00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מה שיש לי לומר לך...

הידד! סוף סוף יצאתי ממערכת החינוך!

שמעתי את שר החינוך מספר שביום הראשון ללימודים יחכו לילדים מורים שאוהבים את תלמידיהם ...

האמת היא שהשר אינו יכול להבטיח אהבה של אף אחד. הייתי רוצה לשמוע קריאה מהשר למוריו בנוסח הזה:

"שנת הלימודים מתחילה ואתם מקבלים לידכם תלמידים, חלקם חדשים וחלקם מוכרים לכם. מופקדים בידיכם האוצרות היקרים ביותר של ההורים (ושל המדינה). ההורים מצפים מכם לשמור על האוצרות הללו מכל משמר. זכרו שההורים הם אלה המכירים את ילדיהם טוב מכל אחד אחר. הם יודעים את חוזקותיהם וחולשותיהם של הילדים. בקשו מהם את הדרך הטובה להגיע אל הילדים."

הדרישות לכבוד הדדי, בעיתונים, ברדיו בטלוויזיה ובפיסבוק,  הן בעצם דרישות מההורים להיענות לכל בקשה של המורים.

אני כל כך שמחה שיצאתי ממערכת החינוך. מיום שבתי הבכורה החלה ללכת לגן ועד היום בו סיימה בתי הצעירה את בחינות הבגרות הייתי דרוכה ומוכנה להגן על בנותיי. כן, הן היו זקוקות להגנה מפני המערכת. מי יותר ומי פחות.

פעם, לפני היות האינטרנט והגוגל, עיקר הידע בנושאי חינוך והוראה היה בידי אנשי החינוך. לכן בכל פעם שהייתה בעיה המורה/הגננת הייתה קוראת להורים ומסבירה מה הבעיה ומה יש לעשות. אמהות צעירות, כשהרגישו שיש בעיה עם ילדיהן, יכלו לפנות אל הדמות החינוכית בשאלה, או לפנות לאמהות וותיקות ולהתייעץ עמן.

זכורה לי הפעם בה הגעתי לגננת ואמרתי לה שאני חושבת שלבתי יש בעיה, היא לא מציירת קו ישר. כל ספרה אחת שהיא כותבת מקבלת בטן גדולה. הגננת ענתה: מה את דואגת, זו ילדה עם אוצר מילים גדול מאוד, ותראי איך היא בונה עם הקוביות הגדולות. כך הרגיעה אותי הגננת. כשניסיתי לקבל מידע מאמהות וותיקות מיד נאמרו מילות הרגעה: זו הגננת הטובה ביותר. אין עוררין על בקיאותה והכשרתה.

הגענו לכיתה א' ובה כמובן צריך לכתוב אותיות בשורה ישרה. הכתיבה הייתה קשה לה. את התרגילים בחשבון הילדה אהבה, אבל לא את הצביעה שצורפה לתרגילים: את כל התוצאות שיצאו לכם 3 צבעו באדום ואת אלו שיצא לכם 2 צבעו בצהוב. הילדה ממש לא אהבה חשבון.

בכיתה ד' הילדה החלה ללמוד אנגלית, המורה לאנגלית נתנה להם ציורים שונים, ביקשה שיצבעו ויגזרו אותם. לילדה היו אלו שיעורי בית מעצבנים וקשים. נגשתי למורה ושאלתי מדוע? מה הקשר בין שיעורי הבית לאנגלית? המורה מיד הסבירה: אני רוצה לשאול באנגלית : למי יש ברווז צהוב, וכל מי שיש לו ברווז צהוב ירים את היד. ומה רע בברווז לבן? שאלתי. התשובה היגיע: לא! כולם צריכים לעשות שיעורי בית אותו דבר.

בלילה.. גזרתי וצבעתי.

אף אחד לא סיפר לי שיש הבדל בין מוטוריקה גסה למוטוריקה עדינה. היכולת לבנות בקוביות גדולות אינה קשורה ליכולת למתוח קו ישר בעפרון על נייר. או שיש דבר כזה הנקרא דיסגרפיה ושמומלץ לקחת את הילדה לאבחון. ילדה עם דיסגרפיה יכולה לקבל הכוונה, עזרה והקלות.

אלה ההתחלות שלי במערכת החינוך. יש לי סיפורים רבים. את המורות שיכולתי לסמוך עליהן בלב שקט ניתן לספור על אצבעות יד אחת. 4 בנות, 12 שנים כל אחת, 48 שנים! וכל כך מעט מורות משמעותיות.

אז פעם אחת אני רוצה לשמוע: "שנת הלימודים מתחילה ואתם מקבלים לידכם תלמידים, חלקם חדשים וחלקם מוכרים לכם. מופקדים בידיכם האוצרות היקרים ביותר של ההורים (ושל המדינה). ההורים מצפים מכם לשמור על האוצרות הללו מכל משמר. זכרו שההורים הם אלה המכירים את ילדיהם טוב מכל אחד אחר. הם יודעים את חוזקותיהם וחולשותיהם של הילדים. בקשו מהם את הדרך הטובה להגיע אל הילדים."

ענת

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

מפת מבקרי הבלוג
קוביית סקר
תוצאות הצבעה חזרה לסקר
3
סקר זה פתוח למשתמשים רשומים בלבד. לכניסה או הרשמה- לחץ כאן
עליך לבחור תשובה
תשובה אחוזי הצבעה
# 0%
# 0%
נא 11%
עשוי  34%
עשוי היטב  53%
סה"כ מצביעים0
סקר למשתמשים רשומים בלבד
הצבעת כבר
הצבעת כבר
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ענתר אלא אם צויין אחרת