00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

באמריקה

חיים שכאלה - פרק ב'

חיים שכאלה (סיפור אמיתי)

- פרק ב' -

חיים ומוות

הסתיו החל נותן אותותיו., הצבע הצהוב עדיין שלט בשדות אבל חיימון הקטן כבר היה יכול להבחין בחצבים הפורחים לצידי הדרך המובילה לביתו ובניצנים ירוקים שמלבלבים על הגבעות הסמוכות. מרחוק שמע את אחיו קוראים לו לחזור הביתה, בטח לארוחת הערב, לא אחת היה נשאר בחוץ לבדו אחרי שהם שבו הביתה וכשהיה ממש לבדו היה מתמלא באנרגיות מיוחדות, מקפץ בין גבהות החול, משחק בחיילים שתופסים את הפורעים, מאגף תילי נמלים כמו גנרל במבצע צבאי. הוא כבר החליט שיהיה חייל ומפקד, לאחר ששמע ברדיו עם אימא, שהגרמנים הכובשים הפסידו במלחמה לבני הברית. הוא נזכר איך היא עטפה אותו ברוך, לשמע הבשורות הטובות, חיבקה ונישקה אותו ולחשה באוזנו שהסכנה חלפה ושאין לכולם יותר ממה לפחד או לדאוג, ושבבקרוב מאוד בעזרת השם תהיה לנו מדינה עברית עם בתי כנסת בתי ספר וצבא חזק משלה להתפאר.

חיימון אהב את הסיפורים ואת החוזק שהעניקה לו והחליט באותו רגע שאם יום אחד יוקם צבא כזה הוא יהיה אחד ממפקדיו.  הוא בטח יהיה לוחם קשוח כמו החברה האלה מהפלמ"ח שפוצצו את מסילות הרכבת ברחבי הארץ בשבוע שעבר והטביעו סירות של הבריטים בנמל בין לילה.  כשאגדל חשב לעצמו אהיה חייל מפקד אמיץ ואז אוכל להגן על הבית ועל השכונה על המשפחה והחברים שלי, אשמור אותם מכל פגע... "חיימוניקו"! הקיצה אותו אימו מהירהוריו, "צא לשחק עם האחים שלך בחצר, אני עייפה לא מרגישה טוב, חייבת לשכב קצת לנוח. לך חיים שלי ואל תשכח לחזור לפני רדת החשיכה, לארוחת ערב, הכנתי לך את האורז הלבן עם הבמיה ברוטב עגבניות שאתה אוהב" ..

הקריאות הרחוקות הלכו והפכו לצעקות והוא הפנה את מבטו  ומרחוק לפני שורת הבתים יכל לראות את אחיו יהושוע וישראל מנפנפים לו בידיהם, קוראים לו שירד מגבעת החול ויחזור הביתה.. משהו בהתנהגות שלהם ובקפיצות נראה לו שונה הפעם ודחוף. אז בצער רב הוא נפרד מחיל הנמלים שלו ומהסביונים שהתעופפו להם ברוח, ובדילוגים קלים התקדם לכיוון הבית כשבטנו מקרקרת לארוחה טובה, לאחר האוכל, חשב לעצמו, ישב לשנן את פרשת בר המצווה שלו, הוא כך כך חיכה לשמח את הוריו ובני משפחתו בקריאה הרהוטה שלו מהתורה בטעמים כמו שלימד אותו הרב ציון מבית הכנסת הספרדי. ועם המחשבה הטובה הזאת הוא המשיך להתקדם בין הדיונות הבתוליות בחזרה הביתה.

כשהתקרב ראה את אחיו הגדול איזק כשפניו סמוקות ודמעות עומדות בעיניו, הוא מייד הבין שמשהו קרה, מכיון שאיזק מעולם לא בוכה.  אחיו הגדול הוא נער קשוח שנושא אולר, ומגן על אחי הצעירים, ולא אחד כזה שמזיל דמעה.. כאשר נפל על סלע  ושבר את אמת ידו במשחק לא אמר איזק מאומה והמשיך לשחק . אבל היום אחיו נראה ל שונה שפוף כזה נתמך בגדר הרעועה של הכניסה לבית. חיימון הציץ מעבר לכתפו, וראה קבוצת אנשים מתגודדת בפתח ביתו, הוא זיהה את יוסף אביו במרכז ההתקהלות משוחח עם הרב ציון המוקף בחסידיו, אבא נראה נסער..

איזק משך אליו את חיימון והביט בו ישירות, חונק את דמעותיו, וזעקה עמומה נפלטה מפיו "חיימוניקו..אמא נפטרה! היא הלכה לישון ולא קמה... הרופא אמר שאין יותר מה לעשות.. והאנשים האלה פה שאתה רואה הם מחברה קדישא, הם רוצים לקחת אותה עכשיו לבית הקברות".. חיימון הביט באחיו במבט זגוגי לא מעכל את דבריו. איזק המשיך לדבר אליו אבל כבר נשמע לו כמו הד מרוחק...  "האחים שלך יהושוע וישראל בבבית כבר מוכנים ומחכים והרב ציון אומר שחייבים לקבור אותה לפני כניסת השבת, ואבא ביקש ממני לעזור לך להתארגן  כי אנחנו יוצאים תוך מספר דקות לבית העלמין. איזק הזדקף מחה את דמעותיו בכף ידו,  אנחנו חייבים לעזוב חיימון אתה מבין נכון..? חיימון אתה מקשיב לי?  אתה שומע מה שאני אומר לך? חיימון!!!!!!

שנים רבות אחר כך כשניסה חיים לשחזר אחורה מה בדיוק קרה באותם הרגעים, כל מה שיכול היה לדלות מעומקי זכרונו זה איך שרגליו נשאו אותו בריצה מהירה לעבר הגבעות עד שראה את בתי הישוב מתרחקים באופק, ואיך המשיך לרוץ  עד שנעלמו לגמרי מעיניו הוא זוכר שהמשיך לרוץ גם כשנכנס לפרדס החשוך, ולא פחד כלל הרי הוא גנרל החיים האמיץ הבורח מהמוות.. הוא לא זכר אם קרא בשמה במרוצתו..  לא זכר את הכאב שחתך בליבו, או את הפחד המצמרר של האובדן.. כל מה שזכר זה שבפעם הראשונה בחייו הוא הרגיש לבד בעולם... 

ההמשך יבוא... 

« לפרק הקודם »

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

23 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל באמריקה אלא אם צויין אחרת