00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בטוח שאולי

צריך להתחיל איפשהו...

כן, אני הולכת להיות מאותם כותבים שמתבכיינים על החיים שלהם, אבל אמרו לי שאולי לכתוב יעזור, אז אני כותבת. פעם לכתוב היה חלק ממני, כבר שנים לא כתבתי ואני מניחה שזה יכול להיות קשור לעובדה שבשנים האחרונות איבדתי הרבה חלקים ממה שהייתי קוראת להם עצמי, עד כדי כך שהיום אני לא כל כך בטוחה שאני מכירה את האדם הזה שהוא אני. כלומר אני יודעת מה אני רוצה אבל לא יודעת לאן אני מכוונת, אני פוחדת מהעתיד כמעט כמו שאני פוחדת ממה שקרה בעבר ואני יודעת שאני שהייתה מאושרת די חסרה לעצמי. באופן כללי חשוב להבין אני מגדירה את עצמי כאדם חסר מזל. עכשיו אני יודעת שיש אנשים עם צרות גדולות משלי, אבל העיקביות הנוראית של אכזבות בחיים שלי שנובעות בעצם בעיקרן מהעובדה שאני לא יודעת לוותר ואני כל יום מקווה שאולי היום יקרה משהו טוב, ולרוב או שלא קורה בכלל או שקורה רע, עכשיו אני מאמינה באיזון בחיים, אין רע בלי טוב, מוסכם. אבל מה קורה ברגע הזה שאין שום איזון, שלאן שאתה לא מסתכל אתה רואה שאתה מנסה אבל לא מצליח ואז עוד אפשר להוסיף על זה את כל מה שלא תלוי בך, אלא באחרים שמוביל לעוד אין ספור אכזבות. אני מרגישה ריקה, כאילו אני מנסה לכתוב ויש לי המון על הלב, אבל תכלס לאן זה מוביל...אין לי שום אמירה חכמה להוציא לאוויר העולם, אני בעיקר עייפה, מאוכזבת ומרגישה שלבכות זה קטע שממש מיצה את עצמו בשבילי. אז מאיפה להתחיל ועל מה לכתוב ומה לספר לדף הריק הזה ומה המשמעות של זה כי הדף הזה לא חלק, הוא ריק ויש הבדל עצום בין השניים...ריק הוא תוהו הוא בלאגן שלם שאין לו התחלה ובטח אין לו סוף וזה סוג של מייצג את מה שאני מרגישה, אבל זה לא מספיק כי ריק הוא כלום והרגשות שלי הם מוחשיים אז זה כל כך מבלבל... כי איך מתחילים לעשות סדר בבלאגן הזה, הרי אם הייתי יודעת, אולי כבר הייתי מנסה. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל maybe9 אלא אם צויין אחרת