ראתה בהם סוג של "אמירה". הקעקוע הראשון היא עשתה בגיל 30 ללא תמיכתו של בעלה. לאחר  חודשים של שיחות ועיצובים היא עשתה את הקעקוע בגב, אחריו הגיע עוד קעקוע בגב, ואח"כ קעקועים נוספים. "אני נוהגת לומר שיש לי קעקוע אחד, כי הוא באמת קעקוע אחד, הקעקועים הם סיפור חיי, כל קעקוע יש לו את הסיפור שלו, לגמרי קטע טיפולי."

קציעה משתפת : "פעם בחדר כושר אחרי המקלחת כשכולי עטופה במגבת נעמדתי על יד הארונית שלי ומרחתי כהרגלי קרם גוף, נעמדה על ידי אישה מבוגרת ובהתה בי, כשהסתובבתי אליה היא קיבלה אומץ ואמרה לי :" תגידי לא חבל שככה את משחיטה את הגוף שלך? חבל יש לך גוף יפה...את עוד תצטערי על זה כשתתבגרי..." אמרתה לה :" סבתא, יש לך ילדים ?" , היא עונה לי "כן" , אמרתי לה "את מצטערת שהבאת אותם ?" היא עמדה המומה מהתגובה שלי..."ענתה לי ברור שלא הם אהבת חיי" , " אמרתי לה מצויין, הקעקועים הם הילדים שלי אהבת חיי" מאז לא שמעתי שום הערה במקלחות על הקעקועים שלי, אני מודעת לכך שיש לי המון, זה חלק ממני, מי שרוצה אותי יקבל אותי חבוקה עם הקעקועים שלי."

"לא מאמינה בהצבת גבולות בתחום המיני". הצבת גבולות לטענתה של קציעה נשמע שלילי מאוד. יחד עם זאת היא מציינת כי החשיפה והנושאים צריכים להיעשות בהתאם לגיל. "אני מאמינה שכאשר מדברים ומתקשרים נכון ובצורה בריאה עם הילדים הם יגדלו עם תפיסה חיובית למיניות וישתמשו בה בצורה בוגרת." היא אומרת.  

ילדיה התאומים נולדו בבית פתוח. "השיחות על אברי המין היו לגיטימיים וערוץ התקשורת היה תמיד פתוח לפניהן, הילדים שלי משתפים אותי בהכל כי הם יודעים שאני שומעת ומקשיבה ומתייחסת ברצינות לבעיה שלהם, הכל לגיטימי, יש לי שיחות עומק עם הילדים על מיניות על זוגיות כיצד הם רואים את האחר כיצד צריך להתנהג חשוב לי שידעו הכל ממני ולא מאחרים לי חשוב מאוד שההתייחסות למין תהיה טבעית ובריאה. לי לא היה את זה בבית הכל למדתי לבד לא היה לי עם מי להתייעץ ואת מי לשאול זו הרגשה נוראית. היום גם החברים שלהם מגיעים ומרגישים נוח לשאול אותי כל מיני שאלות שקשורות במין. אני לא נועלת את המשרד שלי בבית, יש שם הכל מספרים ועד אבזרי מין, הם לא מתרגשים מיזה כי זה שם כל הזמן, הכי טבעי להם והם שואלים אותי שאלות אישיות מאוד ואני עונה בהתאם תוך שימת לב ליכולת ההכלה שלהם אבל אני לא משקרת להם אף פעם."

חלומות ושאיפות. קציעה נמצאת היום בשלבי סיום של ספרה השני אותו היא רוצה לסיים בקרוב. ספר זה יהווה המשכו של הספר הראשון. כמו גם היא רוצה ללמוד ציור וריקודי בטן, ולפרוץ קדימה ולהעביר מסרים חיוביים בנושא מיניות, על ידי סדנאות והרצאות לקהל הרחב.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל meravbur אלא אם צויין אחרת