22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אבא פולניה

מתכונים למי שכמוני לא באמת יודעים לבשל, ביקורת על כל דבר ולפעמים סיפור טוב. הכל אמיתי. חיפוש מתכונים - באלפון המתכונים מימין או התגיות משמאל. מומלץ לקרוא את הסיפור "אירוע מוחי". מישהו עוד יודה לכם.

אירוע מוחי - מבחן דחילק ומבחן חרצף.

עודכן 10.5.17

עודכן 31.7.17

אל תעברו הפעם לדף אחר. למה אני פותח בכך? כי כשאנשים נתקלים בכתבה על אירוע מוחי, הם מזדרזים לעבור לעמוד אחר. סוג של הדחקה. לי זה לא יקרה. לא לא, אל תעברו הפעם לדף אחר. קיראו עד הסוף בסבלנות רבה. נכון, זה פוסט ארוך. אבל אירוע מוחי או שבץ מוחי, יכול לקרות לכל אחד, בכל גיל, בכל מקום ובכל מצב. גם לכם. טועה מי שחושב שזה משהו ששמור רק לזקנים. ממש לא. לי זה קרה לפני כשנתיים. אמנם צעיר אני כבר לא, אך גם קשיש אינני. לשמחתי לא קרה לי נזק והכל הסתיים בכי טוב. חשבתי הרבה אם להעלות את זה כאן, בפומבי. חוץ מבנותי, אפילו משפחתי הקרובה לא יודעת על כך. לבסוף, בכל זאת רציתי להביא לידיעתכם כמה דברים מנקודת מבט אישית. אולי זה יציל מישהו מכם או מהאנשים היקרים לכם.

 

המטרה שלי בפוסט זה, היא להסביר את הליך האבחון המהיר – מבחן דחילק ומבחן חרצף – שיקל עליכם ויכול להציל אדם או אתכם. חשוב לקרוא, ללמוד ולזכור. את יצחק (בוז'י) הרצוג זה כנראה הציל. אשתו אבחנה בזמן מה קורה, החישה אותו לבית חולים והצילה אותו (ידיעות אחרונות, 7 ימים, 28.7.2017, עמ' 36).

 

ולמה ההסבר? כי אחת הבעיות באירוע מוחי זה שיש חלון זמן קטן מאד כדי לטפל. בזמן זה אפשר להציל או לפחות למזער נזקים מוחיים. במקרים בהם הדברים לא מטופלים בחלון הזמן, יהיו נזקים שעלולים להיות בלתי הפיכים ואולי אף יגרם מוות.

 

הסיפורים הכי מפורסמים שיש לנו היום הם סיפוריהם של אייל פלד (המטייל האולטימטיבי של "מסע עולמי") ושל השחקן דורון נשר. שניהם לא טופלו בזמן. כל אחד מסיבות אחרות. אייל פלד היה בגפו בביתו ואיש לא ידע על הקורה לו. דורון נשר התנגד לפינוי (לא בטוח שהיה מודע למצבו או אם היה בר דעת באותו זמן) ובאותה תקופה מד"א לא היה רשאי לפנות אדם המתנגד לכך. סיפור נוסף ומרתק הוא סיפורו של מפכ"ל המשטרה בעבר – אסף חפץ, האיש שהקים את הימ"מ (היחידה המיוחדת המשטרתית ללוחמה בטרור) והיה מפקדה הראשון. גם הוא עבר אירוע מוחי קשה ומצבו היום הוא לא פחות מאשר נס.

בהמשך תקבלו קישורים לשתי כתבות: "שיחת נפש" של פרופ' יורם יובל עם אסף חפץ ו-"פנים אמיתיות" של אמנון לוי עם אייל פלד.

 

כשהייתי מאושפז בבית החולים, היו איתי במחלקה עוד שניים עם אירוע מוחי. שניהם צעירים ממני בהרבה. לשניהם לא נגרמו נזקים וגם התסמינים חלפו. למה? כי הם פונו בזמן וטופלו בזמן. האחד טופל בתחילה על-ידי אשתו והאחד על ידי עובד שלו. אני פוניתי על-ידי אחת מבנותי למרפאת חירום. בהמשך פנינו לבית חולים.

אחד האנשים שאושפז איתי במחלקה, זיהה את הסימנים על עצמו ויכול היה לדבר מספיק ברור ולומר בקול עמום לאשתו "יש לי אירוע מוחי. תזמיני אמבולנס". בתחילה היא לא היתה בטוחה אם הוא "עובד עליה" אבל כשאמר לה פעם נוספת, מהר מאד התעשתה ועשתה מה שצריך. במילים פשוטות – הצילה אותו.

 

המשותף לסיפוריהם של אייל פלד, אסף חפץ ושלי הוא שהיו לנו סימנים מקדימים. חלקם סמוך לאירוע "הגדול", העיקרי, וחלקם הופיע ימים ואף חודשים קודם לכן – כמו אצלי. אחת הבעיות היא שאנשים הלוקים באירוע, או הנוכחים בעת הופעת הסימן המוקדם ואפילו רופאים, לא מאבחנים את הסימן, או לא מטפלים בו נכון ואף מתעלמים ממנו, כך קרה לאייל פלד, לאסף חפץ ולי. יש הרבה מקרים שבהם מופיעים סימנים מקדימים וחשוב לשים לב אליהם.

 

יש שני סוגים של אירועים מוחיים. האחד, בעיה באספקת דם למוח או לחלק ממנו הנובעת מחסימת כלי-דם על ידי קריש-דם. השני, פריצת כלי-דם במוח והיווצרות שטף דם בתוך המוח. שניהם בעייתיים ומסוכנים. הסיבות לאירוע מוחי רבות ושונות. הרשת מלאה בהסברים ולכן לא אעלה אותם כאן. מי שמתעניין יקליד במנוע חיפוש "אירוע מוחי" והכל יתגלה לעיניו. אבל מי שכבר היה לו אירוע מוחי נמצא מראש בקבוצת סיכון לאירוע נוסף. אני בקבוצה הזו. אי אפשר לומר בוודאות שזה יקרה, אך אדם כזה נמצא בקבוצת סיכון מובהקת ומובחנת.

 

אציג את סיפורי. לאור מה שקרה לי, ברור לי היום שהיו לי כמה אירועים מוחיים קודמים, שהסתיימו מהר ובלא כלום. בהתחלה לא נדלק לי אור אדום. אחרי כמה אירועים כאלה שתיכף אסביר, פניתי לרופאה שלי, אבל היא עמדה על כך שמדובר באירועים קרדיאליים (אירועי לב) ולא מוחיים – וטיפלה בהתאם. כמה אני יכול להתווכח עם רופאה? הרי היא בעלת המקצוע ובעלת הידע ולא אני. היום אני מבין, בדיעבד, שזו היתה טעות שלי שלא התעקשתי ובדרך נס לא עלתה לי ביוקר. מושכל ראשון – כשאתם חושדים במשהו, אל תוותרו לרופאים. עימדו על שלכם. הם רוצים לבדוק דבר מה?! בסדר. שיבדקו. אבל במקביל שיבדקו גם את הטענות שלכם. הם בשום אופן לא רוצים? לכו לרופא אחר לבקש חוות-דעת נוספת. זו זכותכם ולדעתי אפילו חובתכם לעצמכם ולמשפחותיכם. גם אצלו אל תוותרו. זה עלול להיות ענין של חיים ומוות. ממש כך.

ומה קרה לי? בעבר חוויתי מצבים בהם כשהלכתי ברחוב, פתאום, בלי סיבה, הייתי על סף עילפון. כאילו אני הולך ליפול או ממש למות. כמעט בלק-אאוט מוחלט (Black-Out). המצב נמשך כמה שניות (להערכתי 5-8 בערך) ונעלם. לא התייחסתי. נכון – הייתי חמור. אחרי שזה קרה לי בפעם שלישית או רביעית פניתי לרופאה שלי שהלכה על אבחנה קרדיאלית. (בגלל שהייתי חמור, לא התעקשתי שיבדק גם הענין המוחי). ואז ראיתי את סרט הטלויזיה על אייל פלד ונדלק לי אור אדום.

 

בסרט סיפרה מי שהיתה מפיקה במשרדו, שבבוקר האירוע (האירוע עצמו קרה בערב) הוא הגיע למשרד וסיפר לה שקרה לו משהו מוזר בדרך למשרד. פתאום העולם נעצר וקפא לכמה שניות – ואז הכל חזר לתיקנו. זה הטריד אותו במשך כל היום והוא אף אמר לה: "משהו בגוף שלי לא בסדר". זה היה תמרור אזהרה שלא זכה להתייחסות. הוא לא הלך לרופא, גם כשחש ברע בערב - סימן נוסף. מצב דומה לשלי. למען האמת, לאור הסיפור שלי ולאור הסיפור של אסף חפץ, אני חושש שגם אם אייל היה הולך לרופא, לא היו מתייחסים לסיפור שלו כאל אירוע מוחי. אני חושש שהיו פוטרים אותו בלא כלום.

 

אצל אסף חפץ זה התחיל מהגבלה בשדה הראיה. סימן מובהק לאירוע מוחי. אחרי חמש דקות הכל הסתדר אבל לאחר חצי שעה התופעה חזרה. זה כבר לא אור אדום. זו תזמורות אורות שלמה. אסף מעיד שהבין שזה אירוע מוחי אבל היה בטוח שיתגבר. אחרי שלושה(!!!) ימים, כשהתופעה מסרבת לחלוף, רק אז הלך לרופא. בהתחלה – רופא כללי ואחר-כך רופא עיניים. שניהם לא זיהו את התופעה כאירוע מוחי. חמור ביותר!!! רק אחרי ארבעה ימים ולאחר שהשתתף באירוע ספורט, כשהוא מרגיש מאד לא טוב וחש הגבלת תנועה וחולשה בצד הגוף במשך שעתיים, נפל בביתו. ארבעה ימים האיש לא טופל. כיצד זה לא קרה לו דבר חמור – נס הוא. כיצד הוא מצליח להשתקם – נס גדול יותר.

 

ואני, בערב שבת אחד – כשישבתי מול המחשב, ראיתי טשטוש בעין אחת. ניקיתי את המשקפיים – אין שינוי. חשבתי שזה שייך לאחת מתופעות הלוואי של ניתוח קטרקט שעברתי. אמרתי לעצמי שאם עד הבוקר הטשטוש לא יעבור – אפנה לרופא (חמור גרם. הייתי צריך לפנות מיד). בבוקר השבת ניגשתי להכין לי קפה. הראיה באותה עין היתה עדיין מטושטשת כמו אתמול. פתאום שוב קרה כמעט בלק-אאוט לכמה שניות ושוב חלף. כאן נשברתי סוף-סוף ואמרתי לבתי שתיקח אותי למרפאת חירום. במרפאה בדקה אותי רופאה. לפי הבדיקות היה ברור לי שהיא בודקת הימצאות עקבות אירוע מוחי. לא מצאה. למרות שאני לא סובל את הרופאים במרפאות האלה, היא הראשונה שהראתה ניצני הגיון. אמרה: עכשיו אין לך כלום אבל אם אתה רוצה, אתן לך הפניה למיון. אם אני רוצה??? מה שאמרתי לא הספיק לך??? את הרופאה, לא אני. מיד הפניה. נתנה. כאן כבר התפניתי בעצמי לבית החולים. בבית החולים בדקו ואמרו שצריך המשך מעקב ובדיקות. השאירו אותי שם שלושה ימים. בדקו, עקבו, שינו לי את התרופות (ליתר לחץ הדם שלי) וזה גם היה הזמן שהטשטוש בראיה חלף. אבל ממצא אחר, לא מצאו. זו הבעיה עם חלק לא מבוטל מהאירועים המוחיים שהסתיימו מעצמם בלי להשאיר סימנים. המסקנות הם רק בעקבות התיאורים שלכם. אתם ויזמתכם – אלה הדברים החשובים. זה שהתופעה חלפה והסתיימה, לא אומר שהבעיה שיצרה אותה, חלפה או הסתיימה. זה עלול להיות מצב בו הדבר שהתניע את מה שקרה, יכול בעתיד הקרוב או הרחוק להתניע אירוע דומה נוסף. אצלי הטריגר היה נטיה של טסיות הדם להצמד זו לזו וליצור קרישי דם. מדוע או מהיכן הנטיה הזו? אינני רופא ואינני יודע. אבל זה מה יש. התשובה לכך היא טיפול תרופתי שאני מקבל כיום ובאמת תופעת סף ההתעלפות לא חזרה מאז.

 

אחרי שלושה ימים בבית החולים, שחררו אותי עם הפניה לרופאת המשפחה והמלצה לשינוי תרופות באופן קבוע. סיפרתי לה מה קרה והודעתי (הפעם לא שאלתי ולא הצעתי – הודעתי) שמרגע זה אנחנו מתייחסים לכל האירועים הללו כאירועים מוחיים ולא קרדיאליים. גם קראתי לאירוע שלי "אירוע מוחי קטן", מושג שלמדתי מבתי שהיתה מתנדבת במד"א. הפעם הרופאה התייחסה אחרת. אמרה שזה לא היה אירוע קטן (סוף כל סוף הסכימה שמדובר באירוע מוחי). היא הסבירה שאירוע מוחי קטן מוגדר כאירוע שתופעותיו חולפות מעצמן תוך 24 שעות. אצלי זה לקח כחמישה ימים – מרגע שהבחנתי בטשטוש ועד שחלף.

 

ועכשיו, איך נאבחן את זה על עצמנו או על אחרים?

האיגוד הקרדיולוגי בישראל קבע את מבחן דחילק. אני הוספתי את מבחן חרצף. לא המצאתי את המבחן. רק את שמו.

            דחיל"ק = דיבור, חיוך, ידיים, לשון, קרא לאמבולנס.

            חרצ"פ = חולשה, ראיה, צניחת עפעף, פה.

 

לפני ההסבר למבחן דחילק ומבחן חרצף – אזהרות:

אזהרה ראשונה – כל אירוע חריג עלול להיות סימן מקדים גם אם האירוע עצמו חלף והסתיים. לאייל פלד זה קרה. לאסף חפץ זה קרה. גם לי.

 

אזהרה שניה – אם אדם יכשל באחד המבחנים שאתאר, עזבו את כל היתר. מבחינתכם – בוודאות יש לו אירוע מוחי ועליכם לפעול בהתאם.

 

אזהרה שלישית – אם הנבדק עבר בהצלחה את כל המבחנים, עדיין קיימת אפשרות שמדובר באירוע מוחי או שהיה לו אירוע כזה. לכן, בגלל שהיה אירוע חריג, עדיין מומלץ וחשוב מאד לפנות לרופא בדחיפות.

 

באופן כללי, אם קרה לך משהו לא רגיל או אם אדם אחר נראה לך שלא כרגיל או מתנהג שלא כרגיל או משהו אצלו לא רגיל – מיד לערוך לו את מבחן דחילק ומבחן חרצפ. תוכלו כמה מהדברים לערוך לעצמכם אם חס וחלילה אתם חושדים שקרה לכם משהו. אם במבחן אחד הנבדק נכשל – עזבו את כל היתר. הזעיקו אמבולנס מיד.

 

זכרו את .B.S.T.S שפירושו: Better Safe Than Sorry. יותר טוב להיות בטוח מאשר להצטער. מוטב מאה בדיקות יותר מדי, מבדיקה אחת פחות מדי.

אין קשר בין בדיקה אחת לבדיקה אחרת. גם הסדר לא חשוב. כל בדיקה היא מבחן בפני עצמו והנבדק חייב להצליח בכולם. אם נכשל באחד, עזבו את כל היתר. זה אירוע מוחי !!!  בוודאות !!!

 

דחיל"ק = דיבור, חיוך, ידיים, לשון, קרא לאמבולנס.

דיבור: שאל אותו לשמו, איזה יום היום, מה התאריך של היום, מה השעה, היכן הוא נמצא, מה הוא מרגיש. אם הוא מתנגד או דיבורו לא ברור או מבולבל – עזוב הכל והזעק אמבולנס. גם אם במהלך שיחה, בלי ששאלת אותו, דיבורו נשמע פתאום מבולבל, מקוטע, מעוות או לא ברור – אמבולנס מיד. זה היה הסימן למיכל הרצוג, רעייתו של יצחק הרצוג, להחיש את בעלה לבית החולים, שם אובחן אירוע מוחי.

חיוך: אמור לו לחייך בכח. למתוח לצדדים את פיו. אם חיוכו לא סימטרי או אינו מחייך כלל – אירוע מוחי לפניך.

ידיים: אמור לו להרים ידיו למעלה. אם אינו מרים, או הרמת הידיים אינה סימטרית – אור אדום חזק.

לשון: אמור לו להוציא לשון ישר קדימה. אם הלשון נוטה לצד אפילו קצת – אתה רואה אירוע מוחי.

קרא לאמבולנס אם הנבדק נכשל אפילו קצת במבחן אחד. אם הכל בסדר – המשך למבחן חרצפ.

 

חרצ"פ = חולשה, ראיה, צניחת עפעף, פה.

חולשה: אם הנבדק מתלונן על חולשה או הגבלת תנועה בצד אחד של הגוף, יד, רגל או כל דבר אחר, או שאתה מבחין בחולשה כזו – מצב חירום. אם אתה חווה בעצמך חולשה כזו – תסיק את המסקנות. בעיות בשיווי משקל – כנ"ל.

ראיה: אם אתה או הנבדק רואה מטושטש בעין אחת או בשתיהן, או יש הגבלה כל-שהיא בשדה הראיה – אפילו הקטנה ביותר –  אל תהסס. מבחן נוסף הוא לשים אצבע מולו ולהזיז אותה מצד לצד כשאתה אומר לו לעקוב במבט בלי להזיז את הראש. אם הוא לא עוקב, או העקיבה לא זהה בשתי העיניים – אירוע מוחי. כך גם אם גודל האישונים אינו זהה.

צניחת עפעף: סימן מובהק (בהנחה שלא מדובר בנפיחות משעורה). גם הנמכת גבה היא סימן.

פה: הפה נוטה לצד או בצורה לא סימטרית או מעוותת – גם סימן מובהק.

 

ועדיין !!! גם אם הנבדק עבר את כל המבחנים בהצלחה, אל תניח לחששותיך להתפוגג. אם האירוע היה לא רגיל, גם אם הסתיים, שכנע בעקשנות את האדם לגשת אתך לרופא וספר לרופא מה ראית. אל תוותר. אולי האדם הזה יודה לך כל חייו וכל חייך.

 

להדפיס, לגזור ולשמור.

 

וקוריוז לסיום. באחד הימים היה שפמי פרוע ולא מסודר. זה לא רגיל כל כך אצלי. בתי (זו שפינתה אותי) חשדה בעיוות הפה ומיד ערכה לי מבחן דחילק-חרצף. הנחתי לה לעשות את זה (חיזוק חיובי) וצחקתי. כשעברתי את כל המבחנים, היא נרגעה קצת אבל ראיתי שעדיין קינן בה החשש. היא נרגעה יותר רק כשסידרתי את השפם. במשך יומיים אחר-כך עוד שאלה אותי איך אני מרגיש ואם הכל בסדר. איזו בת יש לי....!!!!

 

אגב, ראוי להדפיס ולתלות במקומות העבודה. מישהו עוד יודה לכם על כך.

 

שיחת נפש: פרופ' יורם יובל עם אסף חפץ.

https://www.youtube.com/watch?v=E7VB02gSTr8

 

 פנים אמיתיות: אמנון לוי עם אייל פלד.

http://panim.nana10.co.il/Article/?ArticleID=947123&sid=267

 

עוד קוריוז שאינו קשור לאירוע מוחי אך מעיד על זילזול שלנו בעצמנו. ביום מן הימים חבר לעבודה סיפר לי שבדרך למשרד, כשרכב על קטנועו, אירעה לו תאונת דרכים וקיבל מכה ביד. אמרתי לו לגשת מיד לרופא. לפעמים לא מרגישים במה שבאמת קרה. לא רצה בשום אופן. הצלחתי לשכנע אותו שיגש אחרי העבודה. ארבעה חודשים לא חזר למשרד. כשחזר סיפר לי ששמע בעצתי. הרופא אמר לו לקפל את היד – קיפל. כשאמר לו למתוח את היד – היד סירבה לזוז. העצם היתה מרוסקת בארבעה מקומות והשריר המותח את היד "לא תפס". ללמדכם – אסור לקחת דברים בקלות רבה מדי. יש מקרים בהם אין אנו יודעים מה קרה או קורה לנו באמת.

 

הרבה בריאות

ממני

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל lseugy אלא אם צויין אחרת