33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 45]–ט"ז תשרי תשע"ז- "מסילת ישרים" / הרמח"ל–פרק ט' –בבאור מפסידי הזריזות וההרחקה מהם

 

פרק ט' – בבאור מפסידי הזריזות וההרחקה מהם

 

"הנה מפסידי הזריזות הם הם מגדילי העצלה, והגדול שבכולם הוא בקשת [רדיפה אחרי] המנוחה הגופנית [ממש, בגופו], ושנאת הטורח [במחשבתו] ואהבת העדונים [בליבו] בתשלום כל תנאיהם [שלא יחסר לו שום פרט העשוי לענג אותו], כי הנה אדם כזה ודאי שתכבד עליו העבודה לפני בוראו כובד גדול, כי מי שירצה לאכול אכילותיו בכל הישוב [הנפשי] והמנוחה [הגופנית,  מבלי לתת דעתו על הזמן שאכילתו גוזלת לו] ולישון שנתו בלי טורד [מבלי להיטרד מכך שחייב הוא לקום לקרוא קריאת שמע בזמנה, או להספיק להתפלל מנחה בזמן], וימאן ללכת אם לא לאטו [כי אינו רוצה להתאמץ בהליכה מהירה], וכיוצא בדברים כאלה, הנה יקשה עליו להשכים לבתי כנסיות בבוקר, או לקצר בסעודתו מפני תפילת המנחה בין הערבים, או לצאת לדבר מצוה אם לא יהיה העת ברור [מזג אויר בהיר ונוח], כל שכן למהר עצמו לדבר מצוה או לתלמוד תורה, ומי שמרגיל עצמו למנהגות [למנהגים] האלה, איננו אדון בעצמו לעשות הפך זה כשירצה, כי כבר נאסר רצונו במאסר ההרגל הנעשה טבע שני [האכילה,שתיה,שינה הם טבע ראשון והם ההכרח, אך שינה ממושכת ואכילה בכל ישוב הדעת והמנוחה, הם טבעים שניים שהוא עצמו הטביע (הרגיל) בתוכו], ואמנם צריך שידע האדם כי לא למנוחה הוא בעולם הזה [כלומר, לא יצליח למלא חובתו בעולמו אם ירגיל עצמו למנוחה], אלא לעמל וטורח [עמל התורה, וטורח קיום כל המצוות בכל הדקדוקים], ולא ינהג בעצמו אלא מנהג הפועלים העושים מלאכה אצל משכיריהם [למען פרנסתם מוותרים הם על האכילות הממושכות ועל השינה הארוכה, ועושים זאת מרצונם], וכענין מה שהיה אומר [רבי נחמן בר יצחק] (עירובין סה): "אגירי דיומא אנן" [פירוש: אנו שכירים של יום. מן העובדה שהגמרא מגדירה אותנו כ"שכירי יום", לומד רבינו שגדר העבודה צריך להיות כמו גדר העבודה של שכירים], וכדרך יוצאי הצבא במערכותיהם [מי שלא הגיע לדרגה של עושה מרצון, יצייר בנפשו שהוא חייל בחזית, החייב לאכול בחיפזון ולישון שנת ארעי], אשר אכילתם בחיפזון, ושנתם עראי, ועומדים תמיד מוכנים לעת קרב [בפרק א', כתב בעל מסילת ישרים, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה... עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור ואם יהיה לבן-חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו], ועל זה נאמר (איוב ה, ז): "כי אדם לעמל יולד" [וקבלו חז"ל, לעמל תורה. מדכתיב: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (סנהדרין צט)]. וכשירגיל עצמו על זה הדרך ימצא העבודה קלה [במשך הזמן] עליו ודאי, כיון שלא יחסר בעצמו ההזמנה [בדעתו, מזומנות לפעולה מידית, ללא השהיה] וההכנה אליה [בגופו, סילוק כל המפריעים, ויצירת המצב המתאים לפעולה הנצרכת], ועל זה הדרך אמרו זכרונם לברכה (אבות פד): "כך היא דרכה של תורה – פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן" [המלחמה הקשה ביותר שהאדם נתון בה, היא על קיום מצות תלמוד תורה, ולכן האדם החפץ להצליח בעבודתו הרוחנית, חייב הוא להביא עצמו לתכלית ההרחקה מן המנוחה והעידונים. והרמב"ם פירש: אפילו אין לך מה לאכול אלא פת במלח, אל תמנע מלעסוק בתורה, ואף אם יש באפשרותך ללמוד מתוך הרחבה, אל לך לעשות כן, משום שזה עלול למנוע ממך את הזריזות, לכן, קח מן העולם הזה רק את המינימום ההכרחי], שהוא כלל ההרחקה בתכלית מן המנוחות [הנוחות] והעידונים [התענוגות].

עוד ממפסידי הזריזות הוא רוב הפחד [הפחד הגדול] וגודל המורא [והמורא הגדול] מן הזמן [מהדברים שהזמן מביא בעקבותיו, כגון: קור וחום] ותולדותיו [המחלות והנזקים מן הקור והחום], כי פעם יירא מהקור או מהחום ופעם מהפגעים [ברק, רעם, רעש וכד'] ופעם מן החלאים ופעם מן הרוח [סערות] וכן כל כיוצא בזה [מסביר שלמה המלך, שהפחד המוגזם, הנובע מדמיונות ומיחוס משקל יתר לכל מיני פגעים, נובע מנגיעותיה של העצלות. הרתיעה הפנימית מן העמל והעבודה, מולידה מחשבות מסולפות ודמיונות, והן – מולידות פחד ומורא בלתי מוצדקים]. הוא הענין שאמר שלמה עליו השלום (משלי כו, יג): "אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות" [לרוב העצלות יגזים לומר, איך אלך הלא שחל בדרך וגו' ואהיה נטרף]. וכבר גינו חכמינו זכרונם לברכה המידה הזאת ויחסוה אל החטאים [הפוחדים פן יתפסו על חטאיהם ולכן הם תמיד בפחד], ומקרא מסיעם, דכתיב (ישעיה לג): "פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים" [הנה החוטאים שלא האמינו בה' פחדו בציון מפני סנחריב הנלחם על ציון. והחנפים, הצבועים שבושו מלאמר בפה שהם פוחדים ואין מאמינים בה' מכל מקום אחזה אותם רעדת הגוף עד שפחדם היה ניכר לכל ע"י הרעדה (מלבי"ם)]. עד שאמר אחד מן הגדולים [רבי ישמעאל ברבי יוסי] אל תלמידו בראותו אותו מתפחד: "חטאה את" (ברכות ס') [היראה עצמה היא החטא, כי היא נובעת מעצלות, ויש להתגבר עליה]. אלא על זה נאמר (תהלים לז): "בטח בה' ועשה טוב שכון ארץ ורעה אמונה".

כללו של דבר, צריך שישים האדם את עצמו עראי בעולם [כאשר אדם מרגיש עצמו עראי, הוא מוכן להסתפק במה שמזדמן. למשל, אדם בטיול מסתפק במאכלים פשוטים, בצורת אכילה לא נוחה ובמנוחה על הקרקע] וקבוע בעבודה [עבודת השם], יתרצה [נפשית] ויסתפק [גופנית] בכל עניני העולם במה שמזדמן לו [בלי הרבה טרחה, אלא יתרצה במה שנמצא כעת לפניו] ויקח מן הבא בידו [מבלי לחפש ולבחור את המעולה, אלא יקח את הדברים כמו שהם, ולא ישקיע מאמצים לשפר ולשכלל אותם] ויהיה רחוק מן המנוחה וקרוב למלאכה ועמל, ויהיה נכון לבו בטוח בה' ולא יירא מתולדות הזמן ופגעיו". עכ"ל.

 

 

בחסדי השם יתברך, נלמד את דברי הרמח"ל הקדוש, בעזרת התורה הקדושה ולומדיה:

 

נפתח את הלימוד עם דברי הרב פינקוס זצוק"ל -

אמונה איתנה מושגת ע"י כח התורה -  

כאן יש יסוד גדול: כיון שאנו יודעים שעיקר הדביקות בהשם יתברך היא ע"י התורה, וכמו שהאריך בספר "נפש

 חיים", גם דביקות שע"י אמונה באה דרך קדושת התורה.

ולפיכך, אם אנחנו מתחזקים מדברי תורה שאנו מדברים, אין זה אלא מטעם אחד - כח התורה. כח התורה והדביקות והקדושה היוצאים מהתורה, הם אלו שמביאים את האמונה. "שניים אוחזים בטלית" מביא לידי אמונה. ובלי "שניים אוחזים בטלית" לא שייכת אמונה. לא אמונה,לא אהבה ולא יראה.

ואם אנו מרגישים שדיבורים על אמונה משפיעים יותר מאשר "שניים אוחזים בטלית", אין זה אלא משום שכמו סגולה מיוחדת של לימוד הלכות שבת בשבת, יש סגולה מיוחדת בלימוד הלכות אמונה להביא לידי אמונה.

אך לאמיתו של דבר לא הידע הוא שמביא את האדם לאמונה, אלא קדושת התורה. רק קדושת התורה ודביקות בקב"ה יכולים להביא לידי אמונה, לידי אהבה ולידי יראה. כמו שאמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין" [קידושין ל, ע"ב].

הדבר היחידי שהורג את היצר הרע הוא תורה. 

עמל בתורה הוא המביא לידי אמונה".

[הרב שמשון פינקוס, נפש שמשון-שערי האמונה].

 

 

ונחזור לדברי הרמח"ל -

הנה מפסידי הזריזות הם הם מגדילי העצלה" -"

..."נאמר (במדרש רבה) כי העצלנין הם שבעה, ביאור זה כי העצל הוא חי שיש לו כובד הטבע כמו שיש לעצל, לכך קרא את האדם שהוא רחוק מן השכלי עצל, כי העצל הכל גוף, כי הנפש בטלה אצלו לגמרי, ולפיכך אינו רוצה בתורה שהיא שכלית, כי הכל גוף, והדבר שהוא רחוק מן דבר אחר נחלק לז' חלקים... כי יש בני אדם והם בעלי חומר לגמרי ומונע אותם החומר לגמרי מן החכמה, ויש בני אדם שאין להם כל כך חומר שיהיה מונע אותם מן השכל... ודבר זה עד ז' מדריגות..." (נתיבות עולם, נתיב הזריזות פרק א, המהר"ל מפראג).

 

 

"ומי שמרגיל עצמו למנהגות האלה, איננו אדון לעצמו לעשות הפך זה כשירצה... ואמנם צריך שידע האדם כי לא למנוחה הוא בעולם הזה, אלא לעמל וטורח" –

אומר רבי צדוק הכהן מלובלין -

..."אבל עצלה תפיל תרדמה, שהוא נפילת המוחין והתגברות הדמיונות כבעת השינה, וכל השקוע בדמיונות כאלה אפילו בהקיץ הוא ממש כישן, וכמ"ש (מג"א סוף סי' תקפג) יושב בטל כישן דמי, שהדמיונות הבטלים והרהורי ההבלים עולים במוחו ממש כבעת השינה, וזה בא על ידי העצלות שימך וישפל המקרה שהוא המוח להרהר במחשבות שפלות, ועד שיוכל לבוא מזה גם כן לשפלות ידים כלי המעשה ועד שידלוף הבית בכללו גם כן. ועל כן עיקר ההשתדלות צריך שיתגבר נגד העצלות, והתגברות זה יהיה בהתבוננות זה דשויתי ה' לנגדי תמיד, על דרך אמונה פשוטה שישנה בכל אחד מישראל, ויוכל לעוררה בלבו בקל שכבר הוא מרושה במעמקי הלב מהאבות אצל כל אחד מישראל להאמין באמונה שלימה שהשי"ת מלא כל הארץ כבודו, והוא לנגדו ממש תמיד להיות צופה ומביט על כל מעמקי מחשבות לבו ומוחו ואין נעלם ממנו דבר. ועל ידי זה ממילא יתרומם המקרה שהוא המוח לידבק במחשבות עליונות קדושות, וממילא יסורו על ידי זה כל מיני מחשבות של הבל ושל בטלה הנמשכים רק מתרדימת המוח..." (ר' צדוק, חלק ד מחשבות חרוץ ג עמוד ז).

ומסביר הרב אליהו דסלר –

"אמנם צריך להזהר שלא יחליף עצלות בבטחון, שיש מונע מלהשתדל מפני עצלותו ותולה בבטחון, וצריך לדעת שכל מה שמבטל ממלאכתו מפני עצלותו בודאי יחסיר לעצמו, כי רק הבטחון מביא לסייעתא דשמיא... ואל יטעה האדם לומר שישתמש בעצלות לסייע לבטחון בדרך שלא לשמה, כי לא שייך שלא לשמה בבטחון, וטעמו של דבר, שאין מניעת המלאכה מצוה, אלא הבטחון שבלב שתביא למעט בה, היא המצוה. ואדרבא, אם ימעט במלאכה מפני עצלותו, הלא יתעצל גם בעבודתו הרוחנית ונמצא יושב בטל, ואם כן רפואתו היא שיתייגע במלאכה...  "(מכתב מאליהו, חלק א עמוד קצד)

"אם נסתכל בחיינו הגשמיים מצד המבט הפנימי נראה שהכל עייפים, עייפות של עצלות, הן עבודה רוחנית במרץ וברצון לא תעייף כלל, בבחינת "הנותן ליעף כח", כי בדביקות של מעלה לא תתכן עייפות, אך עייפות של עצלות היא בחינה במיתה, מיתת הנפש, כאמרם ז"ל "הבטלה מביאה לידי שיעמום" (כתובות נ"ט) ופירש"י שעמום - שיגעון... " (מכתב מאליהו, חלק ד עמוד קעב).

 

 

"ולא ינהג בעצמו אלא מנהג הפועלים העושים מלאכה אצל משכירהם... וכדרך יוצאי הצבא במערכותיהם, אשר אכילתם בחפזון, ושנתם עראי, ועומדים תמיד מוכנים לעת קרב" –

הרמח"ל ממשיל שני משלים: א. הפועלים אצל משכיריהם, ב. יוצאי הצבא במערכותיהם. דימויים אלו לשכירים ואנשי צבא מורים על אנשים שנמצאים בתנועה זריזה המוכנים (אלו בשעת עבודה ואלו בכל עת) לפעולה זריזה ויעילה, כאשר צורכיהם הגשמיים הם רק בנצרך ההכרחי בלבד. רבינו ירוחם ממיר (ובשם בעל חובות הלבבות) מבאר את סוד התנועה, וזה לשונו הקדושה -

"...על זה אמנם אין כל ביאורים, וכבר העיר וכתב כן החובת הלבבות (ב' ה' בסופו) וזה לשונו: "וממה שראוי לך להבין מכל הבריאות העליונים והתחתונים מקטנם ועד גדולם, הענין הנעלה אשר בו סדר הכל והשלמתו וכו' והיא התנועה הדבקה לכל מחובר וכו', ולולי התנועה לא היתה נגמרה הווית שום דבר מן הנמצאות ולא הפסדם וכו'. וכשתבין סוד התנועה ותשכיל ענין אמיתתה ורוחניותה, ותדע כי היא מפלאי החכמה האלקית, ותכיר רוב חמלת הבורא על ברואיו, אז יתברר לך כי כל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא יתברך והנהגתו ורצונו, הקטנה והגדולה שבהם, והגלויה והנסתרת"...

ומדברינו בסוד הזריזות יוצא לנו להבין כי מגרעת מדת העצלות אינה רק איזה מדה גרועה כשאר מדות הרעות, אם כי גם זה אמת, אבל צריכים לדעת כי בעצלות מונח כל סוד הרע. אם למדנו כי התנועה המנועעת את המהירות היא מפלאי החכמה האלקית, נקשרת בחפץ הבורא ית' והנהגתו ורצונו, הנה זה לעומת זה עשה האלקים, והעצלות לעומת המהירות, היא מפלאי הרע, נקשרת לשורש פורה ראש ולענה, הוא כל סוד הרע, מן "עפריות החומריות הגס" (לשון המס"י פרק ו'), הנה מקור כל הרע, "עפריות החומריות הגס" אין הענין מפני הכבדות אשר בחומריות, אשר מפני זה קשה היא לשאתה, רבות פעמים תראה אדם, הנושא זאת ה"עפריות החומריות" בנקל מאד מאד, אם אך רוצה בהם, אלא ענין הדבר הוא כי בעפריות החומריות גס, שם מונח כל ה"אינו רוצה", הוא סוד כל הרע. האבות הקדושים כי היו שלמים, עליהם אמרו חז"ל (סנהדרין צ"ו) שהיו "רצים כסוסים בין בצעי המים", עפריות החומריות גס, הם הם בצעי המים, ורק האבות היו רצים בהם כסוסים". (ר' ירוחם ממיר, דעת תורה דברים עמוד קפג).

 

 

לסיכום –

התורה היא התבלין ליצר הרע,  כמו שאמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין" [קידושין ל, ע"ב].

הדבר היחידי שהורג את היצר הרע הוא תורה.

וכבר ביארנו, כי תורה מביאה לידי זהירות, תורה מביאה לידי זריזות.

והעצלות מונעת מהאדם להגיע לאותה יגיעה בתורה ולזכות בזהירות ובזריזות וכפי שפתחנו בדברי הרב פינקוס זצוק"ל, מונעת מהאדם לזכות באמונה.

כי לא הידע הוא שמביא את האדם לאמונה, אלא קדושת התורה. רק קדושת התורה ודביקות בקב"ה יכולים להביא לידי אמונה, לידי אהבה ולידי יראה.

 

כללו של דבר, מסכם בעל "מסילת ישרים": צריך שישים האדם עצמו עראי בעולם [הזה] וקבוע בעבודה [עבודת השם] יתרצה ויסתפק בכל עניני העולם במה שמזדמן לו... יהיה רחוק מן המנוחה וקרוב למלאכה ועמל [עמל בתורה], ויהיה נכון לבו בטוח בה' ולא יירא מתולדות הזמן ופגעיו.

 

 

כוונת ביאור הספר "מסילת ישרים" לעשות נחת לה' ולזיכוי הרבים.

כל הזכויות שמורות לזכות "תורת חסד על לשונה".

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

      יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת