22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אבא פולניה

מתכונים למי שכמוני לא באמת יודעים לבשל, ביקורת על כל דבר ולפעמים סיפור טוב. הכל אמיתי. חיפוש מתכונים - באלפון המתכונים מימין או התגיות משמאל. מומלץ לקרוא את הסיפור "אירוע מוחי". מישהו עוד יודה לכם.

הוא משלנו? אז"ש.

22/11/2016
יש לנו מנהג משונה. כל אדם בו אנו פוגשים, גם אם באקראי, מיד אנו בודקים "הלנו אתה, אם לצרינו"? רוצה לומר - האם אתה לצידנו או נגדנו. אין באמצע. אין מצב ביניים ואף אין מצב שלא זה אף לא זה כי אין לי כלל ענין בכם.
או שאתה "לנו", כלומר - לצידנו. מכאן שתתמוך בנו ללא מצרים, או שאתה לצרינו. אין מצב אחר. במילים פשוטות: או שאתה משלנו, או שאתה משלהם. אינך יכול שלא להשתייך. אם אינך משלנו הרי אתה אויבנו. מתמטיקה פשוטה. בדרך כלל זה קשור לדת ואמונה, לעדתיות, להשתייכות לכת וכיוצא באלה. אם אתה בן ליוצאי מרוקו, הרי לעולם תיחשב מרוקאי. כל מרוקאי יראה בך "משלנו" ובעיניו אין כל סיכוי שתצדד חלילה באשכנזי הטוען נגדו. יכולתי לומר אותו דבר על גרוזיני, פרסי, תימני, אתיופי, רוסי, ערבי, ייקה, רומני וכן הלאה. בחלק לא מבוטל מהמקרים זה גם יהיה נכון. באופן טבעי, כמעט כברירת מחדל, לא תדבר ולא תפעל נגד אלה "משלך", אלא אם הם יריבים מושבעים שלך. גם אתה תצפה מהאנשים "משלך" לאותו יחס. קל וחומר כשמדובר ביהודי. בסביבה נוכרית לא תצפה שיהודי יפעל נגד יהודי, למרות שלא מעטים היהודים בעולם שהם משנאי ישראל ומשטניה, מתנכרים ליהדותם או מוצאם, עוכרי המדינה ודורשי רעתה, המבאישים את ריחה בעולם הרחב. ברגע שזיהית אותו כיהודי - זה בעיניך שטר שעליו לפרוע.
 
אמחיש את הדברים בעזרת סיפור אישי שאיננו הענין העיקרי. קרה לי לפני כמה וכמה שנים. התנדבתי לא מעט משנותי במשטרת התנועה. לא איש צעיר אנוכי וכבר אז לא הייתי כזה. שערי הלבין וגם זקני. אהה, זקני הוא הענין. הוא לא בסגנון "זקן ארוך לי עד ברכיים", אך בהחלט ניתן לכנותו במונח "גדל מידות", כמו שפמי. זה ענין חשוב לסיפור.
במשמרת לילה אחת, בסביבות חצות, עצרתי רכב לביקורת. על החלון האחורי היתה תוית "נהג חדש" ודרך נהיגתו של היושב מאחורי ההגה לא נראתה לי, משום מה. התעורר חשדי ועצרתי את הרכב. הנהג היה בחור צעיר שנראה באמצע העשור השלישי לחייו. דתי, ארך פאות, מאותם לובשי השחורים. על פי רשיונו - נהג חדש בתחילת דרכו, החייב במלווה לצידו. לא היה מלווה לצידו. רעייתו ישבה מאחור. אילו ישבה לצידו היתה בגיל ובוותק הראוי להיות מלווה. אך היא ישבה מאחור עם תינוק. לא זו בלבד שעל פי החוק היא אינה נחשבת למלווה, תשומת ליבה נתונה היתה לעולל ולא לכביש ולדרך נהיגתו של בחיר ליבה (או בחיר ליבו של אביה). כבר עמדתי לרשום לנהג דו"ח, ליטול את רשיונו, לזמנו לשימוע אצל קצין תנועה ולמנוע את המשך נהיגתו. אלא שכעבור כמה דקות עצר לידינו רכב נוסף. עצר מיזמתו. התברר שתוך כדי חילופי הדברים ביני לבין הנהג, התקשרה אשתו לאביה (או היה זה חמיה), שנהג את רכבו בקרבת מקום, והזעיקה אותו.
יצא מהרכב אדם גדל מידות, לובש שחורים כמנהג עדתו וזקנו הלבן יורד עד חזהו. הבחין הברנש בי ובזקני ומיד הפטיר "למה לא אמרת לי שהוא משלנו"? רק בשל זקני הלבן כבר נחשבתי בעיניו "משלהם" וזה כבר הספיק לו כדי לפתח ציפיות ממני (תאכלעס - לוותר על רישום הדו"ח). סליחה? מה זה "משלנו"? משל מי בדיוק? זה שיש לי זקן לבן לא אומר שאני "משלכם" ואם אני "משלכם" לא אומר שאעבור לסדר היום (או הלילה, אם תרצו), על סיכון חיי אדם, כאשר נהג בתחילת דרכו נוטל לעצמו את החרות החוצפנית לבצע עבירה ביודעין ולנהוג ללא מלווה לצידו כמצווה. הרי הוא, בטפשותו כי רבה, קודם כל מסכן את בנו את יחידו אשר אהב. הלא נאמר בתורה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"? קיבל הבחור את שלו למורת רוחם הגלויה של בני משפחתו.
 
כל אמן או ידוען אחר (מה שקוראין במחוזותינו - סלב), המגיע אלינו מהניכר, מיד אנו מחפשים שריד דם יהודי בעורקיו - מה שבטוח, בטוח. היה ומצאו טיפה אחת של דם יהודי בעברו, גם אם מקורה לפני מאתיים וחמישים שנה, הוא כבר "משלנו", גם אם אבותיו ואבות אבותיו כבר אינם יהודים מזה מאתיים וחמישים השנה והם גויים גמורים על פי כל הלכה ולו המקלה ביותר. אתה (או עיתונאי זריז) תנפנף בשטר לפני עיניו של הסלב המופתע ובעוד רגע תדרוש ממנו התייחסות ואף פרעון השטר בו במקום.
כדוגמא אקח זמרת, אוסטרלית ילידת אנגליה, יפהפיה באמת (גם כיום בגיל 68), מוכשרת, מפורסמת - והתארחה בעבר בארצנו הקטנטונת: אוליביה ניוטון-ג'והן. על פי ויקיפדיה: "אוליביה ניוטון-ג’ון (באנגלית: Olivia Newton-John; [...] היא זמרת ושחקנית אוסטרלית ילידת אנגליה ממוצא יהודי". מוצא יהודי!!! לא נאמר - יהודיה. אבל למי זה מפריע?! על פי וואלה!סלבס: "אם כבר שורשים, בוודאי תשמחו לשמוע כי [אוליביה ניוטון] ג'ון יהודיה גאה. אמה, איירין בורן, הייתה בתו הבכורה של הפיזיקאי מקס בורן, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1954, יהודי מומר שנמלט מגרמניה עם רעייתו בשנת 1933 כדי להינצל מהרדיפות האנטישמיות במדינה". גם על סבתה (רעייתו של סבא מקס) נאמר שהיא ממוצא יהודי. נראה שאינה יהודיה בעצמה אך בעברה יש דם יהודי. אז אוליביה המהממת יהודיה? ועוד יהודיה גאה? נראה שהיא לא יהודיה יותר משאני בלרינה. כלומר, אני מסוגל להזיז רגל ממרצפת למרצפת, אך בזה מתמצה כל כשרון הריקוד שלי. כזו יהודיה - גם היא. אולי היא גאה בטיפת הדם היהודי שבעורקיה (לא שאלתי אותה) אבל יהודיה היא לא. זה לא מפחית כהוא זה מערכה ומעלותיה כאדם, כאשה, כאמנית במה ובד. אבל אינני יודע מה המושג שלה ביהדות ומה התודעה היהודית במחשבותיה, אם יש בכלל כזו (את מי זה מענין בעצם - חוץ מקבוצת קרתנים עלובים). כנראה יש מי שמתגאה בעובדה שבין כל מפורסמי העולם יש עוד אחת מיוחדת (והיא באמת מיוחדת במינה) שניתן לנכס לטובת העם היהודי הדווה ולהתהדר באבק הכוכבים הנושר ממנה.
 
אריס סאן, נוחו עדן, לא היה יהודי, אך הוא אהב את ישראל אהבת אמת. עזיבתו היתה ענין טראגי בפני עצמו ולא אדון בכך כעת. באחד מביקוריו בארץ, בראיון בתכנית ארוח של רבקה  מיכאלי, בה הביע רצון לשוב, לא היססה הגברת להעלות את הענין ברבים כדי להדגיש שלמרות שאינו יהודי, הוא בהחלט ראוי להחשב "משלנו". ראוי לציין שככל הנראה, אפילו הוא ראה עצמו ככזה.
 
ולמה כל ההקדמה הארוכה הזו? טראמפ. כן, הנשיא הנבחר של ארה"ב - מיסטר דונלד טראמפ ירום הודו. אינני מזלזל באיש אפילו כהוא זה (אפילו קצת מקנא בו) ואינני מוריד מערכו כמלוא הנימה. אבל אחת השאלות שהעסיקה אותנו, כאן בישראל במהלך מסע הבחירות, היתה האם הוא משלנו. בכל כוחנו ניסינו לנכס אותו לנו. לא שזה היה לצנינים בעיניו. ממש לא. בתו התגיירה לצורך נישואיה ליהודי ולכן גם נכדו יהודי על פי ההלכה. במהלך מסע הבחירות, טראמפ סחט את הלימון הזה עד תום. הקול היהודי - אתם יודעים.
 
על פי ויקיפדיה: "ב-1979 [לפני כ-40 שנה] נמנה טראמפ על התורמים לקרן קיימת לישראל לפרויקט יצירת התשתיות לישובי חבל שלום, שהוקמו בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים.[31]
ב-1983 הוענק לטראמפ "פרס עץ החיים" (אנ') של קרן קיימת לישראל על תרומתו יוצאת הדופן למען יחסי ישראל-ארצות הברית.[32][33] בינואר 2013 פרסם טראמפ סרטון תמיכה בראש ממשלת ישראלבנימין נתניהו, במהלך הקמפיין שלו לבחירות לכנסת ה-19, בו אמר טראמפ "ראש ממשלה חזק זו ישראל חזקה".[34]
ב-2015 הוענק לטראמפ "פרס החירות" בטקס הגאלה של העיתון היהודי אמריקאי "אלגמיינר ג'ורנל", לאות הוקרה על תרומתו של טראמפ ליחסי ארצות הברית-ישראל, שם נאם "יש לי חברים רבים בישראל".[35] באותו טקס נשאל טראמפ גם על נכדיו היהודים, וענה "לא רק שיש לי נכדים יהודים, גם יש לי בת יהודייה (איוונקה) ולכבוד גדול הוא לי [...] זה לא היה מתוכנן מראש, אך אני מאוד שמח שזה קרה".[36]
במרץ 2016 נאם טראמפ בוועידת איפא"ק והכריז על כך שבכל הסכם בנוגע לישראל יש להכיר בה כמדינת העם היהודי. לאחר מכן התחייב שיעביר את שגרירות ארצות הברית מתל אביב לירושלים, שאותה הגדיר "בירת הנצח של העם היהודי". באותו יום אמר גם כי ידרוש מישראל לשלם עבור הסיוע הביטחוני.[37] ביולי באותה שנה הכריז טראמפ כי המצע של מפלגתו הוא "הכי פרו-ישראלי אי פעם".[38]"
 
האם כל זה הופך אותו ל-"משלנו"? אז זהו - שלא. דונלד טראמפ הוא אמריקאי גאה בכל רמ"ח ושס"ה. כך צריך להיות נשיא ארה"ב. דונלד טראמפ צריך להיות נשיא טוב לארה"ב ולא לישראל. כמובן שנשמח אם יגלה יותר אהדה לנו מאשר קודמיו, אבל אל תשגו באשליות. מי שחושב שבגלל יהדותם של בתו ונכדיו, הוא ישנה את גישתה העקרונית של ארה"ב לישראל - אינו אלא טועה. הוא לא יהיה שונה מכל נשיא אמריקאי לפניו: בכל פעם שמשהו בעולם לא הצליח לו כפי שציפה - כל נשיא בתורו - חבט בישראל, שמבחינתו היא הקורבן הכי נוח, הכי חלש והכי תלוי בו, ללא יכולת אמיתית להתגונן. כל זאת כדי להוכיח לעולם ולדעת הקהל האמריקאית שהנה הוא מצליח ועושה דברים חשובים בעולם ולמען ארה"ב. אפילו טראמפ עצמו - עוד לפני השבעתו, כבר הכריז שיפעל בנחרצות להשגת הסכם בין ישראל לבין הפלשתינים. הוא עוד לא נשיא אפילו רבע שעה וכבר הוא מצהיר ובוחש בסכסוך הישראלי-פלשתיני, כאילו היה זה הנושא הראשון והעיקרי באינטרסים של ארה"ב בעולם. כאילו אין לארה"ב ענינים אחרים וקודמים בסדר העדיפויות. זה העיקר: ישראל-פלשתינים. קשה לי להאמין שהוא מבין את שורשיו של הסכסוך ואת ההסטוריה שלו. אף קשה לי להאמין שזה ממש מענין אותו. אבל כבר הוא פותח פתח לחבוט בישראל בעת הצורך.
 
גם כל נושא יהדותם של בתו ונכדיו נראה לי שיצא מפרופורציות. איוונקה לא התגיירה מתוך הכרה דתית עמוקה. ממש לא. לא נראה לי שהיתה דתיה אי-פעם, גם לא כנוצריה. זה היה גיור לצורך נישואיה לאדם שעמד על כך. אינני יודע על ברכי אילו ערכים יהודיים (אם בכלל) יחונכו ילדיה, שלא לומר ערכים פרו-ישראליים או פרו-ציוניים. לדעתי זה לא יקרה. לא נראה לי שילדיה יבואו להתנדב ליחידה קרבית בצה"ל. ספק בעיני אם בכלל יבקרו כאזרחים בוגרים בארץ הקודש. זו יהדות למען מטרה. לדעתי גם ביקוריה בבתי כנסת, כמו גם עלייתה לקברי רבנים, מלווה בתועמלנים דתים, עיתונאים ופמליית מלווים כאלה ואחרים, כמו גם הצהרותיה על שמירת השבת, היו קריצה לקול היהודי האמריקאי, לא יותר מזה.
 
בואו לא נשכח: בין מה שמצהיר מועמד לנשיאות לבין מה שיעשה כאשר ימונה לנשיאות, יש מרחק עצום. כמועמד אין לו שדרה של יועצים ומומחים או "מומחים". יתכן אף שהוא מאמין בכל לבו שכך צריך לעשות וכך יעשה. אלא שכנשיא - זו כבר אופרה אחרת לגמרי. פתאום יש לו גדודים של יועצים, אנשי מקצוע ומומחים שאומרים לו מה האינטרס האמיתי (לדעתם) של ארה"ב. הוא יעשה בדיוק מה שהיועצים שלו יגידו לו. אם לפני הבחירות אמר שישלח או ישאיר חיילים אמריקאים באפגניסטאן, אם כי בחוסר רצון, הוא יוציא אותם משם כהרף עין אם רק היועצים שלו יגידו לו לעשות כך וכל זאת בלי להניד עפעף. היועצים גם יכינו עבורו את התירוצים המתאימים. אם כמועמד הוא אמר שיבטל חלק נכבד מרפורמת הבריאות של אובמה, הרי כנשיא, אם יועציו ייעצו לו - הוא לא יעז לגעת בה. זוכרים את נאום "Read my lips" של ג'ורג' בוש האב כמועמד? זוכרים איך זה נגמר כנשיא? בהיפך הגמור. 180 מעלות. אפילו לא מעלה אחת פחות.*
בואו נזכור את החבטות בישראל של נשיאים שחלקם נחשבו לידידים גדולים של ישראל, רק שזה לא הפריע להם לחבוט בה אם זה שירת אינטרס שלהם: ג'ורג' בוש האב שבמלחמת המפרץ שלח לכאן את סגן מזכיר המדינה, לורנס איגלברגר, לקשור את ידי ראש הממשלה שמיר, קשור היטב, ולוודא שלא יהין לזוז או לעשות צעד כל-שהוא, גם לאחר שישראל הותקפה בטילים. כשהמלחמה לא השיגה את מטרותיה ואף לא נמצא נשק בלתי קונבנצינאלי, מיד הכריז על יצירת מזרח תיכון חדש, בכוונו לעבר ישראל ושכנותיה. ג'רלד פורד עם מזכיר המדינה (יהודי כשר למהדרין) הנרי קיסינג'ר ומדיניות ההערכה מחדש שלא היתה אלא כלי להפעלת לחץ על ישראל לחתום על הסכם מחפיר עם מצרים, לאחר מורת רוח בציבור האמריקאי על החנינה לניקסון (פרשת ווטר-גייט) וכשלונותיו ביחסי החוץ. ג'ימי קארטר (לדעתי - אנטישמי ממש) שלחץ להגיע להסכם השלום עם מצרים לאחר כשלונותיו באירן וטיפול בפלישה הסובייטית לאפגניסטן. ג'ורג' בוש הבן - ועידת אנאפוליס (שתי מדינות לשני עמים) לאחר התפוצצות בועת הנדל"ן בארה"ב.  והרשימה עוד ארוכה. 
 
לא, גבירותי ורבותי המלומדים. שום נשיא אמריקאי אינו "משלנו" ולעולם לא יהיה משלנו, גם אם כל משפחתו והוא עצמו יתגיירו וגם אם הרבנות הראשית לישראל תשים עליו חותמת כשרות בחתימת שני הרבנים הראשיים והבד"צ. הוא ינהג רק בהתאם לאינטרסים האמריקאים כפי שיורו לו יועציו. דעתה של ארה"ב על מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון לא תשתנה וכן גם הצהרותיה בנדון. ההתנגדות לבניה בירושלים תזכה ליחס דומה. שגרירות ארה"ב בתל-אביב לא תעבור לירושלים כפי שהצהיר. זה ירגיז את הערבים/מוסלמים ואין לאמריקאים ענין בכך. הדיבורים על הסכם לעולם לא יתממשו (למה לא יתממשו זה כבר ענין לדיון אחר), אך זה לא יפריע להם לחבוט בישראל בכל פעם שירגישו מתוסכלים מהישגיהם שבמקרה הטוב הם דלים, בזירות בין לאומיות שונות. 
 
* הצהיר לפני בחירתו שלא יעלה מסים. אבל העלה אותם כמו טיל אחרי בחירתו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל lseugy אלא אם צויין אחרת