00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים על פי דונה

GAME DAY

כשניפרדנו,

זה היה אחד הרגעים הכי מתוקים שלנו.

הייתה שם הבנה, הייתה שם בגרות, הייתה שם אהבה, היה שם עצב.

 

הוא היה ה"לא בן זוג"  הכי בן זוג שלי.

כשאמרתי לו שמגיע לי יותר, הוא הבין. הוא ידע למה התכוונתי.

הוא הבין שזה נאמר ללא כל אגו, הוא ידע שהלוואי וה"יותר" הזה היה איתו , הוא הרגיש שאני אוהבת אותו.

 

בתכלס, אין לי שום זכות להגיד "אני אוהבת אותו"...

לא היינו ב"קשר קשר", מעולם לא הוגדרנו כ"בני זוג" , הסוג קשר הזה היה ברור וידוע לשני הצדדים.

לא הייתה מחוייבות, היו תקופות שלא נפגשנו חודשים, מעולם לא שלחנו אחד לשנייה הודעה של "איך עובר עלייך היום".

 

אני לא ילדה, אני יודעת לעשות את ההפרדה בין "אהבה" "להתאהבות"..

ואני גם יכולה להבין את כל החברים שלי שחושבים שאני סתם איזו גרופית שלו.. שאני לא מאוהבת באמת...

בכל זאת , הוא כדורסלן מרשים, בלתי מושג...

אבל בתכלס - שום גבר, בשום תקופה בחיים שלי, גם לא אלו שגרתי איתם והייתי במסלול חתונה איתם, לא הרעידו לי את הלב כמו שהוא הרעיד.

 

כל פעם שהייתי באה אליו היינו כמאוהבים.

אין ספק שהדינמיקה שהייתה שם באותו הרגע הייתה זוגיות.

היינו יושבים עם חברים, מכינים ארוחות ערב יחד, מתכרבלים מול סרט או יושבים על קפה ושיחת נפש מלאה בעומק.

הוא הוציא את ההכי טוב שלי, אהבתי גם את עצמי כשהייתי איתו.

 

ואיזה ג'נטלמן הוא ... ואיזה גבר..

וכמה שכיף להתרכבל איתו, להתכנס בתוכו ולהרגיש כמו בוטן קטן בתוך קבוק.

וכמה שקשה לי עכשיו.

 

זה היה קשר אינטיליגנטי מאד.

את כל הטעות הגדולה הזאת ניהלנו עם שורת קודים ברורים שמעולם לא נאמרו או הוכרזו באופן רשמי.

שיחקנו שח- מט אחד עם השנייה.

תמיד חשבתי על המהלך הבא שלו.. ועל המהלך הבא הבא שלי.

ידעתי שברגע שהוא עושה לייק באינסטגרם - יש לי יומיים עד שאני מקבלת הודעה ממנו.

הוא ידע שאם קבענו ב21:00 , הוא יזמין את הפיצה רק ב21:15 כדי שאני והשליח נגיע ביחד.

לא היינו נוגעים אחד בשנייה כמה שעות, תמיד.

תמיד נפגשנו ונפרדנו בנשיקה על הלחי.

במשחקי הכדורסל מעולם מעולם מעולם לא היינו אומרים שלום אחד לשנייה, אף פעם , לא לפני, לא אחרי ולא תוך כדי..

על אף שכשהוא על הספסל, אנחנו משחקים ב" מסתכל עליי?? ראה שאני מסתכלת עליו?"

הכל מקודד, מחוקק, ברור, גרמניה.

 

לעיתים נדירות הוא היה שובר את החוקים..

מציע לי להשאר איתו במהלך היום או מחבק אותי יותר חזק בלילה..

זה הרגיש כמו "באג" במטריקס.

לא ידעתי איך לקבל  את השינוי הזה, את התפנית הזאת...

הרי ידעתי מה המהלך הבא שלי.. מה אתה עושה עכשיו את המהלך הזה?

ומה זה אומר לעזאזל? שאתה רוצה אותי? שפתאום בא לך זוגיות איתי? שאתה כן רואה את מה שאני רואה? שיש כאן משהו מעבר? שגם אתה מרגיש אליי??

 

אני יודעת שאתה אוהב אותי. אני יודעת שאתה לא מאוהב בי.

אני יודעת שאתה לא מרגיש מספיק ואני יודעת שהיית רוצה שכן.

אני יודעת שאתה עדיין חושב עליה ואני יודעת שאתה יודע שאני יודעת.

 

ובסופו של דבר, החוק הגדול מכולם -

חוק ה"אם הוא רוצה -הוא יגיד ואז עד - הוא פשוט לא בעניין שלך"

היה ברור לי תמיד.

 

אז כן, מגיע לי יותר מזה.

 

אלוהים כמה שזה קשה לחזור לעולם הדייטינג אחרי דבר כזה.

הרף שהוא הציב והלב היותר מדי שבור שלי מונעים ממני באמת להפתח לאנשים חדשים.

יצאתי לעוד שני דייטים שהבטחתי לעצמי (כי הבטחתי לכם)  לכתוב עליהם וכל פעם שפתחתי את המחשב.. ולא היה לי חשק לכתוב  עליהם.

רק עליו..

פתאום כולם נראים לי ברמה בינונית, כולם משעממים וחד גוניים, לא מעוררים בי שום איבר בגוף,

אף אחד לא משתווה אליו... אף אחד אחר הוא לא הוא.

 

 

 

אתמול, 

חודש אחרי שסיימנו את הקשר,

הלכתי למשחק שלו.

הייתי חייבת לבצע עוד מהלך אחד בשח- מט.

ימים תכננתי בראש את המהלך הזה.

ידעתי בדיוק מה אני רוצה שיקרה.

רציתי להראות נוכחות, רציתי להשאר ברקע שלו.

רציתי לראות אם אני יקרה לו באמת.

ידעתי שזה יהיה המהלך האחרון שלי

ושאם יש סיכוי איכשהו למשהו בעתיד... 

זאת הדרך ללכת בה.

רציתי רק ללחוץ לו את היד.

 

 

כשהסתיים המשחק בניצחון מתוק, ירדתי מהספסל לעבר המגרש.

עמדתי באותו קו עם עשרות הילדים שהיו שם והושטתי את היד לעברו  עם חיוך.

הוא הגיע לקו הקהל ונתן צ'יפים לכמה זוגות ידיים,

הוא עבר את היד שלי והתקדם. הוא לא ראה אותי.

לא קראתי לו, לא ניסיתי למשוך תשומת לב.

הרגשתי אכזבה ענקית.

פתאום הוא קלט אותי, כאילו מישהו הזיז לו את הראש ואמר לו "תסתכל לשם".

הוא חזר,

נתן את הכיף של החיים, לחץ את היד ומשך אותי אליו, ואני משכתי אותו אליי.. עשינו אהבה דרך הידיים.

והוא מחייך חיוך גדול ורואים בעיניים שהוא שמח  לראות אותי.

ואין מאושרת ממני.

 

זהו, אני יודעת שאני יקרה לו.

זאת הדרך הנכונה.

 

אני לא טיפשה.

רוב הסיכויים שלא יקרה כלום.

אבל העזתי גם לשבור את המטריקס.

מט.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DONNA16 אלא אם צויין אחרת