44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

הצלחה ואי הצלחה

בחוגים שאני מסתופף בהם, נהוג להפליג בשבחי האופטימיות. אסור להתייאש, אומרים וכותבים כולם. האדם יצור מופלא הוא, סופו שינהג בהיגיון. אין עימות ואין חילוק שאי אפשר לפתור בדיבורים. נהוג גם להביא אסמכתאות ממדעי הרפואה לכך, שהאופטימיות מועילה לבריאות. אני, גם אני מאמין בתועלת שבאופטימיות ובחשיבה חיובית, אבל מסופקני אם אכן אפשר לפתור כל סכסוך באמצעות דיבורים. במיוחד, אני מסופק אם אפשר ליישב בדיבורים את הסכסוך בין אלה שיש להם כל צרכיהם לבין אלה שאין להם, וכן את החילוק בין הלאומנים השמרנים לבין ההומניסטים הליברליים. אולי כדאי לציין, שהחוגים שאני מסתופף בהם הם חוגים הומניסטים ליברליים, ושלרוב האנשים שאני פוגש יש מרבית צרכיהם, אם לא יותר מזה. יש להם מה להפסיד מהתמוטטות הסדר הקיים. גם לי יש.

אני מתבונן בהיסטוריה האנושית, והנה מה שאני רואה. בכל החברות האנושיות שאני מכיר, אנשים שואפים לפעול במלוא כוחם ועם כל יכולותיהם. לפעול לשיפור מצבם האישי, לשיפור מצב המשפחה שלהם, לשיפור מצב השבט שלהם. עובר זמן, ומתהווה שכבה של אנשים מצליחים, משפחות מצליחות, שבט הגמוני. בד בבד, מתהווה שכבה גדולה עוד יותר, של האנשים שלא הצליחו, שכוחם לא עמד להם. אפילו להתארגן יחד הם לא מצליחים. הם זועמים. מגיע רגע, שמצטבר שם די זעם כדי ליצור ניסיון למוטט את הסדר הקיים. הניסיון הראשון אולי ייכשל, אבל יגיע תורו של ניסיון שיצליח. הסדר הקיים יתמוטט בקול שאון. תהיה מהפכה, תהיה מלחמה, אנשים מכל שכבות החברה יסבלו וייהרגו, ייגרם הרס רב לטבע ולתרבות. ואז, מבין ההריסות יגיחו השורדים. אלה יהיו אנשים שיש להם יותר יכולות, ואנשים שיש להם פחות יכולות. כל הסיפור יתחיל מהתחלה. האם זהו תיאור אופטימי או פסימי? אני חושב שגם וגם.

 

 

אני רואה קשר בין התהליך המעגלי הזה לבין עמדות פוליטיות. בתחילת התהליך, מיד לאחר ההתמוטטות, זהו תור הזהב של ההשקפות ההומניסטיות הליבראליות. כולם זוכרים את ההרס והסבל, כולם נשבעים שלעולם לא עוד. מעכשיו, נפתור את כל הבעיות בדיבורים ובשיתוף פעולה. נחקקים חוקים ומוקמים מוסדות, שמטרתם להגביל את הצלחתם של המצליחים ולהפיס את זעמם של הזועמים. אך כאמור, זמן עובר, מתהווה שכבה של אנשים מצליחים, נולדים להם צאצאים שלא ראו בעיניהם את ההתמוטטות, והם אומרים, מה פתאום שנגזור על עצמנו איפוק ונדאג לכל האפסים הללו שם בחוץ?

החוקים מבוטלים בהדרגה, המוסדות מפורקים זה אחר זה, ההשקפה הלאומנית-שמרנית זוכה לפופולאריות מתחדשת בחוגי המצליחים. אצל הזועמים, אלה שאין להם הרבה מה להפסיד, ההשקפה הלאומנית-שמרנית צוברת פופולאריות רבה עוד יותר. למי יש סבלנות לדיבורים ולשיתוף פעולה כשהבטן מקרקרת, כשאין כסף לחשמל ולמים, כשהילדים צורחים, כשההורים הזקנים גונחים. המשטרה מפעילה יותר ויותר אלימות, חברות אבטחה פרטיות מתרבות ומשגשגות. בבתי התפילה צועקים באזני השומעים, שכל הרעה הזו באה עליהם בגלל חטאיהם. מוצאים אויב פנימי או חיצוני שאפשר להאשים אותו במצב. ואז, די באירוע קטן כדי להצית את התבערה הגדולה.

 

 

ומה זו בעצם הצלחה? בחוגים שאני מסתופף בהם, נהוג לומר שזה הכל בראש של הבן אדם. אם בן אדם חושב את עצמו למצליח, אז הוא מצליח. ואני אומר, זה טוב ויפה בתור מנטרה שאדם יכול לשנן לעצמו כדי להתעודד, אבל זה לא די טוב כדי להסביר לאילו מצליחים אני מתכוון, כשאני כותב על החילוק בין המצליחים לבין הזועמים. רק יחידי סגולה מסוגלים להמשיך לראות את עצמם כמצליחים, בשעה שהחברה מסביבם אינה רואה אותם ככאלה. והחברה, היא מודדת את ההצלחה במספרים.

כמה חברים יש לך. אילו ציונים קיבלת. כמה אנשים יבואו לעזרתך בשעת צרה. כמה אנשים ייצאו למלחמה לקריאתך. כמה כסף יש לך, וכמה ממנו עשית בעצמך (אם עשית אותו בדרכים חוקיות ומוסריות, זה לא רלבנטי, כי את זה אי אפשר לספור). באיזו תדירות יש לך סקס, עם כמה אנשים היה לך סקס, כמה אנשים רוצים סקס אתך ולא מקבלים. כמה ילדים הולדת, וכמה מהם צפויים לעמוד על רגליהם, כדי שיוכלו לבוא לעזרתך ולעזרת השבט כולו (מה טיב יחסיך איתם, זה לא רלבנטי, כי את זה אי אפשר לספור). אם את מוסיקאית, כמה הורדות היו לשירים שלך. אם אתה סופר, כמה עותקים של ספריך נמכרו. אם אני בלוגר, כמה צפיות ביום יש לי וכמה תגובות. כמה פעמים חיפשו את שמי בגוגל. כמה לייקים קיבלתי. הכל מספרים, מספרים, ועוד מספרים.

זה שיש לאדם יותר מכל אלה, זה עדיין לא אומר שיש לאדם כל מה שהוא צריך. לאנשים שונים יש צרכים שונים, ומה שמספק את האחד, לא בהכרח מספק את האחר. אבל גם בעניין הזה, החברה מגדירה מספרי סף. מי שמצוי מעליהם, אפילו אם הוא חש בלתי מסופק, לא יצטרך לשמוע מסביבתו הקרובה שהוא אפס, שהוא כישלון. בחוגים שאני מסתופף בהם, נהוג לומר שלא חשוב מה אומרת הסביבה, חשוב מה האדם עצמו מרגיש. ואילו אני אומר, שני הדברים חשובים, והם כרוכים זה בזה.

 

 

לפני כמה שבועות נפטר שמעון פרס, וכלי התקשורת התמלאו בסיפורי הצלחותיו. אילו הזדרזתי וכתבתי רשומה לזכרו ביום שנפטר, אולי הייתי מופיע בעמוד הראשי של הבלוגיה ומקבל הרבה צפיות. אבל אני בחור איטי, מה לעשות. אצלי לוקח זמן עד שבאים הרעיונות, ועוד זמן עד שהם מתגבשים לכלל אמירה. 

האם שמעון פרס היה אדם מצליח, כפי שעולה ממה שנכתב עליו לאחר מותו? אני חושב שלא. פרס היה אדם בעל כישרונות רבים, יכולות מגוונות. הוא יזם וניהל כמה פרויקטים לאומיים בהצלחה רבה. על כך אני מוקיר לו תודה. אבל, הוא היה פוליטיקאי, ובמבחן הגדול של הפוליטיקאים בדמוקרטיה פרלמנטרית, קרי, בבחירות הכלליות, פרס נכשל פעם אחר פעם. מעולם לא היה לו את מספר הקולות הדרוש כדי להנהיג את המדינה לפי דרכו.

תוך קריאת כל מה שנכתב עליו לאחר מותו, התגבש אצלי הסבר אפשרי לכך: לפרס מעולם לא הייתה דרך. בכל נקודת זמן של חייו, הוא קידם את מה שנראה לו מעניין, הוא פעל למען מה שנראה לו מגניב, עבד למען מה שנראה לו מועיל. בעיקר למען מה שנראה לו מועיל לקריירה שלו עצמו. בשנות השבעים הוא היה פטרון המתנחלים, בשנות התשעים הוא היה נושא דגל תהליך השלום. שוב ושוב כתבו עליו, שהוא אבי "אומת ההייטק". נו, ואיך "אומת ההייטק" משתלבת עם המרקם החברתי האופייני למדינת ישראל? נראה שעל כך, פרס לא טרח לחשוב. להרצל ולבן גוריון היה חזון. לפרס היו קמפיינים. הם היו פוליטיקאים מצליחים, הם שינו את מהלך ההיסטוריה. פרס חטף יריקות ועגבניות רקובות. פרס הפך לאדם מצליח רק כאשר הצליח לזקוף לזכותו שני מספרים אחרים: את גילו, ואת מספר השנים שהצליח לשרוד בפוליטיקה.

הכל מספרים, מספרים, ועוד מספרים.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת