44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הסקירות של גלי

המלצות וביקורות ספרים של קרולין (גלי) וילדיה!

ייתנו לנו פירות וחלב ירושלים / נגוסה מטקו

ייתנו לנו פירות וחלב ירושלים - נגוסה מטקו - אתר נוריתה


ספר צנום ומרגש המקיף עולם ומלואו. הספר כתוב מנקודת מבט תמימה של ילד אתיופי מאתיופיה המספר על חייו שם ועל החוויות שחווה עד שזכה להגיע לארץ. הספר מספר על החיים הקשים באתיופיה, הרדיפות שסבלו מהנוצרים בשל יהדותם ועל הדרך הקשה שעברו לאחר שנפלה ההחלטה לעלות ארצה. לעלות ארצה נשמע קל, אך זה לא פשוט כפי שזה נשמע. צריך להגיע לעיר הבירה, להגיש בקשה ולחכות לאישור, כל אלה תהליכים שלוקחים זמן.   נגוסה בן ה-11 ומשפחתו היו צריכים להגיע מכפרם הדל לעיר הבירה אדיס אבבה ולחכות שם לאישור העליה, אישור שהגיע רק לאחר 3 שנים.  נגוסה משווה עצמו לגיבורו של פאולו קואלו בספר "האלכימאי",  שכן שניהם נטשו את צאנם והלכו להגשים חלום. השוואה זו בהחלט במקום. 

 קראתי בעבר רק ספר אחד על עדה מקסימה זו, "לא נפסיק ללכת" של ציפי לביא (כתבתי עליו המלצה חמה), אך פה מדובר בעדות מיד ראשונה. היה מרגש לקרוא עדות מיד ראשונה על העדה ומנהגיה, התקוות והחלומות. עצוב שלא ידענו לקבלם יפה והם חשים זרים ומנוכרים בארץ שהיתה אמורה לחבקה לחיקם.

לדברי הכותב, "הספר נכתב לא רק כדי לספר סיפור אישי. קהל הקוראים הישראלי יודע מעט על קורותיה של העדה האתיופית הגדולה החיה בישראל, ומה שידוע הוא לפעמים שגוי. רובם באו מכפרים מבודדים ועברו מסע הדומה למסעו של המחבר השואף שהקהל הישראלי יכיר את בני אתיופיה ומייחל ליצור הזדהות ולקרב לבבות". אני מקווה ומייחלת שתקוותו תתממש וכך יהיה לטובת כולנו. מרגש שעל אף הקשיים שעברו עליו הכותב לא איבד תקווה וחזון. הספר דק ונגמע מהר ונהניתי ללמוד דברים חדשים על העדה. שפת הספר פשוטה, אך מתאימה לדוברה הצעיר. הספר חשוב  לקריאה לכולם בשל תוכנו ומסריו. מומלץ! 

בשורה התחתונה: החלום ושברו!

 


על הכותב:

נֶגוּסֶה מֶטֶקוּ (26) נולד באתיופיה בכפר שָאשגֶה. בגיל 11 עלה לארץ. למד בישיבה תיכונית בעמק יזרעאל ואחר כך שירת חמש שנים בצה"ל. גר בחיפה עם אימו, אחיו ואחותו הקטנה. עובד כנהג משאית. "אני אוהב לקרוא ספרי פרוזה וסופרים שאהבתי במיוחד הם: טולסטוי, בלזק, סול בלו, וקואלו שממנו קיבלתי השראה לכתוב את ספרי".

נגוסה מטקו מספר: "אימי מעולם לא למדה היסטוריה והיא איננה יודעת קרוא וכתוב, אף על פי כן היא סיפרה לי רבות על איזושהי ארץ חלומות עד כי אפשר היה לחשוב שהיא כבר ביקרה שם. אותי כמובן העסיקה השאלה מה יש שם באותה ארץ חלומות שכאשר היו אומרים את שמה, ירוסאלם, מיד הוּצפתי בדמעות. אם היא כל כך חשובה לנו, מדוע איננו הולכים אליה? כמו שאנו הולכים אל השוק? פעם אמר לי אבי הקשיש: "כולנו חולמים חלומות, אך לא כולם מגשימים חלומות". אז לא הבנתי שלהגיע לארץ ישראל זה לא כמו הליכה לשוק או לכפר הסמוך. יום אחד חזרתי מהמרעה ואמי הודיעה לי שאנחנו צריכים למכור את הבית והפרות, לארוז חפצים ולהגיע לאדיס אבבה העיר.

הגדולה, ומשם – לירושלים. הייתי מאושר עד לב השמיים. סוף סוף אראה את ארץ החלומות שכל ילד יהודי באתיופיה חולם להגיע אליה. צריך להבין: באתיופיה, ילד יהודי נולד כדי להגיע לארץ ישראל. ממש כך. הבנתי שאני לא אראה יותר את הכפר שבו נולדתי וגדלתי, אני עוזב את השדות הירוקים שהייתי יוצא אליהם לרעות את הפרות מבוקר ועד ערב (מגיל 7 כבר הייתי רועה צאן, שזו אחריות גדולה). אני נפרד מנוף ילדותי. מעכשיו אצא למסע ארוך ומפרך שאינני יודע איך ומתי יסתיים, ואכן זה בכלל לא היה פשוט. על כל מה שעבר עליי והייתי עֵד לו – כתבתי בספר".

נגוסה מטקו מסכם: "היה לי חלום על ארץ אגדית שאנשיה טובים משאר בני האדם. המציאות שנתקלתי בה בארץ טפחה על פניי: לא ארץ זבת חלב ודבש ורבים מאנשיה אינם מסבירי פנים. זקני ובני העדה האתיופית חֹווים אפליה. לפעמים אני חש זר בארץ – זר ומנוכר בארץ שהייתה חלום ילדותי. היינו בגלות, כמו רוב היהודים, ועלינו לארץ אבותינו בדיוק כמו שאר העולים שבאו בכל שנות קיומה. ירושלים מעולם לא אמרה: "אינני אוהבת ואיני רוצה שחורים בקרבי". מי היה מאמין שאמצא את עצמי מפגין ברחובותיה של ארץ חלומותיי למען יכירו בזכותי לחיות כיהודי שווה זכויות, למען יחס הוגן וצודק מצד החברה הישראלית? מי היה מאמין שחברַֹיי יספגו מכות נמרצות משוטרים יהודים?  בכל פעם שבני העדה האתיופית, ש"היו פעם שקטים ונחמדים" יוצאים להשמיע את קולם בראש חוצות – מיד נזעקים להקים עוד ועדה ועוד עמותה, כאילו זה מה שימנע את היחס המשפיל שאנו חווים.  אני תקווה שהחברה הישראלית תתעשת ותראה אותנו כשאר בני הארץ. על בני עדתי להביט קדימה ולשאוף להגשים את עצמם. יש בקרבנו אנשים צעירים ומוכשרים שצריכים ליטול יוזמה ולהיות דוגמא לכולם. עלינו לעשות למען עצמנו ולא לחכות שאחרים יעשו בשבילנו. אז ישתנה יחס החברה כלפינו, ויתגשם חלום הילדות של כולנו".

 "ייתנו לנו פירות וחלב ירושלים" מאת נגוסה מטקו
 הוצאת הספרים "אוריון"
125 עמודים, 2016

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גלי1היחידה אלא אם צויין אחרת