00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הקייטנה של מלודי

הספד

לפני כתשע שנים היה לי חבר. חברי הטוב ביותר ובן זוגי הראשון. לפני תשע שנים הוא שם קץ לחייו.

התבקשתי להספיד אותו השנה ואני אפילו לא יודעת איך להתחיל. כתבתי בערך חמישה עשר עמודי וורד עם כל הדברים שאני רוצה להגיד ושאני מרגישה שאף פעם לא יצא לי. 

והרי מוצג לפניכם ההספד המצומצם והלא מצונזר. הוא בטוח יעבור עוד שינויים עד שאאלץ להקריא אותו. ליבי מונח על דף, פשוט כך:

לפעמים, כשאני יושבת לבדי בשעות המאוחרות של הלילה,או כשאני מדליקה נרות שישי כמיטב המסורת – אני מוצאת את עצמי מדברת איתך. כל פעם שיחה אחרת על המהות של החיים. בשישי האחרון כשזה קרה, נפלה עלי ההבנה שיכולת להיות היום כמעט בן 24, רק עוד שבוע. ביום שהתאבדת, אני זוכרת שאמא שלך התקשרה אלי לספר את הבשורה ובמהלך השיחה הנוראית הזאת היא כל הזמן חזרה על המילים "כמעט בן 15, הוא היה כמעט בן 15. רק עוד שבוע". כמעט 24, כמעט 15. רק עוד שבוע. זה מדהים כמה עוברים בשנים הללו, רם שלי. חווים כל כך הרבה. כל יום מחדש אני תוהה מה היה קורה אם היית חווה ביחד איתי כל השנים האלו שפספסת. היית כל כך אוהב את זה, יקירי. התבגרות זה הדבר הכי נפלא שיכול להיות.

רם, אתה היית האהבה הראשונה שלי. האהבה האמיתית והטהורה ביותר שהייתה לי אי פעם. כשמסתכלים על זה בדיעבד ניתן לחשוב כמה ילדים בני 12\14 ידעו לאהוב? אבל ללא ספק שידענו, לפחות איך שהבנו בזמנו איך דברים פועלים בעולם. לכן, הדברים שנכתבים כעת נאמרים מפי הילדה בת ה-12 שבתוכי, לא כבחורה שהפכתי להיות – אלא על אהבה תמימה, טהורה וטובה כמו שרק ילדים יודעים לאהוב.

את הדבר הבא אגיד לא רק בשמי, אלא גם בשם שי: אתה היית המשפחה שלנו. זה מדהים לפעמים, הדברים שמקרבים בין אנשים. החיים של שלושתינו היו במעין מצב מלחמה תמידי ואחרי שהכרנו פתאום כבר לא נלחמנו בה לבד. שי, ליר ורם נגד העולם. ככה הרגשנו וככה התנהגנו בכל רגע ביחד. ובמשפחה שלנו, כמו בכל משפחה לכל אחד היה את התפקיד שלו. אתה היית האבא של כולנו, האח הגדול שדאג לנו בכל רגע פנוי, שלא נסתבך ושתמיד נדע להעריך את האנשים שמסביבנו. חוץ מזה מיותר לומר שרם היה מדהים בכל כך הרבה מובנים. הוא היה הבחור הכי מצחיק שהכרתי בחיי, תמיד הרעיף אהבה על כל אדם, לא משנה אם הכיר אותם או לא.

תמיד כשאדם מת נוטים לפאר אותו בכל הזדמנות, לציין רק את הדברים הטובים ולהראות שהחיים שלו היו כל כך מושלמים ושהמוות שלו כה מבוזבז, אך אינני מסוגלת לעשות זאת. האדם שאהבתי היה מורכב מכל כך הרבה דברים. כל כך הרבה תכונות, רגשות והתנהגויות שלהגיד רק את הדברים הטובים ירגיש כמו שקר. רם היה נפלא בכל כך הרבה מובנים שבעיני אפילו הדברים "הרעים" אצלו נראו לי מקסימים לעיתים. היתה בו מעין חוצפה שנבעה מחוסר מודעות. זה היה כל כך בולט שתמיד צחקנו עליו שאין ומעולם לא היה לו טאקט. דוגמא מדהימה לכך היא היום הזה שבו נסענו באוטובוס והוא קם כדי לפנות את מושבו לבחורה צעירה ושמנמנה, כשהיא סירבה הוא התחיל לדבר על הקושי בלסחוב ילד בבטן ועל כך שזוהי זכותו לפנות לה את מקומו. מיותר לציין שהבחורה לא הייתה בהריון וכל החבורה, שצפינו בכל הסיטואציה הזאת, לא יכולנו להפסיק לצחוק במשך לפחות חצי שעה. הוא היה כל כך תמים לעיתים, זה גם אחד הדברים שאפיינו אותו כל כך טוב.

רם, אהובי. היית הנשיקה הראשונה שלי, האהבה הראשונה שלי. בתקופות שלא יכולתי לסבול אף אחד ושום דבר תמיד הייתי בורחת אליך. היית הכל בשבילי ואני יכולה להגיד בלב שלם שהיו זמנים שהייתי הכל בשבילך.

הוא היה בחור אמיץ, רם. הוא שרד כל יום בחייו ולמרות שהיה לו קשה הוא בקושי הראה את זה לאף אחד מאיתנו. הוא תמיד לקח את האחריות לעזור לכל אחד שהיה צריך ולא הראה אפילו טיפה של קושי. למרות הוא היה עיקש מידי בשביל לבקש עזרה למען עצמו, תמיד היה לו זמן להקשיב ולפתור בעיות של אחרים. האהבה שלו לחיות, לכלבים שלו, מהווה את המודל המושלם בעיני. לא ראית חברות ונאמנות מהי עד שלא צפית בו ישן ומתכרבל עם שלושת כלביו האהובים.

קשה לי לכתוב את המילים האלו כי רם לא היה, הוא עדיין. למרות שעברו תשע שנים מאז הוא עדיין מלווה אותי כל יום, עדיין מעיר לי הערות קטנות בראש על אהבה וכבוד עצמי. עדיין מצחיק אותי לפעמים כשאני לבד. רם תמיד היה ויהיה בלב שלי, ואני בטוחה שהוא לימד את כולנו המון על אהבה, כנות וחברות אמיתית. אהבה שלי, לפעמים אני חושבת מה היה קורה אם עדיין היית פה. האם היית מאושר? האם היית גדל ומתגייס לצבא לתפקיד "הכי קרבי שיש" כמו שתמיד היית אומר? האם עדיין היינו אוהבים, ביחד? ואולי בכלל עדיף ככה, כי עכשיו אתה לא עצוב יותר ולא סובל יותר. אולי עכשיו טוב לך, לא משנה איפה אתה נמצא. אני מקווה שטוב לך, אהוב שלי, כי זה הכי חשוב מהכל. 

מתגעגעת ואוהבת לנצח.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

תגובות אחרונות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Pesahzone אלא אם צויין אחרת