22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של גל-123861877

פרה/גל נוחם

פרה/גל נוחם

*בהשראת הספר "גזע הפורענות-המדענים של הימלר/התר פרינגל

בארוחת הערב אבא אמר שהיום הודיעו להם במפעל שהיטלר כבר הגיע לגבול רוסייה.  " 'היטלר המשוגע' מנסה לכבוש את כל אירופה וזה תמיד בא על חשבוננו" התאונן. היום הודיעו להם שהממשלה הלאימה את המפעל ואת כל התוצרת של הכפר ושמעכשיו נצטרך לחיות בצמצום ובחלוקת מזון לפי הקצבה. גם כך המפעל בקושי שרד כי כל מי שנותר לעבוד בו זה רק הקשישים , הצעירים נשלחו למלחמה. אמא הנהנה בהסכמה. מבט דאוג על פניה כשהביטה בי ובאלזה אחותי הצעירה." לפחות את הבנות השאירו לנו" אמרה.
בימים הבאים המזון הלך והתדלדל, וכבר לא היה לנו כוח להתרוצץ ולשחק בחצר אז רוב הזמן קראתי ספרים והכנתי שיעורים.
אחרי חודשיים ניכנס מנהל בית הספר ואמר שהיום אחר הצהריים כל האזרחים צריכים להתכנס מול בית העירייה כי יש הודעה חשבה מהפיהרר. התלחשויות עברו בין התלמידים. חשבנו שאולי הם רוצים לבוא ולגייס גם את הקשישים למלחמה. בשעה 16:00 נקראנו לצאת מהבתים ,וראינו שעל בימה קטנה בחצר עומד קצין אס אס בכיר מלווה בחמישה שומרים חמושים. "אזרחי גרמנייה היקרים, זוהי הודעה ישירה בשם הפיהרר. הפיהרר ,האבא של גרמניה הקדושה, ראה שהכפר שלכם סובלים ממצוקת רעב בגלל המלחמה. ולכן כמי שאחראי לגורלו של העם הגרמני הוא החליט להקל עליכם ולדאוג לילדיכם. מחר יבואו משאיות לקחת את הילדים שלכם לאחוזה ששוכנת בהרי אוסטרייה, שם יקבלו ארוחות דשנות, וייהנו ממרחבי הנוף והאוויר הצלול של ההרים". התלחשויות עברו בקהל, רובם לא האמינו וחשבו שזו תחבולה של המשטר כדי לקחת את כולם למלחמה אך בהתאספות הקודמת הקצינים לא טרחו להיות כל כך נחמדים. אימא הזילה דמעות וחיבקה חזק את אלזה ואותי.

למחרת התבקשו כל הצעירים להתרכז ברחבה. הקצין נעמד שוב על הבמה והסביר שלא כולם יוכלו לצאת אלא לפי קריטריונים. הוא סידר את כולנו בשורה והפקידים שלו ערכו תחקיר על כל אחד מהנערים לגבי מוצאו ואילן היוחסין שלו ,ותיעדו כל פרט. בכפר שלנו רוב התושבים גרים כבר 70 דורות אחורה אז רוב השמות חזרו על עצמם ,מה שמאוד שימח את הקצין. בסוף ההרשמה וההמתנה המפרכת הוא חילק אותנו לשתי קבוצות והתבקשנו לעלות למשאית. אימא באה להיפרד מאלזה וממני והביאה לנו צרור של כמה מוצרי מזון לדרך, ולאחר חיבוקים והמון דמעות יצאה המשאית לדרך. הנסיעה ארכה כחצי שעה של טלטולים עד שהגענו לרכבת. שם הורו לנו לעלות לקרונות הראשוניים (שהיו הכי מפוארים) ומשם נסענו במשך שש שעות, ושוב נדחסנו לתוך משאית אך הפעם הנסיעה הייתה קצרה יותר. כשהאטו המשאיות ניגלה לפנינו נוף כמו בציורים. הכל היה מכוסה יערות עד ובקצות ההרים הרחוקים נותרו כיפות של שלג. לפנינו ניצבה טירה ישנה וענקית עם המון חדרים ומולה גן עמוס משטחי דשא רחבים ושיחי פרחים בשיא פריחתם. התחלנו להתרגש כי הבנו שהקצין לא שיקר לנו. מיהרנו לרוץ לעבר טירת הקסמים (כך קראה לה אלזה) אך הקצין והחיילים מיהרו להשליט סדר תוך איומים ודחיפות. אז קצת שכחה התלהבותנו, אך הלכנו באופן מסודר לעבר הטירה.

בטירה הכניסו אותנו לאולם תיאטרון גדול והושיבו אותנו. אנחנו היינו כ 300 נערים מהכפר וסביבותיו אך באולם ישבו כ 700 נערים נרגשים כמונו שפטפטו בעליצות. לפתע השתרר שקט. אל מרכז הבמה עלה הקצין ואמר שראשון יישא דברים נציג הפיהרר ,מר היינריך הימלר. כל הקהל התרגש. שמענו על האיש שהיה מפקד האס אס אך מעולם לא חשבנו שנזכה לראות אותו פנים מול פנים. אל הבמה ניכנס בצעדי מצעד אדם רזה לבוש מדים ובעל משקפיים עגולים שגרמו לו להיראות מעט פוזל. הוא פתח בקריאת "זיג" וכל הנערים ענו לו ב"הייל"."אזרחים יקרים ,ברוכים הבאים לחוות וולסבורג, הפיהרר ביקש שנדאג לבריאותכם ולעתידכם, לכן לאחר הארוחה יעבור כל אחד מכם ,כבניה היקרים של גרמניה, בדיקות רפואיות קפדניות, וכן לימודים יומיים, שיעורי העשרה ופעילות ספורטיבית". הקהל הגיב במחיאות כפיים נרגשות. "בכל ערב נערוך לכם מסיבה ובה יהיה מותר לכם לאכול ולשתות חופשי ,אפילו אלכוהול, ומותר לכם להשתולל באופן חופשי. צוות האננארבה (מכון מחקר הגזע של הנאצים בראשותו של הימלר),תרם למענכם ממיטב חוקריו כדי שישמשו כמורי העשרה, ובשם הפיהרר אני מאחל לכם שתיהנו משהותכם". הקהל עמד על רגליו והריע.

 

 

לאחר עוד נאום קצר של הקצין הראשי ,הוצגו בפנינו המורים ואנשי הצוות. חולקנו למחלקות ולחדרים, ואז עברנו אל חדר האוכל. החדר הענק הכיל אין ספור שולחנות מכוסים במפות צחורות, ולאחר שהושבנו במקומותינו ,עטו עלינו צבא של מלצרים שמיהרו למלא את כל מבוקשינו. חשתי כמו נסיכה באגדה. לאחר הארוחה הלכנו אל החדרים וכל אחד הורשה לעשות כרצונו. היו שבחרו להתקלח ,היו שהלכו לנוח והיו שקראו ספרים או הסתודדו בקבוצות. מדי פעם עבר איש צוות וערך רישומים נוספים על אנשי החדר וזימן אותם לעבור בדיקות. כשהגיע תורי הלכתי במסדרונות ארוכים אל חדר הבדיקות. שם ישב רופא בחלוק בן ולידו אחות, קלדנית, וחייל חמוש. הרופא הציג עצמו וביקש שאתיישב. אז שלף כמה מחוגות שהיו מונחת על השולחן והחל למדוד את היקף ראשי כשהוא מקריא לקלדנית את הנתונים, אז חקר את מידות אפי, צבע עיני ,שיערי, גובהי ומשקלי. לאחר כל הבדיקות המוזרות ביקש שאתפשט מאחורי הווילון וערך בדיקה גופנית תוך תשאול למחלות ומתי קיבלתי מחזור. קצת נבוכתי להימצא עירומה מולו כי מעולם לא הנחתי לגבר זר לבחון את גופי אך השתדלתי להתעלם מהמבוכה. לאחר כל התשאול הארוך נשאלתי האם אני בתולה והנהנתי שכן. הוא ניראה מרוצה. כשהסתיימו כל הבדיקות המתישות חזרתי לחדרי ולאחר המקלחת ירדתי למועדון, שם התקיימה מסיבת ריקודים ,וכפי שהובטח ,האלכוהול היה ללא הגבלה. כמה חברים שתו לשוכרה אך רוב הבנות רק הסתודדו בפינות ורקדו במקום. אנשי הצוות דחקו בנו להתקרב אל מרכז הרחבה לרקוד אך הבנות נותרו בצדו אחד של האולם והבנים בצדו האחר.

למחרת ,לאחר ארוחת הבוקר התכנסנו באולם התיאטרון. הקצין פתח את היום בקריאות "הייל היטלר". ואז אמר ש"היום שיעורי הלמידה יכללו שיעור היסטוריה על המדינות שבהן התקיים הגזע הארי הקדום, השיעור השני יכלול את האיום הדמוגרפי והסכנה שבהשתלטות היהודים על גורמי כלכלה ורבות, והסכנה שבהתבוללות. והשיעור האחרון יהיה שיעור ביולוגיה שיעסוק במערכת הרבייה ושיעור חינוך מיני". רחש התרגשות עבר בקהל וחלקם התחילו לצחקק במבוכה. "עליכם להבין חברים, שנבחרתם בקפידה ומתוך בחינה מדוקדקת בהיותכם צאצאים מובהקים של הגזע הארי, למען השבתו לשלטון ודחיקת כל בני התערובת. אנו נכשיר אתכם ליישב את הארץ בחוות חקלאית שישלבו אינטלקט ופעילות גופנית בצורת החיים של אבותינו הגזע העליון , ושיפתחו את הארץ ונחזיר את שלטון האצולה של הגזע הארי ע"י דור ההמשך. לשם כך המדינה זקוקה לכמה שיותר ילדים ארים טהורים. לכן יזמנו את "פרויקט ריבוי הגרמנים" או בראשי תיבות פר"ה. לכן אחת ממטרות העל של הפרויקט היא שכולכם תתחברו ותצרו משפחות חדשות עם כמה שיותר ילדים. ולכן אנחנו מצפים מכם להתחבר באופן טבעי. אין לכם פה הורים שיימנעו מכם אז מותר לכם לעשות הכל. אתם דור ההמשך של הרייך השלישי ולכן פרויקט המשנה הוא "רייך בדור ההמשך" (או רב"ה).בהצלחה". פתאום הבטתי על כל הנערים והנערות וראיתי שכולם בלי יוצא מן הכלל בלונדינים גבוהים עם עיניים כחולות ומבנה פנים וגוף זהה .כאילו שיכפלו את כולנו.

כולם התחילו לדבר בקולי קולות. אצלנו בכפר מגיל ילדות ,לימדו אותנו שמי שמקיים יחסים לפני גיל 18 המכשפה הזקנה מקללת אותו ולכן מי שנולד יצא מעוות כמו הבן המפגר של צוויג, או כמו אתיליה המשוגעת שנוהגת לומר דברים גסים לאנשים ברחוב. ועכשיו רוצים שאני שבקושי מלאו לי 17 אעשה דברים גסים כאלה. ופתאום נחרדתי כי חששתי לאלזה שעדיין לא בת 16.כשהבטתי עליה ראיתי את המבט המפוחד בעיניה. "תלכי אחרי האוכל לרופא ותאמרי שהתבלבלו ושנולדת בשנת 1927 שיחשבו שאת עדיין לא בת 14 ואז אולי יוותרו לך. אלזה הנהנה בהסכמה.
שיעור ההיסטוריה היה מוזר. לפי מה שהם סיפרו הגרמנים מוצאם בכלל בטיבט הרחוקה ושהם היו מראשוני בני האדם (אבל בבי"ס לימדו אותנו דברים אחרים שהאדם התחיל מאפריקה).הראו לנו המון תמונות של מחקרים שנעשו בארצות שונות שלכאורה מוכיחות את זה. ואז הראו לנו מאפיינים של יהודים ,כמה שהם מכוערים ורשעים. וגם זה היה לי מוזר כי אני זוכרת שלפני כמה שנים הגיע חוקר יהודי לכפר שלנו והוא דווקא ניראה נורמאלי (ולא צולע כמו שהם טענו) וכל הבנות ניסו להתחיל אתו כולל אתיליה המשוגעת שהציעה לו ללכת אתה לביתה. ואז הגיע החינוך המיני. הראו לנו תמונות של איברי מין וכיצד הגבר והאישה אמורים לגעת ולאן להיכנס ואיך נוצר ילד. וזה היה מוזר. מעולם לא ראיתי איברי מין כל כך מקרוב. אני חושבת שכולם ראו את הסומק על לחיי. אלזה ישבה כל השיעור כשידיה מליטות על פניה מבושה. בקצה השורה ראיתי את אחד הנערים מלטף את מכנסיו.

 

 

לפני ששוחררנו לארוחת הצהריים עלה שוב הקצין. "בני הגזע הארי, צוות המחקר החליט שעלינו לעבור שלב בפרויקט ולכן היום בערב תיערך חגיגת אלכוהול שתסתיים בשעה 10.לאחריה תילקחו אל הביתנים המיוחדים שלנו ושם יתחיל השלב השני. אף אחד מאתנו לא ידע מה פירוש "השלב השני" אך כולנו היינו בציפייה דרוכה. מרוב מתח בקושי הצלחתי לטעום מהאוכל.
לאחר מנוחת הצהריים כינסו אותנו שוב באולם והפעם הראו לנו סרט פורנו למבוגרים. לא ידעתי איפה קבור את עצמי, אבל החשיכה באולם הועילה ולאט לאט גם אני נותרתי ,כמו יתר חברי, מרותקת למסך. זוויות הצילום היו נורא קרובות ולא הותירו מקום לדמיון. כשהייתי ילדה יצא לי לראות לפעמים גבר ואישה מתחבאים בשדה מרוחק או ליד הנחל והגבר שכב על האישה, אבל פה הם עשו כל מיני דברים משונים. פעם הוא היה למעלה ופעם היא , ואפילו פעם אחת הוא בא אליה מאחור כמו שראיתי שכלבים עושים. אחרי המבוכה נהייתי מרותקת ואפילו אהבתי להביט ככה מקרוב מבלי שיישפטו או יגערו בי. אפילו התחיל להיות לי חם בין הרגליים. מכל עבר נשמעו גניחות של בנים (ואפילו של בנות),אבל אני לא העזתי לעשות כלום כי אולי מישהו יכול לראות אותי.

אחרי ארוחת הערב העבירו אותנו לאולם הריקודים. והפעם ערכו לנו הפעלות שכללו תחרויות שתייה וכמה מורות עודדו את הבנים והבנות לרקוד צמוד. הפעם המוזיקה לא הייתה קלאסית אלא יותר קופצנית. אני עשיתי כאילו אני שותה אך העדפתי להישאר פיכחת.
בשעה 22:00 נישמע האות וכולנו התבקשנו להתחלק לגברים ונשים. הנשים הסתדרו בטורים והובלו אל הביתנים. אני נלקחתי עם הקבוצה שלי לביתן השלישי. נכנסנו בשני טורים לאורך שביל ראשי שמשני צדיו הייתה מעין גדר סורגים שלפניה סודרה מדרגה עשויה חבילות קש שעליהן שמיכות, לכל אורכה. המורה סידרה אותנו במרחק שווה על השביל ואז ביקשה שנתקדם אל המדרגה ונניח עליה את ברכינו ונעמוד על ארבע. עשינו את זה ולא הבנו מה התרגיל המוזר הזה. אבל אז עבר אחד החיילים ומשך בראשי, העביר אותו דרך הגדר ואז נעל את שני המוטות כך שלא יכולתי להזיז את ראשי. פעם ראיתי גדר כזו ברפת אבל רק עכשיו הבנתי לשם מה היא מיועדת. כולנו ניסינו למחות וצעקות נשמעו מכל עבר אך החייל החמוש שעבר לאורך השביל מצליף בישבנינו עם שוט רכיבה שגרם לנו לשתוק. לפתע שמענו צעדים וניחשתי שאלו הבנים (לא יכולתי להזיז את ראשי או מבטי כדי לראות).שמעתי שהם מסתדרים כמונו לאורך השביל ואז קיבלו פקודה להתקרב. אחד מהם נעמד מאחורי. הוא הרים את שמלתי ומשך למטה את תחתוני. ניראה לי שמרוב סומק עלו אדים מפני אך איש לא היה שם לראות את זה. הוא הצמיד את אגנו לשלי וניסה לעשות כמו שעשו בסרט. אבל בסרט האיבר של הגבר היה קשה ואצל הבחור הוא היה רך.

לפתע בזווית עיני ראיתי את אלזה מדלגת בדילוגים ושואלת את הבנות אם הן רוצות לשתות מים .היא הגיעה אלי ונחרדה. ואני פחדתי מתגובתה אז עשיתי לה פרצוף מצחיק כמו שעשיתי כשהיינו משחקות וזה הצחיק אותה. ואז עשיתי את הקולות כמו שאימא שלנו הייתה עושה בהגזמה כשהייתה בחדר עם אבא, והיא התפוצצה מצחוק. היא הגישה לי לפה כוס עם מים וקש שכוון לפי, ולאחר שסיימתי לשתות הניחה לי קוביית סוכר בפה. שמחתי שזה כל התפקיד שלה ושהיא לא נאלצת לעבור את מה שאני עוברת. בלי ששמתי לב, כנראה שהקולות שהשמעתי ותנועת האגן גרמו לבחור להתרגש כי חשתי שאיברו מתקשה. הוא הניח ידיים על מותני ואני הושטתי את ידי לסמן לו שזה בסדר. הוא העביר אצבעות רטובות על איברי ואז ניסה להחדיר את איברו. בהתחלה זה היה מסובך וקצת כואב אבל לאט לאט הוא הצליח וניכנס אלי. אחרי כמה פעמים הרגשתי שזה נורא נעים, והוא סיים אחרי כמה דקות. חשבתי שבזה סיימתי אך אז נעשה סבב נוסף של חלק מהבנים ועוד אחד ניכנס אלי. הפעם הוא לא הצטרך לחכות אלא ניכנס מהר וסיים מהר אבל היה לא פחות כיף (ובאמת שמתי לב שיצאו לי קולות כמו שיוצאים לאימא).הבא אחריו כבר גרם לי לרעד מוזר ברגליים ,אבל קצת הפריע לי שהוא מעך את שדי בכוח תוך כדי כאילו הוא מצפה שייצא לי מהם חלב. אחר כך נשארו רק עוד כמה בנים אבל אף אחד לא בא אלי אז המורה שחררה לי את הראש ויכולתי לעמוד. בחדר כל הבנות בהתחלה שתקו מהמבוכה אבל פתאום התחילו לדבר ולא הפסיקו עד 1 בלילה. חלקן היו בחרדה ובכו אבל רוב הבנות נהנו.

הקצין ,אחרי ארוחת הבוקר ,שיבח אותנו והיה נורא גאה בנו. "אריות טובות מבינות את חשיבות המטרה ולכן מצופה מכן להרבות בניסוי עד שתהיו בהריון". בשיעור הראשון לימדו אותנו על תסמיני הריון ואיך נוהגים, ואחריו איך מטפלים בתינוק כשהוא נולד. ושוב אחרי ארוחת הצהריים הניחו לנו לישון הרבה. הפעם הבנות העדיפו לא לשתות אלכוהול למרות הפצרות המורות כי זה רק הוסיף להן לכאב הראש. בערב כבר חיכינו להמשך. ראיתי שחלק מהבנות הורחקו מאתנו אבל אנחנו הלכנו מרצון ל"רפת"  (כך כינינו את המבנים).והפעם היינו ממושמעות וכבר התייצבנו בכריעה מול הגדר וסגרנו על עצמנו את המוטות. הפעם הבנים כבר היו יותר מתורגלים ונכנסו יותר בקלות אלי. כנראה שיצא לי שם טוב כי הפעם חמישה עמדו בתור אלי. אחרי החמישי הבטתי לעבר שאר הבנות וראיתי שרק אני ועוד אחת נותרנו. הבטתי עליה והיא עלי וחייכנו. עשינו מאין תחרות מי תשיג יותר ולמחרת ניצחתי אותה עם שבעה גברים בשיא.
כך המשכנו כל ערב במשך חודשיים, ומיום ליום גיליתי שאני יותר מחכה לשיא של הערב. האמת היא שיכולתי יותר אבל הגברים לא יכלו עם כמות הפעמים. הבנות האחרות סיפרו שהן נלקחו למבנה אחר שבו היו מיטות מופרדות בווילונות ושם נתנו להם לעשות את זה בצורה הרגילה. אחרי חודש וחצי גיליתי שלא קיבלתי מחזור והתחלתי להתנפח מעט.
פתאום אחרי חודשיים ריכז אותנו הקצין ואמר שהפרויקט נידחה בגלל העומס של המלחמה ושאנחנו מוחזרים לביתנו.

כשחזרנו לביתנו גילינו שהמצב בכפר התדרדר. אנשים נורא רזו ואווירת נכאים שלטה באנשים. בהתחלה רצינו לעזור בעבודות כדי להחליף את הגברים שגויסו למלחמה אך ההורים אסרו זאת עלינו והכריחו אותנו ללכת ללימודים. אחרי יומיים שבהם בקושי יכולתי להתרכז בלימודים פתאום העבירו לי פתק שכל החברים מפרויקט פרה נפגשים היום בערב, בסתר במרתף של יוהאן. התחמקתי מהורי בתירוץ קלוש והלכתי לביתו של יוהאן. היו שם בערך 250 אנשים מהכפר והסביבה. יוהאן השתיק אותנו ולקח את רשות הדיבור. הוא אמר שכעתיד של הגזע הארי אנחנו מחויבים לפרויקט גם אם באופן עצמאי, ולכן הוא מציע לתרום את הרפת הגדולה של המשפחה שלו לצורך הפרויקט. למעט שתי בנות שהתנגדו כולם הסכימו. למרות שכבר הייתי בהריון ולכאורה לא היה טעם להמשיך, לא רציתי  לוותר על העונג שבזה. יוהאן אמר שכבר הכין את הרפת מראש ביומיים האחרונים, בתנאים דומים לפרויקט. הלכנו אחריו בשני טורים וכשהגענו לרפת תפסנו כל אחת את עמדתה. עמדתי בכריעה על המדרגה, אחזתי במוטות בידי ,וחיכיתי לגבר הראשון. כשהוא ניכנס זה היה נחמד אבל היה רחוק מהתחושה שחשתי בפרויקט. לרגע חשבתי שזה בגלל ההריון.

אבל אז הבנתי. ביקשתי מהבחור לעצור לרגע. הכנסתי את ראשי בין עמודי הגדר וסגרתי אותה על צווארי. פתאום כשהוא חדר התחלתי לגנוח.

 

סוף.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל 123861877 אלא אם צויין אחרת