00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מעבר לחומה זורח האור

לדיבור יש כוח להזיז הרים - או שלא

15/12/2016

 

כל פעם שמישהו מתחיל עם הקטע 'אם רק נשנה את הדיבור שלנו כלפי עצמינו - הכל יהיה בסדר' - מתחשק לי לצרוח. מן צעקה אינטסטקטיבית קצת כמו כאשר מישהו  בטעות לוחץ לך על המקום ההכי כאוב ופצוע בכל ישותך. 

מאמינים  בכוח של הדיבור ושל התפיסה העצמית. אולי כי זו אופנה. אולי כי נמאס מהגישה השלילית שדי מאפיינת את דור ההורים או הסבים שלנו. הרי בילדותינו לא היה מקובל ונפוץ לשמוע מילה חיובית מההורים , או מהמורים ובכלל... התכונה הקשה הזו חוצה עדות יבשות וסגנונות חיים. אז נחמד לחשוב שזה לא רק נעים יותר , אלא גם מועיל במשהו. 

גם במילים,, ואולי - בעיקר במילים -  מה שקובע הוא בסופו של דבר חוק מונטה קרלו - שלא משנה כמה פעמים יצא מספר מסויים - הסטטיסטיקה תשאר תמיד אותו הדבר. 
נניח 'עץ-או-פלי' בהשלכת מטבע ישאר לנצח 50% , גם אם יצא עכשיו עשר פעמים רצוף עץ - כשנשליך בפעם ה 11 עדיין יהיה 50% סיכוי שיצא עץ או פלי. 
זו טעות של מהמרים (שכידוע תמיד מפסידים) לחשוב שבגלל שיצא עכשיו מלא פעמים עץ חייב לצאת 'פלי' . לא חייב שום דבר. עדיין סיכויים של 50%. 

כיום אוהבים את הקטע החיובי:  קצת כמו 'ליאוז היי' - למי שכבר קרא את הספרים המאד מפורסמים שלה: 
'אתה יכול לרפא את חייך' - או שלא. יש להוסיף.
 'אתה יכול לשנות כל דבר שמוכתב מראש' - לרוב לא אבל אולי בכל זאת. היה ראוי להוסיף. 
'אתה יכול להחלים מכל דבר! ההוכחה היא שאני הצלחתי' - ואולי הצלחת בשל נסיבות שונות? תרופות אחרות? או העובדה הבסיסית שזו היתה מחלה שכיום הרפואה למדה למגר. הרי גם בסרטן יש סוגים שונים. יש כאלה שמדברים על קרוב ל100 אחוז של החלמה. כאלה שמצאו תרופות שממש מפוצצות את התאים החולים. יש גם כאלה שעם טיפול מתאים מגיעים לאחוזי החלמה מאד יפים. ועם החולה גם חיובי וחיוני, רוצה לחיות. מתרכז בדברים שהוא אוהב, וכן אולי גם אומר לעצמו מילים חיוביות - האחוזים אף עולים. אך באופן בסיסי מדובר במחלה ברת טיפול. 
...

אומר זאת בקצרה:

נמאס לי לקבור אנשים שהאמינו בכוח החיובי של הדיבור. 

 

שתי חברות היו לי , האחת חברה מרחוק , היכרות יותר וירטואלית מאשר מציאותית . מאד הערכתי את העובדה שכל בוקר היתה פותחת בקריאת 'תודה' מפורטת. מעריכה ומודה על כל מה שסביבה. מדברת לכולם בצורה חיובית. מעודדת. לא היה מצב להישאר מצוברח אחרי שקראת  את דבריה. שפטפטת איתה....

היא היתה אז במסגרת הסטטיסטיקה החיובית של מחלימי הסרטן. ... מאמינה בחיוביות היקום ובעובדה שאלוהים נמצא איתה, איתנו - תמיד. 
עד שהסרטן חזר לה בבת אחת. היא נפטרה תוך חודשיים. 

הקבר שלה ממש לא חיובי. 

לא מעורר תודה ומילים מקסימות ואוהבות. ולצערינו, ממש לא וירטואלי. 
 

השניה היתה חברה מאד קרובה. גם היא האמינה בחיוביות וברוחניות שבאנשים. 

וגם היא מתה. 

למעשה עד הסוף האמינה שעוד תנצח. שיהיה בסדר. 

אז זהו , שלא. 

יש מצבים שאלוהים משאיר את הניהול בידי שליחים פחות חיובים. ששום מילה טובה לא תערער את ההחלטה שלהם. להאמין באלוהים זה גם לדעת את זה. שמה שבידי האדם מוגבל בתחומים מסויימים. ושום דבר, ובטח לא מילים - ישנו את זה. 

האמונה התמימה הזו היא קצת כמו להאמין שתוכל לשנות את גורל הקוביה שהושלכה כל עוד היא באוויר אם תתפלל חזק. תגיד מילות קסם. היא כבר באוויר, מתגלגלת, מתהפכת לפי חוקיות שלא קשורה למילים: כוח ההשלכה עם כוח התנועה והחיכוך מול כוח המשיכה הם שיחליטו..... בטח לא מילים שתגיד. 

זכרו את איוב שהריבונו של עולם נתן לשטן לעשות בו מעללים. כמוהו, אנו רואים דברים קשים שלא מובנים לנו. האל יודע מה הוא עושה - אנחנו, לאו דווקא. גם מה שנראה לנו לא תמיד נכון. 

עלינו כאנשים, מוטל לעשות כל מה שאנחנו יכולים - הן מבחינה טכנית. הן מבחינת נסיון למנוע אסונות. (אורח חיים בריא וטוב. תרופות אם במחלה מדובר. . עשייה חיובית. הוצאה מהחיים שלנו של כל דבר שמפריע ומעכב התקדמות והתפתחות.... ) אבל שורה אחרונה, לא הכל בידינו. יש נתונים שהם התחלתיים (נניח גנטיקה) , יש נתונים שאין בידינו לשנות או לשלוט בהם (כמו התפתחות של מחלה או כיוון הנפילה של המטבע שהושלכה לאוויר. ) 

מה שכן, 

אפשר לנסות כמה שפחות להיות במצבים מסוכנים. 

נניח אדם שיחצה כביש מהיר בלילה - יצליח כך וכך פעמים עד שפעם אחת לא יתכנן טוב את החציה שלו ביחס למהירות הרכב שמגיע והנהג לא ישים לב ולא יראה אותו ..... בטוח יגמר לא טוב. 

האמת שגם זה חוקיות מן הסוג של מונטה קרלו. סטטיסטיקה פשוטה. אי אפשר לנצח לנצח בכזה משחק. 

בניגוד למה שאמרו פעם : אלוהים לא משחק בקוביות. 

צריך לפעול באופן ההכי טוב, הכי נכון לפי סולם הערכים שאנו מאמינים בו . 

אבל מעבר לזה - יש לחיות כמה שיותר טוב עם הנתונים שהם לא בשליטתינו. 

פשוט להנות ממה שיש. 

בלי התקוממות שמבזבזת אנרגיה וגורמת שבמקום להנות ממה שיש, ממה שנותר - האדם עסוק במילים חיוביות חסרות כל פשר. 

 

אם אני מביטה על השנים האחרונות של חברתי שנפטרה. בעיניי, הפספוס ההכי גדול שלה וכמובן שלנו, היה הבזבוז הזה שלה. 

במקום להנות במאה אחוז ממי שאיתה - ממשפחתה או ילדיה. בזבזה אנרגיה (וכסף , שזאת גם צורה של אנרגיה. ) והכי גרוע - בזבזה זמן, שזה הדבר ההכי יקר לאדם עם מחלה סופנית - בניסיונות להפוך חיובית ולהתחבר לאנרגיות חיוביות במקום לבלות עם מי שנמצא איתה, משפחתה ומי שיקר לה. 
 

מעבר לגעגוע שממלא אותי, יש בי כעס על הבחירה הזאת של המילים החיוביות. 

החיים לא הולכים ככה שמילים משנות אותן. 

אלוהים נתן לנו תורה שהיא רצף של מעשים. רצף של פרטים שהם חיים שלמים. גם דיבור זה חשוב, וגם בו יש כללים כמובן. אך זה לא איזה אוקוס פוקוס של קסם. 

כל פעם שאני מתפתה להאמין למן שיטה כזו, אני נזכרת בקוביות שבאוויר. במטבע שאני כל כך מתאמצת להשליך בצורה שאני מקווה תצליח לשבור את הסטטיסטיקה - ללא הועיל. החוקיות של החיים וגם של המוות תמיד מנצחים. 

תודה לאל. יש לאמר. כי אחרת, מי יודע מה האדם היה מעולל לעולם?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל nataly36 אלא אם צויין אחרת