00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Do You Hear Me Now?

פרידות.

בעצם לא עדכנתי כאן מאז יום לפני הגיוס. מצחיק.

אז ביחס לעניין הזה - סיימתי את הקורס וממש השבוע התחלתי את תהליך הקליטה בבסיס. היה קשוח בקורס וכמעט לא היה לי זמן, אבל התפקיד מדהים ממה שהספקתי לחוות בהתנסויות בקורס, והבסיס הוא אחד המקומות היפים שהייתי בהם והאנשים בו טובים. אז חוץ מזה שקצת קר יהיה לי כיף. אבל עד כאן לנושא הצבא.

בעצם רציתי לכתוב על תקופה ארוכה שהיום בטעות (אבל בלב שלם) שמתי לה סוף, וטוב שכך. הלב עדיין נחמץ בכל פעם שאני רואה או שומעת משהו שמזכיר לי את החברות הזו, אבל בסופו של דבר אני אתגבר, כי זה באמת היה הדבר הנכון.

התקופה הזו התחילה כשהיינו בי"ב, באחד הסמינרים. נפגשנו והיתה שיחה משעשעת ומלאה בציניות וסרקזם כמו שאהבתי אז, אבל לא שמרנו על קשר כי לא היינו באותו גרעין. נפגשנו שוב בסמינר השכבתי לפני הכניסה לשנת השירות של שנינו, וכמעט כל לילה אחרי השיחות האחרונות בגרעינים, ישבנו ודיברנו עד מאוחר בלילה. בלילה האחרון הוא לקח אותי למקום רחוק יחסית במקום שהתארחנו בו לסמינר, ודיברנו ושרנו והתחבקנו בפעם הראשונה, והיינו שם עד שלוש וחצי בלילה. 

כשנפגשנו שוב זה היה בעצרת לזכר יצחק רבין שהיתה בנובמבר שעבר. בעיקר ישבנו הרבה ביחד והיינו רחוקים מכל הצפיפות והרעש בכיכר, ואז הוא סיפר לי שהוא עוזב את התנועה. לא כל כך ידעתי מה לעשות הלאה, כי הייתי מאוד מובכת לדבר איתו בטלפון וזו היתה הדרך היחידה לשמור איתו על קשר, אבל רציתי מאוד שנמשיך לדבר, כי באותה תקופה הוא היה החבר הכי טוב שלי (ורק בלב הייתי מוכנה להודות שהייתי מאוהבת בו מאוד). באמת לא אזרתי אומץ לדבר איתו, אבל מתישהו באמצע ינואר הוא יצר קשר שוב, ונפגשנו בירושלים (שבה גרתי בשנת השירות שלי). עדיין היינו רק חברים טובים, והסתובבנו במרכז העיר באפס מעלות בחוץ וזה היה נהדר (אפילו שאני שונאת קור) עד שמצאנו את המרקייה. 

המפגש הבא (והאחרון) היה בסביבות מרץ, כשהתחלנו את תהליך הנח"ל בגרעין. הוא בדיוק השיג את הפטור שלו מגיוס (שהושג בצורה איומה ונוראית בעיקר כי הוא זייף כל מיני דברים במפגש עם הקב"ן ולא ראה את הבעייתיות בזה), ואני בדיוק גיששתי את דרכי (שהיתה ברורה מאוד) לעבר התפקיד שבו אני נמצאת היום. היו לנו המון ויכוחים על נושא הצבא ועל הבחירות השונות של שנינו בחיים באופן כללי, ובכל זאת המשכנו לדבר ולהתווכח ואפילו קצת נהנינו מזה.

המפגש ההוא ארך סוף שבוע שלם שהיה הזוי לחלוטין. טיילנו קצת ביישוב שלי עם חברה טובה שהיה לה רכב, וברגע שהיא הורידה אותנו בבית שלי עלינו לחדר שלי וכמעט ולא ירדנו למטה, חוץ משישי בערב, כשרצינו לאכול ולראות סרט (בזכות הסופ"ש הזה גם הכרתי את המחזמר האהוב עלי). מלבד שישי בערב, כל היום שכבנו (לא שכבנו-שכבנו, סתם היינו במצב מאוזן כי זה היה הכי נוח) במיטה שלי ודיברנו והתחבקנו והיינו קרובים באופן שלא הייתי קרובה בו אף פעם לאף אחד. לי זה היה מוזר שעשינו את כל הדברים האלה בלי לומר האם אנחנו ביחד או לא, אבל לו זה לא מאוד הפריע. באותו מוצ"ש שנינו נסענו לת"א (אני לסמינר קבוצה בירושלים והוא בחזרה למושב שלו), ולא כל כך דיברנו כל הנסיעה. מאוד פחדתי לדבר איתו, ואזרתי אומץ לעשות את זה שוב רק בלילה אחרי שירדנו שנינו מהאוטובוס. שאלתי אותו מה קורה איתנו, והוא אמר באופן מאוד ברור שהוא לא רוצה שום דבר רומנטי או מיני בינינו - ושוב, זה היה מוזר בעיניי כי מה שקרה בסופ"ש ההוא הבהיר אחרת, אבל כיבדתי את זה, אז בכיתי הרבה ולא דיברתי איתו במשך שבוע אחר כך כי לא הייתי מסוגלת.

מאז אותו סוף שבוע לא נפגשתי איתו, אבל המשכנו לדבר פעם בכמה זמן, ושוב התווכחנו על הבחירה שלי בגיוס ועל זה שהוא התחיל לחפש אוניברסיטאות ללמוד בהן, אבל הפעם השיחות האלה היו ציניות ומאוד מזלזלות בבחירות שלי. אני הפסקתי לדבר איתו כי הבנתי שזה פשוט עושה לי רע, ועדיף שהוא יהיה זיכרון נחמד ולא יותר מזה. ואז, ביום שישי אחד, שבועיים לפני סוף הקורס, עליתי למעלה לחדר וראיתי שיחה שלא נענתה ממנו. לא חזרתי אליו כי לא רציתי לענות את עצמי. והשבוע גיליתי שהוא פתח פייסבוק (בשעה טובה ומוצלחת) והוסיף אותי. התבאסתי מאוד לומר לא, ומצד שני ידעתי שזה הדבר הנכון.

היום בדרך הביתה מהבסיס עצרתי בדירה של השינשינים של התנועה בעפולה, איפה שהוא עשה שנת שירות, והספרים והדיסקים שלו עדיין היו בדירה, וממש רציתי לספר לו, אבל לדבר איתו שוב היה עושה לי רע וזה עשה לי קצת טעם מר-מתוק שלא רציתי שיהיה לי יותר. היום בערב כהרגלי בקודש נמרחתי מול המחשב, ובאיזשהו שלב נמאס לי לראות את בקשת החברות שלו צצה בפיד שלי כל הזמן. אז ויתרתי, ומסתבר שהאיקס היה שקול ללמחוק את הבקשה. קצת התבאסתי מזה, אבל זהו. נגמרה הסאגה באמת. עשיתי הכל בטעות אבל זה ממש, אבל ממש בסדר.

לפחות הוא הסתפר והוא נראה ממש טוב עכשיו, אז הוא כבר לא יהיה היפי מוזר ובודד, אלא סתם סטודנט היפסטר ממוצע.

והכי חשוב - אני לא צריכה לסבול יותר.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חסה נודדת אלא אם צויין אחרת