33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 41] – הלכות - הכשרים לעדות

 

הלכות - הכשרים לעדות

 

 

 

 

א. עדים שיש להם קירבה משפחתית פסולים לעדות, וכתב מרן שהתורה פסלה עדות הקרובים, לא מפני בחזקת אוהבים זה את זה, שהרי פסולין להעיד לו בין לזכותו ובין לחובתו, ואפילו משה ואהרון אינם כשרים להעיד זה לזה, אלא גזרת הכתוב הוא [חו"מ סימן לג סעיף י].

 

ב. אלו הם הפסולים להעיד מחמת קירבת משפחה:

האחים, זה עם זה, בין מן האם בין מן האב, הרי הם ראשון בראשון, ובניהם זה עם זה שני בשני, ובני בניהם זה עם זה שלישי בשלישי.

ולעולם שלישי בראשון, כשר, ואין צריך לומר שלישי בשני, ואין צריך לומר שני בראשון, שניהם פסולים.

לפיכך האב עם בן בנו, פסול, מפני שהאב ובנו ראשון בראשון כמו אח ואחיו, ועם בן בן בנו, שהוא רביעי ממנו, כשר, מפני שהוא שלישי בראשון.

וכן הדרך בנקבות. כיצד, שתי אחיות או אח ואחותו, בין מן האב בין מן האם, הרי הם ראשון בראשון. בניהם, בין זכרים בין נקבות, שני בשני. בני בניהם או בנות בנותיהם, שלישי בשלישי.

וכתב הרמ"א ויש אומרים:

דשלישי בראשון, פסול וכן ראוי להורות. ויש אומרים דאינו פסול רק מדרבנן, אף על גב דשאר פסולים מדאורייתא, ונפקא מינא (1) לענין עדי קדושין. יש אומרים שקרובי-האם נמי (נמי: פירושה מארמית: גם כן; בכל מקרה, באמת)  אינן פסולים אלא מדרבנן [חו"מ סימן לג ב].

 

ג. כל אשה שאיש מסויים פסול לה לעדות, הוא פסול גם לבעלה, שהבעל כאשתו. וכל בעל שאיש מסויים פסול לו לעדות, כך הוא פסול לאשתו, שהאשה כבעלה. ולדעת הפוסלים שלישי בראשון, מכשירים באשתו, מפני שהוא מופלג [שם סעיף ג].

ד. כל שתי נשים שהן זו עם זו שני בשני, בעליהן מעידים זה לזה, דתרי בעל כאשתו דשני בשני לא אמרינן. וכתב הרמ"א מיהו לכתחילה לא יחתמו עצמן על שטר ביחד. אבל אם היו ראשון בראשון, כגון שלקח האחד אשה והשני לקח את בתה, וכן בעלי אחיות, פסולים זה לזה, דאמרינן (שאנו אומרים, שנאמר) בהו (בהם) תרי (שניים) בעל כאשתו. ואף בראשון בשני, אמרינן בהו תרי בעל כאשתו, שכשם שהוא פסול להעיד לבן אחות אשתו, כך הוא פסול להעיד לבעל בת אחות אשתו. אבל מעיד לבן בעל אחות אשתו שיש לו מאשה אחרת. ויש אומרים דבראשון בשני לא אמרינן תרי בעל כאשתו וכתב הרמ"א וכן נראה להורות [שם סעיף ד].

ה. כאשר לא מעידים לאיש מפני שהוא בעל קרובתו, הרי אפשר להעיד לשאר קרוביו, כגון בנו ואחיו. וכן כאשר לא מעידים לאשה מפני שהיא אשת קרובו, הרי אפשר להעיד לשאר קרוביה [שם סעיף ה].

ו. אבי חתן ואבי כלה מעידים זה לזה [שם סעיף ו].

ז. האחים של האח, מן האם, מעידים זה לזה, שהרי אין ביניהם קירבה כלל [שם סעיף ז].

ח. האיש עם אשתו ראשון בראשון, ולפיכך אינו מעיד לבנה, לאשת בנה, לבתה, לבעל בתה, לאביה, לאמה, לבעל אמה ולאשת אביה [שם סעיף ח].

ט. הגרים מעכו"ם (מעובדי כוכבים ומזלות) אין להם קירבה. אפילו שני אחים תאומים שנתגיירו מעידים זה לזה, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי (דומה, נחשב) [שם סעיף יא].

י. כאשר לא מעידים לאיש מפני שהוא בעל קרובתו, אם מתה אשתו, אף על פי שהניחה לו בנים, הרי זה נתרחק, וכשר [שם סעיף יב].

יא. ראובן שהיה יכול להעיד עדות לשמעון עד שלא נעשה חתנו, ונעשה חתנו, פסול לו. וכן אם ידע העדות כשהיה חתנו, ומתה בתו, פסול. אבל אם ידע העדות בשעה שלא היה חתנו, ונעשה חתנו, ומתה בתו, מאחר שתחילתו וסופו בכשרות, אף על פי שנפסל בינתיים, כשר [שם סעיף יג].

יב. בפיסול ממון לא בעינן (לא צריכים) תחילתו וסופו בכשרות, שאם היה נוגע בדבר בשעת ראית העדות מפני שהיתה לו הנאה בדבר, יכול להסתלק בענין שלא יהיה לו הנאה בדבר, ויעיד [שם סעיף טו].

יג. העדים שקרובים זה לזה, או שקרובים לדיינים, פסולים [שם סעיף יז].

יד. קטן, פסול להעיד, אפילו היה נבון וחכם, עד שיביא שתי שערות אחר י"ג שנים גמורות [חו"מ סימן לה סעיף א]. ואף אם ראה מעשה כשהיה קטן, והעיד בה כשהוא גדול, אינו כלום.

ויש דברים שסומכים בהם על עדות שמעיד כשהוא גדול שראה בקטנותו, ואלו הם, נאמן לומר, זה כתב ידו של אבי או של רבי או של אחי. ויש מי שאומר דעל כתב של אלו נאמן, אבל לא על של אחרים [שם סעיף ד].

טו. שוטה, פסול. ולא שוטה, שהוא הולך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד, אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מהדברים, אף על פי שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים, הרי זה פסול, ובכלל שוטים יחשב [שם סעיף ח].

טז. אשה, פסולה. וטומטום ואנדרוגינוס (2), פסולים מספק [שם סעיף יד].

יז. עדים רבים, שנמצא אחד מהם קרוב או פסול, עדות כולם בטלה [חו"מ סימן לו  א].

יח. רשע פסול לעדות, ואפילו עד כשר, שיודע בחברו העד שהוא רשע, ואין הדיינים מכירים רשעו, אסור לו להעיד עמו אף על פי שעדותו היא עדות אמת. ואין צריך לומר עד כשר שהוא יודע בעדות לחברו, ויודע שהעד השני שעמו עד שקר, אסור לו להעיד [חו"מ סימן לד סעיף א].

יט. איזהו רשע, כל שעבר עברה שחייבים עליה מיתת בית דין או שחייבים עליה מלקות. ואין הבדל אם עבר על העברה לתאבון או להכעיס [שם סעיף ב]. היתה עברה שעבר מדרבנן, פסול מדרבנן [שם סעיף ג].

כ. קוברי המת ביום טוב ראשון, כשרים. אפילו נידו אותם ושנו בדבר, כשרים, מפני שהם סוברים שמצוה הם עושים ושלא נידו אותם אלא לכפרה. וכתב הרמ"א וה"ה (והוא הדין) בשאר דבר איסור שנוכל לומר שעברו מכח טעות [שם סעיף ד].

כא. גנב וגזלן פסולים לעדות מעת שגנבו או גזלו, ואף על פי שהחזירו, עד שיעשו תשובה [שם סעיף ז].

כב. מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם. לפיכך אין מוסרים עדות לעם הארץ, ואין מקבלים ממנו עדות, אלא אם כן הוחזק שעוסק במצוות ובגמילות חסדים ונוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ, אף על פי שהוא עם הארץ ואינו לא במקרא ולא במשנה. נמצאת אומר: כל תלמיד חכם בחזקת כשר, עד שיפסל. וכל עם הארץ בחזקת פסול, עד שיוחזק שהולך בדרכי הישרים [שם סעיף יז].

כג. עובד כוכבים ועבד פסולים לעדות [שם סעיף יט].

כד. הפסול מן התורה שהעיד, עדותו בטלה אף על פי שלא הכריזו עליו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. והפסול מדבריהם, עדותו פסולה מעת ההכרזה, אך העדות שהעיד קודם שהכריזו עליו, כשרה [שם סעיף כג].

כה. אין אדם נפסל בעברה על פי עצמו, אלא על פי עדים שיעידו עליו, שאין אדם משים עצמו רשע. וכתב הרמ"א ומכל מקום אין עושין אותו לכתחילה [שם סעיף כה].

 

 

ביאור מושגים:

 

(1) נפקא מינא (נ"מ) –

נפקא מינא, פרושה מארמית: יוצא ממנה. זהו מונח למדני שגור בתלמוד, שמשמעותו היא הפקת השלכה מעשית מדיון רעיוני. פעמים רבות במהלך דיון הלכתי נשאלת השאלה "לְמַאי נַפְקָא מִנַּהּ?" - "לְמה נפיק מזאת?", או במילים אחרות, "מהי ההשלכה המעשית?" הביטוי חדר לשפה העברית היום-יומית, ובהטיותיו  השונות הפך לשגור בתחומים שונים.

 

(2) טומטום ואנדרוגינוס -

בהלכה טומטום הוא אדם שאיברי מינו אינם ברורים, ואנדרוגינוס הוא אדם שיש לו איברי המין של שני המינים.

 

 

 

בעה"י בשיעור הבא נלמד בהלכות השבת אבידה.

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי נשמת ______________ בת/בן_____________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

      יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת