33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 44] – י"א אלול תשע"ו - "מסילת ישרים" / הרמח"ל – פרק ח' – בדרך קנית הזריזות

 

פרק ח' – בדרך קנית הזריזות

 

"הנה האמצעים אשר נקנה בם זריזות הם הם אותם אשר נקנה בם הזהירות, ומדרגותיהם כמדרגותיהם, וכמו שכתבתי למעלה. כי ענינם קרוב זה לזה מאוד ואין הפרש ביניהם, אלא שזה בעשין וזה בלאוין [זהירות – מצוות לא תעשה, זריזות – מצוות עשה]. [מומלץ לחזור ללמוד פרק ד' – "בדרך קנית הזהירות" עם הביאור של "תורת חסד על לשונה" שעורים: 22-31].  וכאשר יתאמת אצל האדם גודל ערך המצוות [כי הם האמצעים היחידים המביאים לעולם הבא] ורוב חובתו בהם [שלא לבטלם, וזאת כדי להצילו מרדת שחת,שלא יענש על ביטול מצוות עשה], ודאי שיתעורר לבו [היינו זריזות להקדים למצוה] אל העבודה [במחשבתו] ולא יתרפה ממנה [מלהשלים ענינה במעשה].

ואמנם מה שיוכל להגביר ההתעוררות הזה הוא, הסתכלות ברוב הטובות [בטובות הרבות, וכמו שכתוב בסידור התפילה: ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת וערב ובקר וצהרים וכו'] שהקדוש ברוך הוא עושה עם האדם בכל עת ובכל שעה, והנפלאות הגדולות שעושה עמו מעת הלידה [ממש] עד היום האחרון [כל עוד נשמה באפו, ועל כל נשימה ונשימה], כי כל מה שירבה להסתכל ולהתבונן בדברים אלה, הנה ירבה להכיר לעצמו חובה רבה [כלומר, יכיר שיש עליו לפרוע חובות גדולים] אל האל המיטיב לו, ויהיו אלה [כלומר ההתבוננות בטובות ובנפלאות] אמצעים לשלא יתעצל ויתרפה מעבודתו, כי הרי הואיל ואינו יכול ודאי לגמול לו טובתו יתברך, לפחות יודה לשמו ויקיים מצוותיו. והנה אין לך אדם באיזה מצב שימצא, אם עני ואם עשיר, אם בריא ואם חולה, שלא יראה נפלאות וטובות רבות במצבו, כי העשיר והבריא – כבר הוא חייב לו יתברך על עשרו ועל בריאותו, העני – חייב לו שאפילו בעניו ממציא פרנסתו דרך נס ופלא ואינו מניחו למות ברעב [אפילו אם מצבו גרוע עד כדי כך]. החולה על שמחזיקו בכובד חליו ומכותיו, ואינו מניחו לרדת שחת [למות], וכן כל כיוצא בזה, עד שאין לך אדם שלא יכיר עצמו חייב לבורא, ובהסתכלו בטובות אלה שהוא מקבל ממנו, ודאי שיתעורר להזדרז לעבודתו כמו שכתבתי למעלה, כל-שכן אם יתבונן היות כל טובו תלוי בידו יתברך. ומה שמצטרך לו ומה שמוכרח אליו ממנו יתברך הוא ולא מאחר, אשר על כן ודאי שלא יתעצל מעבוד עבודתו יתברך ולא יחסר לו [ כדי שלא יחסר לו] מה שהוא מוכרח אליו.

והנך רואה מה שכללתי כאן בדברי שלושת המדרגות אשר חילקתים בזהירות, כי כבר ענינם אחד, והדבר למד מענינו, שלשלמי הדעת תהיה ההערה מצד החובה ומצד ערך המעשים וחשיבותם, לפחותים מהם מצד העולם הבא וכבודו, שלא תשיגהו בושה ליום הגמול בראותו הטובה שהיה יכול להשיג ואיבדה [הפסידה בידים], ולהמון מצד העולם הזה וצרכיו [כי יש מצוות שהאדם אוכל פרותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא] כענין שפרשתי שם למעלה". עכ"ל.

 

 

בחסדי השם יתברך, נלמד את דברי הרמח"ל הקדוש, בעזרת התורה הקדושה ולומדיה:

 

"הנה האמצעים אשר נקנה בם זריזות הם הם אותם אשר נקנה בם הזהירות, ומדרגותיהם כמדרגותיהם, וכמו שכתבתי למעלה. כי ענינם קרוב זה לזה מאוד ואין הפרש ביניהם, אלא שזה בעשין וזה בלאוין [זהירות – מצוות לא תעשה, זריזות – מצוות עשה]" - דרך קנית מידת הזריזות היא כדרך בה למדנו את קנית מידת הזהירות – לכן, בעה"י ננסה לעבור בקצרה על שלבי קנית מידת הזהירות ובכך נלמד גם את שלבי קנית מידת הזריזות [כמו כן, מומלץ לחזור על פרק ד' – שעורים: 22-31  המבארים בהרחבה את הנושא] - 

 

להלן השלבים לקנית מידות הזהירות והזריזות :

א. "תורה מביאה לידי זהירות" – תורה מביאה לידי זהירות וזהירות מביאה לידי זריזות – אם כן תורה מביאה לידי זריזות - אמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין".

ומן העיון במעשים הכתובים בספרי הקודש [תורה, נביאים, כתובים] ומן הלמוד במאמרי החכמים זכרונם לברכה המעוררים על זה, יבוא לידי התבוננות. והנה יש בהתבוננות הזה הערות הערות [התעוררויות התעוררויות, כל אחד לפי מצבו] בהדרגה: לשלמי הדעת ולפחותים מהם, ולכל ההמון כולו.

ב. תהיה להם ההערה (ההתעוררות) במה שיתברר להם כי רק השלמות הוא הדבר הראוי שיחמד מהם ולא זולת זה. ושאין רע גדול מחסרון השלמות וההרחקה מהם [כי השלמות שקולה כנגד כל המעלות האחרות גם יחד, ולכן חסרונה הוא הרע הגדול ביותר]. 

ג. אחר שיתבאר זה אצלם, ויתבאר להם כמו כן היות האמצעים אליו (להשגת השלמות), המעשים הטובים [מצוות וגמ"ח] והמידות הטובות [ענווה וכדומה], ודאי הוא שלא יתרצו [יסכימו] מעולם להמעיט [בכמות] באלה האמצעים או להקל בהם [באיכות], כי כבר נתבאר אצלם שאם אמצעים אלה ימעטו להם, או אם האמצעים יהיו חלשים ולא בכל החוזק המצטרך בהם, הנה לא ישיגו בהם שלמות אמיתי.

על כן לא יבחרו אלא להרבות מהם [באמצעים, דהיינו: תורה, מצוות, מעשים טובים ותקון המידות] ולהחמיר בכל תנאיהם [אם הדין מחייב זאת] ולא ינוחו ולא ישקטו מדאגה מדבר, פן יחסר מהם מה שיגיע אותם אל השלמות אשר הם חפצים.

ד. "והנה סוף זאת המדרגה [של מידת הזהירות] היא הנקראת "יראת חטא" ["יראת חטא" שייכת גם בביטול מצות עשה (מידת הזריזות), כי עצם אי העשיה היא גם כן חטא], שהיא מן המשובחות שבמדרגות והוא שיהיה האדם ירא תמיד ודואג פן ימצא [יהיה] בידו איזה שמץ חטא שיעכבהו מן השלמות אשר הוא חייב להשתדל בעבורו. ועל זה אמרו זכרונם לברכה [בבא בתרא עה, א], על דרך המשל: "מלמד שכל אחד נכוה מחופתו של חברו". כי אין זה מטעם הקנאה, אשר תיפול רק בחסרי הדעת, אלא מפני ראותו עצמו חסר מן השלמות מדרגה שהיה יכול להשיגה כמו שהשיגה חברו.

בסוף מדרגת הזהירות, ע"י ההתבוננות הנ"ל וע"י קניית היראה מחסרון השלמות [יראת העונש], מגיעים גם ליראה המשובחת היא "יראת חטא". מי שנמצא במדרגה זו, אינו חרד לשלמותו האישית מתוך רצון אנוכי להיות שלם, אלא חרד שמא ייפגם כבוד שמים אם הוא לא יהיה שלם.

ה. אין המדרגות מתחלקות בעולם האמיתי, שהוא העולם הבא, אלא לפי המעשים [שעשה האדם בחייו והשתדל עבורם, אבל לא לפי התוצאות הסופיות וההצלחה. וכמו שכתוב: לפום צערא אגרא, לפי הצער– השכר] ושלא יתרומם שם [להשיג דרגה עליונה, דהיינו קירבת אלוקים] אלא מי שהוא רב המעשים מחברו [כמו שכתוב: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות].

ו. והנה יש מהפתאים המבקשים רק להקל מעליהם, שיאמרו: למה נייגע עצמנו בכל כך חסידות ופרישות? – למרות שלא נתבקשו כלל לחסידות ופרישות וזו היא רק עצת היצר שמטעטעת בהם כי לו היו יודעים מה הרהור של תשובה עושה לנשמתם לא היו מחכים ולו רגע אחד, וכדברי הרב קוק זצוק"ל: "צער הנשמה, שהיא מצטערת מעמידתה על מצב אחד במעלתה, תחת שהיתה צריכה בכל עת לעלות מעלה אחר מעלה".

ז. כי לא יהיה עוד בידם לתקן את אשר שחתו. והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום [קהלת ט, י]: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת" וגו, [אדם לא יודע את יום מיתתו] - כי מי שלא הרבה מעשים טובים בחייו, אי-אפשר לעשותם אחרי כן, "כי אין מעשה [מעשים טובים] וחשבון [חשבון המעשים] ודעת [לימוד תורה] וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה" - מקום התשובה והמעשים הטובים הם רק כאן, בעולם הזה. וכדברי רבינו יונה גירונדי: "מי שחננו השם יתברך דיעה ישיב אל לבו כי השם יתברך שלחו בעולם הזה לשמור משמרתו ותורתו וחוקותיו ומצותיו. ולא יפקח עיניו זולתי לעשות שליחותו".

ח. מקום המעלה האמיתית והיקר הנצחי – רבינו יונה גרונדי: מונה את המעלות העליונות, מי שיקראם בודאי יבוא להתעוררות של תשובה:  "ודע כי המעלות העליונות נמסרו במצות עשה. כמו מעלות הבחירה שנאמר (דברים ל) ובחרת בחיים. ומעלות תלמוד תורה שנאמר (דברים ו) ודברת בם. ומעלות לכת בדרכי ה' שנאמר (שם כח) והלכת בדרכיו. ומעלות התבונן בגדולת ה' שנאמר (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים, ודוד אמר (תהלים יד) ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים, ומעלות זכרון חסדיו והתבונן בהם שנאמר (דברים ח) וזכרת את כל הדרך ונאמר (שם) את ה' אלהיך תירא. ומעלות האהבה שנאמר (שם ו) ואהבת את ה' אלהיך ומעלות הדביקות שנאמר (שם י) ובו תדבק. לכל אחת מהנה כמה מדרגות כאשר יתבאר בעז"ה. ובעבור מעלות האלה נברא האדם שנאמר (ישעיה מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. ומה תקות הנברא אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים שנברא בעבורם". (שערי תשובה,שער שלישי, יז').

ט. מי שעושה חשבון אמתי – אומר עליו רבינו יונה: "אבל מי שחננו השם יתברך דיעה ישיב אל לבו כי השם יתברך שלחו בעולם הזה לשמור משמרתו ותורתו וחוקותיו ומצותיו. ולא יפקח עיניו זולתי לעשות שליחותו. ולקץ הימים אם עשה שליחותו באמונה. ישוב ובא ברנה. ושמחת עולם על ראשו. כעבד אשר שלחו המלך לעבר הים. שאין עיניו ולבו זולתי על דבר שליחותו עד שובו אל אדוניו. וכן אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כב) להיות בה' מבטחך וגו' להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחיך" (שערי תשובה, שער שני, כא).  מדברי רבינו יונה למדים כיצד אדם חכם-לב: מתבונן, חוקר, בודק, מפקח על ענייניו, בוחר נכון, מושל ושולט על יצרו, עמל ויגע ומנצל כל רגע לקיים את תכליתו, ולא יפקח עיניו זולתי לעשות שליחותו! לכן אמר שלמה המלך בחכמתו: "להשיב אמרים אמת לשולחיך" - כי האדם כל זמן היותו בעולם הזה הוא שליח השם יתברך.  וזו נקודה עמוקה בהבנת תכליתו של האדם בעולמו!

י. "אך ההערה (התעוררות) לכל ההמון, הנה הוא בענין "השכר ועונש" עצמם, בראות עומק הדין [דקות התביעה וגודל העונש] עד היכן מגיע, אשר באמת ראוי להזדעזע [בגופו] ולהתחרד [בנפשו] תמיד, כי מי יעמוד ביום הדין [תהיה לו תקומה ויזכה בדין], ומי יצדק [יוכל לתרץ מעשיו] לפני בוראו באשר השקפתו מדקדקת [כלומר, דן את האדם] על כל דבר קטן או גדול [לפי דעתו של האדם והרגשתו]" - ואלו עצותיו של רבינו יונה: "כל עת יכון לקראת אלהיו. כי לא ידע האדם את עתו. על כן כליותיו ישתונן. ובצדקה יכונן. להשיב רוחו בטהרה אל האלהים אשר נתנה. ויחפש דרכיו ומעלליו בכל יום. יפקדם לבקרים ולרגעים יבחנם. ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצוות אולי הגיע תור מותו ולא יקיים המצוות ההם".

יא. כל עוד האדם נמצא בעולם הזה, אפשר לתקן, והקב"ה מרחם ומאריך אף, לכן ילמד מסיפורי המקרא, כיצד דקדק הקב"ה עם הצדיקים, קלה כבחמורה, כך עלינו לדקדק במעשינו פה, למען נוכל לזכות בדין של מעלה.

"וסביביו נשערה מאוד" [יבמות קכא, ב] "מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה" - הקב"ה מדקדק במעשיהם ובכוונות הלב של הצדיקים כמו כן, נדרשת מהם מידת בטחון גבוהה, בחינת "אל תיראי תולעת יעקב".

יב. "כי את כל מעשה יביא במשפט". "כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא, יותרו מעוהי" [מעיו]. "אם אומר לך יצר הרע: חטא, והקב"ה מוחל לך – אל תשמע לו". "הצור תמים פעולו, כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול" - הקב"ה הפקיד בגופינו נשמה טהורה וזכה, לזמן קצוב. עלינו לתת דעתינו שלא נקלקל, כי על הכל נבוא במשפט.

יג. עקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב [ישעיה ו, ז]:"וסר עוונך וחטאתך תכופר", והעוון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע" - מידת הרחמים היא קיומו של עולם –  הקב"ה מנהיג את העולם הזה, בשלוש עשרה מידות רחמים.

מתנה נפלאה נתן לנו הקב"ה והיא "התשובה".

"טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך". איך לא יגיע האדם ל"יראת השם מאהבה" ולו רק מהתבוננות בחסד השם העצום עם ברואיו, בהנהגה האבהית והאוהבת ליציר כפיו, ובהכרת הטוב על המתנה המופלאה, שהקב"ה נתן לנו, "התשובה", מתנה שהיא מעל הטבע, הפך סידרי הטבע: כאשר אדם חוטא לחברו, ומוחל לו, עדיין ישאר ענן שירחף מעליהם ומערכת היחסים לא תהיה כאשר היתה מקדם. אבל, אצל הקב"ה, כאשר האדם עושה תשובה, חביב עליו יותר מבעבר. וזאת בשל העקירה, עקירת הרצון, שבירת הנדר המוטעה. הקב"ה מודד, מידה כנגד מידה, אם אנו נעקור את עורלת לבבנו, שהיא עקירת הרצון, הקב"ה יעקור מעלינו את החטא ולא יהיה לו זכר. לא כדף מחוק אלא כדף חדש,חלק ונקי. לכן אמר דוד המלך: "לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי".

יד. שמידת הדין לא תשוב ריקם – מידת הדין תובעת את שלה, "מאריך אפה וגבי דילה" [מאריך אפו וגובה את שלו] - מלמדנו רבינו הרמח"ל, כי מידת הדין תתבע את שלה. הפרעון יהיה במשפט, ולא יחשוב האדם, שאם ההנהגה היא הנהגת חסד, יוותרו לו על פשעיו, ככתוב: "אמר ר' חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יוותרו חייו" (ב"ק נ.). מידת הרחמים אין פרושה וותרנות אלא הארכת זמן!

 

וממשיך הרמח"ל ואומר –

כאשר יתאמת אצל האדם גודל ערך המצוות [כי הם האמצעים היחידים המביאים לעולם הבא] ורוב חובתו בהם [שלא לבטלם, וזאת כדי להצילו מרדת שחת,שלא יענש על ביטול מצוות עשה], ודאי שיתעורר לבו [היינו זריזות להקדים למצוה] אל העבודה [במחשבתו] ולא יתרפה ממנה [מלהשלים ענינה במעשה].

"נמצא, שאין לאדם הרוצה לפקוח עיניו, פתוי שיוכל להתפתות בו לבלתי היזהר במעשיו תכלית הזהירות ולדקדק בם תכלית הדקדוק. הן כל אלה השקפות שישקיף עליהן האדם ויקנה בם מידת הזריזות ודאי אם בעל נפש הוא" .

 

לאחר שמנינו י"ד שלבים בדרך קנין מידת הזריזות, מוסיף הרמח"ל עקרון חשוב (שמתקשר לסעיף י"ג בשעורינו זה), שיגביר את ההתעוררות לעבודת השם -

"ואמנם מה שיוכל להגביר ההתעוררות הזה הוא, הסתכלות ברוב הטובות שהקדוש ברוך הוא עושה עם האדם בכל עת ובכל שעה, והנפלאות הגדולות שעושה עמו מעת הלידה עד היום האחרון [כל עוד נשמה באפו, ועל כל נשימה ונשימה], כי כל מה שירבה להסתכל ולהתבונן בדברים אלה, הנה ירבה להכיר לעצמו חובה רבה אל האל המיטיב לו" –

חובת הכרת הטוב –

להלן לימוד נפלא על מצוות הביכורים, שכל כולו לשם הכרת הטוב לשם יתברך:

   (דברים, כ"ו, ג) -"ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו..."

 "שאינך כפוי טובה" (על-פי רש"י). יסוד מצוות ביכורים הוא הכרת טובה - אדם יודע שהצליח לגדל את פירותיו בזכות הקב"ה, וכעת הוא מודה לו על כך.

בתחילת פרק כ"ט מתאר משה את חסדי הקב"ה עם ישראל במצרים ובמדבר, ובאמצע תיאור זה הוא אומר "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה" (פסוק ג). הגמרא במסכת עבודה זרה דף ה' מסבירה שכאן רמז משה לישראל שהם מתייחסים לקב"ה בכפיות טובה: "אמר להן משה לישראל: כפויי טובה בני כפויי טובה... כפויי טובה דכתיב 'ונפשנו קצה בלחם הקלוקל', בני כפויי טובה דכתיב 'האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל'. עם ישראל הציג את המן שניתן לו בחסדי ה' כלחם קלוקל, כאדם הראשון אשר הציג, בשעתו, את האישה, שניתנה לו על מנת להיות עזר כנגדו, כעול וכמשא.

כמה מגדולי תנועת המוסר ומחכמי מחשבת ישראל בכל הדורות ראו בעקרון הכרת הטוב אחד מעמודי התווך של היהדות וטענו שאדם צריך לבסס את עבודת ה' שלו על ההכרה בכך שהקב"ה עשה עמו חסדים רבים ושיש להכיר לו טובה על כך. בעל "חובות הלבבות" פותח את שער עבודת הא-לוהים, בקביעה שכשם שכל אדם צריך להיטיב עם מי שהיטיב עמו כך אנו צריכים לעבוד את הקב"ה, שגמל אתנו חסדים רבים כל כך. גם הרב קוק מדבר ב"עין אי"ה" על הכרת הטוב כעל יסוד מרכזי ביהדות. (מתוך שעור של הרב יהודה עמיטל).

 

ובאין הכרת הטוב, עלולים לבא לידי הפסד לצמיתות. במה הדברים אמורים: בחומש דברים, כג', ד-ה, פרשת כי-תצא, כתוב: "לא-יבא עמוני ומואבי בקהל יהוה גם דור עשירי לא-יבא להם בקהל יהוה עד-עולם: על-דבר אשר לא-קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים" – העמוני והמואבי הם צאצאי לוט. לוט היה בן של הרן, אחיו של אברהם אבינו. אברהם אבינו, איש החסד, לקח את לוט, אחיינו היתום, תחת חסותו, [לאחר שאביו הושלך (אף הוא) לכבשן האש, אך לא שרד] ועלה איתו לארץ כנען. אברהם אבינו הציל את אחיינו לוט ממות בטוח מהעיר סדום [עיר החטאים והפשעים], אותה הקב"ה החליט להחריב ולשרוף. ואף קיים משא ומתן עם הקב"ה על מספר צדיקים, שאולי יש בסדום שבגינם ובזכותם העיר לא תחרב, וכל זה נבע מתוך דאגתו לאחיינו לוט - לוט וצאצאיו (עד סוף כל הדורות) אמורים להכיר טובה לאברהם אבינו ולצאצאיו.

בפרשת כי-תצא, הקב"ה מצווה את עם ישראל: לא-יבא עמוני ומואבי בקהל ישראל... עד-עולם. על-דבר אשר לא-קדמו אתכם בלחם ומים בדרך בצאתכם ממצרים.

צאצאי לוט, ראו את צאצאי אברהם זקוקים לעזרה בסיסית – לחם ומים. וכל זה כאשר הם בדרך, במקום ובמצב, שללא חסד, אי אפשר להתקיים. ובכל זאת שכחו את החסד של אברהם ופעלו בכפיות טובה ולא קדמו אותם בלחם ומים.

אברהם גידל את לוט, ואצלו למד להיות יהודי אמיתי. הוא למד את מידת החסד והזריזות – "חסד לאברהם". הכנסת אורחים וקיום מצוות היו מאורחות החיים בבית אברהם. הזריזות לקיום מצוות בחינת "הנני" ליוותה את אברהם ובני ביתו בכל עת ובכל מקום. את זה ספג לוט, וחווה קיום מצוות באופן המושלם ביותר. לכן, בזכות החינוך והדוגמא האישית של אברהם ואשתו שרה, היו צריכות להיות  טבועות בלוט תכונות הנפש של החסד והזריזות וממנו לעבור לצאצאיו  (למרות שהיו בו גם שרידי החינוך מבית אביו, הרן). אך כאשר צאצאיו לא קדמו בלחם ומים את צאצאי אברהם, רואים מכאן שלא היה להם את תכונת הנפש של להזדרז למצוות, להזדרז למעשה חסד שהקב"ה מקרה בדרכם (עפ"י המדרש ירשו צאצאי לוט,הבנים, את תכונות זקנתם אשת לוט, סדומית מרשעת)  – ולכן מצווה אותנו הקב"ה (דברים, כי-תצא, כג, ז): "לא-תדרש שלמם וטבתם כל-ימיך לעולם [ומדובר במואבי ועמוני ולא מואביה ועמונית, שאחרי שמתגיירות באות בקהל עם ישראל. כמו רות המואביה ונעמי העמונית, צאצאיות לוט (משתי בנותיו), שכן ירשו מאביהן את מידת החסד (שרכש בזכות אברהם)]. 

לעומת זאת הקב"ה מצווה אותנו: "לא-תתעב מצרי כי-גר היית בארצו" (דברים, כג, ח) – אפילו עינו אותנו 210 שנה [ועל כך ישלם להם השם כגמולם], עדיין מחוייבים אנו להכיר להם טובה על אותם השנים [שלפני השיעבוד], בהם חיינו והתקיימנו במצרים (שלשם גלינו בגלל הרעב שהיה אז בארץ) ומשבעים נפש שירדו למצרים הפכנו לרבבות.

 

כפיות טובה לשליחי השם, היא כפיות טובה בחסדי השם. כפיות טובה מביאה לידי כפירה בקב"ה.  

ע"י הכרת הטוב לשליחי השם, באים לידי הכרת הטוב במעשי הקב"ה, שהכל מאיתו יתברך, ובאים לידי אמונה בקב"ה.

 

 

אם כן –

יהיו אלה [כלומר ההתבוננות בטובות ובנפלאות, שעושה עמנו הקב"ה] אמצעים לשלא יתעצל ויתרפה מעבודתו,  כי הרי הואיל ואינו יכול ודאי לגמול לו טובתו יתברך,

לפחות יודה לשמו ויקיים מצוותיו!

כל-שכן אם יתבונן היות כל טובו תלוי בידו יתברך. ומה שמצטרך לו ומה שמוכרח אליו ממנו יתברך הוא ולא מאחר, אשר על כן ודאי שלא יתעצל מעבוד עבודתו יתברך ולא יחסר לו [כדי שלא יחסר לו] מה שהוא מוכרח אליו.

הכרת-הטוב גורמת להתעוררות האדם לעבודת השם. ומחלק רבינו הרמח"ל את עיקרון זה לשלוש מדרגות: לשלמי הדעת, לפחותים מהם, ולהמון העם:

פחותי-הדעת והמון העם - אוחזים ב"יראת העונש" (שמפחדים לאבד הטוב בעולם הזה ובבא).

אך שלמי הדעת – הם מבינים שעניות וחולי באים לאדם לתיקונו, לטובתו, ואף על פי כן, שראוי להם להיות עניים וחסרי כל, מכל מקום הוא יתברך מפרנסם ומקיימם.

 

 

לאור כל הלימוד הנפלא שעשינו מהקדמת ספר "מסילת ישרים" עד פרק ח' (כולל), לאחר שגילינו את  האמת אודות מטרתנו ותכליתינו בעולם הזה, ומה מצפה לנו בעה"י בעולם הבא, וכבר התאמת אצלנו גודל ערך המצוות, כי הם האמצעים היחידים המביאים לעולם הבא ולאחר שהתבארה לנו הנהגת-השם יתברך ויתעלה שמו, לא יעלה על הדעת שלא נפקח עינינו לדקדק בתכלית הדקדוק במעשינו, ובכך בעה"י נזכה שיהיה לנו ולצאצאינו עד סוף כל הדורות, קנין על מידת הזריזות. אמן ואמן!

 

 

כוונת ביאור הספר "מסילת ישרים" לעשות נחת לה' ולזיכוי הרבים.

כל הזכויות שמורת לזכות "תורת חסד על לשונה".

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה ]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

יקובל ברצון, אמן! 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת