33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי[שעור 46]-י"ח תשרי תשע"ז-"מסילת ישרים"/הרמח"ל–המשך פרק ט'–בבאור מפסידי הזריזות וההרחקה מהם

 

 

המשך- פרק ט' – בבאור מפסידי הזריזות וההרחקה מהם

 

"שמא תאמר: הרי מצינו שחייבו חכמים בכל מקום שישמור האדם את עצמו שמירה מעולה ולא ישים עצמו בסכנה אפילו הוא צדיק ובעל מעשים [לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס, מנכין לו מזכויותיו], ואמרו [כתובות ל]: "הכל בידי שמים [אם באים פורענויות על האדם גזרת המלך הוא (רש"י)] חוץ מצינים פחים" [מחלות הבאות על האדם מחמת קור וחום. ופעמים שבאין מפשיעה (רש"י)] ומקרא כתוב [דברים ד]: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" [כתב הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק י"א הלכה ד') וזה לשונו: וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות-עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה. שנאמר, "השמר לך ושמור נפשך" וכו'], הרי שאין להחליט הבטחון הזה על כל פנים, והתם אמרו: "ואפילו לדבר מצוה" [במסכת חולין כתוב שאף על פי שאמרו, שלוחי מצוה אינן נזוקין, מכל מקום היכן ששכיח חיזקא (החזקה) שונה, כלומר: במקום שהנזק שכיח, כן צריך להישמר, ולומדים זאת משמואל הנביא שאמר "איך אלך ושמע שאול והרגני" ושמואל היה שלוחו של הקב"ה והלך לדבר מצוה למשוח את דוד המלך, בשמן המשחה] – דע כי יש יראה ויש יראה [כלומר לא כל יראה באה מאותו מקור], יש יראה ראויה ויש יראה שוטה, יש בטחון [כנגד יראה שוטה] ויש הוללות [הפקרת החיים], כי הנה האדון ברוך הוא עשה את האדם בעל שכל נכון [מבוסס] וסברא נכוחה [ישרה ואמיתית] לשינהג עצמו על דרך טוב וישמר מן הדברים המזיקים אשר נבראו לענוש את הרשעים [ולפיכך נבראו המזיקים], ומי שירצה שלא ינהג עצמו בדרך החכמה ויפקיד עצמו לסכנות הנה אין זה בטחון אלא הוללות, והנה הוא חוטא במה שהוא עושה נגד רצון הבורא יתברך שמו, שרוצה שישמור האדם את עצמו [כי הוא צריך להתייחס אל גופו כאל פקדון שהופקד בידיו ע"י הקב"ה, ואין הוא בעלים על גופו, וחייב הוא לשמור עליו מכל משמר, וזאת בכדי שיוכל לקיים באמצעותו, את מצוות ה', כי לכך ניתן הוא לו], ונמצא שמלבד הסכנה המוטבעת [בדרך הטבע] בדבר אשר הוא עלול אליה [מסוגל להגיע אליה] מפני חסרון שמירתו, הנה עוד הוא מתחייב בנפשו בקום עשה בחטא אשר הוא חוטא, ונמצא החטא עצמו מביאו ליענש [וזאת מלבד ובנוסף לסכנה המוטבעת בדבר]. ואולם השמירה הזאת וזאת היראה המיוסדת על הנהגת החכמה [הבאה ע"י לימוד וידיעה] והשכל [ההגיון] היא הראויה, שעליה נאמר [משלי כב]: "ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו" הערום אינו חכם שידע חוקי החכמה ובכל זאת כבר תלמדהו הערמה להבין דרכו שהוא הולך בה, אם לא יש בו איזה הפסד כמו שנאמר "חכמת ערום הבין דרכו" ושוקל ומפלס אם לא תגיעהו רעה בעתיד... אבל הפתאים שהם הפך הערום לא לבד שלא יביטו ויזהרו מרעה עתידה, אבל גם עברו על רעת ההווה, ולכן נענשו. שמלבד שהשיגו הרע, יקבלו עונש על שלא נזהרו כי היה להם להזהר (מלבי"ם)]. אך היראה השוטה היא שיהיה האדם רוצה להוסיף שמירות על שמירות ויראה על יראה ועושה משמרת למשמרתו [וכיצד ידע אם הוא בגדר מוסיף, במידה ומגיע לו מכך ביטול תורה וביטול עבודה, אות הוא כי משתדל הוא יתר על המידה], באופן שיגיע מזה ביטול לתורה ולעבודה.

והכלל להבחין בין שתי היראות הוא מה שחילקו חכמים זכרונם לברכה באמרם [פסחים ח]: "היכא דשכיח חזקא שאני" [היכן שמצוי (נפוץ), החזקה (1) שונה, כלומר: במקום שמצוי הנזק הכלל שונה ויש להשמר], כי מקום שההזק מצוי ונודע, יש לישמר, אך מקום שאין ההזק נודע, אין לירא. ועל כיוצא בזה נאמר: "רעותא דלא חזינן לא מחזקינן" [אי יציבות שלא ראינו, אין אנו מחזיקים (אין לנו חזקה)], ואין לו לחכם אלא מה שעיניו רואות [אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. ובאמת, כל אחד הוא דיין על עצמו], הוא עצמו ענין הפסוק שהבאנו למעלה: "ערום ראה רעה ונסתר", הא אינו מדבר אלא בנסתר מן הרעה אשר רואה, לא ממה שיוכל להיות שיהיה אפשרי שיבוא, והוא ממש ענין הפסוק שהזכרתי למעלה: "אמר עצל שחל בדרך" וגו'. וחכמים זכרונם לברכה פרשו הענין כמין חומר, להראות עד היכן מגעת יראת ההבל [יראה שאין בה ממש] להפריש [למנוע ולהרחיק] האדם מן המעשה הטוב, ואמרו: [מדרש רבה סוף פרשת נצבים (דברים)]: "שבעה דברים אמר שלמה בעצל, כיצד, אמרו לעצל: הרי רבך בעיר לך ולמד תורה ממנו, והוא משיב אותם: מתירא אני מן הארי שבדרך, רבך בתוך המדינה [בתוך השכונה], אומר להם: מתירא אני שלא יהיה ארי בין הרחובות, אומרים לו: הרי הוא בתוך ביתך אומר להם: אם אני הולך אצלו אני מוצא הפתח נעולה, אומרים לו: פתוח הוא, וכשלא היה יודע מה להשיב, אומר להם: הדלת פתוחה או נעולה, מבקש אני לישון עוד מעט". הא למדת שאין היראה גורמת שיתעצל, אלא עצלה גורמת לו שיתירא. וכל הדברים האלה, הנסיון היומי [המציאותי והשכיח] יעיד עליהם, ממה שכבר פשוט הוא ורגיל ברוב המון בני האדם אשר זה דרכם כסל למו [כן מנהגם להחזיק לעצמם את הכסילות הזאת (מצודות)], ומשכיל על דבר ימצא אמת לאמיתו ודעת לנבון נקל [אבל לנבון נקל למצוא דעת כי הורגל בה (מצודות)]. וכבר נתבאר ענין הזריזות באור שאחשוב היותו מספיק להערת הלב, והחכם יחכם ויוסיף לקח.

והנך רואה כי ראוי לזריזות להיות במדרגה אחר הזהירות [בחינת סור מרע (זהירות) ועשה טוב (זריזות)], כי על הרוב לא יהיה האדם זריז אם לא יהיה זהיר בתחילה, כי מי שלא ישים לבו להיזהר במעשיו ולהתבונן בעבודה ומשפטיה, שזו היא מידת הזהירות, כמו שכתבתי, קשה שילבש אהבה וחמדה אליה ויזדרז [זריזות= נתינת לב גמורה ומוחלטת לקיומה הראוי של המצווה] בתשוקה לפני בוראו, כי הנה הוא עודנו טובע בתאוות הגופניות ורץ מרוצת הרגלו [אהבת המנוחה, שנאת הטורח, אהבת עידונים ברמה גבוהה וחשש מוגזם מכל מיני פגעים] המרחיקו מכל זה, אמנם אחר שכבר פקח עיניו לראות מעשיו ולהיזהר בם, וחשב חשבון המצוות והעברות [ועצת ה"מושלים ביצרם": בואו חשבון – בואו ונחשב חשבונו של עולם, כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה], כאשר זכרנו ["נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד ה' " (איכה ג, מ)], נקל הוא לו שיסור מן הרע וישתוקק אל הטוב ויזדרז בו. וזה פשוט". עכ"ל.

 

 

 

בחסדי השם יתברך, נלמד את דברי הרמח"ל הקדוש, בעזרת התורה הקדושה ולומדיה:

 

 

"דע כי יש יראה ויש יראה, יש יראה ראויה ויש יראה שוטה" –

אומר הרמח"ל, ישנן ב' יראות: יראה ראויה ויראה שוטה.

את השיעור הקודם (שעור 45) סיימנו עם ההגדרה של היראה הראויה, וזה לשון בעל "מסילת ישרים" –

"כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: צָרִיךְ שֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ עֲרַאי בָּעוֹלָם וְקָבוּעַ בָּעֲבוֹדָה. יִתְרַצֶּה וְיִסְתַּפֵּק בְּכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם בְּמַה שֶּׁמִזְדַּמֵּן לוֹ, וְיִקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ, וְיִהְיֶה רָחוֹק מִן הַמְּנוּחָה וְקָרוֹב לִמְלָאכָה וְלֶעָמָל. וְיִהְיֶה נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בה' וְלֹא יִירָא מִתּוֹלְדוֹת הַזְּמָן וּפְגָעָיו."

דוד המלך ע"ה אומר בפרק התהילים: ''לדוד ה' אורי וישעי'' (מזמור כ"ז), אותו מוסיפים לתפילות בחודש אלול, את הפסוק :"אם תחנה עלי מחנה, לא יירא ליבי. אם תקום עלי מלחמה, בזאת אני בוטח''. המשמעות לכך היא, כי אדם מאמין, הבוטח בה' וסומך עליו, אינו פוחד ממחנות צבא ומלחמות אויב המאיימות עליו והוא ממשיך להיות רגוע ושליו כאילו הכול בסדר. הסיבה לכך היא, כי הביטחון בהשם יתברך גורם לאדם להבין ולהרגיש כי אין אף גורם בעולם שיכול להזיק לו אם לא ירצה בכך הא-ל יתברך.  

 

 

ויראה שוטה –

בתלמוד הבבלי מסופר על אחד האמוראים חכמי התלמוד, שראה את תלמידו פוחד ואמר לו ''חוטא אתה'' שנאמר ''פחדו בציון חטאים.'' מאחר ורק אדם שמידת הביטחון שלו איננה שלימה, יש לפחד מקום בליבו. שלמה המלך, בספר משלי, מוצא ברוב חכמתו את העצלות של האדם כגורם נפשי פנימי ובלתי מודע המוביל אותו להסתגר בפחדיו: "אמר עצל, שחל בדרך ארי בין הרחובות''.

 

 

וממשיך הרמח"ל -

''דע כי יש יראה ויש יראה: יש יראה ראויה ויש יראה שוטה, יש בטחון ויש הוללות... ומי שירצה שלא ינהג עצמו בדרך החכמה ויפקיד עצמו לסכנות הנה אין זה בטחון אלא הוללות, והנה הוא חוטא במה שהוא עושה נגד רצון הבורא יתברך שמו, שרוצה שישמור האדם את עצמו" -

מי שמפקיר עצמו לסכנות, אין זה בטחון אלא הוללות וחוטא.

"כי הנה האדון ברוך הוא עשה את האדם בעל שכל נכון [מבוסס] וסברא נכוחה [ישרה ואמיתית] לשינהג עצמו על דרך טוב וישמר מן הדברים המזיקים".

 

 

וכיצד נדע להבחין בין ב' היראות? ומשיב רבינו –

''והכלל להבחין בין שתי היראות הוא מה שחלקו חז"ל באמרם (פסחים ח): ''היכא דשכיח היזיקא שאני'' – ''במקום שמצוי הנזק, הכלל שונה ויש להישמר''. כי מקום שההיזק מצוי ונודע, יש להישמר. אך מקום שאין ההיזק נודע, אין לירא ואין לו לחכם אלא מה שעיניו רואות. הוא עצמו עניין הפסוק שהבאנו למעלה "ערום ראה רעה ונסתר", אינו מדבר אלא בנסתר מן הרעה אשר רואה, לא ממה שיוכל להיות שיהיה אפשרי שיבוא [כלומר: אין הכוונה, שיעסוק בניחוש ושיעור, מה עלול להיות בעתיד, אלא יבדוק רק מה שמונח לפניו]''.

הפחד משתק, הורס את התוכניות ומוביל את האדם לא לעשות עם עצמו כלום!

וכבר למדנו כי הפעולות החיצוניות גורמות לשמירת הלהט הפנימי הקיים, שלא יכבה בגלל עצלותו הטבעית של הגוף, כמו כן מעוררת ביתר שאת את הזריזות הפנימית. הפחד, שמונע פעילות חיצונית מונע גם את ההתלהטות הפנימית.

אמר דוד המלך : "ה' אורי וישעי ממי אירא, ה' מעוז-חיי ממי אפחד''. אם השם יתברך נמצא בתוכניות שלך ואתה מחפש אותו ואת קרבתו, אין לך מה לפחד, זה בדיוק המקום להיות אמיץ. הרי אפילו,'' אם תחנה עלי מחנה לא יירא ליבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח''. אז ממה יש לפחד?

אומר רבינו, "ואולם השמירה הזאת וזאת היראה המיוסדת על הנהגת החכמה [הבאה ע"י לימוד וידיעה] והשכל [ההגיון] היא הראויה".

 

 

ועד להיכן מגעת יראת ההבל –

"וחכמים זכרונם לברכה פרשו הענין כמין חומר, להראות עד היכן מגעת יראת ההבל להפריש האדם מן המעשה הטוב, ואמרו: [מדרש רבה סוף פרשת נצבים (דברים)]: "שבעה דברים אמר שלמה בעצל, כיצד, אמרו לעצל: הרי רבך בעיר לך ולמד תורה ממנו, והוא משיב אותם: מתירא אני מן הארי שבדרך... וכשלא היה יודע מה להשיב, אומר להם: הדלת פתוחה או נעולה, מבקש אני לישון עוד מעט"

מסביר בעל "אורחות צדיקים" –

"לא די לעצל שלא יגיע לידיעת התורה, כיון שאינו עוסק בתורה כראוי, אלא אפילו מחמת העצלות מעלה בליבו סברות של טעות. כי העצל יורה התר לעצמו ויאמר: טוב לגוף המנוחה כדי שיתחזק. כי כשאדם חזק הוא יכול לעשות יותר מן החלש. ומטה אזניו לדברים בטלים, ואומר שבזה יהא לבו פתוח. נמצא, שהעצלות גורם שיחפש סברות לומר שעושה מצוה לבטל מן הלימוד. אף-על-פי שזאת הסברא היא אמת, שטוב לנוח כדי שיתחזק, או לשמוע מלי דבדיחותא לפתוח הלב, זהו דוקא לאדם הזריז ועוסק בתורה, כי אין ככח אבנים כח האדם, או שיהיו עצמותיו כנחושת לטרוח תמיד, ופעמים צריך לנוח כדי שיתחזק: אבל העצל מישר זאת הסברא ונמשך אחריה עד שיתבטל מכל וכל, ולעולם בכל המצוות שיש בהן טורח יעשה סברא לפי העצלות להתבטל מן המצוה, כללו של דבר העצל יטה כל סברתו לפי העצלות" ("אורחות צדיקים", שער העצלות).

העצל הוא רך לבב, פחדן ומפונק, ואינו גולה למקום תורה, כי הגלות כרוכה בקשיים ומאמצים רבים. העצל יעשה סברא (תירוץ) לפי העצלות, כלומר, כמה שעצלותו רבה יותר כן ימציא סברא חזקה יותר למנוע עצמו מן המצוה, כי המוח משרת את מידותיו הרעות.

 

אם כן –

"הא למדת שאין היראה גורמת שיתעצל, אלא עצלה גורמת לו שיתירא".

 

 

ומסיים הרמח"ל פרק ט' -  "בבאור מפסידי הזריזות וההרחקה מהם" –

"והנך רואה כי ראוי לזריזות להיות במדרגה אחר הזהירות, כי על הרוב לא יהיה האדם זריז אם לא יהיה זהיר בתחילה, כי מי שלא ישים לבו להזהר במעשיו ולהתבונן בעבודה ומשפטיה, שזו מידת הזהירות, כמו שכתבתי, קשה שילבש אהבה וחמדה אליה ויזדרז בתשוקה לפני בוראו, כי הנה הוא עודנו טובע בתאוות הגופניות ורץ מרוצת הרגלו המרחיקו מכל זה, אמנם אחר שכבר פקח עיניו לראות מעשיו ולהיזהר בם, וחשב חשבון המצוות והעברות, כאשר זכרנו, נקל הוא לו שיסור מן הרע וישתוקק אל הטוב ויזדרז בו. וזה פשוט" –

הרב דוד שלמה אייבשיץ, בספרו "ערבי הנחל", מביא עצה נפלאה להערים על יצר העצלות, וזו לשונו:

"כתבו בספרי מוסר עצה יעוצה לאדם, להקל מעליו עבודת השם יתברך נגד היצר הרע, אשר הוא גורם לו כבדות ועצלות. והוא, שכאשר האדם מעלה על לבו כי ימי שנותיו ע' שנה, והיצר הרע אורב לו, והוא צריך להילחם תמיד נגדו. וחושב בליבו שזהו דבר שאי אפשר, להילחם כל-כך זמן רב ולהינצל מיד היצר הרע כצבי מיד וכו', וזהו עצמו פיתוי היצר הרע ומחשבותיו, שעל-ידי-זה בא לו כבדות ועצלות.

ואמנם העצה היעוצה לאדם לדחות עצלות זה מליבו הוא, כי יום אתמול כבר הלך לו ואיננו, ויום מחר אין האדם בטוח בחייו, וכמאמר בן סירא (יבמות סג, ב).

אל תצר ליום מחר – כי לא תדע מה יולד יום.

מחר יבוא ואיננו – ונמצא דואג על עולם שאינו שלו.

נמצא לפי זה, אין עיקר מלחמתו נגד היצר הרע אלא יום אחד. לכן יתנהג כך האדם, שמיד בהקיצו משנתו יחשוב שנעשה בריה חדשה, וצריך אני היום הזה לעבוד את ה' ולהשמר מיצר הרע. ואין זה דבר כבד לאדם להשגיח על מעשיו ועל ענינו יום אחד. ועל-ידי-זה יזדרז היטב בעבודת השם יתברך, מאחר שאינו אלא יום אחד. ויהיה כמו זה (גם) יום מחר בהקיצו משנתו – יחשוב גם-כן, ובזה לא ימצא כבדות ועצלות, וכל ימיו אינו עובד להשם יתברך רק יום אחד.

וזה שאמר הכתוב (בהפטרת יום כפור): אני נותן לכם עצה יעוצה "ואותי יום יום תדרשון". שבל יחשוב בליבו: איך הרבה שנים יוכל לעבוד את ה' ולהשמר מהיצר הרע? אלא יעבוד אותו יום יום... ".

 

יהי רצון שנדרוש את השם יום יום, אמן!

  

 

באור מושגים:

(1) חזקה –

חזקה הקובעת כי כאשר מציאות מסוימת חזרה על עצמה מספר פעמים, השתנה המצב הקודם.

 

 

כוונת ביאור הספר "מסילת ישרים" לעשות נחת לה' ולזיכוי הרבים.

כל הזכויות שמורות לזכות "תורת חסד על לשונה".

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

      יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת