11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

איטליה היום ה 5: פירנצה

אני חובבת ערים. בכל פעם כשאני אומרת את זה אני מקבלת קיטון של ביקורת מחובבי הנופים, שהם אולי הרוב. טיול שלא כולל עיר הוא לא שווה בעיני. אני הכי בשיאי, בשיא ההתרגשות וההנאה בעיר. התרבות, האמנות, אפשרויות הקניות המסעדות, השפע, הסיפורים שמאחורי העיר, ההיסטוריה, הכל אהוב עלי כל כך. אני אוהבת לנסוע בתחבורה הציבורית העירונית, לתצפת על נוף עירוני מלמעלה בקיצור... חובבת ערים יותר מכל דבר אחר. אני גם אוהבת לחזור לאותן ערים. בכל פעם בביקור חדש אותה עיר נראית לי אחרת, ועם זאת מוכרת. אני אוהבת את זה שערים משתנות כל הזמן עם הזמן, ועם זאת שומרות על הציביון הייחודי להן. 

בפירנצה ביקרנו לראשונה הגבר ואני בטיול של אחרי הצבא. היינו תפרנים. בלי תכנית מיוחדת. הסתובבנו עם הספר: אירופה ב 50$ ליום, שכמובן לא היה רלוונטי לכלום. בדיוק כשביקרנו אז בפירנצה היתה שם שביתה של עובדי הזבל וזה לא היה מחזה נעים במיוחד... היינו גם אחרי רומא, שבעים מאמנות והיסטוריה. בקיצור, לא היה לי אז מקום להכיל אותה. לכן, בתכנון הטיול לטוסקנה, היה לי ברור שאני רוצה לחזור לפירנצה. וככל שקראתי עליה יותר, רציתי כבר יותר להגיע אליה. 

החלטנו לנסוע לפירנצה ברכבת. רצינו להימנע מפקקים וחיפוש חניה בעיר הכה מתויירת הזו. ורציתי לאפשר לגבר לשתות אלכוהול כאוות נפשו. הבוקר התחיל קצת על רגל שמאל. רצינו להגיע אל תחנת הרכבת עם הרכב השכור ולחנות בחניון הגדול של התחנה. אלא ש...לא הצלחנו להגיע אל התחנה. כל הנווטים למיניהם (ניסינו גם את ווייז וגם את הג׳י פי אס), לקחו אותנו דרך העיר העתיקה שאסור לנהוג בה. וכשניסינו להתחכם, הם לקחו אותנו לקצה השני של העיר, למקום הלא נכון. בזבזנו המון זמן יקר בחיפוש הזה. בסוף נשברנו וחזרנו למלון. תכננו לחנות את הרכב ולהזמין מונית אלא ש... כבר היה מאוחר ולא היתה חניה. כאן שוב נחלץ לעזרתנו צוות המלון המדהים. העובדת של דלפק הקבלה הזיזה את הרכב שלה ונסעה לחפש חניה, כדי לפנות לנו את החניה שלה. כאלה מקסימים! הזמנו מונית לתחנת הרכבת, והסתבר שפספסנו רכבת אחת והבאה תגיע רק ב 11:00... (שזה מאד מאוחר מבחינת לוח הזמנים שלי...). אבל מה אפשר לעשות? חופש לא? צריך לשחרר. התיישבנו בקפיטריה של תחנת הרכבת, הזמנו קפה וחיכינו לרכבת. הנסיעה ברכבת היא כיף גדול. יוצאת בזמן. מרווחת. לא יקר. לא מתעסקים בפקקים ובחיפוש הדרך, פשוט נחים ונהנים מהנוף. 

הגענו לפירנצה לקראת 13:00, ונאלצנו לוותר על מה שתוכנן לבוקר. החלטנו להתחיל מהעיקר, ושמנו פעמינו לדואומו של פירנצה. בדרך, עצרנו ב״סתם״ קיוסק שקרא לעצמו ״fast food״. עצרנו שם כי היינו רעבים ולא רצינו לבזבז זמן על אוכל. ובכן...מסתבר שבאיטליה אפילו מזנון של פאסט פוד יכול להיות ממש טוב. היו שם מלא דברים טובים. אנחנו פשוט הזמנו כריכים, אבל איזה כריכים... תענוג!

בעודנו צועדים לכיוון הדואומו ומחסלים את הכריכים המדהימים שקנינו, התגלה לעינינו המראה הבא:

מרהיב!

בטיולנו, כפי שכבר יכול היה להתרשם מי שעוקב אחר מסלול הטיול, ראינו לא מעט כנסיות מרשימות. הדואומו בסיינה המרהיב שאין בו פינה ריקה לא בפנים ולא בחוץ (הגבר כינה אותו: דיסנילנד של הכנסיות), הכנסיה בסאן ג׳מיניאנו עם ציורי הפרסקו המרהיבים, ועוד נגיע לותיקאן ברומא. כל אחת מהכנסיות הללו יש לה את הרגע עוצר הנשימה שלה. 

לדואומו בפירנצה (או בשמו המלא: כנסיית סנטה מריה דל פיורה) יש בעיני 3 שיאים עוצרי נשימה: החזית של הדואומו, הכיפה מבפנים, והתצפית ממרום הכיפה. 

הכניסה לדואומו אינה כרוכה בתשלום. כניסה לחלקים האחרים: בית הטבילה, טיפוס על הכיפה וטיפוס על מגדל הפעמונים כרוכים בתשלום. 

תחילה נכנסנו לדואומו. ברגע הראשון: אכזבה. כנסיה גדולה, מפוארת ללא ספק, אבל לעומת הדואומו בסיינה, לא משהו. הולכים בתוך כנסיית הענק, משתאים, על מה ולמה בא לה פרסומה הרב? במה התקנאו כל כך בני סיינה שניסו בכל כוחם להביס את יפי ופאר הכנסיה הזו? ואז פתאום רואים את זה:

הפער בין חלל הכנסיה הגדול, הנקי והמכובד, לבין הכיפה המרהיבה והיפיפיה הזו הוא בלתי נתפס. לעומת סיינה, בה העושר הקישוטי לא מאפשר באמת להתפעל ממשהו מסויים, הרי שהכבוד שנתנו כאן לכיפה המצוירת עושה את העבודה, והופך אותה למהפנטת. בלתי ניתנת להתקת העיניים, כל כך יפה. 

כיפת הכנסייה תוכננה ע״י ברונלסקי, הישג אדריכלי באותה תקופה: הכיפה הגדולה ביותר שנבנתה ללא עמודים תומכים. הציורים המרהיבים צוירו ע״י הצייר ואזארי ומכונים ״יום הדין״. טובי האמנים והאדריכלים של אותה תקופה עסקו בבניית וקישוט הכנסיות המרהיבות הללו. 

אחרי הביקור בכנסיה, אנו מתבוננים על דלתות הארד המפורסמות של בית הטבילה, אותן עיצב לורנצו גיברטי. הדלתות נקראות ״שערי גן העדן״. הן כוללות 10 ריקועים מפורטים לפרטי פרטים של סצנות מהתנ״ך. הגירוש מגן עדן, קין והבל, נח השיכור (כמובן, הסיפור האהוב על הנוצרים משום מה), עקדת יצחק ועוד. יפיפה.

שיכורים מיפי הדואומו, אנו ממשיכים לפסוע ברחובות העיר היפים, מלאי חנויות מסוגים שונים: בגדי מעצבים, עיצוב לבית, שוקולדים, חנות של דיסני (מה  זה שייך לכאן???) ועוד. מסתובבים, מדי פעם נכנסים ומתרשמים, עד שמגיעים לכיכר פיאצה דלה סיניוריה. על רקע פאלאצו וקיו, מעוטרת הכיכר בפסלים (חלקם העתקים) בין המפורסמים ביותר בפסלי פירנצה. העתק של פסל דוד המפורסם (לא משתווה למקור שנראה מחר), חטיפת הנשים הסאביניות, מזרקת נפטון, מקסים!

 

בקונדיטוריה הניצבת בפינת הכיכר אנחנו קונים קינוחים מתוקים. הגבר הולך על גלידה, הנערה על עוגיה גדולה, ואני על קנולי...יאממי...

אחרי הביקור בכיכר המרהיבה, צועדים לכיוון גלריה אופיצי, אליה הזמנתי כרטיסים מראש. בגלל שהקצבתי בסה״כ יומיים לפירנצה, העדפתי למוזיאונים הגדולים להזמין כרטיסים מראש כדי לחסוך זמן יקר בתורים. נכון שמחיר הכרטיס יקר יותר מאשר בקופה, אבל זה שווה! יש המון מה לראות בפירנצה, חבל לבזבז את הזמן על עמידה ארוכה בתור cheeky.

מה שאני כן מצטערת זה שלא לקחנו סיור מודרך. הגלריה עמוסה יצירות אמנות מימי יוון העתיקה וביצירות פלורנטיניות מפורסמות בעיקר מהמאות ה 15 וה 16. סיור לא מודרך מביא מהר מאד לתחושת הצפה, כאילו כל התמונות אותו דבר, ועייפות מהעומס. חבל כי בודאי מאחורי כל ציור וצייר יש סיפורים מעניינים שרק מדריך יוכל לספר, ובודאי בסיור מודרך בוחרים את ה״להיטים״ שבין יצירות האמנות. אנחנו בכל אופן לא לקחנו סיור ונאלצנו להסתפק במדריך ״העולם״ שהיה בידי שהסבריו קצרים ותמציתיים. 

בין הציורים האהובים עלי:

הדוכס והדוכסית מאורבינו של הצייר פיירו דלה פרנצ׳סקה

הולדת ונוס של בוטיצ׳לי

 

״מדוזה״ של קאראוואג׳ו:

והציור הזה שאיני יודעת את שמו ואת שם הצייר, אבל הוא ממש דיבר אלי. הנערה שבתמונה הזכירה לי את גיבורת הספר ״נערה עם עגיל פנינה״ וכבר דימיינתי סביבה סיפור שלם:

הביקור באופיצי לוקח כשעתיים, ואנחנו בסוף הרגשנו מוצפים ודילגנו על הרבה אולמות. 

ממרפסות וחלונות הגלריה נשקף הנוף המרהיב של העיר:

פונטה וקיו:

וכיפת הדואומו:

הכל כל כך יפה באופיצי, אפילו התקרה המעוטרת בציורי גרוטסקות:

יצאנו מהגלריה עמוסים בחוויות ביופי וברוח. 

משם צעדנו עם ההמון לכיוון פונטה וקיו, לא מפסיקים להתפעל מהיופי. טיילנו על הגשר והתענגנו על חלונות הראווה של חנויות התכשיטים. חלקן יקרות מאד וחלקן ״רק״ יקרות. נהנינו להציץ גם בציירים הפזורים בדרך אל הגשר ועליו, חלקם מציירים ממש יפה, לא רק ציורים מסחריים לתיירים. 

נוף מהגשר:

בתום חציית הגשר רצינו קצת לתת מנוחה לרגליים הדוויות. נכנסנו לבית הקפה הראשון שראינו, עם מרפסת הפונה לגשר, קפה ושוקו חם שעשו את העבודה (ועלו בהתאם לקפה המאפשר נוף ישיר אל הגשר...cool).

עכשיו אנו שמים פעמינו להתפעם מפירנצה של היום, אחת מבירות האופנה, וצועדים לכיוון הרחובות ויה דה טורנאבואוני וויה דלה ויניה נואובה אשר בהם חנויות בוטיק של כל מעצבי העל, עם בגדים המיועדים רק לאלפיון העליון שיכול להרשות את זה לעצמו. 

בדרך שמים לב לאמנות הרחוב (מאז שסיירנו בשנה שעברה בסיור אמנות רחוב בלונדון, ומאז שסיירנו השנה בסיור אמנות רחוב בפלורנטין, התחלנו לשים לב בכל מקום ליצירות אמנות מקסימות המעטרות את רחובות הערים):

 

הסיור ברחוב מהנה ביותר. נדהמנו מהמחירים, דימיינו את עצמנו נכנסים לחנויות האלה כאילו אין מחר, נכנסנו קצת, הרגשנו לא שייכים, אז יצאנו... היה כיף!

מהרחובות היפים הללו התחלנו לעשות את דרכנו לתחנת הרכבת. בדרך עברנו דרך פיאצה דלה רפובליקה המרשימה:

אכלנו ארוחת ערב במסחטת תיירים (המסעדות המומלצות שרשמתי את שמן היו רחוקות. אחת שהיתה קרובה היתה ריקה ולא עשתה חשק להיכנס). למרות הכל היה טעים devil

וזהו. נגמר היום. עלינו לתחנה, נסענו ברכבת בשקט, בשלווה ובמצברוח מרומם!

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת