22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הסרט שלי

מכתב אהבה

13/02/2017
באמת שלא ציפית לזה. זה הפתיע אותי ואת כולנו כשישבנו במעגל ושיחררת את הוידוי הזה לחלל האויר המשותף שלנו. לא יכולתי לנחש שמה שחווינו יחד בתור ילדים, ממש ילדים, השפיע עלייך ככה עד היום שאתה כבר נשוי ואבא לילד. האמת היא שזה ממש החמיא לי. לא יכולתי לחשוב על דבר אחר במשך כמה ימים. אפילו שאני כבר לא אותה הילדה שהייתי כשהיינו בני 10.

 

הכרנו בכיתה א' ששם החיים נראים לנו די פשוטים מהזווית הבוגרת של היום ומסובכים מאוד מהזווית של הילדים שהיינו אז. איכשהו הייתי ילדה די אאוטסיידרית וחיה בעולם קצת אחר ממה שהחברה מכתיבה. עד היום אני מאוד אוהבת ללמוד ןאת המסגרת של הלימודים. ילדה חננה אמיתית. משום מה תמיד הרגשתי אחרת בצורת מחשבה כבוגרת יותר מהשאר, רואה דברים בצורה אחרת מכולם, מדברת וחושבת אחרת. היית אז מלך הכיתה ונשארת שובה לב עד היום. בעל חיוך ביישן, ילד יפה ממש, ובעל לב גדול שמרגיש ואוהב. הילדה שבי לא יכלה להתעלם מזה אז ובמפגש המחודש שהתרחש לא מזמן הילדה שבי שוב הרגישה.

 

תמיד היו לך חברות. לא ממש יודעת מה ניתן לעשות בימים הללו כבני זוג. החזקתם ידיים ונתתם נשיקת ניקור על השפתיים. זה קצת צבט לי אז אבל למדתי לחיות עם זה. הצלחתי להשתלט על הרגשות שלי שרצו להתפרץ אל מולך במשך כל היום בכיתה. מצאתי דרך לפורקן והחלטתי לכתוב לך מכתב. ואחריו היה זה עוד אחד ועוד.. כל מכתב כתבתי לך את תחושותיי ואת ההתבוננות שלי בך ומה אני רואה בהתנהגות שלך מהפציה בך. איכשהו תמיד חתמתי כ"המעריצה הסודית". נתתי לעצמי כותרת שנתנה לי להרגיש כחלק מהחיים שלך והרגשתי שלמה יותר. 

 

בשלב מסויים נחנקתי מהידיעה שאני שם עומדת, צופה, חווה אבל רק מהצד. החלטתי לקחת את זה שלב קדימה ולהיחשף. אני בחורה אמיצה ומסתבר שבתור ילדה הייתי גם אמיצה. מעדיפה לומר מה אני חושבת ולהיחשף מאשר לשבת בצד ולומר לעצמי בלב. אני זוכרת שבאחד המכתבים ביקשתי ממך לכתוב על השולחן אות מסויימת כדי שאדע שאתה כן מעוניין להפגש. כשראיתי את האות על השופלחן הלב שלי פרח מהתרגשות אבל גם נלחצתי. זה השנייה לפני שקופצים בנג'י שממנה אין דרך חזור. אחרי שנחשפים כבר לא ניתן ללכת אחורה. אחרי שרואים לא ניתן לעצום את העיניים שוב.

 

נפגשנו. זה היה מאחורי הכיתות ליד הגדר. נפגשנו שם בשעה מסויימת שאותה אני ממש לא זוכרת אבל זה לא היה מפגש אחד. היו הרבה מפגשים שבהם ישבנו ודיברנו. אני לא זוכרת מה בדיוק נאמר במפגשים הללו אבל אני כן זוכרת שהם קרו והפתיע אותי שגם אתה זוכר אותם.

 

זכרת הכל. זכרת שנפגשנו וזכרת על מה דיברנו. זכרת שעודדתי אותך על מה שעברת במהלך היום. דיברנו על המשפחה, האחים, חברים וכמעט על הכל. זה היה מטורף בעיניי הילדה שבי. מלך הכיתה מוכן לשבת ולהפגש איתי. אני יושבת ומדברת איתו. אבל לא בצורה אגבית שזורקת מילה או שתיים לחלל ואםפ הוא תפס אותן אז מה טוב. ממש קבענו והוא הגיע. 

 

בשלב הזה לא רציתי יותר. כאילו ידעתי שאין לנו ממש סיכוי שנוכל להיות זוג בצורה מסויימת. אולי ידעתי שחוץ ממך שהיית הילד הכי יפה, נחמד, מצחיק, גברי, לבבי וחכם בעיניי אני צריכה יותר. ה"יותר" הזה הוא עדיין תעלומה מבחינתי. אבל הילדה שבי נהנתה מכל רגע והתרפקה על כל הרגעים המיוחדים שיצרנו כל מפגש והיו רק שלנו ולעולם אף אחד לא יוכל לקחת לנו אותם. באמת שהייתי מאושרת. לא הייתי צריכה שתכיר בי כאחת שאתה כן נפגש איתה. הרגעים הללו באמת הספיקו לילדה שבי ומלאו אותי. מצאתי לעצמי את היכות והדרך לפורקן והלכתי במסלול הזה.

 

הימים עברו וחלפו. הייתי ילדה די הרבה זמן. לא ממש רציתי להתבגר. אהבתי להיות ילדה בלי חששת ומחשבות על זוגיות, בנים וכל המשחקים של בינו לבינה. בתיכון היינו יחד אבל בכיתות נפרדות. נפגשנו לפעמים במסדרון או במפגשים חברתיים. החלפנו שלום נימוסי כאילו הטבענו את המפגשים הללו והעלמנו אותם לחלוטין מפני השטח. אבל לא ידעתי שאתה עדיין זוקף לי אותם לזכותי ושומר את כל המכתבים שלנו.

 

סיימנו את התיכון יחד בנפרד. דרכינו התפצלו. לא ממש תיקשרנו בששת השנים אחרי שהיינו יחד בכיתה ולכן הקשר לא ממש נשאר אחרי התיכון. כיוון שהייתי שונה והרגשתי לא שייכת עזבתי את העיר וחיפשתי את עצמי וריגושים. למדתי בבאר שבע וכיום אני עדיין לא ממש מתחברת לאופי של העיר שבה גדלנו. כולם אומרים שטוב לגדל שם ילדים אז אולי בגלל זה נשארת שם כי התחתנת ויש לך ילד. כל אחד פנה לכיוון אחר וחי חיים אחרים עד ששוב דרכינו נפגשו.

 

נכנס לך רעיון משוגע לראש- מפגש כיתה של כיתה ו. כשסיפרתי לחברים שלי כולם הרימו גבה. הרי לרוב עושים מפגשים כאלו של סיום י"ב כי אנחנו כבר יותר מעוצבים ובוגרים בשלב זה והחברויות יותר משמעותיות. הצלחת בעזרת כמה חברים נוספים להרים פרוייקט מכובד ומהנה. הרעיון תפס תאוצה ותוך שבועיים היה כבר תאריך אחרי שהשגנו את כל הטלפונים של כולם. הופתעתי וגם הייתי עם רגשות מעורבים לגבי המפגש- אני לא בנקודה שאני ככ מרוצה מהחיים שלי וכל אחד בטח יספר שהתחתן ועם ילדים ואני אפילו בי זוגיות ולא מרוצה מהעבודה שלי. בגדול מרגישה קצת כישלון בנקודה הזו בחיים בעיקר כי יש לי ציפיות גבוהות מעצמי וחושבת שאני יכולה להשיג עוד ויותר אבל זמן לא ממש היה כדי לנסות להשיג את האושר המיוחל בשבועיים.

 

יצא כך שבאתי עם עוד חברה לסדר ולארגן לפני המפגש. ונפגשנו. היה חיבוק שמשום מה קצת הרגשתי נבוכה בשנייה הראשונה. אני חושבת שאני מצליחה לשדר"עסקים כרגיל" גם שאני ממש נבוכה בסיטואציות מסויימות. סדרנו, ארגנו, דיברנו וצחקנו. היו לנו רגעי טרום מפגש שהיו יותר אינטימיים שיכולנו להפתח בצורה אחרת. נהנתי מזה וכשיצאתי בכדי להתארגן למפגש המיוחל והייתי עם חברתי אמרתי לה שבפה מלא אני מבינה למה הילדה שבי התאהבה הילד הזה. הוא נשאר בחור צנוע, יפה ומקסים כמו שהיה יחד איתי עד כיתה ו. 

 

הגענו למפגש והיו המון חיבוקים והשלמת פעמים מצד כולם. עם הרבה אנשים לא ממש נשמר הקשר ואחרים למדו לא יחד עם הגרעין הגדול יחד איתי בתיכון אז הייתה המון סקרנות שאלות והעלאת זכרונות. כחלק מהמפגש ומסבב השאלות במעגל שביצענו היו משחקים ברוח תקופת שנות ה-90 שכללו גם את המשחק המפורסם- חבילה עוברת. ואז החבילה הגיע אלייך והתבקשת לתת את החבילה למי שהיית מאוהב בה בסתר.

 

באותו רגע לא ממש עיניין אותי למי החבילה תגיע כי קיבלתי אותה בסיבוב או שניים לפני כן וזה נורא הצחיק אותי. אבל כולם לרגע השתתקו וזה הסית את תשומת לבי. היית לרגע נבוך והבטת בי במבט חטוף ואת הסטת את העיניים למטה. מכירה את המבט הביישן הזה שלך. סיפרת שלא ממש יודעים אבל היינו נפגשים ומדברים בזמן הלימודים והיו לנו שיחות ממש טובות ואתה מעביר לי את החבילה. אני די בטוחה שאם הייתי יכולה להסמיק ולא היה לי איפור הייתי כולי אדומה. הרגשתי איך כל הדם שלי מתחמם בגוף ויוצר תחושת ריחוף ונועם. אמרתי תודה או שלפחות אני חושבת שרציתי לומר תודה ולא ממש יצאו לי מילים אבל בעיקר אני זוכרת שהייתי נבוכה ולא קל להביך אותי.

 

המפגש הסתיים די מאוחר בלילה ולא ממש רצינו להפרד אז היינו כמה חברים שהחלטנו לצאת לפאב באמצע הלילה. מזל שחלק גרים בעיר ויודעים לאן כדאי לצאת. בדרך לפאב לא התאפקתי ואמרתי לך שהפתעת אותי ממש עם המשחק אז לא נשארת חייב וסיפרת לי שאתה זוכרת את כל השיחות שלנו וששמרת את כל המכתבים. פה כבר שמחתי שחשוך ובטוח אני מסמיקה. יותר נכון זו לא אני באמת שמסמיקה אלא הילדה שבי. הילדה שבי שמחה לשמוע שהייתה משמעותית למי שכל כך אהבה בתור ילדה. הילדה שבי שמחה לשמוע ששמרת את המכתבים כי הם היו חשובים לך. הילדה החננה והאאוטסיידרית שבי הרגישה טעם מתוק ונחמד של ניצחון והישג. היא שמחה לשמוע שכפעם שהייתה ילדה ונחשפה אל מול מי שליבה רצה כל כך הוא לא צחק מזה במבוכה או ברוע, אלא זכר את הרגעים הללו כדבר נחמד וחיובי שניתן לאצור לחיים.

 

הילדה שבי כנראה בחרה נכון.

 

הבהרה: הבחור נשוי ואבא. אני שמחה בשבילו. הפוסט נכתב מהתרגשות של הילדה שבי שהרגישה ניצחון ולא מעיניי האישה הבוגרת שאני היום. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רק נשיקה אלא אם צויין אחרת