33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שלום ימין - עושר ואושר לעד ?

כך הולכים השותלים - שלום ימין

11/02/2017

כך הולכים השותלים – שלום ימין

 

המון ילדים צעדו בטור ארוך וססגוני כשבידיהם עציצים קטנים ובהם שתילים צעירים ורכים המוכנים לשתילה לאורך הרחוב הראשי של העיר. מסביב נתלו דגלים וכרזות המספרות על טו בשבט. הילדים היו מכל בתי הספר בעיר. כולם היו נרגשים לקראת האירוע. כל ילד צריך לשתול את השתיל בתוך גומה שעובדי העירייה הכינו מראש יום לפני. היו אלה ילדי כיתה א מכל בתי הספר היסודיים. כל בית ספר צעד ובראשו צעדה מורה שדרבנה את הילדים לשיר תוך כדי הליכה. "כך הולכים השותלים, רון בלב ואת ביד מן העיר ומן הכפר, מן העמק מן ההר בטו בשבט, בטו בשבט." ועוד. ועוד. שיר עממי ומוכר לטו בשבט ששרים כל הילדים בכל שנה.

בין כל הילדים היה ילד קטן ונמוך משאר הילדים. דני. הוא היה נרגש מאד ובקושי החזיק את העציץ בידיו הקטנות. הוא צעד יחד עם הכיתה שלו וכבר ממש חיכה להגיע ולשתול את השתיל. אמא שלו הביאה אותו לבית הספר כהרגלם ונישקה אותו בכניסה. היום לא היו צריכים להגיע עם תיק . הם יוצאים לצעידת טו בשבט ושתילת שתיל ברחוב הראשי של העיר ואם יהיה לו מזל, ראש העיר יעמוד לידו ואפילו ילחץ לו יד.

השתילה תוכננה לשעה תשע וחצי בבוקר כך שלאמא שלו היה זמן להגיע הביתה ולצאת שוב כדי לנפנף לו ולכל החברים בדרכם. יום גדול היה היום. מלא ריגושים. בכיתה, המורה הדריכה את הילדים שלא ישתוללו כי זה מסוכן בכביש ואורי, ליצן הכיתה צעק שממילא העירייה סוגרת את הכביש לתנועת מכוניות, אז מה כבר יכול להיות מסוכן כל כך? המורה השתיקה אותו בתנועת יד  ואיום שאם לא ישתוק, יקבל עונש. כולם יצאו לחצר ועמדו יפה בשורה. כל אחד ניגש ולקח עציץ קטן מפלסטיק ובתוכו שתיל קטן, ואז חזר לשורה. וכך, לאחר שכולם קיבלו עציצים קטנים והסתדרו יפה טור ארוך, יצאו לדרך כשבראשם המורה . הם יצאו מבית הספר והחלו לצעוד לכיוון מרכז העיר, שם חיכו להם המון הורים נרגשים וסתם עוברי אורח סקרנים, עובדי עירייה ושוטרים שאיבטחו את האזור.

דני צעד בין שאר החברים שלו בסדר מופתי. הוא הסתכל לצדדים כדי לראות אם אמא שלו הגיעה למחוא לו כף ולא שם לב ומעד על אבן. העציץ נפל והתפרק. דני נפל והשתטח לקול צחוקם של הילדים. המורה נגשה אליו מודאגת וראתה שהוא בסדר. מחשבה חלפה בליבו הקטן. העציץ. העציץ נפל לי. הוא חיפש מסביבו ולפתע ראה את העציץ ריק ובמרחק ממנו את השתיל שוכב עלוב כשהשורשים שלו בחוץ לא מספיק האסון הזה כשלפתע בא פתאום אחד התלמידים ודרך על השתיל בלי ששם לב. דמעות החלו לרדת על פניו של דני. הכל אבוד.

הוא סרב לקום והמורה החלה לגעור בו. לא די שהעציץ הלך לגמרי ולא די שהוא נפל, עכשיו הוא גם מקבל צעקות. הוא קם בקושי ועיניו אדומות מדמעות . כמה בנים ראו שבכה והחלו לצחקק בקול ולקרוא לו בכיין. דבר שעוד יותר העציב אותו. הכיתה החלה לצעוד . לכולם היה עציץ ורק לו לא היה. הם צעדו עד שהגיעו למקום שבו היו אמורים לשתול את השתילים. מסביב היו עובדי עירייה שבאו לעזור להם במלאכה. מרחוק נראה ראש העיר כשהוא מתכונן לעלות על הבמה ולשאת נאום. רק נס יעזור פה . חשב דני. הם עמדו בצל של שדירת העצים הגדולה וחיכו.

לפתע ראה דני את העץ הגדול שמעליהם זז מעט. אבל לא תזוזה של רוח אלא ממש תזוזה כאילו כל הגזע מנסה לצאת ממקומו. דני נבהל מאד. הוא שם לב שאף ילד לא הרגיש בכך חוץ ממנו. הוא פחד והוריד את מבטו. דני....דני...שמע לפתע לחישה. לא.. לא יכול להיות עברה מחשבה בראשו. העץ לא מדבר אלי. אין דברים כאלה. דני.. דני.. יד אחזה בו. הוא נבהל וצרח. רצה לברוח כמה שיותר רחוק מכאן. ואז שמע את הקול שוב אבל יותר מוכר לו. דני. קח . הבאתי לך עציץ חדש. היה זה קולו של השומר של בית הספר שיצא לאבטח אותם. ראיתי שנפלת. הוא אומר. רצתי לבית ספר להביא לך עציץ חדש. דני לא זכר שראה אותו מגיע איתם להליכה. אבל מה יש לאמר, יש עציץ חדש. איזה כייף.

הוא הגניב מבט למעלה לכיוון העץ העצום והיה נדמה לו שהעץ קד לו קידה. צמרמורת עברה בגבו. הוא לקח את העציץ וחייך לשומר שחייך לו בחזרה. תודה הוא אמר. אבל לא שמע תשובה. הוא הסתכל מסביבו ולא ראה את השומר. הוא שוב הביט לכיוון העץ. כלום. שום תנוה ושום חיוך. זה עץ. מה הוא ציפה? שהעץ ידבר אליו? ואז בשניה שבה הזיז את מבטו, ראה שהעץ זז מצד לצד והוא יכול היה להישבע שהעץ רוקד. רוקד. נו באמת. רק שלא ישמעו על זה החברים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dj shalom1 אלא אם צויין אחרת