33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 47] – כ"ו תשרי תשע"ז - "מסילת ישרים" / הרמח"ל – פרק י' – בבאור מידת הנקיות

 

פרק י' – בבאור מידת הנקיות

 

"מדת הנקיות היא, היות האדם נקי לגמרי מכל מדה רעה [כגון: גאוה, קנאה, שקר, כבוד] ומכל חטא [שס"ה מצוות לא תעשה], לא די ממה שהחטא בו מפורסם [דהיינו הצורה המפורסמת של העבירה] וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב נפתה בו להורות התר בדבר [בסעיפי החטאים שאינם מפורסמים], שכאשר נחקור עליו באמת נמצא שלא היה ההתר ההוא נראה לו אלא מפני היות הלב עדין נגוע קצת מן התאוה, כי לא טוהר ממנה מכל וכל [לגמרי], על כן תמשכהו [כח התאוה] להקל לו. אך האדם אשר טוהר מזה הנגע [התאוה] לגמרי ונקי מכל רושם רע שמשארת התאוה אחריה [באכילת תענוג, בלבוש מפואר וכד' שהם הרגלים שנשתרשו באדם מכח התאוה שהיתה בו], הנה ראיתו תהיה ברורה [נקיה] לגמרי והבחנתו [להבדיל בין טוב לרע ובין אסור למותר] זכה ולא תטהו החמדה לשום דבר, אלא על כל מה שהוא חטא, אפילו שיהיה קל שבקלי החטאים [לרוב, החמדה מטעה את האדם להקל גם בחמורי חמורות ובפרט אם אינו זהיר. ואם הוא זהיר והחטא החמור לא מפורסם גם יכשל בו], תכירהו שהוא רע ותרחיקהו ממנו [אם דעה או החלטה תבוא לו בלי מלחמה, יחשוד בה ויחפש באיזו פינה הסכימו אותה נגיעותיו. ורק דעה והחלטה שתעלה בידו בקושי, מתוך התאמצות להכרת האמת ומתוך מלחמה נגד הנגיעות – רק בה אפשר שתהיה לו תקוה שתהיה אמיתית (הרב דסלר, מכתב מאליהו חלק א' עמ' 52(]. וכלשון הזה אמרו חכמים על השלמים המטהרים מעשיהם טהרה רבה שלא יהיה בהם אפילו נדנוד [ספק קל] דבר רע: "נקיי הדעת [אלו שדעתם יפה ונקיה ואינה מעורבת עם מידות רעות ותאוות] שבירושלים" (סנהדרין כג).

והנך רואה עתה ההפרש שבין הזהיר והנקי, אף על פי שקרובים הם זה לזה בענינם: הזהיר הוא הנזהר במעשיו ורואה [ונותן אל ליבו] שלא יחטא במה שכבר נודע לו ומפורסם אצל הכל היותו חטא, אמנם עדין איננו אדון בעצמו [שולט] שלא ימשוך ליבו מן התאוה הטבעית שלא תטהו להראות לו התרים באיזה דברים שאין רעתם מפורסמת. וזה, כי אף על פי שהוא משתדל לכבוש את יצרו [מן העברות] ולכפות את תאוותיו [מהדברים המותרים], לא מפני זה ישנה את טבעו ולא יוכל להסיר מליבו התאוה הגופנית, אלא שיכבוש אותה וילך אחר החכמה ולא אחריה, אך על כל פנים חשק החמריות עושה את שלו להסיתו ולפתותו. אמנם אחר שיתרגל האדם הרגל גדול בזהירות הזה, עד שינקה נקיון ראשון [נקיון התחלתי] מן החטאים המפורסמים, וירגיל עצמו בעבודה ובזריזותה, ותגבר בו האהבה אל בוראו והחמדה אליו, הנה כח ההרגל הזה ירחיק אותו מעניני החומר וידביק דעתו אל השלמות הנפשי עד שסוף סוף יוכל להגיע אל הנקיון השלם [כי זריזות מביאה לידי נקיות], שכבר יכבה אש התאוה הגופנית מליבו [כמו שכתוב בקידושין פ"א א' בעובדא דרב עמרם חסידא, שיצא ממנו יצרו הרע בצורת אש] בהתגבר בו החמדה האלוהית ואז תשאר ראייתו זכה וברה [העצה העיקרית לכיבוי אש התאוה הגופנית, היא הגברת החמדה האלוהית. לחמדה האלוהית אפשר להגיע על ידי השתלמות בזהירות ובזריזות], כמו שכתבתי למעלה, שלא יפותה [מרצונו] ולא ישיגהו [יטעהו] חושך חמריותו וינקה במעשיו מכל וכל. והנה על מדה זו היה דוד שמח בעצמו ואומר (תהילים כו, ו): "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' " [איני רוחץ את כפי במים כמו שרוחצים הידים מן הכיור בעת שצריך לעלות אל המזבח, (אלא) רק בנקיון ארחץ כפי, במה שאני נקי מכל חטא ושמץ וע"י רחיצת הנפש, זה הוא הרחיצה שלי (מלבי"ם)], כי באמת רק מי שינקה לגמרי מכל נדנוד חטא ועוון, הוא הוא הראוי לראות את פני המלך ה', כי זולת זה אין לו אלא לבוש ולהכלם מלפניו, וכמאמר עזרא הסופר: (עזרא ט): "אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך" ["כי עוונותינו רבו למעלה ראש ואשמתינו גדלה עד לשמים"  (מתוך סליחות לערב ראש השנה)].

והנה ודאי כי מלאכה רבה היא לאדם להגיע אל שלמות המדה הזאת, כי העברות הנכרות וידועות קלות הן להשמר מהם, כיון שרעתם גלויה, אך הדקדוק הזה המצטרך לנקיות הוא הקשה יותר [כי הוא סבור שהדבר אכן מותר], כי הוראת ההתר מכסה על החטא [כלומר, לא עלה על דעתו שיש כאן איזה חטא], וכמו שכתבתי. והוא כענין מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה (עבודה זרה יח): "עברות שאדם דש בעקביו [כלומר, דקות מאוד. ולפיכך, מורה בהם היתר ונכשל] סובבות אותו בשעת הדין", ועל דרך זה אמרו זכרונם לברכה (בבא בתרא קסה): "רובם בגזל, ומיעוטם בעריות, וכולם באבק לשון הרע" [בלי השתדלות ובלי התאמצות ייכשלו כולם באבק לשון הרע. וחלילה מלומר שחייבים להיכשל. ביום הכפורים מקטירים קטורת דקה מן הדקה, לכפר על אבק לשון הרע], כי מפני רוב דקותו [של אבק לשון הרע. שאפשר להבין מנימת דבריו איזה גנאי, או אדם שמביא לידי כך שידברו לשון הרע] כל בני אדם נכשלים בו במה שאין מכירים אותו. ואמרו זכרונם לברכה, שדוד היה נזהר ומנקה עצמו נקיון גמור מכל אלה, ועל כן היה הולך למלחמה בבטחון חזק [ילקוט שמעוני שמואל ב'] והיה [דוד המלך] שואל (תהלים יח, לח): "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם", מה שלא שאלו יהושפט, אסא וחזקיה, לפי שלא היו מנוקים כל כך [הם בקשו שהקב"ה יילחם בעבורם ופחדו לצאת למלחמה בעצמם כי לא היו נקיים כל כך], והוא מה שאמר הוא עצמו [דוד המלך] בתוך דבריו (שם כא): "יגמלני ה' כצדקי כבור ידי [לשון נקיות, כמו "ובר לבב" (רש"י)] ישיב לי". ואמר עוד (שם): "וישב ה' לי כצדקי כבור ידי לנגד עיניו", והוא הבור והנקיון הזה שזכרנו, ואז חזר ואמר עוד (שם ל): "כי בך ארוץ גדוד" וגו' "ארדוף אויבי ואשיגם" (שם יח, לח). והוא עצמו אמר עוד (שם כד, ג): "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים [במעשים] ובר לבב" [ובר לבב במחשבותיו ודיעותיו (מלבי"ם על תהלים פרק כ"ד פסוק ד')].

ואמנם ודאי שהמדה הזאת [מידת הנקיות] קשה, כי טבע האדם חלש ולבו נפתה על נקלה ומתיר לעצמו הדברים שיוכל למצוא בהם כדי הטעאה [הטעיה: ולא ימצא בו דבר מן הטעות ולא מן ההטעאה (מורה נבוכים); הנושא התגלה כטעות והַטעָאה כאחד], ובודאי שמי שהגיע לזאת המדה, כבר הגיע למדרגה גדולה, כי בפני מלחמה חזקה עמד וניצח. ונבוא עתה לבאר פרטי המדה הזאת [בעה"י בפרקים הבאים]". עכ"ל.

 

 

בחסדי השם יתברך, נלמד את דברי הרמח"ל הקדוש, בעזרת התורה הקדושה ולומדיה:

 

רבינו הרמח"ל פותח את פרק י' , "בבאור מידת הנקיות" באלו הדברים:

"מידת הנקיות היא, היות האדם נקי לגמרי מכל מידה רעה ומכל חטא, לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם ממה שהלב נפתה בו להורות התר בדבר... וכלשון הזה אמרו חכמים על השלמים המטהרים מעשיהם טהרה רבה שלא יהיה בהם אפילו נדנוד דבר רע: "נקיי הדעת שבירושלים" [סנהדרין כג]" –

בואו נראה מהי מידת הנקיות וכיצד מקרבת אותנו אל הקב"ה יתברך -

הרב"ש, הרב ברוך שלום אשלג, בנו של "בעל הסולם" [תשמ"ה, מאמר כ"ט] כותב על הפסוק: "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" -

"כל מי שרוצה לעורר דברים שלמעלה, במעשה או בדיבור, אם מעשה או דיבור לא כראוי, אינו מתעורר. מועטים יודעים לעורר. ה' קרוב ליודעים לקוראו ולעורר כראוי, כמ"ש, "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת", שיודעים לעורר אמת כראוי. מי שאינו יודע לקוראו, תפילתו לא מתקבלת. מה לעשות שידע לקוראו, ושיהיה קרוב לה'?

מי שקראו באמת הוא קרוב לה'. ולפי זה, ש"ידיעה" נקרא זה שקראו  באמת, מהו החידוש שבכאן, שאומר, שאצל הקב"ה, משמע שצריכה להיות ידיעה מיוחדת בכדי לקוראו לה'.

"קרוב ה' לכל קוראיו" - משמע לכולם, שקרוב לכולם. ואח"כ כתוב תנאי גדול שדורשים מאדם, שיקרא באמת.

תנאי שדורשים מאדם, שנקרא "אמת", הלא מדרך העולם הוא, שמי שקורא להשני, אם הוא יודע שקורא אותו בשקר, בטח שלא ישמע אותו בזה שקוראו, כיוון שהוא יודע, מה שהוא קורא אותו, הוא רק שקר, ועושה את עצמו, כאילו הוא עומד מרחוק ואינו שומע את קולו, כיוון שהוא שקר, מה שהוא קורא אותו.

אם כן, מהו התנאי הגדול שדורשים מהאדם, שבטח אצל ה' נוהג תנאים מיוחדים שאינו נוהג אצל בני אדם, אבל תנאי הזה, שצריכים "לקוראו באמת", זהו תנאי פעוט שאפשר להיות, אלא ודאי שהתנאי של אמת יש כאן כוונה מיוחדת, שכוונה הזו היא נקראת "באמת".

"כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד" - הקב"ה אוהב את האמת ולא יכול לסבול את השקר.

ה' ברא את האדם עם רצון לקבל, אהבה עצמית. וזהו המקור לכל התאוות הרעות שישנן בעולם, שכל הגניבות, הרציחות, המלחמות, נובע מהרצון לקבל שבאדם. נמצא, שהבורא ברא את האדם בתכלית השפלות. ואם האדם מתגאה, הוא "אומר שקר". עכ"ל.

 

 

כדי להבין את הדברים בברור, נבאר בעזרת בעל "אורחות צדיקים" את ענין השקר  –

" ויש בענין השקר תשעה חלקים:

האחד 

- המכחש בעמיתו בפקדון או הלוואה, או שהעיד עדות שקר, וכהנה רבות.

השני

- המשקר ואין בגוף השקר נזק לחברו, אך מתכוון להטעות חברו שיאמין בו ויבטח בו, ולא ישמר ממנו, ואז יוכל להדיח עליו רעות.

השלישי

- המשקר בחברו לא לגזול ממנו דבר שהוא שלו, אך הוא רואה טובה שעתידה לבוא לחברו, והוא מהדר אחר אותה טובה לקחת אליו בשקר וברמאות... ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין צב, א): המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודה-זרה.

הרביעי

 – המשקר בספור דברים ששמע, ומחליף מקצתם, ומתכוון להחליף, ואין לו שום רווח באותו שקר, וגם לא יזיק אותו שקר לחברו. ופעמים שהוא מספר דברים שהוא בודה הכל מליבו. ויש לו עונש, שאוהב שקר בלא תועלת, ועל זה אמר שלמה המלך עליו השלום: "יפיח כזבים עד שקר" (משלי ו, יט).

החמישי

 – האומר לחברו שייטיב לו או שיתן לו מתנה או שיעזור לו, ולא אמר לו על דרך הבטחון שיבטח בו לב חברו, ובשעה שיאמר לו כך היה בלבבו, שלא לתת, ועל זה אמרו רבותינו: "שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב" (בבא מציעא מט, א).

השישי

 – המבטיח את חברו להיטיב לו, והבטיחו כל-כך עד שיבטח בו לב חברו – אין לו לחלל הבטחתו.

השביעי

 – המתעה חברו לומר כי עשה עמו טובה או דבר עליו טובה, ולא עשה. ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה

(חולין צד, א): אסור לגנוב דעת הבריות.

השמיני

– המשתבח במעלות שאינן נמצאות בו, וזהו חטא גדול. ואפילו אם היה אמת, כי כשמתהלל נראה מדבריו שלא עשה צדקותיו ונדבותיו לשם שמים אלא לשם עצמו ולתהילה.

התשיעי

– המשקר בספור דברים ששמע, והחליף בדברים אודות חפצו".

[אורחות צדיקים, שער השקר].

 

 

ולאחר שהבנו את דקויות עניין השקר, נחזור אל האמת – וממשיך בעל אורחות צדיקים –

"הנשמה נבראת ממקום רוח-הקודש, שנאמר: "ויפח באפיו נשמת חיים" [בראשית ב, ז], ונחצבה ממקום טהרה, ונבראת מזוהר העליון מכסא הכבוד. ואין למעלה במקום קדשי הקדשים שקר, אלא הכל אמת, שנאמר: "וה' אלהים אמת" [ירמיהו י, י]... ומי שהוא זוכה להתבונן בדברים אלו איך הנשמות נחצבות ממקור האמת, יעשה כל עניניו באמת... ולכך אמר הפסוק: "קרוב ה' לכל קראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" [שם קמה, יח], ... ואיזה דבר נקרא קריאת אמת? זהו המפנה לבו מכל דבר שבעולם, ומתקרב אל הקדוש-ברוך-הוא לבד". [אורחות צדיקים, שער האמת].

 

 

ונחזור לדברי הרמח"ל, בפתיחת פרק י' –

"מידת הנקיות היא, היות האדם נקי לגמרי מכל מידה רעה ומכל חטא" –

מידת הנקיות מעלה אותנו מדרגה בקירבה אל הקב"ה, כי הנקיות משמעה ניקיון מכל מידה רעה ומכל חטא – בדרגת הנקיות יעשה האדם כל עניניו באמת, ולא יכניס השקר במקום קדושת האמת. ולכך אנו מתפללין: "וטהר לבנו לעבדך באמת" – שנעשה כל עבודתינו באמתות ולהאמין בלב ונפש חפצה, ולא מפני אנשים ולא בשביל ממון או רעות-רוח (אלו המידות הרעות), וזהו שנאמר: "אם תשוב עד שדי תבנה" [איוב כב, כג] פרוש: אם תשוב עד שדי שום מחשבה חוצצת בינך ובין שדי, תבנה בבנין חזק בזוהר השכינה, לכן אמר דוד: "ה' מי יגור באהלך, מי ישכון בהר קדשך. הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו" [תהלים טו, א-ב].

 

אם כן, במידת הנקיות אין שום מחשבה חוצצת בינך ובין שדי, וכך תבנה בבנין חזק בזוהר השכינה.

 

 

ההבדל בין זהירות לנקיות היא, שזהירות היא בדברים הידועים והמוכרים ואילו הנקיות היא בדקי דקויות, וכדוגמא ומופת למידה זו, מביא רבינו את דברי דוד המלך עליו השלום:

"והנה על מידה זו היה דוד שמח בעצמו ואומר [תהלים כו, ו]: "ארחץ בנקיון כפי – "
אמר רבי זירא בר אבא, אמר רבי יוחנן:
הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפלין וקורא קריאת שמע ומתפלל, מעלה עליו הכתוב, כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר:" ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה" '.   (ילקוט שמעוני).

 

דבר אחר:
"ארחץ בנקיון כפי – "
שיהא במקח ולא בגזל.
כדתנן לולב הגוזל והיבש פסול שיבא נקי מן החמס ומן הגזל, שלא יהא סניגור נעשה קטיגור, ואח"כ ואסובבה את מזבחך ה'.
כי הא דתנינן: בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת.
ואומראנא ה' הושיעה נא. (ילקוט שמעוני).

וממשיך הרמח"ל –

"כי באמת רק מי שינקה לגמרי מכל נדנוד חטא ועוון, הוא הוא הראוי לראות את פני המלך ה' ".

 

 

"והוא כענין שאמרו חכמים זכרונם לברכה [עבודה זרה יח]: "עברות שאדם דש בעקביו סובבות אותו בשעת הדין", ועל דרך זה אמרו זכרונם לברכה [בבא בתרא קסה]: "רובם בגזל, ומיעוטם בעריות, וכולם באבק לשון הרע", כי מפני רוב דקותו כל בני אדם נכשלים בו שאין מכירים אותו" –

"ומובן מה שאמרו חז״ל גזל ועריות נפשו של אדם חומדתם שהכל בא ע״י השפעת הנחש. וכן אמרו רובם בגזל ומיעוטם בעריות וכולם באבק לשון הרע שהכל מן הנחש שהשפיע בלשון הרע שלו. ונמצא שהתרופה לעריות היא העסק בתורה כמש״כ הרמב״ם שהחמדה לעריות באה כשהלב פנוי מעסק התורה, וגם מילה כמבואר במו״נ הנ״ל. והתורה גילתה שכשרפו ידיהם מדברי תורה שבזה נלכד האדם ביצרא דעריות, בא עמלק. ור״ל שכשהאדם נלכד באותן עברות שבאות ע״י התאוה ששולטת באדם ע״י כחו של עמלק דהיינו נחש הקדמוני אז באים שונאי ישראל דהיינו עמלק לכלותו" [מתוך: מעשה אבות / סמאל, נחש הקדמוני ועמלק, עמ' קמו-קמז].

 

 

"ואמרו זכרונם לברכה, שדוד היה נזהר ומנקה עצמו נקיון גמור מכל אלה, ועל כן היה הולך למלחמה בבטחון חזק והיה שואל [תהלים יח, לח]: "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם" עכ"ל -

ואלו דברי הרב ברוך אשלג, הרב"ש על הפסוק "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם" (מתוך ד' מלאכים, פרשת מקץ תש"מ) -

"בזהר הקדוש מביא, ד' מלכים היו, מה שאל זה לא שאל זה. דוד אמר "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". אסא היה מתירא יותר... הוא רצה לרדוף אחר אויביו ולא להלחם עמהם, והקדוש ברוך הוא יהרוג אותם. יהושפט גם כן היה מבקש ואמר אני איני יכול לרדוף ולא להרוג אותם, אלא אני אזמר ואתה תהרוג אותם, והקדוש ברוך הוא עשה לו כן. חזקיה מלך יהודה גם כן אמר, אני איני יכול לא לזמר, ולא לרדוף, ולא לערוך מלחמה... מה כתיב "ויהי בלילה... ויך במחנה אשור", וחזקיה היה יושב בביתו והקדוש ברוך הוא הורג אותם (הסולם, אות קכא).

רואים אנו מכאן שאין האדם יכול לומר שחסרים לו כשרונות מלידה, וכח התגברות, שיוכל לנצח את מלחמת השונאים. אלא אפילו שאין לו שום כח, היינו לא לערוך מלחמה כמו דוד, ולא לרדוף אחריהם כמו אסא, ולא לזמר כמו יהושפט, אלא יושב בביתו ולא עושה כלום כמו חזקיה. אלא שצריכים לבקש מה' ואז הקדוש ברוך הוא עוזר לו. זאת אומרת שצריכים רק רצון, אבל צריך להיות רצון חזק, שפירושו של רצון חזק הוא שרצון הזה לא נותן מקום לשאר רצונות שיכנסו לתוך הגוף, אלא ברצון זה הוא הולך כל הזמן, ואז הקדוש ברוך הוא עוזר לו. אבל אם אין רצון חזק, אלא שהרצון שרוצה לנצח את מלחמת היצר נותן מקום גם לשאר רצונות שיכנסו לתוך הגוף, אזי התפילה שהוא מתפלל לה' הנקרא רצון, אין זו תפילה שלימה.

וזה דומה כמו שמספרים מעשה בחסיד אחד, שנכנס להרבי שלו שהיה מפורסם לפועל ישועות, וביקש ממנו שהרבי יברך אותו שיצליח בפרנסה שלו. והוא היה סנדלר, אז בירך אותו שיצליח בסנדלרות. וכשבא החסיד לביתו, אמרו לו החברים הלא אתה רואה שאין אתה מצליח בסנדלרות, אלא אנו רואים שנגרות היא אומנות טובה, תלמד נגרות ותהיה נגר. אך לאחר שעסק במקצועו החדש גם כן לא היה לו פרנסה. ואז נסע שוב להצדיק וסיפר לו, היות שהוא נגר ואין לו פרנסה, ובירכו הצדיק שיצליח בנגרות. וכשבא הביתה, אמרו לו החברים, הלא אתה רואה שאין לך פרנסה מנגרות, והיות שבמקצוע של פחחות יש פרנסה ברווח תלמד המקצוע ותהיה פחח. חלף זמן ולא הצליח בפחחות. נסע שוב לצדיק ואמר לו שאין לו פרנסה. אז הצדיק בירך אותו עוד הפעם שיהיה לו הצלחה. וכשבא הביתה, אז אמרו לו החברים, היות וכעת כולם עוסקים בחשמלאות וכולם מצליחים לכן תלמד את המקצוע הזה. אך כמו בפעמים הקודמות לא ראה ברכה בעמלו. ואז שוב נסע לצדיק, ושאל אותו, מדוע כל אלה שהצדיק מברך, רואים ברכה ומצליחים בפרנסתם, שהברכות של הרבי מתקיימות, ואילו אני לא.

השיב הצדיק שיבוא למחרת, אז הוא יתן לו תשובה, היות שהוא מוכרח לעיין בדבר. למחרת כשבא השיבו הצדיק, שמע בני, בשעה שברכתי אותך שתצליח בסנדלרות, בא מלאך ורצה לתת לך את ההצלחה בסנדלרות. ושאל לכל אנשי העיר איפה גר כאן פלוני הסנדלר. וכולם ענו לו כי אין בעיר זו סנדלר בשם שציין. לכן המלאך שב עם הברכה וההצלחה למעלה. ואחר כך ברכתי אותך בהצלחה בנגרות. ובא מלאך עם הצלחה בידו כדי למסור לך, ושאל לכל אנשי העיר, היכן גר פלוני הנגר. וכולם ענו לו כי אין בעיר זו הפלוני הזה הנגר. ואז חזר המלאך למעלה, כי אומנם יש כאן אדם בשם שציין אבל הוא לא נגר אלא פחח. וכך הלאה, ובכל פעם חזר המלאך למעלה, לאחר שלא מצא את הפלוני העוסק באומנות המסויימת. ואז אמר לו הצדיק, מה אני יכול לעשות לך, אם בכל פעם אתה משמש עם עבודה אחרת. לכן לא מועילות הברכות שלי, שאין אתה מסוגל לקבל את הישועה על החסרון שלך, כי כל פעם יש לך חסרון אחר.

הנמשל, בזמן שאדם מתפלל לה' ושולחים לו ישועה על התפילה שלו, אז כשבאה הישועה למטה, כבר יש לו רצון וחסרון אחר. מה שאם כן כשיש לאדם רצון חזק, שאינו נותן לרצון אחר להכנס לגוף, אז הוא יכול לקבל ישועה על התפילות והבקשות שהוא מבקש". עכ"ל.

 

 

ומסיים הרמח"ל פרק י' –

"ואמנם ודאי שהמדה הזאת [מידת הנקיות] קשה, כי טבע האדם חלש ולבו נפתה על נקלה ומתיר לעצמו הדברים שיוכל למצוא בהם כדי הטעאה [הטעיה], ובודאי שמי שהגיע לזאת המדה, כבר הגיע למדרגה גדולה, כי בפני מלחמה חזקה עמד וניצח". עכ"ל.

 

בעזרת השם, שנזכה לעמוד מול המלחמה החזקה [מלחמת היצר] ולנצח, אמן!

 

 

כוונת ביאור הספר "מסילת ישרים" לעשות נחת לה' ולזיכוי הרבים.

כל הזכויות שמורות לזכות "תורת חסד על לשונה".

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

      יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת