33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שיק - SHIK דינה (וינשטיין) שק

מספרת סיפורים

נוסעת עם הזמן

נוסעת.

שעת ערב.

 נוהגת חזרה מתל אביב צפונה.

הביתה.

הכבישים מלאים וצפופים כרגיל. רואה המוני אחוריים מוארים בנורות אדומות מהבהבות: נוסעים...מאיטים, עוצרים....נוסעים

הרכבים צמודים ונצמדים, גולשים ונדחפים: "זוזי זוזי, פני דרך, זה אני פה, רוצה לעבור, רוצה להיות ראשון בתור"...

ובכל פעם כזו אני שואלת את עצמי: איך אפשר בכל המהומה הזו שרק הולכת ומתעצמת משבוע לשבוע? איך?

איך אני מצליחה שוב לצאת מהבלגאן הזה?...

עוזבת סוף סוף את לב המרכז.

עולה על 6. קצת יותר מרווח בדרך לצפון אך עדיין עמוס, עמוס.

אני לבד.

אישה עם עצמה נוהגת במכונית שלה בדרך הביתה ומוזיקה מלווה אותה...

הירח תלוי על חוט שקוף במלוא הדרו, עגלגל, בטנו תפוחה, ממש מול עיני. זז ונע יחד איתי כמו מגדלור, מסמן לי דרך.

יחד עם האור שהוא מפיץ הוא מדליק זכרונות, מחשבות:

איפה הייתי היום לפני שנה? מה עשיתי?

ממממ....רגע....עוקפת רכב בכביש המהיר....הירח נותן לי קריצה... "זוכרת את הערב ההוא?"

רגע...זה עולה ובא...ועכשיו זה כאן איתי. 

בא בבהירות. זוכרת את הנסיעה אז ברכב, לילה עם ירח.

זוכרת את המחשבות שעלו בי באותו ערב...זוכרת את החיוך הגדול שהיה מרוח לי כמו שוקולד על פניו של ילד שזכה לשבת מול קופסא של נוטלה רק שלו ואף מבוגר לא מפריע לו....

זוכרת.

עברה שנה.

זמן.

עובר הזמן.

אמר הרב חיים סבתו:

"לא כל הימים שווים ולא כל השעות שוות. יש ימים ארוכים ויש קצרים, יש יום שנדמה לו לאדם כשנה, יש שנים שהן בעיניו כימים אחדים. יש רגע שנראה שהוא לא יסתיים לעולם ויש חיים החולפים כחלוף עין".
 
אח...אח...איזה משפט! עולם שלם, או למען הדיוק, חיים שלמים במשפט אחד!

והיום, היום ההוא לפני שנה, היה אחד מהימים ההם שאינו שווה לימים אחרים...

זמן אמרנו...

זמן...

אנחנו בעיקר מונים אותו על איזה שהוא פס שצובר לתוכו הכל,

דקה שעה יום יממה,

"שבעה", שבעה ימי שבתה,

שמונה ימי מילה,

תשעה ירחי לידה,

יֶרַח, יֶרַח דְבַשׁ, יום השלושים,

יום השנה,

יום הולדת כל שנה,

והרכב נוסע...והדרך ממשיכה עוד....ואורות העיר שבה שוכן הבית  - מאותתים...שהנה עוד רגע, עוד מעט...

וכשהכביש כמו סרט כהה מושך למעלה אל המנהרה ואל ההר, הזכרונות והזמן נמסים זה בזה.

עוד מעט אכין קפה.

אני מגיעה אל העיר, אל הרחוב, אל החניה מול הבית.

מדוממת.

שניות אחדות עוד יושבת עם צביטה קטנה.

מתנערת.

עברה שנה.

 

זמנים טובים על כולם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת