00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

†מכשפה בדרכים†

הרגשה של בית

לא סתם המשפט "בית זה לא מקום, זה אדם" מדבר אליי כל כך. כי זה נכון. בית זה המקום שבו מרגישים שייכים רצויים ואהובים.

~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~

יום שישי, היה מבחן בע"פ שאחריו קבענו דייט, הוא היה צריך להגיע אליי הביתה (בפעם הראשונה), ובערב היה אירוע שאליו קבענו ללכת ביחד. המבחן הלך נהדר, הוא אסף אותי מתחנת האוטובוס ובדרך הביתה, איך לא, סובבתי את הקרסול בצורה כזאת שכל צעד היה כרוך בכאב רב. כישרון שכמוני, ועוד על כביש חלק לגמרי! בלי אפילו בור אחד!.

התעקשתי שניסע לאירוע למרות הכל, הוא החנה במרחק הליכה של 10 דקות, אבל עם הרגל שלי לקח לנו חצי שעה להגיע...וצלעתי. מאוד.

הערב נגמר, הוא ליווה אותי הביתה ובלב כבד נפרדנו לדרכינו.

השבוע הצפוי היה עמוס, שני מבחנים ולכן הרבה לחץ, אבל בבוקר התעוררתי עם קרסול כל כך נפוח וכל כך כואב שהבנתי שמבחנים השבוע לא יהיו. הייתי בספק אם אני בכלל אצליח להתנייד בבית כדי לבשל או לצאת כדי לעשות קניות (קומה שלישית בלי מעלית והכל). שלחתי כמו בכל בוקר ברכת בוקר טוב לאשתו והיא שאלה מה שלומי כי היא שמעה את סיפור הקרסול, וכמובן שסיפרתי לה על המצב שלי. "אז אני שולחת את בן זוגי שיבוא לאסוף אותך (בן זוגה השני, מר בחור בעבודה בבוקר).

"מה? את רצינית?"

"כן. אם לא הייתי רצינית לא הייתי מציעה. מה הטעם שתהיי לבד בבית, כשאת אפילו לא יכולה ללכת?? וגם ככה את לא מתכוונת ללכת לאוניברסיטה"

"את ממש רצינית...."

"כן, אז הוא יוצא לכיוונך. תתארגני. נעשה הפתעה לבעלי :) "

"אני לא מאמינה. אוקיי. אני מתארגנת".

וזה בערך מה שקרה. בן זוגה הגיע לאסוף אותי, ונסענו יחד אליהם הביתה. בדרך קיבלתי הודעה קולית מבעלה על כך שהוא מרגיש אשם ושאם אני צריכה משהו - כל דבר, שלא אהסס לפנות אליהם והם ידאגו לתרופות/רופא/קניות או כל דבר אחר שאני צריכה. חייכתי כי הייתי כבר בדרך אליו.

כאן אני צריכה להסביר, רק הבעל עובד מבין שלושלם, אשתו היתה אחרי ניתוח ומצב בריאותי לא משהו שמונע ממנה לעבוד. הדירה שלהם קטנה וכוללת חדר שינה וסלון (יחד עם המטבח), ולכן אירוח של עוד אדם לשבוע לפחות מנקודת המבט שלי, זה דיי הרבה להציע.

אשתו ישנה כל השבוע בסלון על הספה הנפתחת יחד עם בן זוגה ופינתה את המקום בחדר השינה כדי שאוכל לישון עם בעלה (שמעכשיו אקרא לו בן זוגי), מעשה מקסים בפני עצמו. בכל בוקר הוגשה לי ארוחת בוקר למיטה, ונשארתי בחדר השינה על מנת שאוכל ללמוד בכל מקרה, כי זאת הסיבה שאני בכלל באיטליה וזאת המטרה שאני רוצה להשיג כרגע בחיים והם מבינים את זה ומכבדים את הבחירות שלי - לימודים לפני הכל. אפילו לפני אהבה. ארוחת צהריים אכלנו תמיד יחד כשבן זוגי חזר מהעבודה (בריח סופגניות וקרם וניל), ובדרך כלל נגרר לחדר על ידי כי אלוהים ישמור כמה שזה סקסי גבר בריח וניל במיטה.

וככה עבר השבוע. הרגשה של בית, יחס של משפחה ממש, סיטואציה דיי הזויה.

היה רגע שבו שני הגברים נסעו לעשות קניות ואני והיא נשארנו לבד בבית.

"רק בגלל שאני אשתו, לא אומר שיש לך פחות 'זכויות' במערכת היחסים ואני רוצה שתביני את זה. יש לך בדיוק את אותן הזכויות בכל מה שנוגע לזוגיות ולבחירות כי את חלק מהמשפחה עכשיו. כן, אני אשתו. כן, 'הייתי פה קודם' אבל זה לא מוריד מהערך שלך. כל מה שזה אומר זה שמערכת היחסים שלי איתו היא הבסיס היציב שמאפשר את בניית מערכות היחסים הנוספות, בלי בסיס חזק אי אפשר לבנות מערכות יחסים יציבות עם אנשים נוספים".

והמילים האלה הגיוניות. והם דואגים להראות לי את זה שאלו לא סתם מילים באוויר בכל הזדמנות אפשרית.

כבר אמרתי שאני מרגישה בבית? :)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

~משפט לחיים~
טעמה המר של איכות ירודה,
נשאר זמן רב לאחר שמתפוגג טעמו המתוק של מחיר זול.
 
If God gives you lemons
FIND A NEW GOD!
Dido - Here With Me
Found at bee mp3 search engine
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל נושיfay אלא אם צויין אחרת