00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עורך דין אודי בוזמן

משרד עורך דין אודי בוזמן

במורדות המדרון החלחלק - עם מה שנותר מחוק יחסי ממון

במורדות המדרון החלקלק – עם מה שנותר מחוק יחסי ממון;

מחוק יחסי ממון, ומהעקרונות שטבע בו המחוקק, כבר לא נותר הרבה. עמדתי לא אחת על תחייתה של הלכת השיתוף בהקשר לשיתוף בדירות מגורים, ועל העדנה המחודשת לה זכתה בבית המשפט העליון באמצעות הדוקטרינה של שיתוף בנכס "חיצוני". כזכור, חוק יחסי ממון נועד לשים קץ לעידן חוסר הודאות שטמון בהלכת השיתוף, לקבוע סדר יום חדש, שונה במובהק מהלכת השיתוף, אשר הוחלפה במשטר של איזון שווי המשאבים שנצברו במהלך הנישואין, כאשר המחוקק הוציא במפורש ממסת הנכסים העומדים לאיזון נכסים שנרכשו טרם הנישואין ונכסים שאחד הצדדים קיבל במתנה או בירושה. לימים יזכו נכסים חריגים אלה לכינוי "נכסים חיצוניים" למסת הנכסים העומדים לאיזון.

ואז הגיעה הלכת "אבו-רומי", שתחגוג בקרוב 15 שנה (רע"א 8672/00). בית המשפט העליון קבע, שאמנם הלכת השיתוף אינה חלה במקביל למשטר איזון המשאבים, אך יש להכיר באפשרות כי בני זוג ישתפו זה את זה גם בנכס "חיצוני", בדגש על דירת מגורים. השיתוף לא יקום מכוח חוק יחסי ממון כמובן, כי אם מכוח "הדין הכללי"; במילים אחרות, בעוד חוק יחסי ממון ביקש לקדם ודאות, ולנטרל את הצורך לתור אחר כוונת הצדדים לשיתוף כלפי רכוש שהצטבר במהלך הנישואין – כוונה שתילמד לרוב רק מראיות נסיבתיות - העליון ביקש לשוב ולהתארח בבית הצדדים ולאתר מיני מצגים, הסתמכויות, מתנות, יחסי נאמנות ושליחות, או שמא עשיית עושר על גב אחד הצדדים וכמובן לוודא כי מי מבני הזוג לא נהג בחוסר תום לב. בכוחם של אלה, שנובעים כולם מעצם החיים המשותפים של בני הזוג, להצביע על כוונת שיתוף בנכס חיצוני; והנה מצאנו כי הלכת השיתוף קמה לתחיה היכן שהמחוקק הדיר אותה במפורש.

הדבר לא נעלם מעיני בית המשפט העליון בהלכת "אבו-רומי", ולכן הטיל על הטוען לשיתוף בנכס חיצוני נטל ראייתי להוכחת "דבר מה נוסף" שילמד על כוונת שיתוף, שכן "לא די בעצם קיומם של חיי נישואין משותפים, אף שהיו ממושכים, כדי לקבוע שיתוף בדירת מגורים מכוח דין כללי, שאם תאמר כן, נמצאת מכניס בדלת אחורית את חזקת השיתוף".

הנה כי כן מדרון שאין חלקלק ממנו, ו-15 שנים הן די והותר זמן לכוח המשיכה לעשות את שלו. נכון להיום, העליון הנפיק רשימת מצאי, מעשה ידי כבוד השופט עמית – רשימת נסיבות עובדתיות שתלמדנה על כוונת שיתוף בנכס חיצוני שהוא דירת מגורים; נישואים ממושכים, משכנתאות משותפות, שיפוץ מסיבי וכד' (בע"מ 1398/11). במילים אחרות גבולות הלכת "אבו-רומי" נפרצו, הלכת השיתוף חזרה, ונטל הראיה התהפך; בעל הזכויות על פי דין, נדרש להוכיח על דרך השלילה, כי לא התקיימה כוונת שיתוף כלפי נכס שהוא אינו בר-איזון כלל לפי חוק יחסי ממון.

ערעור שהונח מלפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, מקפל בתוכו את הסיפור כולו;

בני הזוג בענייננו נישאו בשנת 2005 ועברו להתגורר בדירת אביו של האיש. הדירה היתה בבעלות האב ואחיו – דודו של האיש. לאחר 3 שנים נעשה מעשה: בני הזוג נטלו משכנתא ורכשו מן הדוד את מחצית הדירה, בעוד אביו של האיש, העניק לו את החצי שלו במתנה. שתי העסקאות נעשו ונחתמו בו זמנית ומכוחן נרשם האיש כבעלים של מחצית הדירה שניתנה לו במתנה, והמחצית השניה נרשמה על שם שני הצדדים, כך שהאשה נרשמה כבעלת רבע מן הזכויות בדירה. לאחר זמן, הצדדים נטל משכנתא נוספת וערכו שיפוץ מסיבי ובניה בדירה, אשר הכפילה את שטחה. כ-4 שנים לאחר מכן פרץ הסכסוך, והאשה הגישה תביעה להצהיר כי מלוא הזכויות בדירה נתונות לה, בעוד האיש עתר לפרק את השיתוף בדירה בהתאם לרישום. בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת האשה. את מחצית הדירה קיבל האיש מאביו במתנה וזו אינה בת-איזון. מתנה זו ניתנה בד בבד עם עסקת המכר מהדוד והאשה היתה מודעת ומעורבת בעסקאות כמו גם ברישום. האשה לא הראתה כי התקיים כל מצג ממנו יכולה האשה ללמוד כי נתונות לה יותר מרבע מהזכויות, ומה גם שערכו של אותו רבע עלה יחד עם עליית ערך הדירה. עוד הודתה האשה כי עד הסכסוך לא עלתה כל טענה לגבי הרישום, ונדחתה טענתה כי האיש ומשפחתו הונו אותה וניצלו את תמימותה.

בערעורה למחוזי העלתה טענה חדשה, כי זכאית למחצית הזכויות בדירה, ולא לרבע בלבד, מכוח "כוונת שיתוף מלאה" שהתקיימה לגביה, וכי בני הזוג "ראוי אותה כמשותפת". לשון אחר, האשה טוענת בפני המחוזי לזכותה במחצית הזכויות מכוח הלכת השיתוף. בדעת רוב, הערעור לעניין זה התקבל, וראו נא כמה פשוט להכעיס לעשות מעשה מרכבה משפטי; שמיכת טלאים מחלקי מושגים ללא כל קו משפטי מקשר.

נוסטלגיה בבית המשפט המחוזי;

כבוד השופטת יהודית שבח בדעת הרוב דוגלת בגישת כבוד השופט עמית, במתן פרשנות רחבה לשיתוף בנכסים חיצוניים ובצמצום הנטל על הטוען. לגישתה, הלכה היא כי שיפוץ מסיבי והרחבה מהווים אינדיקציה לכוונת שיתוף בדירת מגורים; משום "דבר מה נוסף" כדרישת ההלכה. כבודה לא יכולה שלא להיזכר עוד בפסק הדין בעניין "בן גיאת" (ע"א 7750/10). עניין "בן גיאת" נחשב לאחת מההלכות-הבנות של הלכת "אבו רומי", ונקבע בו, בין השאר, כי יש לקבל טענתה של אשה לכוונת שיתוף כלפי דירה שאוחדה משתי דירות סמוכות וצמודות – אחת הרשומה ע"ש הבעל והאחרת רשומה כמשותפת. לדעת כבודה "אין כל קושי להבחין בדמיון העובדתי בין מקרה בן גיאת לעיל לבין ענייננו".

אמנם האשה בענייננו הסכימה לאופן הרישום, היתה מעורבת בשתי העסקאות, ולא עלתה כל כוונה לשנות את הרישום עד לפרוץ הסכסוך, "אלא שלטעמי אין בממצא זה כדי לגזור את תביעתה לשבט, משהוא משקף את המצב נכון ליום 21.7.2008. השעון לא עצר מלכת מאז, ומצבה של הדירה, כמו גם זכויותיה של האישה, לא התקבעו לעולם כפי מצבן במועד זה".

על פניה, דעת הרוב מתיישבת עם הצדק, כל שכן היכן שגם המשכנתא עבור השיפוץ וההרחבה היתה משותפת – למרות שהיה יכול להיות נחמד לו היה האיש יכול לדעת מראש כי על כך נסובה התביעה ולהתגונן בהתאם. עליו פניו עוד, אין חידוש ממשי בעוד פסק דין הממשיך במגמת העליון להחיות את הלכת השיתוף. אלא שלא בכך מדובר, אלא ברף נוסף שנחצה שוב:

נמצאנו למדים כי גם את לא טענת לשיתוף בנכס חיצוני, לרוב ימצא השופט שיטען זאת עבורך.

כבוד השופט שאול שוחט מחזיק בדעת המיעוט, ונדרש לשוב למושכלות ראשונים, ולהזכיר לשופטי הרוב במה הם עוסקים:

"בנסיבות אלו, כאשר האשה עותרת לקבלת זכויות שוות עם הבעל בדירה, כאשר אין חולק כי מחציתה מהווה 'נכס חיצוני' השייך לו בלבד, והכל מחמת 'כוונת שיתוף מלאה' ועל בסיס טענה שהצדדים 'ראו אותה כדירה משותפת', הרי שמדובר למעשה בנסיון להחיל את חזקת השיתוף, להבדיל מהוכחת כוונת שיתוף ספציפית מכוח דין כללי כלשהו וגישה זו לא קנתה לה שביתה בהלכה הפסוקה".

ברי עוד כי כבודו עיין בתיק היטב, ומשתומם: "הפוך בה והפוך בה ולא תמצא זכר לעתירה המכוונת לשיתוף ספציפי בדירת המגורים מכוח דין כללי כלשהי בתביעת האשה לפני בית המשפט קמא. האשה לא טענה לכל 'שיתוף ספציפי' במסגרת התביעה, לא הפנתה לאף דין כללי מכוחו קנתה לטענתה זכות להיות בעלים של מחצית הדירה ותביעתה הוגדרה כתביעה 'למתן פסק דין הצהרתי...".

גם לגופם של דברים מחזיק כבודו בגישה המצומצמת, זו המקורית שהתוותה הלכת "אבו-רומי", העומדת על נטל הראיה על הצד הטוען לשיתוף -נטל שאינו מתהפך באחת רק משום שניתן לסמן "וי" ברשימה המצאי מפי כבוד השופט עמית.

כדי להוסיף נופח אירוני לסיפור, ספק אם שופטי הרוב היו מודעים לעד כמה עמדתם מתכתבת עם מקרה "בן-גיאת"; גם שם האשה כלל לא טענה לשיתוף בנכס חיצוני, כי אם לחזקת השיתוף; גם שם טענה זו התקבלה וכבוד השופט עמית (שוב) השתית את עמדתו על הלכת השיתוף בלבד: "נכונות בית המשפט להכיר בהלכת השיתוף בנכס ספציפי – מכוח חזקת השיתוף, שהיא חזקה נורמטיבית-ראייתית פרי ההלכה הפסוקה – יפה במיוחד לגבי דירת המגורים של בני הזוג, שהוגדרה לא אחת בפסיקה כ'גולת הכותרת של חזקת השיתוף'"; גם שם היתה דעת מיעוט עקשנית ומשתוממת, של כובד השופט רובינשטיין, שנדרש לשוב למושכלות ראשונים:

"כדי למנוע בלבול או אי-בהירות אדגיש, כי טענת המערערת למחצית הזכויות בדירה אינה יכולה להיות מכוח הלכת השיתוף. ככלל אין הלכה זו חלה על זוגות שנישאו, כבענייננו, לאחר שנת 1973, אשר עליהם חל בצו המחוקק חוק יחסי ממון בין בני זוג".

עוד השתומם כבודו כי "בהקשר זה יש לזכור, כי המערערת טענה מתחילה למלוא הזכויות בדירה".

את פסק דינו מסיים השופט רובינשטיין בהערה שהיא הפשט בהתגלמותו, ובכך נסיים.

"במבט לעתיד ראוי לטעמי, כדי להימנע מנזק, למייעצים משפטית לבני זוג להפנות תשומת לבם לדרך המלך; קרי, אם הוחלט על שיתוף בזכויות על נכס נשימה פעמינו ללשכת רישום המקרקעין".

עמ"ש (ת"א) 52376-02-15 א. נ' א., בפני כבוד השופטים יהודית שבח, שאול שוחט ויונה אטדגי, ניתן ביום 25.10.16.

ניתן לאתר את פסקי הדין כעת באתר בתי המשפט:

http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/html/piskey_din.htm

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל buzmans אלא אם צויין אחרת