33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חופשי ומאושר

שמעון פרס - איש חזון טרגי

שמעון פרס נפטר אתמול בגיל 93. ככה סתם, הגוף מזדקן ומתבלה. איזה עורק מקרי במוחו נקרע, גרם לדימום מוחי גדול שהרס חלקים נרחבים ממוחו וגרם לקריסת מערכות כללית של הגוף. עוד תודעה נדמה בגלל בעיית "שרברבות" של הגוף. כך נדם האיש הפעלתן הזה שהעיז לחלום ולנסות ולהגשים את חלומותיו ללא לאות. הוא פעל וניסה לשנות מציאות. כך הוא יצר לחייו משמעות, על ידי המעשים שלו שהשאירו חותם בעולם בעוד הא כבר חדל מלהתקיים. הוא מייצג את התפיסה הרדיקלית, התפיסה שרואה במשמעות ערך נעלה, גישה שמנסה ללכת עד הסוף לגעת בשחקים, תמיד להתקדם ולשנות את העולם.

מדליית החירות הנשיאותית שנתן הנשיא אובמה בשנת 2012 לשמעון פרס - נציג הרדיקליות

"אנשים שאין להם פנטזיה לא עושים דברים פנטסטיים"  שמעון פרס

כשמישהו מת כותבים הספדים ותמיד מדגישים את הצדדים החיוביים של המת. יש סיבה טובה מאד לעשות זאת, אנחנו אנושיים. אנחנו מנסים להגשים מטרות, בוחרים מסלולי חיים, לעיתים מצליחים, לעיתים טועים, נופלים וקמים וממשכים הלאה עד למוות הצפוי. מקווים שהצללחנו להשאיר משהו מאחורינו. לכן ההספדים מדגישים את המהות של האדם שנפטר, את האישיות שלו, את העקרונות שהוא ניסה להגשים, את הדרך שהוא ניסה ללכת בה ואת המעשים בהם באמת הצליח להגשים את מהות חייו. אנחנו חייבים את זה למתים. בזמן החיים יש יותר מדי אינטרקציות עם אנשים אחרים, ערבוב גדוש ומלא של רגשות חיוביים ושליליים. אחרי המוות הרבה יותר קל להסתכל על חיי הנפטרים ולטפוח על שכמם, איך הם צעדו בגאון במסלול חייהם, איך הן לא ויתרו והמשיכו הלאה בנסיון להגשים את העקרונות שלהן. החיים הם רצף של פעולות ולא כולן יכולות להיות מוצלחות, בסוף המסע (והאמת, גם בהמלכו) כדאי להריע לצועד על הטרק הגדול של חייו, כדאי לרומם את ההרפתקנית על ההרפתקה שהיתה חייה.

"פסימים ואופטימים מסיימים באותו אופן, אז למה לא להיות אופטימים?" שמעון פרס

שמעון פרס בדיוק מתאים לתיאור הזה. אדם בעל עקרונות שניסה להגשים אותם. לא פעם הוא טעה ועשה הרבה שגיאות בדרך, אבל תמיד קם והמשיך בתעוזה. במקום בו הרבה אנשים היו נשברים ומוותרים הוא המשיך בעקשנות ובתקווה. נפל שוב, וקם שוב, ושוב, ושוב..
הוא הראה לנו כיצד צריך לחיות את החיים הקצרים שלנו (על כל 93 שנותיו), באומץ ללכת בדרך שלך ובאומץ לחלום ולהגשים את חלומותיך. כמו הדמות של סיזיפוס, שחייב לסובב סלע ענק וכבד בעלייה קשה למרות שהסלע מתגלגל שוב ושוב מטה לנקודת ההתחלה, כך גם פרס וכך כל אדם, חייב למצוא את העוצמה שיש בו ליצור את עצמו ואת מסלול חייו ללא הרף וללא לאות. גם ברגעים המאושרים של ההצלחות בדרך וגם ברגעים הקשים של הכשלונות. אחרי הכל אנחנו רק אנושיים, אנושיים מדי ובדרך שלנו יופיעו גם ההצלחות וגם הכשלונות.

"שלא יספרו לך סיפורים, כל אדם רוצה להיות אהוב. זה אנושי" (פרס בסרט 'להיות שמעון פרס', 2014)

זו הטרגדיה בדמותו של פרס וזה מה שגורם לו להיות לדעתי כל כך אהוב אחרי מותו. הוא איש חזון שלא הצליח להגשים בחייו את מלוא חזונו. הטרגדיה הזו היא שהופכת אותו לאדם ולדמות אנושית, היא שהופכת אותו לאיש יקר וחשוב. הלב שלי נחמץ היום על האיש הפעלתן הזה ועל דרכו המיוחדת והסיזיפית, על החיים שנגדעים בסתמיות ועל המוות המחכה לכולנו בסוף המסע.

פרס אומנם היה כמה פעמים ראש ממשלה, אבל אף פעם לא זכה בבחירות. איך לעזאזל הוא הצליח להפסיד אחרי רצח רבין? הוא ניסה להביא להסכמי שלום אזוריים וניסה להראות שאפשר להגיע למזרח תיכון חדש, אך נראה שהקדים את זמנו. הוא נסע בתחפושת לירדן להיפגש עם המלך חוסיין ב-1987 וחזר עם טיוטה להסכם שלום בו הגדה המערבית עוברת לירדן, אבל ראש הממשלה שמיר דחה את הטיוטה על הסף (ואחר כך אומרים שמדינת ישראל עושה הכל למען השלום). יחד עם רבין הוא חתם על הסכמי שלום עם ירדן ועם אש"ף אבל אז פעילותו נקתעה עם רצח יצחק רבין והפסדו בבחירות שבאו מיד לאחר מכן. כמה אכזבות אפשר לספוג? כמה נסיונות לא גמורים הוא ניסה? ובכל זאת הוא קם על הרגליים והמשיך הלאה באמונה שלמה.

שמעון פרס יצא מחופש לירדן כדי לפגוש את חוסיין ולחזור עם טיוטה להסכם שלום

"אנחנו צריכים להשתמש בדמיון שלנו יותר מאשר בזיכרון שלנו" שמעון פרס

שמעון פרס מייצג את התפיסה הרדיקלית. היום המילה רדיקלי מיד נתפסת כמייצגת מישהו קיצוני, אך הפירוש של רדיקל הוא אדם שהולך עם הפילוסופה שלו עד הסוף. אדם שורשי שלא רק מדבר על ערכים, אלא חשב עליהם לעומק וחי לפי הערכים שהוא בחר לעצמו (רדיקוס בלטינית הוא שורש). אדם שהבין שלא מספיק רק לחיות, חשוב להגיע למשמעות ולפתח ערכים ודרך חיים. אם למשל מישהי בוחרת בערך החופש כערך חשוב, היא תחיה את חייה לפי ערך זה ותכיל את החופש על כולם. תקבל על עצמה את כל סוגי החופש כמו חופש דת או חופש ביטוי ותפעל למען הערכים הללו. היא לא תבחר באופן שרירותי איזה חופש מתאים לה ואיזה חופש לא מתאים לה, אלא תממש את כל דרישות ערך החופש (לעומת מישהו שיסכים לדוגמה שחופש לאהוב את מי שרוצים הוא חשוב אבל באותה נשימה לא יסכים לתת חופש לזוגות הומוסקסואלים להתחתן, או שחופש הצבעה הוא חשוב אבל רק לאזרחים יהודים ולא לאזרחים ערבים. אלו דיעות שלא באמת מסתדרות עם ערך החופש שרומזות שלא היתה כאן חשיבה שורשית ועמוקה על ערכים ודרך חיים).

כבני אדם, אנחנו לא באמת יכולים ללכת עד הסוף עם הערכים שלנו, אבל השאיפה לעשות זאת והנסיון להגשים את הערכים שלך, הם בין היכולות האנושיות היפות ביותר והמרשימות ביותר שיש. בגלל שאי אפשר להגשים זאת באופן מלא, החיים הופכים למסע. מסע מתמיד בו מנסים להתפתח ולהגשים את העקרונות החשובים לך. רדיקליות מאמינה במסע התפתחות, בכך שחייבים תמיד להתקדם, אחרת מתנוונים ובזכות ההתפתחות הזו, העתיד יהיה טוב יותר מהעבר. הקידמה עדיפה על המסורת. נשמע מוכר? פרס כנציג הרדיקליות ניסה להגשים את תפיסת עולמו ותמיד ניסה להתקדם קדימה ולהתפתח. הוא ניסה אף פעם לא להביט לאחור אלא תמיד להסתכל קדימה ולנסות ליצור עתיד טוב יותר.

"אתה צעיר כמו החלומות שלך, לא זקן כמו גילך". שמעון פרס

מול התפיסה הרדיקלית, יש את התפיסה השמרנית. זו תפיסה שלא רוצה לאבד את מה שכבר הושג. היא רוצה לשמור על הקיים ולא לאבד את כל בסיכון מיותר. היא נותנת המון משקל למסורת ולכל מה שמייצג ביטחון ויציבות. מי שבוחר בתפיסה זו יבחר דרך חיים שמבטיחה את ההישרדות. בעוד השמרנות פוחדת מהכחדה ובוחרת ביציבות, הרדיקליות פוחדת מחוסר משמעות ובוחרת בהתפתחות. בכל אחד ואחת יש את שתי התפיסות הללו ולאורך חיינו אנו נבחר החלטות לפי הנטיה שלנו באותו הרגע או לפי העקרונות שבחרנו לעצמנו. לא פלא שאת אותו המתח בין שתי התפיסות ההפוכות הללו אנחנו רואים גם בחברה, בתרבות ובמערכת הפוליטית.

מבחינתי אין טעם לחיים ללא משמעות. למה לטרוח אם בסוף תעלם מבלי להשאיר זכר? אין טעם להישרדות אם האדם לא יכול לממש את העוצמה המדהימה שיש בו. ללא כל הגשמה של הפטנציאל, ללא שימוש נרחב ביכולות החשיבה, החווייה הדמיון והיצירתיות האדם חי כזומבי, חי ומת בו זמנית. לא חי באמת, אך גם לא מת. במילים אחרות, גם אני, כמו שמעון פרס ועוד רבים וטובים, רדיקליסט.
כשמסתכלים לאורך ההיסטוריה של התרבות המערבית רואים שבמרבית הפעמים האנשים הרדיקלים אכן קידמו את חברה. המדענים הראשונים שיצאו כנגד הכנסייה, הפילוסופים שהעזו להציב את האדם במרכז והמהפכנים הרבים שלאורך העת המודרנית החיו את הדמוקרטיה, המציאו את הליברליות, ונלחמו למען חופש למיעוטים כמו שחורים ונשים. ולאחר כל מאבק עיקש וארוך שכזה מול השמרנים, כשהמצב החדש הפך למוכר וטוב, אז השמרנים אימצו אותו. הדבר המוזר הוא שהשמרנים לא לומדים וברגע שדרישה ערכית חדשה תצוץ, שוב יתפתחו מאבקים עם שמרנים שיפחדו לאבד את המצב הקיים (למרות שהמצב הקיים גם הוא היה מאבק רדיקלי קודם..).

שמעון פרס ונלסון מנדלה שני מנהיגים רדיקלים חשובים

גם הציונות היא מפעל רדיקלי. מלכתחילה הרעיון היה שכחלק מערך החופש, גם למיעוט היהודי מגיע מדינה משל עצמו בו הוא יוכל לנהל את ענייניו באופן עצמאי. תחשבו על היוזמה המטורפת הזו. איזה מחזאי כותב ספר על מדינת היהודים, קבוצות צעירים מושפעות מכך ומתחילות לארגן פעילויות למימוש החזון הערטילאי הזה, אדם אחר מחליט להחיות שפה שכמעט נעלמה מהעולם ולאט לאט הם מתארגנים ומתחילים להשפיע על המציאות שסביבם. מצליחים לסחוף אחריהם צעירים יהודים אחרים שמוכנים לעזוב את המדינה שלהם, ללמוד שפה חדשה וללכת לארץ רחוקה ולא ידועה כדי להתיישב בה, בתקווה שבעתיד ההתיישבות הזו תהפוך לנרחבת ואיך שהוא תקום מדינה. לא סתם קרא מיכאל הר סגור לציונות "תנועת נוער שהצליחה להקים מדינה". פשוט תוכנית רדיקלית ומטורפת לגמרי, לא יאמן שבדרך לא דרך זה עבד.

שמעון פרס ודויד בן גוריון

"עבורי, לחלום זה פשוט להיות פרגמטי". שמעון פרס

תראו עד כמה חשובה התפיסה הרדיקלית הזו. עד כמה חשובים הדמיון, החלום והתקווה ולצידם העקשנות והאומץ ללכת בדרך ולממש את הרעיונות למעשים. בדרך יהיו נפילות וטעויות, אך העיקר לא להישבר כי יש גם הצלחות והתקדמות קדימה. תמיד להמשיך להתקדם קדימה אל עבר העתיד שרוצים להגשים. כל מי שחושב שאין סיכוי להגיע לשלום, צריך לזכור שבעבר טענו שאין סיכוי להקים את מדינת ישראל. כל מי שראה בפרס אדם הזוי, שיזכר בציעירים ההזויים שעזבו את מולדתם ובאו לפלסטינה, כל מי שבוחר להיות פאסימי, כל מנהיג שטוען ש"לעולם נחייה על חרבנו", כל מי שבוחר בדרך הפחד והשמרנות, מפנה עורף לחזון הציוני ולמימוש הקשה שדור המקימים ושמעון פרס, הגשימו באופן מעורר התפעלות. אנחנו מוקפים היום בפוליטיקאים שמרנים ובהנהגה שפועלת מתוך פחד הישרדותי ללא חזון. עם גישה כזו מדינת ישראל לא היתה מצליחה לקום. הם מנסים להגדיר מחדש מהי ציונות, נשענים על שמרנות, התבדלות ופחד, במקום להמשיך בדרך הרדיקלית, השורשית של הציונות. הם בוחרים להתמקד בהישרדותיות של העם היהודי ולא בערכים הנשגבים יותר שיש ל"עם הספר" להציע. האם אנחנו באמת רוצים לשנות כך את אופי הציונות ואת אופי המדינה?

"אני מציע לימין להפסיק עם ההפחדות, עם ההבהלות, עם האסונות. תפסיקו לדבר שטויות" (עונה לנתניהו בכנסת, אחרי ההתנתקות ב-2005)

לא כך פרס ראה את הדברים. רואים ששמעון פרס גדל וחונך לאור הציונות ולאור הרעיונות הרדיקליים שלה. לא בכדי הוא ממיסדי המדינה ואולי אחרי שהוא ראה את הצלחת הציונות בהקמת מדינת ישראל הוא הבין שמותר לחלום ומותר ללכת בדרך שלך, כי עם מספיק עקשנות חלומות אכן יכולים להתגשם. כדאי לנו להמשיך בדרכו הרדיקלית של שמעון פרס. בדרך של רעיונות נשגבים וחלומות פרועים ובדרך של אומץ בנסיון להגשים אותם. אני לא חרד להישרדות מדינת ישראל, אני חושב שהיא חזקה ויציבה. אני הרבה יותר מודאג מהשינוי הרעיוני באופיה של מדינת ישראל. אני מודאג מהתמקדות ב"חיים עצמם" ולא באורח החיים ואיכות החיים. קיום המדינה אינו שווה דבר אם היא אינה דמוקרטית וליברלית ואם היא אינה מפתחת את האדם לעבר מציאת המשמעות שלו. אבל אני מאמין שזהו רק שלב ושבסופו של דבר נתעשת וכן, אני חושב שדרך השלום תצליח ושהשלום עם מדינות ערב עוד בוא יבוא. זה תלוי בנו, באנשים שיבחרו להיות ממשיכי דרכו של שמעון פרס. באנשי חזון חדשים שעדיין מבשילים עד שיהיו מוכנים ומוכנות לפרוץ קדימה ולתת תקווה ועוצמה להגשים את חלום השלום.

"אנשים חושבים שאני מפנטז. אני לא מפנטז שום דבר. ואם כן, יש לי רישיון לפנטז, כי כל מה שפונטז הפך למציאות" שמעון פרס (ראיון ל"ידיעות אחרונות" בעמק הסיליקון על חשיבות ההשקעה בחינוך, 2012)

 

איך אפשר שלא לסיים עם הסרטון המשעשע והיפה בהשתתפות שמעון פרס לאחר סיום כהונתו כנשיא המדינה "שמעון פרס מחפש עבודה"


 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל freenl אלא אם צויין אחרת