33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שיעור 53] – י"ג שבט תשע"ז - סיכום פרק י"א – בפרטי מידת הנקיות

 

סיכום פרק י"א – בפרטי מידת הנקיות

 

רבינו הרמח"ל הקדוש פתח את פרק י"א בדברים הבאים:

"פרטי מידת הנקיות רבים הם מאוד והינם ככל הפרטים שבכל השלוש מאות ששים וחמש מצוות לא-תעשה.

כי אמנם ענין המידה כבר אמרתי שהוא להיות נקי מכל ענפי העברות, ואולם אף על פי שבכל העברות משתדל היצר הרע להחטיא את האדם, כבר יש מהם שהטבע מחמדן יותר ובהן מראה לו [היצר הרע] יותר התרים, אשר על כן יצטרך בהן יותר חיזוק לנצח את יצרו ולהינקות מן החטא". עכ"ל.

 

וכך כותב האר"י ז"ל על הפגם הנמשך ע"י המידות המגונות:

והנה ענין המדות הן מוטבעות באדם בנפש השפלה הנקראת יסודית הכלולה מארבע בחינות, הדומם והצומחת והבהמית והמדברת. כי גם הן מורכבות מטוב ורע, והנה בנפש הזה תלויות המדות הטובות והרעות והן כסא ויסוד ושורש אל הנפש העליונה השכלית אשר בה תלויין תרי"ג מצות התורה כנזכר לעיל בשער ראשון. ולפיכך אין המדות מכלל התרי"ג מצות, ואמנם הן הכנות עקריות אל תרי"ג המצות בקיומן או בביטולם, יען כי אין כח בנפש השכלית לקיים המצות על ידי תרי"ג איברי הגוף אלא באמצעות נפש היסודית המחוברת אל הגוף עצמו בסוד (ויקרא י"ז י"ד): "כי נפש כל בשר דמ"ו בנפשו הוא", ולפיכך ענין המדות הרעות קשים מן העברות עצמן מאד מאד.

 

ובזה תבין ענין מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת דף ק"ה ע"ב): כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה ממש שהיא היותר שקולה ככל תרי"ג המצות, וכן אמרו (סוטה ד' ע"א): מי שיש בו גסות הרוח הוא ככופר בעיקר וראוי לגדעו כאשירה ואין עפרו ננער וכו' וכאלה רבות. והבן זה מאד, כי להיותם עקרים ויסודות לא נמנו בכלל תרי"ג המצות התלויות בנפש השכלית, ונמצא כי יותר צריך ליזהר ממדות הרעות יותר מן קיום המצות עשה ולא תעשה כי בהיותו בעל מדות טובות בנקל יקיים כל המצות.

 

ובזה תבין גם כן דברים מתמיהין שאמרו רבותינו ז"ל בענין המדות, כי הענוה ושפלות מביאין לידי רוח הקדש ושורה עליו שכינה ואמר אליהו זכור לטוב (כלה רבתי פ"ה): אין התורה מתפרשת אלא במי שאינו קפדן, אף אני איני נגלה אלא למי שאינו קפדן, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין דף פ"ח ע"ב): שלחו מתם איזהו בן העולם הבא כל שהוא שפל ברך וענותן וכו' וכאלה רבות, לא זכרו בהן קיום המצות אלא המדות הטובות. ושים בעיניך דברים אלו ותצליח דרכיך בלי ספק.

 

ואמנם כמו שארבעה יסודות גופניים הם שורשים שמהם נוצרו התרי"ג איברי הגוף, כמו כן נפשות הארבעה יסודות האלו הם יסודות לכל מדות טובות ורעות אשר באמצעותם יקיימו או יתבטלו התורה והמצות שהם תרי"ג מארבע אותיות הוי"ה כנזכר לעיל. והמקיימן הם נפש השכלית הכלולה מארבעה היסודות רוחנים אשר משם חוצבו תרי"ג איברי הנפש ההיא. והבן זה מאד, איך היסוד של קיום המצות הם על ידי מדות הטובות וכן בהפכם.

 

וזה ענינם כבר נתבאר כי כל אשר עשה האלהים כלול מטוב ורע זה לעומת זה, והנה כמו שבארבעה היסודות הגופנים הנקרא חומר היסודות מורכב מטוב ורע ומשם באים כחות קיום הגוף או תחלואיו שהם ארבע מרות: מרה לבנה מרה ירוקה מרה שחורה מרה אדומה. כמו כן בנפשות הנקראות צורות, הארבעה יסודות הם על דרך זה טוב ורע, ומהם נמשך בריאות הנפש היסודית שבאדם שהם מדות הטובות, או תחלואיה שהם מדות הרעות הנמשכות מארבע קליפות טמאות שבנפש ההיא וכשיסירם מעליו יתלבשו אותיות ארבע של הוי"ה שהם אור המחיה נפש היסודית, וגם היא והגוף שלה יהיו מרכבה אל קדושתו יתברך שבעולם העשיה, כמו שנתבאר בנפש השכלית ממש בקיימה המצות.

 

וזכור ואל תשכח כי גם על ידי עסק התורה בארבעה פירושים שסימנם פרד"ס: פשט, רמז, דרוש, סוד, יהיה רוחו השכלי כסא אל שם הוי"ה שבעולם היצירה, וכן על ידי המחשבה והכונה תהיה נשמתו השכלית כסא לשם הוי"ה שבעולם הבריאה. 

 

.ונחזור בביאור ארבעה היסודות שיש אל קנין המדות

דע כי כל המדות הרעות מושרשות בארבע מדרגות נפש היסודית מצד הרע והקליפה אשר בה, ולכן  כל המדות הרעות נחלקות לארבעה מינים, וזה פרטם:

 

יסוד האש

  - ממנו נמשכת הגאוה הנקראת גסות הרוח להיותו היסוד הקל וגבוה מכולם. ובכללה הכעס, כי מפני

     הגאוה מתכעס האדם כשאין עושים רצונו, ואילו היה שפל רוח ומכיר חסרונו לא היה מתכעס כלל, נמצא כי הגאוה והכעס מדה אחת הם. ותולדותיה שלוש: הקפדנות בלבו כי לולא הגאוה לא היה מקפיד בלבו, כענין שבארנו בענין הכעס ובקשת השררה והכבוד להתגאות על הבריות. והשנאה לזולתו על היותו גדול ממנו, וזה ענף מהגאוה גם כן.

 

יסוד הרוח 

- ממנו נמשך דבור הנקרא שיחה בטלה לדברים שאין בהם צורך כלל או נפשי או גופני. ותולדותיו ארבעה: והן, לדבר חנף, ושקרים, ולשון הרע, ולגלות שבחיו לבריות להתגדל בפניהם.

 

יסוד המים

- ממנו תאות התענוגים כי כן המים מצמיחים כל מיני תענוג, ותולדותיה שתיים: החמדה, לגזול ממון חברו ואשתו וכל אשר לו להתענג בהן. והקנאה, כי יקנא בחברו, אשר לו ממון רב וכיוצא להתענג בו.

 

יסוד העפר 

- ממנו מדת העצבות בכל פרטיו, ותולדותיה אחת, והוא העצלות לקיים התורה והמצות מפני עצבונו על השגת קניני הבלי העולם הזה, או על היסורין הבאים עליו ואינו שמח בחלקו בשום דבר, גם עינו לא תשבע עושר.

 

נמצא כי אבות כל המידות הרעות הם ארבעה: הגאווה והכעס הנכלל ומתדבק עמה, והשיחה בטילה, ותאוות התענוגים, והעצבון.

וארבעתם נמשכות מארבע קליפות היצר הרע היסודית. והפכם הם ארבע מדות טובות נמשכות מארבעה יסודות הטוב שבנפש היסודית: והם, הענוה שהיא תכלית השפלות ומתרחק מכל מיני כעס הבא על ידי גאוה. והשתיקה כאלם לא יפתח פיו לבד בעסק תורה ומצות או בהכרחו לקיום הגוף ולצורך כבוד הבריות, והמיאוס בכל תענוגי הגוף ומותריו המוכרחים. והשמחה התדירית בחלקו, כי כל דעבדין מן שמיא לטב, וגם לזרז עצמו בתכלית השמחה בעבודת קונו וכמו שכתוב (תהלים קי"ט, קס"ב): "שש אנכי על-אמרתך כמוצא שלל רב", וכמו שאמרו רז"ל (אבות א' ט"ו): עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי.

 

נמצא כי בהיות מדות הרעות קבועות באדם, נמנע הוא מלקיים התורה והמצוות, וגם אם יקיימם יהיה שלא לשם שמים ובטורח גדול, ועליו נאמר (משלי י"א כ"ב): נזם זהב באף חזיר וגו', כי עוד טומאתו בו מלובש תוך הקליפות, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא דף ע"ב ע"ב): זכה נעשית לו תורתו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות, וכאשר יתגבר על יצרו וילחם בו ויסיר מעליו מדותיו הרעות על ידי טורח ויקיים התורה והמצוות יקרא צדיק גמור ירא שמים גבור הכובש את יצרו, וכאשר יתנהג ויורגל יותר בזה עד אשר יוסרו מעליו כל מדות הרעות לגמרי ולא תתאוה להם נפשו כלל ויקנה המדות הטובות בקנין בטבע ולא יצטרך ללחום עם היצר הרע כי גופו ונפשו היסודית מנוקים מכל סיג החומר כמו שנאמר במשה (שמות ג' ה'): "של נעליך מעל רגליך" כנזכר בספר התקונים (תיקון ל"א ותיקון מ"ח), אז יתלבשו בו ארבע אותיות ההוי"ה ויהיה כסא קדוש למרכבתו יתברך וזה האיש נקרא אוהב את המקום מאהבה ונקרא חסיד גמור השלם בכל מיני השלימות. עכ"ל. (רבי יצחק לוריא אשכנזי – חלק א' שער ב' - בפגם הנמשך על ידי מדות המגונות).

 

 

ואומר הרמ"ק ב"תומר דבורה":

"האדם ראוי שידמה לקונו ואז יהיה בסוד הצורה העליונה, צלם ודמות. שאילו ידומה בגופו ולא בפעולות, הרי הוא מכזיב הצורה ויאמרו עליו צורה נאה ומעשים כעורים. שהרי עיקר הצלם והדמות העליון הן פעולותיו, ומה יועיל לו היותו כצורה העליונה, דמות תבנית אבריו, ובפעולות לא ידומה לקונו. לפיכך ראוי שידמה אל פעולות הכתר, שהן שלוש עשרה מידות של רחמים עליונות ורמוזות בסוד הפסוקים (מיכה ז, יח-כ): "מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא: ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטואתם: תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם". אם כן, ראוי שתמצאנה בו שלוש עשרה מידות אלו.

לפיכך צריך כל אדם להרגיל עצמו באלו המידות מעט מעט, והעיקרית שיתפוס, שהיא מפתח הכל – "הענווה", מפני שהיא ראש לכולן, בחינה ראשונה בכתר, ותחתיה יוכלל הכל.

והנה, עיקר הענווה הוא, שלא ימצא בעצמו ערך כלל, אלא יחשוב שהוא כאין, וכמאמר הענו (משה רבנו ע"ה) (שמות טז, ז): "ונחנו מה כי תלינו עלינו", עד שיהיה הוא בעיניו הבריה השפלה שבכל הנבראים ובזוי ומאוס מאוד. וכאשר ייגע (מלשון יגיעה, עמל) תמיד להשיג המידה הזאת (הענווה), כל שאר המידות נגררות אחריה, שהרי הכתר, המידה הראשונה אשר בו, שנראה עצמו לאין לפני מאצילו (הקב"ה), כך ישים האדם עצמו אין ממש ויחשוב העדרו טוב מאוד מן המציאות, ובזה יהיה לנוכח המבזים אותו כאילו הדין עמהם, והוא הניבזה אשר עליו האשם, וזו תהיה סיבת קניין המידות הטובות.

ואני מצאתי תרופה להרגיל האדם עצמו בדברים אלו מעט מעט, אפשר שיתרפא בה מחולי הגאווה ויכנס בשערי הענווה. והוא תחבושת הנעשה משלושה סמים:

הראשונה – שירגיל עצמו להיות בורח מהכבוד כל מה שיוכל. שאם יתנהג שיכבדוהו בני אדם, יתלמד בהם על צד הגאווה ויתרצה הטבע (יתרגל) תמיד בכך, ובקושי יוכל להרפא.

השניה – שירגיל מחשבתו לראות בבזיונו, ויאמר: "עם היות שבני אדם אינם יודעים את גריעותי, מה לי מזה, וכי אני איני מכיר בעצמי שאני נבזה בכך וכך? אם בהעדר הידיעה וחולשת היכולת ובזיון המאכל והפרש היוצא ממני וכיוצא", עד שיהיה נבזה בעיניו נמאס.

השלישית – שיחשוב על עוונותיו תמיד וירצה בטהרה ותוכחת ויסורים (כאשר תקבל יסורים תבין שהם מטהרים אותך מעוונותיך, ואז תתנחם ביסורים) ויאמר: "מה הם היסורים היותר טובים שבעולם שלא יטרידוני מעבודת ה' "? אין חביב בכולם מאלו שיחרפוהו ויבזוהו ויגדפוהו (הבזיונות), שהרי לא ימנעו ממנו כוחו ואונו בחלאים ולא ימנעו אכילתו ומלבושו ולא ימנעו חייו וחיי בניו במיתה. אם כן, ממש יחפוץ בהם, ויאמר: "מה לי להתענות, להסתגף בשקים ומלקויות, המחלישים כוחי מעבודת ה', ואני לוקח אותם בידי? יותר טוב אסתגף בבזיון בני אדם וחרפתם לי, ולא יסור כוחי ולא יחלש". ובזה, כשיבואו העלבונות עליו ישמח בהם, ואדרבה יחפוץ בהם. ויעשה משלושת סמים אלו תחבושת לליבו, ויתלמד בזה כל ימיו.

וממשיך ואומר רבינו הרמ"ק: ועוד מצאתי משקה טוב מאוד, אבל לא יועיל המשקה כל כך כמו שיועיל אחר תחבושת הנזכר לעיל, והוא – שירגיל עצמו בשני דברים:

הראשון (בחינת סור מרע, מידת הזהירות)  – הוא לכבד הנבראים כולם (לא לזלזל באיש), אחר שיכיר בהם מעלת הבורא אשר יצר האדם בחכמה, וכן כל הנבראים חכמת היוצר בהם, ויראה בעצמו שהרי הם נכבדים מאוד מאוד, שניטפל יוצר הכל החכם הנעלה על כל בבריאתם, ואילו יבזה אותם חס ושלום נוגע בכבוד יוצרם. והרי זה ידמה אל חכם צורף, עשה כלי בחכמה גדולה והראה מעשהו אל בני אדם, והתחיל אחד מהם לגנותו ולבזותו, כמה יגיע מהכעס אל החכם ההוא מפני שמבזין חכמתו בהיותם מבזים מעשה ידיו. ואף הקדוש ברוך הוא ירע בעיניו אם יבזו שום בריה מבריותיו. וזהו שכתוב (תהלים קד, כד): "מה רבו מעשיך ה' ", לא אמר "גדלו" אלא "רבו" (לשון חשיבות), לשון "רב ביתו" (אסתר א, ח), חשובים מאוד, "כולם בחכמה עשית", ואחר שנטפלה חכמתך בהם רבו וגדלו מעשיך, וראוי לאדם להתבונן מתוכם חכמה, לא בזיון.

השני (בחינת עשה טוב, מידת הזריזות) – ירגיל עצמו להכניס אהבת בני אדם בליבו, ואפילו הרשעים (לדון כל אדם לכף זכות), כאילו היו אחיו, ויותר מזה, עד שיקבע בליבו אהבת בני אדם כולם, ואפילו הרשעים – יאהב אותם בליבו, ויאמר: "מי יתן ויהיו אלו צדיקים שבים בתשובה ויהיו כולם גדולים ורצויים למקום", כמאמר אוהב נאמן (משה רבנו ע"ה) לכל ישראל, אמר (במדבר יא, מט): "ומי יתן כל עם ה' נביאים וגו'". ובמה יאהב? בהיותו מזכיר במחשבתו טובות אשר בהם, ויכסה מומם (זכור את הדברים הטובים שעשו) ולא יסתכל בנגעיהם אלא במידות הטובות אשר בהם. ויאמר בליבו: "אלו היה העני המאוס הזה בעל ממון רב, כמה הייתי שמח בחברתו, כמו שאני שמח בחברת פלוני. והרי זה, אילו ילבישוהו הלבושים הנאים כמו פלוני, הרי אין בינו לבינו הבדל, אם כן למה יעדר כבודו בעיני? והרי בעיני ה' חשוב ממני, שהוא נגוע מדוכה עוני ויסורים ומנוקה מעוון. ולמה אשנא מי שהקדוש ברוך הוא אוהב"? ובזה יהיה לבבו פונה אל צד הטוב ומרגיל עצמו לחשוב בכל מידות טובות שזכרנו. עכ"ל.

 

 

מסביר רבינו הרמח"ל, איך יצר הרע פועל: הכבוד הוא הדוחק את לב האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם, ולולי זה כבר היה האדם מתרצה לאכול מה שיוכל, ללבוש מה שיכסה ערותו... אלא שלבלתי ראות עצמו שפל ופחות מרעיו – מכניס עצמו בעובי הקורה הזאת, ואין קץ לעמלו" –

בפרשת וארא (חומש שמות ז, יא) כתוב: "ויקרא גם-פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם-הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן"

נשאלות על כך מספר שאלות:

למה ציווה השם יתברך לעשות מופתים, שגם החרתומים יכולים לעשות?

למה לא מנע הקב"ה מהחרטומים, שלא יוכלו לעשות את המופתים האלה (כמו עם המטה והדם)? לכאורה זה יותר טוב מלעשות שינויים חדשים בטבע.

למה לא ביקש פרעה מהחרטומים להסיר את המכות? מדוע הוא מבקש ממשה ואהרון שיעתירו אל השם, שיסיר את המכות?

מכאן שפרעה ראה שגדול כוחו של משה יותר מכוחם של החרטומים.

מכל זה אנו לומדים על כוחו של היצר הרע, של עולם המציאות הלא מציאותי.  

מכאן לומדים על כוחו של יצר הרע שהוא: "חטאת רובץ" – יצר הרע מונח נגד עיניו של האדם מגולה ובולט ובכל זאת הוא מתגבר באחיזת עיניים ומסמא את עיניו של האדם, אם לא היה פתח להחטאת לא היה שום אדם נכנס, אם לא היה בית-כניסה ליצר לא היה חוטא לעולם. "לפתח חטאת רובץ" כמו: ולחטאת רובץ פתח.

השקר עומד גלוי בלי להתבייש, כתוב (אבות, ג, טז): "מצודה פרוסה על החיים כולם", רואים את המצודה ונופלים בה, למה? מפני הפתח, הפתח מסמא את העיניים.

ודבר אחד מתורץ בשני, פרעה רואה שמטה אהרון בולע את מטות החרטומים שלו וכשרוצה להסיר את הדם והצפרדעים, אין החרטומים יכולים. אז מי פה בעל הכח?! בשם מי בא משה רבינו?! בשם האלוקים! והוא מוכיח שיש אלוקים, ובכל זאת הוא (פרעה) מכביד את ליבו. ומדוע? לתענתו גם חרטומיו עשו משהו (אפילו שהדם שעשו החרטומים היה כמו צבע של פטל ולא דם ואילו אצל משה הפך היאור לדם אמיתי, שנאמר (שמות ז, כא): "ויבאש היאור"). למרות שהוא רואה שיש כוחות יותר ממנו ומחרטומיו, בכל זאת הוא מעוניין להמשיך להפסיד ולהתבזות, ולהגיע למצב שעבדיו אומרים לו (שמות י, ז): "הטרם תדע כי אבדה מצרים?".

רואה האדם את מעשי השם הגדולים בכל הנבראים, אבל הוא רואה גם את הטבע המתנענע, את גבורת הטבע, ואלו שיש להם טינה בלב, מתלחשים ואומרים: אבל יש פה כח בטבע?! ומחלישים את אמונתם.

החכמים האמתיים ידעו לראות מכלל זה כי (הושע יד, י): "מי חכם ויבן אלה נכון וידעם כי-ישרים דרכי יהוה וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". כל דרכי השם – זה הדרך לצדיקים. וזה גם הפתח למכשול לפושעים. כי זהו טוב בחירת האדם – לבחור בחיים!

ועכשיו נבין, מה זה "ויכבד את ליבו" מהי הכבדת הלב?  הלב הוא מישכן הרגש שקשור בדעת. כל המידות נמצאות בלב, לכן אנו מבקשים (בתפילת העמידה של שבת ב"רצה"): וטהר ליבנו (מהמידות הלא טובות) לעבדך באמת".

קיימת מלחמה: הלב רוצה לספק את היצרים והתאוות שלו – את העולם הלא מציאותי. עולם של חסרון ודמיון. ואלמלא הכבדות היה הלב מרגיש ורואה. ואם היה ניטל כל הרגש לגמרי, אין זה הכבדת לב אלא סילוק הלב, רואה את השקר והאמת נגד עיניו ומודה בם ואין בכוחו לסכל אבן נגף, דהיינו את השקר הוא לא יכול לסקל ומתגבר בו – זה כבדות הלב וזה חטאת רובץ. השכל אומר לך את האמת אך בשל כבדות הלב אינך יכול להוציא לפועל את האמת שאתה מודע לה ורואה אותה, כי הכנסת את היצר הרע דרך הפתח.

הרמב"ם ז"ל כותב, שפרעה הוא יצר הרע, כי מי שאינו מבין כלל, הוא נמשל לבהמה, בכלל לא בגדר אדם. אבל הרואה ומבין ואינו מתגבר על יצרו – זה כבדות הלב.

והכתוב אומר (שמות ח, ו): "למען תדע", זאת אומרת שצריך להביא לידי ידיעה ברורה!

אז מה זה אם כן עיקר כבדות הלב? זה מסך שמבדיל ומכסה את עיני הדעת, שאינו מצרף את שיכלו להכיר הכרותיו באספקלריה מאירה לצחצח את הדעת מכל אבק חומרי מחשיך. אדם המרכיב משקפיים, אם יש על הזגוגיות טביעות אצבע או אבק, הוא יכול לראות דרכם, אך זה משנה לו את הראיה. צריך להסירם ולנקותם כדי שהזגוגיות יהיו צלולות, כי טיפה של חומר אפילו אבק, כבר מטשטש ואתה לא רואה ברור. וזו דוגמא לחומר פשוט שאין לו טעם וריח, קל וחומר לחומר יקר שיש בו גם טעם וריח (תאוות של ממון, נשים, אוכל, כבוד  וכו'),  שמשפיע על האדם, עד שלא יכול לראות את העיקר, ואומר לעצמו: מתי יגיע על ידי ואקיימנו. התאוות מטשטשות דעתו ואין לו זמן לעבודת השם, לתפילות, לבני ביתו, לגמילות חסדים, כי רודף אחרי התאווה. יצר-הרע כבר מחשיך את עיניו.

ומה העיצה?

בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין.

התורה היא ההיפך מיצר הרע. כשם שיצר הרע הנקרא פרעה, עיקר כוחו להכביד את הלב (מסך שמלבין לכסות פני האמת), כך התורה הקדושה להיפוך – היא האור המצוחצח הבהיר לראות את האמת בטהרתה.

אומר הרמב"ם ופסק להלכה (משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה ה, א-ב): כל אדם יכול להטות את עצמו כמשה רבינו או כירובעם בן נבט. שתי הקצוות נמצאים בכל אחד ובשאיפותיו.

יש כאן ניסיון גדול כל החיים. מי שרוצה להיות צדיק אמת, צדיק עפ"י הצדק האלוקי, בחינת (נחמיה ט, ח): "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" - ילך בדרכי התורה ביושר ויזכה בעה"י להגיע לחיי העולם הבא!

 

בספר דברים (פרק י', יג-יד) נאמר: "ועתה ישראל, מה ה' אלהיך שואל מעימך? כי אם ליראה את ה' אלהיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך: לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנוכי מצוך היום – לטוב לך!

ובתהלים (פ"ד, פס' יב-יג) נאמר: "כי שמש ומגן יהוה אלהים, חן וכבוד יתן יהוה, לא ימנע-טוב להולכים בתמים: יהוה צבאות, אשרי אדם בוטח בך".

ושלמה המלך (שיר השירים ב, יב) אומר: "וקול התור נשמע בארצנו" – ומבאר הרב בניהו שמואלי שליט"א: הוא קולו של מלך המשיח שבא בזכות התורה. התור- אותיות תורה, שע"י לימוד התורה נזכה לגאולה.

 

 

כותב רבינו תם, בספר הישר, מהי העבודה על דרך קצרה:

דע, כי אופני העבודה ששה דברים, וכל אחד מהם כולל ענינים רבים, וכל מי שיוכל להכריח את עצמו, ולהרגיל את יצרו, ולשקוד עליהם זמן קצוב שקידה גמורה, תיכנס בלבו אהבת הבורא יתברך, וידבק בעבודתו.

ואלה פקודיהם:

הראשון

שיתחבר אדם לאנשים שיעירוהו לעבודה, כגון החכמים, והחסידים, והעניים, והחולים, והשרויים בצרות.
 

 והשני

לרחוק מהפך כל אלה הנזכרים, והם אנשי התענוג, והעשירים, והרשעים, והכסילים, ונעדרי השכל, והנשים, והאפיקורסים, כי חברת כל אלו ישחיתו האמונה ולא תתקיים עמהם עבודה.
 

והשלישי

לשום עליו לחוק ללמוד בכל יום מדברי רבותינו, זכרונם לברכה, כפי יכלתו, כי הם יאירו פניו ויפתחו לו שערי התקוה, וכן לקרא בתורת ה' בכל יום, שנאמר [יהשע א, ח]: והגית בו יומם ולילה ולהסתכל תמיד בחיבורי הצדיקים, כגון חיבור החסיד רבי בחיי בן בקודה, זכרונו לברכה, ולזולתו מן הספרים והחיבורים אשר יזכירוהו ומשנתו יעירוהו, או שיהיה לו ספר כולל עניני העבודה ויסתכל בו בכל יום.
 

והרביעי

לרחוק מהסתכל בחכמות החיצוניות, לבד מה שידע ויאמין כי תתחזק בו אמונתו, וצריך שילמד ממנו כמשפט, ואל יעמיק בו, כי אם יעמיק האמונה מנגד עיניו ירחיק, ובחשבו כי ידו באמת תחזיק ימצא הבל וריק.
 

והחמישי 

להעביר בכל עת על לבו תמיד גמול הצדיקים, ועונש הרשעים, וחרדת המות, ומאורעות העולם, ומכשוליו, ומומיו, וחרפותיו, וקורותיו.
 

והשישי

לדעת כל אופני העבודה, וחוקיה, ותכונת כל ענין מעניניה, ועניני תפילתו, ועניני תחנוניו, ותעניתו, ועסקיו, והתבוננותו בסודות העולם. וזה החלק השישי הוא נחלק על הנפש ועל הגוף, קצתו יבוא מכחות הנפש, וקצתו יבוא מכחות הגוף, ותחילה נזכיר כחות הנפש, ואחר כן כחות הגוף. ואומר, כי מכחות הנפש היא האמונה. וצריך אדם להשתמש באמונה כפי מה שאני זוכר, צריך להאמין אמונה שלימה בייחוד האל יתעלה, ובמציאותו, ובאלהותו, ובקדמותו, ובחכמתו, וביכלתו. ולהאמין בתורה, ובכל הכתוב בה, ובכל עניניה אשר לא יקבלם השכל, ואל ישים העין עליהם, כי אם על קוצר שכלו מלבוא עד תכונתם. וצריך להאמין בנביאים ובנביאותם, ולהאמין בחכמים ובכל דבריהם, וביום הדין, וחשבונו, וענשו, וגמולו, ובתחיית המתים, ובגאולה. ולא יאמין בחכמות הרשעים והאפיקורסים, וחכמת הגוים ותעתועיהם ותורתם.
 

ומכחות הנפש - האהבה

וצריך להשתמש בה כפי הראוי, צריך לאהוב האל יתעלה, אהבה גדולה גמורה, לא לתקוה ולא לתועלת, וצריך לאהוב התורה, ולאהוב בכל יגיעה בהשגת רצונו, ולאהוב החכמים וכל דבריהם, ולאהוב כל אוהבי הבורא יתברך, ולאהוב העניים והגרים, ושלא לאהוב אויבי השם יתברך, ושלא לאהוב המעשים הרעים ותענוגי העולם, כי אם במשפט ובמישור, ושלא יאהב כל החכמות והמעשים הרעים המשחיתים את עבודת האל יתעלה, והמרחיקים מעבודתו יתברך.
 

ומכחות הנפש - הבטחון

צריך להשתמש בו כראוי, וזהו פירושו, צריך לבטוח באל ובדרכיו ובנחמותיו, ולבטוח כי יש שכר לפעולתו וכי יש תקוה לאחריתו, ואל יבטח בבלעדי האל יתברך, ולא בעשרו, ולא בחייו, ולא בכחו ובצדקתו, ולא בדברים המסיתים אותו.
 

ומכחות הנפש - הרצון

צריך להשתמש בו כראוי, וצריך לקבל עליו ברצון כל הבא עליו מאלהיו, ואל יקוץ בתוכחתו, ושיקבל עליו ברצון מוסר הוריו ומוסר רבותיו, ולשום כל רצונו רצון אלהיו.
 

ומכחות הנפש - הענוה

צריך להשתמש בה כראוי, שיהיה עניו עם כל אדם, ושפל, וצנוע בלכתו ושבתו ודבריו ותפילתו, ולהתחבר לעניים, ואל תיקר נפשו בעיניו.
 

ומכחות הנפש - הבושת

צריך להתבייש מחטאיו, וצריך להתבייש מאלהיו, ולשאת עיניו אליו, בזכרו טינוף מעשיו, ומזימותיו, ותועבותיו, ושיהיה בעיניו שפל מאד ונכנע ומתבייש.
 

ומכחות הנפש - הקנאה

צריך שיקנא בחסידים, ויותר מהם בבעלי תשובה, ויותר מהם בצעירים ממנו לימים השוקדים בעבודת האל יתעלה. וצריך לקנא בעניים, אשר אין להם מחית רגע, ועם כל חסרונם ודלותם לא יתרשלו מעבודת האל יתברך. וצריך לקנא באומות העולם ועובדי ההבל, המענים נפשותם בכל מיני עינוי, הנסגרים במסגר, והולכים באפסי ארץ מהלך חודש לחורב ביום ולקרח בלילה ויוציאו ממונם בהבל וריק והנה מה שיעשו הפתאים והשוטים עובדי האבן, על אחת כמה וכמה מה יש לעשות העובד לאדון העולם והלא יצטרך לקנאות בהם ולעשות כפלי כפלים כפי יכלתו.
 

ומכחות הנפש - המחשבה

צריך להשתמש בה כראוי, ולחשוב מה היה ראשיתו, ומה יהיה אחריתו, ולחשוב בגדולת הבורא יתברך, ובנפלאותיו, וביצירת שמים וארץ, ולחשוב ביצירת גופו, ולדקדק כל החסדים אשר גמלו האל יתברך, מיום היותו, ולחשוב כי העולם אבד והכל הבל, ולחשוב במעמד הדין.
 

ומכחות הנפש - היראה

צריך שיירא מאלהיו, ומחרון אפו, ומהוריו ורבותיו, שנאמר [דברים ו, יג]: "את השם אלהיך תירא", 

וממקדש השם ושיירא מתהפוכות הזמן. ומן התלאות הבאות על האדם, ושיירא מיום המות, ושירא מעוונותיו, ושיירא שמא לא יזכה לראות פני אלהיו.

 

ומכחות הנפש - אומץ הלב

צריך להיות אמיץ לב בעבודת האל יתברך, ואל ישמע למסיתים ולא למכריחים אותו לעזוב עבודת האל יתברך, ושימסור נפשו למות, ולא יפחד מן המות בעבור עבודת האל יתברך.
 

ומכחות הנפש - הרחמנות

צריך לרחם על העניים, והמרודים, והחולים, והכסילים אשר אין להם מורא, ושירחם על אנשי ביתו, ועבדיו, ועל נפשו, ויצילנה מרדת שחת.
 

ומכחות הנפש - האכזריות

צריך שיהיה אכזרי וקשה למסיתים ומדיחים, ושלא יחמול על הרשעים, שנאמר [דברים יג, ט]: "ולא-תחמול ולא-תכסה עליו". 

 

ומכחות הנפש - הנדבה

צריך להתנדב בעבודתו, בהונו, ובכחו, ובגופו, ובנפשו לאל, ולהתנדב לעניים בהונו, ולמרודים בעצתו.
 

ומכחות הנפש - החכמה

צריך ללמוד דברי תורה ודברי חכמים, ואל יתעסק בחכמות רעות המבטלות העבודה, ולדעת סוד הבורא יתברך, וסוד המצוות, וסוד העבודה, ודברי החכמים.


ואחרי אשר זכרנו כוחות הנפש, וסוד העבודה, ודברי החכמים, איך הוא לכונן אותם וליישרם, נזכיר מעשי הגוף:

 

מאברי הגוף, הן האזנים

צריך להשתמש בהן כאשר אומר, צריך לשמוע קול רבותיו והוריו, ולהאזין לדברי תורה ולדברי החכמים הקדושים, ולשמוע שוועת המרודים, ולאטום אזנו משמוע נבלה וליצנות, ומשמוע לכל מי שיסיתנו וידיחנו.
 

ומאברי הגוף, העינים

צריך להשתמש בהן כראוי, צריך להיות עוצם עיניו מראות ברע, ומראות עבירה, ואל יישן כל הלילה, וצריך שיהיו עיניו סגורות בשעת התפילה, וישים טוטפות בין עיניו, וישא עיניו לשמים, ויבין כל יצירות האל יתברך, ויתבונן תמיד בתורת השם יתברך.
 

ומאברי הגוף, הפה

צריך להישמר מהשבועות, והאלות, ודברי נבלות, ומלחרף, ומלגדף, ומלספר מום אדם, ומלקרוא חכמות רעות, ומלאכול ולשתות דבר איסור, ושיתענה ברוב ימיו, ויהיו דברי פיו כמישור, וילמד לכסילים, ויוכיח לרשעים, וינחם אבלים, ויתן עצה לנבהלים.
 

ומאברי הגוף, הידים

צריך להשתמש בהן בעסקיו כראוי, צריך להיזהר מאונאה, וגנבה, ועושק, וגזל, ומלהזיק אדם, ומעשות מלאכה רמיה או מעשה מטונף, ושלא יגע בטומאה, ולפתוח יד לעניים, ולהיזהר מעשות מלאכות אסורות.
 

ומאברי הגוף, הרגלים

צריך להשתמש בהן במישור, צריך להתהלך בדרכי האלהים, וללכת לצרכי מצוה, ולצרכי עניים, ולבקר חולים, וללוות מתים, וללכת לבית התפילה ערב ובקר וצהרים, ולברוח מאנשי רשע ומאשה רעה.
 

ומאברי האדם הגוף ככלל,

צריך להשתמש בו כראוי, ויהיו כל עסקיו טהורים, ושלא יענג גופו יותר מדאי, רק הכל במשפט.

[ספר הישר, רבינו תם השער הרביעי, העבודה על דרך קצרה].

 

 

ונסיים סיכום פרק י"א בחיזוק נפלא ברבינו הקדוש, רבי נתן מברסלב:

כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיוּ רוֹאִים אוֹר הַמִּצְוָה בְּשָׁרְשָׁהּ - שֶׁהִיא מְאִירָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְהִיא תַּכְלִית כָּל הַתַּעֲנוּגִים שֶׁבָּעוֹלָם, וּלְמַעְלָה מִכָּל הַתַּעֲנוּגִים, לְמַעְלָה מִכָּל הַטּוֹבוֹת וְהַהַצְלָחוֹת וְכוּ' וְכוּ' - בְּוַדַּאי מִי פֶּתִי יָסִיר הֵנָּה שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְקַבֵּל טוֹב נִפְלָא וְנִצְחִי כָּזֶה? בִּפְרָט שֶׁיְּכוֹלִין לִקְנוֹתוֹ בְּדָמִים קַלִּים לִזְכּוֹת בְּעַד גָּדוֹל [מטבע] אֶחָד לִקְנוֹת צִיצִית לְטַלִּיתוֹ - אֲשֶׁר כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אוֹר הַצִּיצִית, כִּי "שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא" [אינו בזה העולם], כִּי אוֹר כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה נַעֲלֶה וְנִשְׂגָּב מְאֹד מְאֹד; אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹתָן בְּשִׂמְחָה, כָּרָאוּי לָנוּ לִשְׂמֹחַ אֲשֶׁר זִכָּה אוֹתָנוּ משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְהַצְלָחָה אֲמִתִּית וְנִצְחִית כָּזֹאת, וְרָאוּי לָנוּ לוֹמַר "אַשְׁרֵנוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וְכוּ', אַשְׁרֵנוּ וְכוּ'", בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּשִׂמְחָה רַבָּה נִפְלָאָה עַד אֵין קֵץ וְתַכְלִית, כִּי אָנוּ זוֹכִין לְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ וּבְתוֹרָתוֹ וּבְמִצְוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁוֹת וְלִשְׂמֹחַ בָּהֶן עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה לְבַד - וְעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה אַחַר כָּךְ לְמַה שֶּׁנִּזְכֶּה, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתו. (ליקוטי הלכות, נפילת אפים ד', אות י"ד).

 

השם יצילנו משאון היצר, ויישיר דרכינו, ויעזרנו להטיב מעשינו בזה ובבא. אמן, כן יהי רצון.

 

 

 

כל הזכויות שמורת לזכות ת.א.ד. בעלת: תורת חסד על לשונה - תורת השם תמימה.

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות}      

   יקובל ברצון,אמן! 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת