33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

הלכות יום-טוב

 

הלכות יום טוב

 

תוצאת תמונה עבור תמונות של הלכות יום טוב

 

 

א. כתוב בתורה [שמות יב' ט"ז] כל-מלאכה לא יעשה בהם. אך אשר יאכל לכל-נפש, הוא לבדו יעשה לכם". והטעם שצותה תורה על שביתה ממלאכה, שעל ידי כך יהיו פנויים ויזכרו נסי ה' ויספרום לבניהם. ועוד שעל ידי השבתון יהיו פנויים לעסוק בתורה, שלא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלה כדי שיהיו עוסקים בתורה. ולכן צונו על שבתון מוחלט, זולת מלאכת אוכל נפש. ושנו חכמים [ביצה לו' ע"א] אין בין שבת ליום טוב אלא מלאכת אוכל נפש בלבד.

ומכל מקום יש לחלק שעות היום של החג מחציתם לבית המדרש ובית הכנסת, ומחציתם לאכילה ושתיה ושמחת החג [ח"ע יו"ט עמוד א'].

ב. וכל מלאכה האסורה בשבת, אסורה ביום טוב חוץ ממלאכת אוכל נפש, וחוץ מהוצאה והבערה, וכן מכשירי אוכל נפש שלא היה אפשר לעשותם מאתמול [או"ח סימן תצה א'].

ג. קצירה טחינה בצירה וצדה, אפילו שאלו מלאכת אוכל נפש, אסרום חכמים. מפני שאדם רגיל לקצור כל שדהו כאחת, ונמצא כל היום טרוד במלאכתו ובטל משמחת יום טוב. וחז"ל הסמיכו איסור זה על הפסוק "ושמרתם את-המצות", לא התרתי לך מלאכת אוכל נפש, אלא משמור ואילך [תצה ב'-ח"ע יו"ט יד'].

ד. אוכל נפש שאינו מפיג טעם כלל, יש מחלוקת אם מותר לעשותו ביום טוב, ודעת מרן להתיר שלא חילקו באוכל נפש, ודעת רמ"א לאסור, ופסקו כדעתו הרבה פוסקים. ולכך אף על פי שמעיקר הדין מותר, ראוי להחמיר ולעשות מערב יום טוב או בשנוי [ח"ע יו"ט ח']. ודבר שדרך לעשותו הרבה כערק, כדאי להחמיר [שם י'].

ה. שחיטת בהמות ביום טוב אף על פי שמעיקר הדין מותרת, נהגו ברוב תפוצות ישראל לאסור מפני רבוי התקלות [שם טז']. ושחיטת עופות מותרת גם בזמן הזה, וזה מותר רק בתרנגולים העומדים לשחיטה, אבל בתרנגולות מטילות, מותר רק אם זימנום מערב החג, והינו כשסימן עופות מסוימים שאותם ישחט, ולא מועיל אמירה שהוא מזמין את כל הלול.

וצריך עוד שני תנאים: א. להכין עפר מערב יום טוב לכסוי הדם. ב. הסכין צריכה להיות בדוקה מערב יום טוב.

במקרה והתרנגולים מסוכנים יש מתירים לשחוט ללא זימון, וכדאי לעשות זאת על ידי שוחט מבני אשכנז שרמ"א מתיר לכתחילה.

כן צריך ליזהר שלא למרוט את הנוצות בצואר לפני השחיטה, ורק במידה ואי אפשר לשחוט בלא זה, הדבר מותר [שם יט'-כב'].

ו. אסור לדוג דגים מברכות המים, אך אם שם דגים בקערה שאינם מחוסרים צדה, מותר [שם כב'].

ז. בגמרא נכתב שאסור לתת אוכל לדגים, לרש"י הטעם משום שיש להם מה יאכלו, ולתוספות הטעם מחשש שמא יצודם ביום טוב. ולכך אם שם את האוכל רחוק מהם או שמדובר באקוריון שאם לא יביא להם אוכל, אין להם מזונות ממקום אחר, מותר. והוא הדין לתרנגולים שנמצאים בלול [שם כג'].

 

ח. חז"ל החמירו בדיני מוקצה ביום טוב יותר מיום שבת:

א. קליפות הראויות למאכל בהמה, אף שבשבת מותר לטלטלם אפילו לא עומד להביאם לבהמה, ביום טוב זה מוקצה אלא אם כן רוצה להביאם לבהמה.

ב. בשבת מותר לקחת אוכל מסיטונאי כמו מחנוני, לעומת זאת ביום טוב מותר לקחת רק מחנוני, ומסיטונאי אפילו הוא לקחת לעצמו, אסור. והחמירו כאן חז"ל יותר משבת, כי יום טוב קל בעיני האנשים מכיון שמותר לצורך אוכל נפש, לכך החמירו לחזק הדבר [שם].

 

ט. מוקצה מחמת גופו או מחמת חסרון כיס [ראה ביאור מונחים אלו ב"הלכות שבת"] שמונח על דברי מאכל, מותר לטלטלו דהוי לצורך אוכל נפש. וכן מותר לטלטל קטניות שאינם מבושלות מכיון שאפשר לבשלם [שם ל'].

י. ביצה שנולדה ביום טוב [שם לא'], וכן פירות שנשרו מן האילן ביום טוב, אסורים באכילה ובטלטול [שם לו']. ואפילו נתערבו באלף הכל אסור, דהוי דבר שיש לו מתירים. וביום טוב הסמוך לשבת, אסור גם בשבת, אבל ביום טוב שני, מותר מחוץ לשני ימים של ראש השנה [תקיג ה'].

יא. מה שניצוד ביום טוב ואפילו ספק ניצוד, אסור באכילה [תצז ג']. וספק ניצוד או ספק מוכן ביום טוב שני, לדעת מרן הדבר מותר, ולדעת רמ"א אסור [ח"ע יו"ט פו'].

יב. אסור לבשל מיום טוב לחול, ואפילו ליום טוב שני. וכן אסור מיום טוב לשבת אלא אם כן עשה ערוב תבשילין. והדבר כולל בשולים, הדחת כלים, סדור בית וכל דבר שיש בו טרחה. ולבשל מליל יום טוב לבוקר, הדבר מותר [שם לז'].

יג. לבשל דרך הערמה ביום טוב, מותר. דהינו שמבשלת האשה כמות גדולה של בשר, אפילו שאינה צריכה אלא לאחת, מחמת שאומרת שהיא רוצה שאותה חתיכה תהא טעימה יותר. ומכל מקום צריכה ליזהר שלא תאמר מפורש שמכינה לחול. ואסור לבשל אחר הצהרים ולאכול כזית, דהוי הערמה ניכרת. ומכל מקום אם עשו כן בין בשוגג או מזיד, האוכל מותר באכילה [שם לח'].

יד. אסור לבשל לצורך גוי ביום טוב, שנאמר "אך אשר יאכל לכל-נפש, הוא לבדו יעשה לכם". ודרשו חז"ל לכם ולא לגויים. וכן אסור לבשל לצורך קראים או לצורך מחללי שבת, ולפיכך לא יזמינם אצלו שמא יבשל מיוחד עבורם. ולעשות כמות גדולה והוא יאכל אגב, ראוי להחמיר ובישראל מקלים ובגוי אוסרים [שם לט']. והעצה בזה למשפחות שבחלקם שומרי שבת וחלקם אינם שומרי שבת, לבשל הכל מערב החג.

טו. וכן אסור לבשל או להוציא מרשות לרשות לצורך בעלי חיים, ורק בטלטול מותר [שם מ'].

טז. הנאה השוה לכל נפש מותרת ביום טוב, ושאינה שוה לכל נפש, אסורה. ולכך לשים בשמים על גחלים כדי לבשם את הבית, או לחמם את המים כדי לרחוץ את כל גופו, אסור, כי זה דרך המפונקים בלבד. ואם מחמם רק לרחיצת פניו ידיו ורגליו, מותר. וכן מותר לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מערב יום טוב, אך זה רק בביתו ולא בבית מרחץ. ומים שהוחמו על ידי דוד שמש, מותר [שם מא'-מב'].

יז. עשון סגריות ביום טוב, מותר, וזאת משום שיש כאן סרך רפואה, שהוא טוב לעכול. ומכל מקום זה רק לרגילים בכך, אבל שאין לו צער במניעתו, נכון שימנע [שם מד'].

יח. חז"ל אסרו להוליד אש ביום טוב, ורק להדליק מאש מצויה מותר. ואם עבר והדליק אש ביום טוב, מותר להנות ממנה. לגבי הדלקה בגפרורים ישנה מחלוקת, ולהלכה אסור. הדלקה מגחלים עמומות או אם שם את הגפרור למעלה מן הלהב של האש גם בצורה שלא נוגע, מותר כיון שרואים אש [שם מט'-נב'].

יט. אין להדליק חשמל ביום טוב ודלא כפוסקים שהתירו זאת, ומכל מקום לומר לגוי שידליק אור ביום טוב הדבר מותר [שם נג']. כן מותר להדליק תנור אפיה או מיקסר מערב החג על ידי שעון שבת, ולהשתמש בו בחג [שם עב'].

כ. גרם כבוי בדבר שהוא מדאוריתא, דהינו שמשאיר פחם, אסור. ובדבר שהוא מדרבנן, מותר. ולכך אסור לכבות גחלים על ידי מים שירתחו ויכבום, וכן אם שם מים מסביב לנר שלא יוכל להמשיך לדלוק, אסור. אבל בגז או חשמל שאין כאן עשית פחמים והוי דרבנן, מקלים, ואפשר אחר כך לסובב את הכפתור [ח"ע יו"ט נז'].

כא. אסור לכבות או להנמיך אש ביום טוב, ולכך צריך ליזהר כשמדליק מאש לאש ביום טוב, לא לזרוק את הגפרור בגמר ההדלקה שגורם לכבויו, אלא יניחו בנחת על השיש. והנמכת להבת הגז כדי שלא ישרף האוכל, מותר. וכן מותר להשתמש בשעוני הגז המצויים כיום [שם נח'].

כב. אסור לחמם נר שעוה כדי להדביקו לפמוט, דהוי ממרח, ולכך בשני ימים טובים צמודים או שבת ויום טוב צריך והכין מראש שני זוגות פמוטות. והמדליקים בשמן או כאשר אין צורך להדביק, אין בעיה. ופמוט שנסתם על ידי השעוה מותר לנקותו ביום טוב [שם סא'].

כג. הדלקה שלא לצורך אסורה ביום טוב, וישנה מחלוקת לגבי הדלקת נר נשמה אם נחשב לצורך, ולהלכה מותר, ומהיות טוב נכון להדליקם בבית הכנסת. ולהדליק נר כדי שבשעת הצורך ישתמשו בו, מותר [שם].

כד. עופות שממלאים אותם באורז ובשר, ותופרים אותם, מותר לעשות זאת ביום טוב. וצריך להשחיל את החוט במחט מערב החג, וכן לחתוך את החוט. אך אם הכין את החוט במחט ויצא, או שלא היה לו חוט בערב החג, מותר גם ביום טוב [שם סט'].

כה. מותר לדוך תבלינים מפני שמפיגים טעם, אבל במלח גס שאינו מפיג טעם, מותר רק על ידי שינוי.

כו. גבינה ובשר אפשר לטחון ביום טוב, מכיון שאין דרך לטחון מהם הרבה ביחד, וגם מפיגים טעם. וכן קפה טחינתו מותרת כי מפיג טעמו אם יעשו לפני כן. ומכל מקום מותר רק בריחים קטנים של בעלי בתים [שם עא'].

כז. סחיטת פירות אסורה ביום טוב, אלא אם כן לתוך מאכל שבא לתקנו, ורוב המשקה נבלע באוכל. ולדוך שקדים ביום טוב מותר, מכיון שמפיגים טעם [שם עג'].

כח. דין ברירה ביום טוב שונה מדין בורר בשבת: א. שמותר לברור אפילו אם אינו אוכל מיד. ב. במידה וקל יותר להוציא את הפסולת, מותר להוציאה, אפילו יכול להכין זאת מערב יום טוב. וזאת משום שכל מה שאסרו חכמים לברור זה כאשר מדובר בכלי, אבל כאשר בורר ביד הוי שנוי ומותר. וברירה בכלי אסורה ביום טוב [שם עו'].

כט. הוצאה מרשות לרשות ביום טוב, לדעת רמ"א מותרת רק לצורך, ולדעת מרן אפילו שלא לצורך כלל, וכדאי לחוש לדעת רמ"א מהיות טוב. ומכל מקום אין בזה משום רבוי בשעורים, לדוגמא שלוקח קופסת סיגריות ואינו צריך אלא אחת-שתים. וכן אם לקח סידור לבית הכנסת מותר להחזירו שהתירו סופן משום תחילתן. ולצורך גוי, אסור [שם].

ל. אסור לצאת מחוץ לתחום אלפים אמה, אפילו לצורך אוכל נפש [שם פ']. ואם גוי הביא לו דברים המותרים מחוץ לתחום, מותר בטלטול, אך אסור באכילה לו ולסמוכים על שולחנו, ולאחרים מותר [שם פה'].

לא. התירו חכמים למדוד התבלין לקדרתו, כדי שלא יקדיח תבשילו. אבל לשקול את הבשר והאורז ששם בתבשיל, אסור כיון שאין כל כך נפקא מינא בזה. וגם מדידה לצורך מצוה מותרת [שם עג'].

לב. מותר לאפות ביום טוב וזה בתנאי שאת הקמח ניפה מערב יום טוב, ואם רוצה לחזור ולנפות כדי שתצא העיסה יפה, מותר על ידי שינוי כגון שינפה על גבי שולחן. ואם ניפה ונפל צרור או קיסם מותר לו לנפות ביום טוב כיון שכבר ניפהו מערב יום טוב [שם סז']. ואסור ללוש העוגה בצורת חיות עופות וכדומה, וכן אסור על ידי דפוס [שם סט'].

לג. עיסה שנעשתה ביום טוב מפריש ממנה חלה בברכה, אך לא ישרפה עד מוצאי יום טוב. ואם נעשתה העיסה מערב יום טוב, אסור להפריש חלה ביום טוב, וכן אסור להפריש תרומות ומעשרות ביום טוב [שם סח'-סט'].

לד. בני חו"ל עושים שני ימים יום טוב גם כיום שבקיאים מתי ראש חודש, שמא יחזור דבר לקלקלו. וגם אם מבקרים בארץ ישראל, מכל מקום עושים יומים. ואם יש להם מנין יכולים להתפלל בפרהסיא תפילת יום טוב, ולהוציא ספר תורה. ואם התפללו תפילה של חול, חייבים לחזור ולהתפלל תפילה של חג [שם קלג']. ואם אין להם מנין, יכולים לצרף מבני ארץ ישראל שישלימו להם מנין [שם קלה'].

לה. מותר לבן חו"ל ביום טוב שני, לומר לבן ארץ ישראל שיבשל ויעשה מלאכות עבורו. וכן אם יש לו בית חרושת בארץ ישראל מותר שהפועלים יעבדו ביום טוב שני שלו [שם קלח]. אבל שיסיעוהו במכונית ביום טוב שני שלו, אפילו לדבר מצוה, אסור [שם קלט']. והמקל יש לו על מי לסמוך.

לו. בחור בן חו"ל הלומד בארץ ישראל, מחמת ואם יציעו לו הצעת נשואין טובה ישאר בארץ ישראל, דנים אותו כבן ארץ ישראל. ורק באומר שתלוי בדעת הוריו, יעשה יומים [שם קלט].

לז. בן ארץ ישראל שנמצא בחו"ל ודעתו לחזור לארץ ישראל, אסור לו לעשות מלאכה כשהוא נמצא בישוב של ישראל, יש אומרים שזהו דוקא בפרהסיא, ויש אומרים שאפילו בצנעה וראוי להחמיר כך. ומכל מקום לענין תפילה מתפלל תפילה של חול וכן מניח תפילין, ויניח זאת בצנעה לפני שבא לבית הכנסת, ויאמר הלל עם הציבור אך ללא ברכה, וטוב שיאמר זאת גם כן בדלוג [שם קיא].

לח. גם אם יש מנין מבני ארץ ישראל בחו"ל, אסור להם לארגן מנין ולהתפלל שהוי בפרהסיא. ומכל מקום אם חל בשבת יכולים לארגן מנין ולהתפלל בצנעה [שם קטו].

לט. ביום טוב שני אין להעלות בן ארץ ישראל הנמצא שם, אלא אם כן חל בשני וחמישי שממילא מוציאים ספר תורה. ויכול כהן בן ארץ ישראל לברך ברכת כהנים בתפילת מוסף שלהם [שם קיז].

מ. שליחי מוסדות הנמצאים בחו"ל לשנה-שנתים עם בני משפחותיהם, דינם כבני חו"ל ואפילו הגיע זמנם לחזור ומתעכבים עד שיבוא מחליף, מכל מקום דינם כבני חו"ל [שם קכא].

מא. היוצא לחו"ל על מנת לחזור מיד אפילו תוך חודש-חדשיים, דינו כבן ארץ ישראל ורק לענין מלאכה עליו להחמיר אפילו בצנעה. ורשאי להדליק חשמל ביום טוב, שהרי יחשבו שיש לו שעון שבת, וכן לבשל ולאפות [שם קכח].

מב. בן ארץ ישראל יעשה הבדלה במוצאי יום טוב ראשון בתפילה, ואם יכול יעשה בצנעה על כוס. ויכול גם כן לצאת במוצאי שבת שהוא יום טוב ביקנה"ז [יין, קדוש, נר, הבדלה, זמן] שעושה בן חו"ל. ואם אין לו כוס, יכון בהבדלה במוצאי יום טוב שני לצאת ידי חובה [שם].

 

 

תוצאת תמונה עבור תמונות של חגים ומועדים

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

      יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת