00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כי אלה החיים

שבוע 39 ו.."מה??"

שבוע 39 ונראה שהלידה הולכת לאותו כיוון ששאר הלידות שלי הלכו אליהן. אני מקנאה באלה שפשוט מתחילים להם צירים, וכאלה שפשוט יורדים להם המים... אני מדמיינת כל הזמן איך זה כיורדים המים, ואת לא בטוחה אם זה זה או לא... אולי באמע טיול בקנייון, אולי בלילה כשאת שוכבת במיטה אחרי יום ארוך.. שבוע שעבר הייתי במיון כי בקופ"ח החליטו שהקטנטונת היא לא קטנטונת אלא גדולה... 3.900 ליתר דיוק. באותו הרגע שלחו אותי למיון כדי לבחון אופציה ללידה. יגאל והבנות עדיין היו בטורקיה ואני דידיתי לעבר ביה"ח כדי לגלות שהערכת המשקל שלהם היא 3300. אני בטוחה שהמתוקונת נמצאת איפה שהוא שם באמצע בין לבין אבל העניין היה לשבת שם, במיון יולדות, בחדר ההמתנה, ללא צירים ולראות איך מגיעות ברות המזל (כמובן אלו בשבוע המתאים) עם פנים של צירים קלים וחיוך הקלה שהגוף שלהן עומד לחזור להיות שלהן. אני לא חושבת כרגע על מה עתיד להגיע, על האתגר מכל הבחינות, על התקופה שבה אני הולכת ללדת, ההסתגלות של הבנות לגן החדש, יגאל וכל המשתמע מכך... העבודה שלי... הדבר היחיד שאני חושבת עליו הוא הרצון שלי להתכופף, ללכת, לשכב (לא, לא על הצד- על הבטן!) ולהפסיק להרגיש כמו בטטה ענקית! אני שבוע 39 ואומרת לעצמי שאם גם הפעם אגיע לשבוע 41 ללא התפתחות כלשהי.... מעבר למשמעות שנובעת מכך (הכאב של צירים יזומים), יש לי עוד שבועיים... ואני נשבעת שזה מרגיש לי כמו שנתיים. הלוואי, הלוואי שהפעם הצירים יתחילו מעצמם.

מאיה ויהלי מדהימות אותי, הן חזרו מטורקיה ולא ידעתי למה לצפות. זה לבקש המון משתי ילדות קטנות להיפרד בכל פעם ממישהו אחר. הן קשורות מאוד להמשפחה של יגאל והפרידה לא קלה לאף אחד אבל איכשהוא הן מצליחות לעשות הפרדה מאוד בוגרת שאני לא בטוחה שהיא נופלת מיכולת ההתמודדות של אדם מבוגר. בהתחלה הן ישנו יחד באותה המיטה אבל עכשיו, כל אחת מהן כבר ישנה במיטה שלה. בלילה השני יהלי לא הצליחה להבין למה היא צריכה לישון כשאני ויגאל עוד בסלון, אבל גם את זה עברנו בהצלחה והיא הבינה ובלילה למחרת כבר לא היתה בעיה (אבל אולי זה גם קשור לזה שאני לא נותנת להן לנוח בצהריים ודואגת להתיש אותן :) ). רציתי שיהיה להן כיף בבית כמו שהיה להן בטורקיה, קניתי גלידות, שלוקים, אפיתי עודה ונשיקות ולאט לאט חזרתי עם הגבולות ואני גאה בעצמי על הרגישות שבי, על היכולת שלי להבין בדיוק מה צריך לעשות במצב הזה, איכשהוא אני פשוט יודעת ואני גם יודעת שזה הדבר הנכון. 

יש למאיה קטע חדש, מעבר ל "מה???" שהיא אומרת בכל הזדמנות, מבקשים ממנה לשים משהו במקום ופתאום אתה מוצא את זה בכל מיני מקומות בבית... מקומות הזויים... כמו למשל, עטיפה של לחמניה מוחבאת במיטה שלה, מפרים בתוך הנעליים שלה, נעליים שלה במקלחת וכו'... שובבה :) היא עושה את זה בכוונה :)...

היום יגאל ואני נשואים 6 שנים.. הזמן עבר... עבר מהר ועבר לאט.. עבר טוב ועבר קשה, עבר יפה ועבר מכוער.. האם כל חיי הנישואין נראים כך? אני תוהה. 

אני מאחלת לעצמי ללדת, שהיא ואני נהיה בריאות, אני מאחלת שיהלי ומאיה יקבלו את הקטנטונת באהבה, שתהיה קבלה בבית, חיבה וכבוד, ושנאהב.

קרן

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יומן ההריון הראשון אלא אם צויין אחרת