00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורו של דסלקט מפוצה

הציור - המפלט והתקווה

בפער גדול מכל תחומי הלימודים נמצא הציור. שם, כבר מגיל צעיר מאוד, אלון ניכן בכישרון בולט.

בגיל הגן, הדודה שהייתה מורה, נהגה לשבח את בנה על הישגיו הטובים. הוא היה הדוגמא הבולטת לחולשותיו של אלון,

כשבן הדוד ידע לקרוא מהטלוויזיה ברצף, הוא עדיין היה לא הצליח, כשקראו בפסח מההגדה, הוא היה משנן מהר מהר, שלא ישימו לב לפערים הגדולים בינהם.

אבל, כשהיה מראה ציור לדודה, היא הייתה קוראת לבנה ואומרת, תראה, ככה מציירים.

היה אפשר להבחין ששם, היא מתפעלת באמת, הוא שמע אותה מסבירה לאחרים, שהיכולת הזו לצייר בתלת ממד כבר היא דבר שלרוב רוכשים רק הרבה יותר מאוחר,

שיש לו כישרון של ממש.

הוא אהב לצייר, הוא היה שוקע בציור, ככל שהצרות היו מעפילות על חייו. מפעם לפעם, הציורים היו נחשפים, בעיקר בפני המשפחה המורחבת שהייתה מתפעלת. סבתא שמרה את כל הציורים שלו,

הדודים הגיבו לציורים, כאילו היו מבקרי אמנות. הערות רציניות, כאילו הוא אמן מהשורה הראשונה. 

כך, גם כאשר הגיע ללימודים בתיכון, גילה שיש אפשרות להיעזר בתכונה הישנה, בכישרון הציור. 

המורה סלווה, לא הסתירה את ההתלהבות. היא היתה ניגשת בכל פעם, בזהירות רבה, מציעה הצעה קטנה. לא ממש מלמדת, יותר מעודדת. מראה עוד זוית קטנה.

בסיום אותה שנה, היא מבהירה לו, נראה לי שחבל שלא תעשה משהו עם זה, קצת יותר משיעור רגיל וממליצה עליו ללמדו בקורס עם מבוגרים, במכללת תל-חי.

אחת הידידות, דניאלה, אמרה לו, "חבל, היא צודקת אתה ממש מוכשר, אבל בגלל שאתה אתה, אף פעם לא באמת תעשה עם זה משהו."

הוא היה מופתע ולא ידע אם זה מחמאה או עלבון. אבל עבורו הגאווה שהוא יוצא לשיעור במכללה הייתה גדולה.

השיעורים עצמם היו ממש לא פשוטים, אחד המורים התחיל ללמד כללים, חוקים, פרספקטיבה, כני מידה, הם היו צריכים ללמוד פרופורציות של גוף האדם,

צורות שדרכם לימדו לארגן את הראש. 

הוא ראה בזה משהו דומה לשיעורי מתמטיקה, זה היה מלחיץ מאוד. פתאום הציור נתקע. הוא עמל על הציורים בצורה נוקשה, שוב ושוב מחיקות והחשק מהציור הלך ונגמר.

באחת הפעמים, המורה יצא למילואים ואת מקומו תפס מורה אחר "מרקי מרקינסון", הוא גמגם ונראה תחילה די מוזר, דיבר עם מבטא והיה נראה קצת בישן.

אבל, הוא ניגש לאלון ושאל אותו, למה אתה מתאמץ כל כך. 

אלון, שבאותם הימים כבר זכה לאבחון כדיסלקטי, הסביר לו על הקשיים שלו, הראה לו שהוא פשוט לא יודע איך לשחזר את מה שלמדו. שזה תוקע אותו.

הוא ראה את התסכול של הנער וביקש ממנו בקשה, אם לא אכפת לך, הפעם, אני המורה כאן, אתה לא צריך לעשות מה שלימדו אותך אלא רק, כך את העיפרון ביד שמאל ובו נעשה ניסיון,

עכשיו תסתכל על המודל, ותצייר, בלי לחשוב יותר מידי, פשוט תעקוב אחרי הקו.

הוא הופתע, הציור נראה היה כמו פעם, כמו לפני שהתחיל ללמוד את החוקים. הקו חזר להיות גמיש ורגיש, הוא ממש נהנה. 

מרקי אמר לו, אתה חייב לעצמך להחזיר את הראיה. כשתגמור ללמוד כאן את החוקים האלו, אל תוותר, אל תתן לזה לגרום לך לא לרצות לצייר. הוא נתן לו שם של מורה שעובד בשיטה שנקראה אז "טכניקת האונה הימנית".

עברו שנתיים, אבל הוא זכר את השם בזמן הצבא, כשהיה במעמד שיכל להרשות לעצמו לצאת פעם בשבוע, ניגש לאותו המורה והתחיל ללמוד את הטכניקה, הטכניקה שאיפשרה לו לשכוח כל מה שלמד.

להתחיל להתבונן מחדש, לגעת בקו, בכתם ובצורה. 

המורה שיר שבדרון, התעקש שהם יציירו בלי לחשוב, הוא הדגים לאחד הציירים הוותיקים כבר בשיעור הראשון - שהוא מצייר את מה שהוא יודע ולא את מה שהוא רואה. כאן, הוא הסביר, אנחנו נשכח מה שידענו ונתחיל להתבונן, עכשיו כולם מעבירים את העיפרון ליד שבה הם לא רגילים לצייר ובמשך שלושה חודשים, הם ציירו אך ורק עם היד האחרת. היד החלשה.

עבור אלון, זה היה תיקון של ממש. הוא חזר והשתחרר, שוב מצא עצמו מצייר בכייף. 

עברו עוד מספר שנים, המשפט של דניאלה, נשאר בראש שלו הרבה זמן, שוב ושוב ברגעי הייאוש מהמורים שהקטינו אותו וראו את החולשות שלו, הוא ענה לה בליבו - את עוד תראי. כך, בסופו של דבר, השלים תואר ראשון באמנות ומאוחר יותר, אפילו הפך את זה למקצוע שלו, אמנם לא כצייר, אבל כמטפל באמנות, שם גם הכישלונות שלו הפכו ליתרון. הוא הבין את כל אותם לקויים שלא הצליחו לצייר בקו ישר.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל allonhaas אלא אם צויין אחרת