00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחת נחשון מטיילת

אוזבקיסטן - הימים השמיני והתשיעי

הבוקר התחיל מוקדם. מאוד מוקדם.
בשש כבר אכלנו ארוחת בוקר ובשבע כבר היינו בתחנת הרכבת של טשקנט.

אנחנו נוסעים ברכסת המהירה "אפרוסיאב". היא מגיעה למהירות נסיעה של 230 קמ"ש וגומאת את המרחק לסמרקנד בשעתיים ועשר דקות.
היא נוחה ומפנקת ונוסעים בה בעיקר תיירים.

בסמרקנד פוגש אותנו הנהג החמוד בחטיור ומביא אותנו למלון שלנו, שנראה ככה - 

חצר פנימית מקסימה וסביבה מבנים דו קומתיים בהם חדרי המלון.

יש בחצר גם כמה "טפצ'אנים", ספות הישיבה המסורתיות.

אנחנו משאירים את המזוודות במלון ויוצאים לטייל.
התחנה הראשונה שלנו בסמרקנד היא "גורי אמיר", המוזילאום בו קבור אמיר טימור שנחשב אבי האומה האוזבקית (וגם שניים מבניו וחלק מנכדיו כולל אוגלבק).


רוצים לקרוא על טימור לנג? בבקשה - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%A0%D7%92

המוזוליאום יפיפה.

גם מקרוב.

אפילו הריצוף ברחבת הכניסה נהדר

וזו החצר הפנימית של המתחם

יעלי משתלבת נפלא בנוף המקומי.

תראו בעצמכם indecision
(וגם האריחים המשושים הכחלחלים לא רעים בכלל....)

וזה כבר חלל הקבורה של טימור לנג וצאצאיו.

יפה כל כך שפשוט אי אפשר להפסיק לצלם.

כיפות וגמלונים ופיתוחים...

טאטרר

המצבה השחורה של טימור היא זו שרואים במרכז.

וככה נראה מתחם גורי אמיר מבחוץ.

לארוחת הצהריים נאחנו זוכים לקבל תבשיל טעים וחריף בכלים שמשמחים אותי...

ההתמחות במסעדה היא כיסוני הבצק הגדולים והמאודים האלה.
מזכיר מאוד דים-סאם וטעים לאללה.

אחרי האוכל ממשיכים לטייל ופוגשים ילדות שחוזרות מבית הספר.

אנחנו נאלצים לשנות את התכניות שלנו להמשך היום כי היום מבקר בסמרקנד נשיא בילורוס ולכבודו מרוקנים את כל האתרים ממטילים ומבקרים וסוגרים את הרחובות לתנועת כלי רכב.
בהעדר אפשרות אחרת אנחנו הולכים לטייל בסמטאות של מה שהיה פעם הרוב היהודי של סמרקנד.

בתוךאחת החצרות הפנימיות מסתתר מלון קטן ונחמד

הוא מתהדר באוסף מרשים של "טיוביטיקות" - כיפות אוזבקיות.

אנחנו מבקרים בבית הכנסת המקומי. הוא אותנטי ויפה ו... ריק. ברובע היהודי של סמרקנד כמעט ולא נשארו יהודים.

בחצר אחרת אנחנו פוגשים מין שוק פשפשים קטן ומאולתר.
יעלי מתמזגת.

במעבר חד אנחנו עוברים בשער מתכת ויוצאים מהסמטאות שביוב עוד זורם בתעלות פתוחות לאורכן, אל הרחובות היפים והנקיים של האזור התיירותי. בגלל הביקור של לוקשנקו הנכבד (שמכונה גם "הרודן האחרון באירופה") אי אפשר לבקר בשום מקום. כל הרחובות עדיין חסומים והאתרים, סגורים למבקרים.
רוסטם 2, המדריך שלנו, מצליח להכניס אותנו לבאזאר המקומי באיזו דרך עוקפת.
בכניסה עומדת המתוקה הזאת ועושה פוזות למצלמה.

בשוק יש מתוקה אחרת שעושה פוזות למצלמה cheeky

וככה נראה השוק.
פירות וירקות, פירות יבשים, גבינות ועוד ועוד...

ובכל מקום כולם מבקשים להצטלם עם יעלי, חביבת האוזבקים. צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, כולם רוצים תמונה למזכרת וגם לגעת בשיער שלה ולברר אם הוא טבעי או פאה cool

שוב ושוב, בסבלנות אין קץ, היא מחייכת ומסבירה...

תשומת הלב מביאה איתה גם שפע פנוקים. כולם מאכילים אותה, נותנים לה מתנות ובעיקר מצטלמים ומצטלמים.

אחרי הביקור בשוק אנחנו עוברים למתחם ביבי חאנים הסמוך. זהו מסגד ציבורי עצום מימדים שהורתה לבנות אשתו הסינית של טימור לנג כהפתעה לבעלה.

בחצר הפנימית יש דוכן שיש גדול לקוראן.לפי אמונה מקומית אישה שתזחל מתחת לדוכן תזכה ללדת ילדים רבים.
כמו שאתם רואים, הענין הזה טופל cheeky

גם במתחם ביבי חאנים יעלי ממשיכה במיזם ההתיידדות שלה עם כל תושבי אוזבקיסטן... הפעם - המשטרה המקומית.

ואז אנחנו רוצים לצאת חזרה. להגיע לאוטובוס ולנסוע למלון... אבל לא! לוקשנקו בעיר והעיר כולה סגורה. אוטובוסים עירוניים חונים לרוחב וחוסמים את הכבישים. אין יוצא ואין בא...

ומתי זה יסתיים? אף אחד לא יודע.... אנחנו יושבים באוטובוס שעה... שעה וחצי... כלום לא קורה. כבר שרנו. ונשנשו. והתעייפנו. והלכנו לשרותים בחמאם המקומי (אנשים אשכרה באים לשם בשביל להתקלח...) ועדיין... כלום לא קרה.
בסוף הקהל נשבר ויצאנו ברגל למלון. הליכה של שלושה ק"מ וחצי. חבל שלא יצאנו קודם...

צעידה סוריאליסטית ברחובות הריקים לגמרי של סמרקנד. קצת כמו סצנה מסרט אסונות אפוקליפטי...

אחרי עוד 40 דקות הרחובות נפתחו, בחטיאור והאוטובוס אספו אותנו והלכנו למסעדה.. עיפים ומרוטים. אין ספק שלוקשנקו ארגן לנו חוויה מיוחדת...
עוד יום נגמר.

בבוקר התעוררנו לארוחת בוקר כזאת. כבר התחלה מצוינת!

יש קצת זמן להצצה בתמונות במחשב..

ו... לריגיסטן!

אין שום דרך לצלם את זה ככה שתראו כמה שזה מרשים.
הריגיסטן היה בימי הביניים המרכז המסחרי של סמרקנד והככר המרכזית הייתה, כנראה, בזאר גדול.

יפה מכל זוית.

מסביב לכיכר, מדרסות מפוארות.הן לא פעילות היום ובחללים שלהן פועלות שלל חנויות מזכרות צבעוניות ושמחות.

רוצה כזה בבית! indecision

אריחים מפוארים, עיטורים, פסיפסים....

נהדר!

נהדר גם מקרוב...

חנויות ועוד חנויות...

הסתובבות מענגת.

גם שטיחים. חבל שאין מקום במזוודה.

אחת החצרות הפנימיות בריגיסטאן.

זו מדרסה טילה קארי (המכוסה זהב). בנייתה הושלמה בשנת 1660.

אין, אין מילים.

זו הכניסה למדרסה שר דור, בצד המערבי של הכיכר.

אנחנו עוזבים את הריגיסטן בצער. יכולתי להישאר שם עוד ועוד.

התחנה הבאה היא מצפה אוגלבק. אוגלבק, נכדו של טימור לנג, התפרסם יותר כאסטרונום מאשר כשליט והתעלה המקושתת הזו היא שריד של מתקן אסטרונומי עצום שהוא הקים.

גם כאן יעלי זוכה בתשומת לב אינסופית... אפילו הכלות והחתנים מבקשים צילום בחברתה.

מכאן... לקבר דניאל הנביא. בתוך מבנה הקבר סרקופג באורך 18 מטר!

האגדה מספרת שגופתו של הנביא דניאל צומחת מדי שנה בסנטימטר אחד... sad

מכאן נוסעים לשאחר-אי-זינדה - "קיברו של המלך החי".
יש כאן שורת קברים. מצוי כאן קברו של חוסאם אבן עבאס, בן דודו של הנביא מוחמד. מוחמד אמר על אבן עבאס שהוא הכי דומה לו חיצונית ובאישיותו...
לפי המסורת אבן עבאס הוא שהביא את האיסלאם לאוזבקיסטן.
בנוסף יש כאן קברים של בני משפחתו של טימור לנג. כל מאוזוליאום פהיותר מזה שלידו...

כמו קופסת תכשיטים.

האגדה מספרת שאת המדרגותהתלולות הללו היו עולים המבקרים על הברכיים כשהם סופרים אותן. גם את הירידה צריך היה לעשות באותה דרך ועם הפנים כלפי מעלה, כדי לא להפנות את הגב לקבר... אם טעית בספירה זה היה סימן שאתה חוטא וכדי למרק את חטאיך היה עליך לעשות זאת שוב ושוב.. 40 פעם... cool

ארטיק בעטיפת רטרו חיננית indecision

ועוד קפיצה קטנה למפעל משפחתי קטן בו מייצרים נייר מעץ תות.

יעלי מנצלת את הזמן להפעלות לילדים המקומיים. כולם שמחים devil

את ארוחת הערב אנחנו אוכלים בבית משפחה מקומית שמארחת אותנו.

השולחן נראה כמו נשף מלכותי מהאגדות... indecision

וזהו. עכשיו עוזבים את סמרקנד הנהדרת.
מכאן ממשיכים לבוכרה.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל משפחת נחשון בתנועה אלא אם צויין אחרת