22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

אנשים שהם לא אני – הדס בן ארויה

11/01/2017

הרצון לצפות בסרט התעורר בי כשקראתי ביקורת עליו ב ynet. אהובה ואני מרבים ללכת לקולנוע, ולא צריך הרבה כדי שנרצה לראות סרט: די בכך שלא יהיה מדכא מדי, ושלא יעליב את האינטליגנציה שלנו, כלומר, שלא יהיה נוסחתי מדי. לסרטים ישראלים אנחנו עושים יותר הנחות מאשר לסרטים זרים. כלומר, גם אם הם קצת נוסחתיים, עדיין יש סיכוי טוב שנלך לראות אותם. משום שהם דוברים עברית, משום שהם מתרחשים בנופים מוכרים, משום שהם מספרים סיפורים שאנחנו מכירים, אולי אפילו את הסיפור שלנו. מן הביקורת אפשר היה להסיק, שהסרט הזה לא יהיה עלבון לאינטליגנציה, שהוא לא יהיה מדכא, וגם שיהיו בו זיונים.  ואכן, הסרט קיים את שהבטיחה הביקורת.

מתוך ויקיפדיה:

אנשים שהם לא אני הוא סרט דרמה ישראלי משנת 2016 אותו כתבה, הפיקה וביימה הדס בן ארויה שאף מככבת בו בתפקיד הראשי, לצידם של יונתן בר-אור, מאיר טולדנו, נצר חריט והגר אנוש. סרט זה הינו סרט הביכורים של בן ארויה. ג'וי (הדס בן ארויה) היא צעירה תל-אביבית בת 25, הגרה בדירת שותפים ועובדת בחצי משרה במשרד פרסום. היא מתקשה להשתחרר מהאקס שלה יונתן (נצר חריט), ובמקביל - מתאהבת בניר (יונתן בר-אור) - בחור חדש, שלא אוהב אותה בחזרה המעוניין רק לשכב איתה.

העתקתי את תקציר העלילה מהוויקיפדיה, וכעת ברצוני לחלוק עליו ולהוסיף לו. ג'וי אינה "צעירה תל אביבית", היא צעירה אשדודית שעברה לתל אביב. ולא ברור אם היא באמת מתאהבת בניר, או רק רוצה שהוא יתאהב בה. שמישהו יתאהב בה. ניר, צעיר שחזר מברלין לתל אביב ועובד על דוקטורט בנושא לא ברור, זה לא שהוא לא אוהב את ג'וי בחזרה. זה רק שהוא לא רוצה מערכת יחסים מחייבת איתה, או עם מישהו בכלל. וזה לא שהוא מעוניין רק לשכב איתה, הוא נהנה מחברתה, ויחסי המין הם לדידו חלק מהידידות ביניהם. ברמת ההצהרות, גם ג'וי לא עושה ממין עניין גדול.  אלא שאצל ג'וי יש פער בין מה שהיא מצהירה עליו לבין איך שהיא מתנהלת, ואצל ניר אין פער כזה. כלומר, זה סרט על מלחמת המינים. דמות נוספת שמופיעה בסרט היא זו של אורן (מאיר טולדנו), צעיר מעין חרוד שעבר לתל אביב, רוצה להביא את המכה ובינתיים עובד כשיפוצניק. הוא מציע את עצמו כשותף לדירתה של ג'וי, ומוצא עצמו מוזמן למיטתה לסטוץ. כלומר, זה גם סרט על פערים מעמדיים.

אבל, זהו בעיקר סרט על פערים דוריים. בכל הביקורות נלעס המונח "דור ה-Y", מונח שבו משתמשים בני הארבעים והחמישים במערב כדי לתאר את בני העשרים והשלושים שחיים ביניהם: בנות ובנים, אחיינים ואחייניות. ואכן, כל הדמויות בסרט הן בין גיל עשרים וחמש לגיל שלושים וחמש, אפילו דמויות המשנה והניצבים. אין הורים, אין שכנים, אפילו נותני שירות מבוגרים לא נראים על המסך. כל הסרט מצטלם בכמה רחובות בתל אביב, וכולו בגובה העיניים: אין בו התמוגגות ממגדלי הבטון והזכוכית, אין בו התפייטות על יפי חופי הים התיכון, ובוודאי שאין בו שום התייחסות למדינת ישראל ולחברה הישראלית. הוא עוסק בחיים הקטנים של בחורה קטנה אחת, שמופיעה על המסך בכל רגע ורגע שלו, והוא שואל אם היא תמצא לעצמה רגע של אושר בחיים הקטנים האלה. בעצם, לא קורה בסרט כלום, חוץ ממה שקורה אולי בראש של ג'וי. ובכל זאת, לא היה בו רגע של שיעמום, והוא השאיר אותי עם המון מחשבות, וגם עם מידה גדושה של חרמנות, שעל פי הביקורות לא הייתי אמור לחוש, ובכל זאת חשתי. אם לנקוט הומור של מילואימניקים, אפשר לומר שהסרט עשה לי חשק גם לזיונים וגם לזיוני שכל.

הסרט נפתח בתקריב פניה של ג'וי, אותה מגלמת יוצרת הסרט. היא מקשיבה להודעה קולית נואשת שהקליטה לבן זוגה לשעבר, ובוכה. המצלמה מתרחקת, ואנחנו רואים שהיא יושבת בפלג גוף עליון חשוף. תחילה נראות כתפיה, אחר כך נראים שדיה הקטנים והיפים. מה הקטע? מה רוצה היוצרת לומר לנו בתמונת הפתיחה הזו? המשך הסרט מזמן לנו סצנות ארוטיות נועזות עוד יותר שג'וי שותפה להן. לא פורנוגרפיות אלא ארוטיות, משום שגם ג'וי וגם שותפיה המיניים מוצגים כבני אדם שלמים, לא כאסופת איברי מין. זו התשובה למי שאולי יגיד, אם אתה רוצה להתחרמן, צפה בפורנו בבית. אז לא, זה לא פורנו, אלו סצנות ארוטיות שהן חלק מסיפור, ושמציגות מצבים רגשיים מורכבים. דווקא מצא חן בעיניי שסצנות המין מוצגות בצבעים החיוורים של דירת שותפים תל אביבית, ולא בצבעים הזוהרים הקיטשיים שמוכרים לנו מן הפרסומות. מקצת המבקרים כתבו עליהן שיותר מכפי שהן מחרמנות, הן מביכות. אני לא הובכתי.

הנה מה שקורה: גם עם ניר וגם עם אורן, ג'וי מגיעה למצב שאין מה להגיד ואין על מה לדבר, ואז היא מסתערת עליהם בנשיקה טורפנית, שאחריה מתחילים להתפשט ולהתעלס. לאורן היא אפילו אמרה במפורש, שברור שאין ביניהם כימיה. אני נדהמתי: בכל ההיסטוריה שלי עם נשים, תמיד הייתי צריך לטרוח לייצר אווירה רומנטית כדי להגיע לסקס, לרוב לא בפגישה הראשונה. והנה, תראו את הבחורים בני המזל האלה, הם רק צריכים לשבת שם ולשתוק, ונערה חמודה למדי עושה בשבילם את כל העבודה. מה מביך פה? הלוואי שזה היה קורה לי. לפעמים שחקניות אומרות בריאיונות, שהופעה בעירום מעצימה אותן וגורמת להן להרגיש חזקות. כך אומרים גם מקצת המבקרים: הרי לכם נשיות חזקה, עצמאית, בטוחה בעצמה וכולי. אני יכול להבין איזה אומץ נדרש משחקנית כדי להתפשט מול מצלמה, בסרט שעתיד להיות מוצג גם לחלקים היותר שמרניים של החברה הישראלית. אבל, אני איני תופס את ההזדקקות לעירום ולמיניות כביטוי של כח, אני תופס אותה כביטוי של חולשה. וגם אצל הנערה החמודה הזו, אני חושב שהמיניות היוזמת אינה סימן לעצמה אלא לחולשה. ג'וי מתפשטת ומזדיינת כי היא רוצה שיאהבו אותה, שירצו בה. זה גם מה שניר ואורן רוצים, אלא שהם גברים, ואצלם הדרך לחוש אהובים ורצויים היא אחרת. הם צריכים להצליח, לעשות את זה, להביא את המכה. מקצת המבקרים כתבו על מי שמכונים "דור ה-Y", שהם אינם יודעים מה הם רוצים. ולי נראה ברור מאד מה הם רוצים: אהבה, הכרה, הוקרה. כותבים עליהם, שכל חייהם מתנהלים ברשתות החברתיות. ואכן, ברשת החברתית מכירים אותם, מכירים בהם, עושים להם לייקים.

והנה החלק העצוב והמכעיס בעניין: החברה הקפיטליסטית הדכאנית היא זו שמשדרת לצעירים, שהיעד שעליהם לחתור אליו הוא ההצלחה, התהילה. לנשים צעירות היא משדרת, שהדרך שלהן להצליח היא להשתמש בגוף שלהן, לחשוף אותו ולהציע אותו. אם נולדו בתוך גוף דק וסימטרי, כזה שתואם את מודל היופי היווני, אומרים להן שהדרך שלהן למעלה תהיה קלה וסלולה, ואז משתמשים בהן למכירת מוצרים ושירותים. לפעמים משתמשים בהן בדרכים מחפירות עוד יותר. זה שקר. אשה צעירה אינה יכולה לספק את הצורך שלה באהבה ובהכרה בדרך הזו, לא באמת. אדם שמאמין לשקר שמספרים לו, זה לא אדם חזק בעיניי. 

אז מה רצתה היוצרת לומר לנו כשפתחה את סרטה בתמונת שדיה החשופים של ג'וי, כלומר בתמונת שדיה שלה עצמה? אני יכול לחשוב על שתי תשובות אפשריות. אחת, שהיוצרת אומרת לנו משהו על ג'וי, על תקוותה לחוש אהובה ורצויה דרך גופה הצעיר והיפה. שתיים, שהיוצרת אומרת לנו משהו על עצמה, על תקוותה להשיג לסרטה את אהבת הקהל באותה הדרך.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת